עריכת הדף "אליה רבה/אורח חיים/תסו"

{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}
==א==

[א] '''לא ילעוס וכו'.'''  משמע דמותר ללועסן ולבולען דאין מחמיצין מיד {{ממ|[[מגן אברהם/{{כאן}}#|מגן אברהם]]}}, וזה לשון לחם משנה פרק כל שעה כל זמן שלועס ומתעסק בלעיסה לא אתיא לידי חימוץ ומכאן נראה לי שמותר לאכול עיסה שלא נתחמצה בלא אפיה עד כאן לשונו. ובתשובת רמב"ן סימן ק"ג ורשב"א סימן תפ"ח הנושך בגרגיר בשיניו אין בא מזה לידי חימוץ לעולם, עד כאן, והיינו דוקא בלעיסה מחמיץ אחר כך ולא בנשיכה בעלמא ועיין סימן תנ"ג סעיף ג' :

==ב==

[ב] '''על גבי מכתו וכו'.'''  מיירי בשל ישראל כמו שכתב סימן תנ"ג ס"ק ה' בכלל דיני רפואה, וכתב ברוקח אפילו כבר נלעס והניח על גבי מכתו קודם פסח צריך ביעור ויסירם:

==ג==

[ג] '''שהרוק וכו'.'''  כתב גיסי בחק יעקב נראה לי אפילו רקקה דם דאי אפשר בלא צחצוחי רוק כדאיתא ביבמות דף ק"ה והיינו במוצץ, עד כאן. וצריך עיון בלבוש אבן העזר סימן קס"ט סעיף מ' דלסברא ראשונה אף באין מוצץ אי אפשר בלא רוק, ובאמת לכאורה אין הטעם כן אלא דסבירא ליה דאף כולה דם כשר החליצה, וצריך עיון רוקק ליחה סרוחה אין מכשיר כפוסקים דמכשירין:

==ד==

[ד] '''ויש מחמירין וכו'.'''  ויש זהירות יתירה הוא בזה (ב"ח), ואחרונים החמירו יותר שיתן להם מעט מעט באופן שלא ישיירו:

==ה==

[ה] '''[לבוש] יש מתירין וכו'.'''  מדמשני מלשון השולחן ערוך שכתב מתירין בסתם משמע דסבירא ליה להחמיר, ודעת השולחן ערוך משמע להקל וכן מוכח ממה שמצאתי בדרישה זה לשונו נראה לי אם אין ידוע ממה נתלחלח השק יש להקל אפילו לאכלו בפסח אף אם נתייבש מכח ספק ספיקא, ספק מי פירות או זיעת החומה ואם תמצא לומר ממים נתייבש שמא לא נפל לתוכו כלום ואף שבסימן תס"ז לא מתיר רמ"א לאוכלה בפסח מכח ספק ספיקא יש לדמותה לספק ספיקא שמתיר שם סעיף י"ב, עד כאן, הרי דמתיר זיעת החומה לגמרי, אבל במגן אברהם כתב דרוב פוסקים אוסרין ואין דבריו מוכרחין למעיין. גם מה שכתב דברמזים אוסר עיינתי ברמזים שעל קלף והשמיט זה, ועוד דלא מצינו פירוש דוקא על מה שמקשה הרא"ש על רוקח וכן משמע בספר אמרכל זה לשונו פעם אחת שם השק במרתף ומחמת הלחלוחית מצא טפות לחות על השק והכשירו מדתנן מכשירין פרק ב' זיעת בתים בורות שיחין מערות וזיעת אדם טהורה, שתה מים טהורים והזיע זיעתו טהורה, בא במים שאובים והזיע זיעתו טמאה, נסתפג ואחר כך הזיע טהורה, בריכה שבבית והבית מזיעה מחמת הבריכה טמאה. והא דתנן בפרק ו' כל הציר של דגים בחזקת טומאה זו היא משום דסתם ציר נותנין בו מים ותו תנן התם מים היוצא מן העין מן הפה מי רגלים בין גדולים בין קטנים אלו מטמאין ומכשירין זובו של זב ורוקו ומי רגלים וכו' אלו לא מטמאין ומכשירין זיעה וליחה סרוחין והריעי והדם ומשקה בן שמונה חדשים, ומיהו לענין הכשר לא קאי אלא בדבר שקרוי משקה עד כאן לשון ספר הנזכר לעיל על הקלף וממנו תלמוד הרבה דינים חדשים. כתב חק יעקב אם מזיע מחום והבל דמים לכולי עלמא מחמיץ:

