עריכת הדף "אליה רבה/אורח חיים/תכט"

{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}
==א==

[א] '''[לבוש] הואיל והלכתא וכו' שואלין וכו'.'''  היינו מעיקר הדין אבל נוהגין גם קודם חג עצרת שלושים יום שואלין שלא לחלק (ב"ח ואחרונים). והנה גיסי הרב בספר חק יעקב תמה על מה שפירש הב"ח ברייתא דשואלין ודורשין בעניינו של יום הלכות חג בחג וכו' היינו סמוך לחג ולא ביום טוב עצמו, אם כן מאי פריך במגילה דף ד' על הא דקאמר פורים שחל בשבת שואלין ודורשים בעניינו של יום, מאי איריא פורים אפילו יום טוב נמי דתניא וכו', הא בפורים דורשים באותו היום, וכן במגן אברהם כתב משמע פרק קמא דמגילה ביום טוב עצמו וכו'. ולעניות דעתי ליישב דהא באמת מסיק הב"ח עלה וכתב מיהו בתוס' פרק קמא דמגילה מבואר דביום טוב עצמו נמי דורשין, עד כאן, ומזה באמת למדו תוס' כן, ועוד נראה לי דבש"ס יש לומר דהמקשין פריך שפיר דהא בפורים נמי קאמר בו בלשון שואלין ודורשין בעניינו של יום, ואם כן אם הפירוש גבי יום טוב סמוך הוא הדין גבי פורים, והתרצן משני ליה אפילו לפי הבנתו מהו דתימא נגזור דרשה אטו קריאה בשבת, או דמשני ליה דגזרינן דרשה אטו קריאה דפורים, לכן ניחא ליה לב"ח להביא מדברי התוס' ודו"ק. וגם מה שחשב לב"ח לטועה גמור בדברי רוקח סימן רמ"ד עיין שם, נראה לי כוונת הב"ח על פי מה שעיינתי ברוקח גופיה זה לשונו אף על פי שדורשין הלכות חג יש לדרוש שלושים יום קודם עד כאן לשונו, ולא כתב הלכות חג בחג כמו שהעתיק גיסי הרב מהר"י, משמע דסבירא ליה דלא בחג ממש הוא אלא סמוך, והכי פירושו אף שדורשין סמוך לחג, והיינו בשבתות, מכל מקום יש לדרוש שלושים יום קודם. מיהו לדינא כבר כתבתי דמסיק הב"ח גופיה דדורשין ביום טוב עצמו צריך לומר כמו שכתב הב"ח טעמא על מה שאין נוהגין לדרוש שלושים יום רק בשבת הגדול משום דכפרים מתקבצין לקהילה עיין שם, וגיסי הרב השיג עליו דפרשת פרה הוי כמו דורשין שיעשה הפסח בטהרה, ולעניות דעתי הב"ח לטעמיה דהאידנא שאין קרבן צריך שלושים יום קודם לדרוש דיני הגעלה ושאר דינים הנוהגין, ואם כן אינן יוצאין בפרשת פרה ופיוטים שאין בה דינים כלל, ועוד דבשבת הגדול יש עיקרי דינין בפיוטים ואפילו הכי דורשין:

==ב==

[ב] '''שלושים וכו'.'''  הקשה הר"ן מהא דתניא הלכות פסח בפסח וכו' ותירץ דאין חייב לשאול אלא נפקא מינה דליהוי שואל כענין וכו', ולי נראה דנפקא מינה רבתא לענין ממון אם שאלו התלמידים בהמה מהרב תוך שלושים קודם פסח ומתה פטורין דאותו זמן הוא משועבד להן והוי שאלה בבעלים (ט"ז), וצריך עיון במה נפשך אם חיובא הוא בשלושים יום נשאר קושיית הר"ן, ואם לאו הוא אינו משועבד, ודוחק לומר דסבירא ליה דאף בפסח אינו חיוב רק מנהג, גם יש לומר דסבירא ליה נמי כתירוץ הר"ן דנפקא מינה לענין שואל כענין אלא שהוסיף דיש עוד נפקא מינה לענין ממון דהוי משועבד להשיב לשואל, ודחוק: כתב חק יעקב אישתמיטתיה לכולם ירושלמי פרק קמא זה לשונו, שואלין בהלכות פסח בפסח והלכות חג וכו' ובבית הועד שואלין קודם שלושים יום, עד כאן, וכן ראיתי בתוספתא [[תוספתא/מגילה/ג|פרק בני העיר]]. ומכל מקום נראה לי כיון דבש"ס במגילה [[בבלי/מגילה/כט/א|דף כ"ט]] ובפסחים [[בבלי/פסחים/ה/א|דף ה']] ובסנהדרין ובעבודה זרה [[בבלי/עבודה זרה/ה/א|דף ה']] מייתי ברייתא זו בסתם שואלין קודם שלושים יום וכו' ולא לשתמיט בחדא דוכתא לומר בבית הועד, אלא דלא סבירא ליה הכי לש"ס דילן, וכן משמע לכאורה בעבודה זרה שם, וכן מהא דשאלה בבעלים דכן לתלמיד, בחושן משפט [[שולחן ערוך/חושן משפט/שמו|סימן שמ"ו]] משמע אף שאינו בבית הועד, וכן פסק הב"ח דמצוה לכל אחד להתחיל מפורים הלכות פסח:

==ג==

[ג] '''חיטים וכו'.'''  ופה פראג חולקים קמח:

==ד==

[ד] '''[לבוש] ואפילו יום וכו'.'''  כתב נחלת שבעה דף נ"ח בימים שאין אומרים תחנון אין לחתנים להתענות, וכן משמע מרמ"א סימן תקע"ג דאין לחתן להתענות רק בראש חודש ניסן אבל בשאר ימים שאין אומרים תחנון אין להתענות ובדברי הב"ח סימן תכ"ט משמע שהצריך החתן להתענות בניסן אחר פסח, עד כאן. ודבריו תמוהין הא משמע ברמ"א סימן תקע"ג דמתענין בכל חודש ניסן שהרי אם יש נישואין בניסן מתענה אפילו בראש חודש ניסן וכו' וכן משמע בב"ח כאן וסימן תקע"ג כמו שכתב בשם רמ"א, ועוד קשה דבסימן תקע"ג פסק הב"ח כרמ"א להתענות בכל חדש ניסן ואם כן תימא שדבריו סותרין, אלא נראה לי דמה שכתב הב"ח הכא וסברא ראשונה עיקר לא קאי אמה שכתב לפני פניו דמותר אלא קאי אמה שכתב לפניו בשם הרא"ש דקיבל להתענות לחתנים אף קודם פסח ושכן הדין ביארצייט, גם עולת שבת טעה בזה וכתב בשם הב"ח להתענות אחר פסח דליתא אלא דסבירא ליה דגם קודם פסח מתענה כמו שכתב בסימן תקע"ג וכן משמע בשיירי כנסת הגדולה וכל זה ברור, ומכל מקום ביארצייט אין לנו אלא מנהגינו שלא להתענות בכל ניסן וכן ערב ראש חודש אייר, וכן הסכמת אחרונים ותענית חתנים עיין סימן תקע"ג:

==ה==

[ה] '''שנים עשר חודש וכו'.'''  ודוקא לעני הדר פה שתים עשרה חודש (פסקי רקנטי), מיהו ביורה דעה סימן רנ"ו סעיף ה' כתב רמ"א ויש אומרים דבזמן הזה משערין לכל בשלושים יום והוא מסמ"ק שפסק נמי כן בחיטים דהכא, ונראה דכיון דשם לא כתב אלא בלשון יש אומרים משמע דלא פסקו להלכה, וכן בשולחן ערוך שם לא פסקו לסמ"ק אם כן הכא בחטין שלא כתב בלשון חיוב אלא המנהג לקנות וכו' סבירא ליה דדוקא שתים עשרה חודש בעינן אף שאחרונים לא הבינו כן, והנראה לעניות דעתי כתבתי, ומכל מקום כשבא להשתקע מחויב מיד דזה כאילו הוא שם. כתב מגן אברהם אף בעני שאינו דר שלושים יום מחויבין ליתן לו לאכילה מצה. כתב שיירי כנסת הגדולה אפילו תלמידי חכמים הפטורים ממסים נותנים חלקם בזה. דין למנצח ומזמור לתודה עיין סוף סימן תס"ח:

==ו==

[ו] '''[לבוש] יום אחד פנוי וכו'.'''  ובמנהגים כתב שהוא אסרו חג וי"ב ימים הנזכרים לעיל וכן כתב מעגלי צדק. כתב בשל"ה דף ק"מ לקרות בכל יום פרשה הנשיא שלו, ובי"ג יקרא פרשת בהעלותך עד כן עשה המנורה, שהוא כנגד שבט לוי:

==ז==

[ז] '''צידוק הדין וכו'.'''  דיני צידוק הדין נתבארו הכל בסימן ת"ך, כתב רמ"א ביורה דעה סוף סימן שנ"ה בימים שאין צידוק הדין אין צריך להעמיד המת שלושה פעמים, וטעמא כתב הלבוש והש"ך דבימים האלו אין כל כך רוחות הטומאות מצויות, ובספרי ליורה דעה כתבתי טעם אחר דבתשובת בנימין זאב סימן ר"ד משמע טעם העמדה משום צער לכפר על המת ובימים האלו אין לצערו, והקשיתי על טעמם מהא דכתב רמ"א סימן שע"ו על הא דנוהגין לישב שלושה פעמים ואומרים ויהי נועם משום רוחות דכשנקבר המת ביום טוב יכולין לישב כך שלושה פעמים כמו בחול, ונראה לי דלא קאמר אלא יכולין לעשות כן, ורצה לומר דליכא איסורא אבל באמת אין צריך כמו בהעמדת המת אך לשון הלבוש שם יעשה כן וכן רמ"א כתב עושין כן, וכן משמע בדרכי משה דצריך לעשות כן:

==ח==

[ח] '''תענית חלום וכו'.'''  דינים אלו נתבארו בסימן רפ"ח ס"ק ט'. כתב מגן אברהם ליתן חרם לאיזה צורך גדול בבית הכנסת מותר בניסן:

{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}