==ו==

[ו] '''[לבוש] צואת התרנגולים וכו'.'''  והוא הדין חיטין שבגללי בהמה (רוקח), מי הקזה אין מחמיצין דהוי כדם וליחה {{ממ|[[מגן אברהם/{{כאן}}#|מגן אברהם]]}}:

==ז==

[ז] '''[לבוש] ירקד וכו'.'''  לא משום דצואת תרנגולים הוי מי פירות עם מים בעיסה דמשמע דתולדה בפני עצמו הוא אלא משום מיאוס בל תשקצו קאמר דירקדו (ב"ח) ואם אירא שלא רקדו אין איסור כלל {{ממ|[[ט"ז/{{כאן}}#|ט"ז]]}} אבל בנחלת צבי בשם מהרי"ל כתב דהוה כמו מי פירות דממהרין להחמיץ. וכן משמע מסמ"ק ופוסקים בסימן תנ"ג בחיטין שנשכו עכברים דכל שאינן מחמיצין הוי כמי פירות וכן כתב חק יעקב, וללשון הרמב"ם פרק י' מהלכות טומאת אוכלין מי רגלי בהמה כמי פירות ואינן מטמאין ולא מכשירין:

==ח==

[ח] '''שנתלחלח וכו'.'''  אפילו מזיעת החומה לדברי האוסרים (רבינו ירוחם), וכל שכן שאר דברים שמתחמצין, יאחז ביד וכו' ומכל מקום השאר צריך לרקוד (ב"ח) וכן משמע בצידה לדרך ובדיעבד אף לא רקדו מתיר הט"ז. כתב הט"ז אפילו נתייבש אם ניטל כל המקום שיש בו ספק מותר אפילו בתוך הפסח, עד כאן. ובעיני קשה לסמוך על זה להתיר באכילה אפילו קודם פסח כיון שעתה נתייבש לא נוכל לידע שפיר מקום הספק, והטור שכתב כן על הרוקח על כרחך מיירי בלח דאי ביבש לא היה פוסק הרוקח דסגי בריקוד לחוד:

==ט==

[ט] '''ואם אי אפשר וכו'.'''  נראה דמיירי שזרקו ממקום למקום ומסתמא נתערב, ומגן אברהם כתב כשנתלחלח מצדה בהרבה מקומות הוי אי אפשר, והט"ז כתב כשחלק גדול משק נתלחלח הוי אי אפשר ונראה דכולהו איתנהו:

==י==

[י] '''מי רגלים וכו'.'''  באליהו זוטא כתבתי בין דאדם בין דבהמה כלב ועכברים כן משמעות בבית יוסף ומהרי"ל הלכות תקון חצות, עד כאן, וכן מעגלי צדק כתב אף דעכברים שהשתינו על החיטים פליגי אם מחמיץ אם נראה בקוע מכל מקום בקמח ודאי מחמיצין, ובאגודה כתב עכברים שהשתינו על חיטים ונתייבשו מותרין אם אינן ניכרין ובטלים, עד כאן, ואף דמי רגלי בהמה אינן מכשירין כדלעיל צריך לומר דסבירא ליה דמכל מקום מחמיץ, והא דגללי בהמה דלעיל צריך לומר צואה שאני וכן בדין מכשירין צואת אדם אין מכשיר ומי רגליו בין גדולים בין קטנים מכשירן ועיין ס"ק, ולפי זה צואת תרנגולים וגללי בהמה מיירי בצואה עבה, וכמו שכתב הר"ש, ובאמת נראה לי להחמיר מאד בדינים אלו כי ריא"ז בשלטי גיבורים כתב דכמו שרוק מחמיץ כן בכל שאר משקין חוץ ממי פירות בלבד, עד כאן, וכן כתב הכלבו בשם הר' יצחק דמי פירות דוקא קאמר דאין מחמיצין והוא בסמ"ק סימן רי"ט:

==יא==

[יא] '''והחוטם וכו'.'''  כתב מצאתי בגליון שולחן ערוך מתלמיד הגאון מהר"ל מפראג על כן יזהירו הזקנים והזקינות מן הטיפה הנופלת להם מן החוטם שלא תפול לתוך העיסה כנ"ל:

==יב==

[יב] '''חלב וכו'.'''  בקמץ והוא הדין בחלב בצירי אף שהוא רותח וצלול וכל שכן נקרש (שיירי כנסת הגדולה). חלב אשה צריך עיון דהא בית יוסף סימן תס"ב כתב בשם הכלבו דחלב מחמיץ אלא דבית יוסף תמה מש"ס דף ל"ו דקאמר לושו לי בחלבא וזה מיירי בחלב של בהמה, ובאמת נראה לעניות דעתי ליישב דכלבו מיירי בחלב חיה וש"ס מיירי בחלב שחוטה ומסברא זו מצינו בחולין דף פ"ז לענין טומאה, עוד יש לומר דאף דמחמיץ מכל מקום הוי כמצה עשירה ושמרו מחימוץ כמו במים ותדע דהא הכלבו דף נ' פסק נמי ללוש מיומא קמא ואילך:

==יג==

[יג] '''[לבוש] והשאר מותר וכו'.'''  משמע אפילו תוך הפסח וכן כתב שיירי כנסת הגדולה וכן משמע בצידה לדרך, ובנחלת צבי החמיר שלא לאכלו תוך הפסח כיון שאין אוחז בידו למקום הלח ומכל אחרונים משמע להקל. כתב מגן אברהם אם אינו רוצה לאכול קמח ביום טוב אסור גם כן לרקדו אם לא על ידי כותים או יתנו לכותים:

==יד==

[יד] '''[לבוש] אם היה הרבה וכו'.'''  משמע במעט שנתבטל בששים מותר באכילה דאין חוזר וניעור בפסח דקמח בקמח לח בלח הוא וכן כתב שיירי כנסת הגדולה, ובאליהו זוטא הארכתי דהדרישה חולק דלא הוי לח בלח משום פירורין והאי דאין אוסר בהנאה משום דהוי כנופלה מפולת, ומלבושי יום טוב כתב דלענין היתר אכילה לא אמרינן בפירורין דהוי לח בלח ועיין סימן תנ"ב סק"ז:

==טו==

[טו] '''[לבוש] אבל לאוכלן וכו' וקרוב לודאי וכו'.'''  מתרץ הלבוש בזה כל הקושיית האחרונים הא בספק ספיקא מותר אף באכילה וקל להבין, ודעת ט"ז וחק יעקב בסימן תס"ז סעיף ב' דמיירי רמ"א כשאין הפסד בשהייתן אבל בהפסד או מניעת שמחת יום טוב מותר באכילה ומלבוש נראה דאסור בכל ענין משום דקרוב לודאי וכו':

==טז==

[טז] '''ויאפנו מיד וכו'.'''  משמע דאין שיעור לדבר והטעם צריך לומר דמה שהדלף טורד הוא עצמו אינו עסק גמור ובשהייה מעט יחמיץ כן נראה לי ודלא כנחלת צבי {{ממ|[[חק יעקב/{{כאן}}#|חק יעקב]]}}, וצריך עיון דבסמ"ג עשין ע"ט וכלבו ז"ל כשפוסק אם נשתהא באור אסור, עד כאן, וכן כתב הרמב"ם פרק ה' וזה לשון בעל הלכות גדולות עביד טיף וכו' דמי לעיסה דכמה דמתעסקא בה לא מיחמצא ושריא, עד כאן, ואולי דגם מיד דקאמרו השולחן ערוך ולבוש לאו דוקא אלא לאפוקי יותר משיעור דלא תימא דטיף טיף אינו מחמיץ לעולם:

{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}