עריכת הדף "אליה רבה/אורח חיים/רד"

{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}
==א==

[א] '''הנובלות וכו'.'''  לשון הטור והם מין תמרים שאין מתבשלין על האילן, וכתב הפרישה פירוש על אילן לא נגמר בישולן, אבל בשעת ברכה כבר נגמר וראוי לאכילה שמשימין אותם בקש או מייבשין אותם בחמה והחמה שורפת ומכשירים לאכילה, כדפירש רש"י על בישולי כמרה, והביאו בית יוסף בריש סימן ר"ב, ומה שכתב בית יוסף על רבינו ירוחם שפירש נובלות הוא מין פרי ולא נגמר בישולו שהכל דלא דק וכו', רצה לומר דמפירושו משמע דבשעה שרוצה לאוכלו ולברך עליה, עדיין לא נגמר בישולו ומשום הכי מברכין שהכל וזה אינו וכמו שכתב, עד כאן לשונו. משמע שהבין דדברי הטור ושולחן ערוך פירוש אחד הם, אבל הב"ח שם כתב ששני פירושים הם, וכן כתבתי בסימן ר"ב ס"ק י"ג גם דברי לחם משנה שהבאתי לעיל סותרים לזה, וצריך עיון וקיצרתי:

==ב==

[ב] '''כמיהין נקרא אותן שמצויין תחת הקרקע ונבראין משומן הארץ.'''  ופטריות הן מין אחד שגדילין לפעמים בעצים, רבינו יונה. כתב הט"ז שרביטין של קטניות שקורין ערבי"ז שוטי"ן הנזרעים בגינה בורא פרי האדמה, אבל בשדה זורעים להניחם שיתקשו, אף מה שעוקרין כשעודין רטובין מברך שהכל:

==ג==

[ג] '''[לבוש] ועיין לעיל סימן ר"ב וכו'.'''  פירוש דשם נאמר דיוצא בדיעבד כשבירך בורא פרי העץ על מים ששרה או בישל בו פירות וצריך לומר דשאני התם שהטעם של הפירות עצמו נרגש בשתייתן, אבל בשכר אין טעם השעורים והתמרים נטעמים ונרגשים בשתייתן כלל, וכן כתב הב"ח:

==ד==

[ד] '''[לבוש] דלא זרעי וכו'.'''  כתב עולת תמיד צריך עיון הא תותים הגדילים בסנה בסימן ר"ג סעיף ג' ד' נמי אין נזרעין ואפילו הכי אין מברכין בורא פרי האדמה, עד כאן, ועיין לעיל סימן ר"ג ס"ק ב':

==ה==

[ה] '''ועל כמון וכו'.'''  הקשה הב"ח מאי שנא מסימן ר"ב סעיף ט"ז בפלפל וזנגבי"ל וציטב"ר וכו' דנמי לטעמא עבידן ואי אכיל להו בעינייהו אין מברכין עליהם כלום, ומתרץ דאפשר דהכי קאמר הכי עני"ס ואלייאנד"ר וכל הני אפילו הוו ראויין לאוכלין בעינייהו ברטיבתא אין ברכתן אלא שהכל דלטעמא עבידן ולא לאכילה, הילכך עכשיו ביבשתא שאינן ראוין לאכילה בעינייהו אם בשלן בדבש אין מברך אלא שהכל, ולא דמי לבשמים דלאכילה עבידן ברטיבתא, עד כאן. ונראה דעתו שאין מברכין כלל על עני"ס ואליינד"ר וכל הני כשהן בעינייהו, מיהו אפשר כשהם רטובים מודה דמברך שהכל ומספר עולת תמיד לא משמע כן בהעתקתו לדברי הב"ח, ואם נתרקחו נמי יש לפסוק כב"ח ולברך שהכל, מיהו ממגן אברהם משמע דאף בעינייהו מברכין שהכל דמתיקין לחיך, ונראה לי עיקר כב"ח:

==ו==

[ו] '''אינו מברך וכו'.'''  ועולת תמיד החמיר שלא לשתות חומץ לבדו משום ספק ברכה, דר"י פסק לברך על חומץ:

==ז==

[ז] '''[לבוש] וטעמא חלא וכו'.'''  פירש הב"ח דוקא כשנראה נמי לעין שהחמיץ והיינו שנקרם שקורין בלשון אשכנז קאייני"ג שגדול עליו קרום לבן, אבל בלא נראה קרום לבן אף שטעמו חלא אין מברכין שהכל. והט"ז ריש סימן זה השיג עליו דלא דק דקאני"ק כשר אפילו לקידוש כדאיתא סימן רע"ב ביין שבפי החביות וכו', עד כאן. ותימא עליו שלא ראה בב"ח סימן רע"ב סק"ו שמתרץ זה בעצמו דשם ריחיה וטעמיה חמרא ובפי החביות בלחוד יש בו קימחין מה שאין כן הכא דהיין עצמו רע וטעמיה חלא ומתוך רעתו קמחום לבן:

==ח==

[ח] '''וטעמא חמרא וכו'.'''  אף שנקרם היין שקורין בלשון אשכנז קאייני"ק ונראה עליו כמין קרום לבן, אבל לקידוש אסור בזה, ב"ח. וצריך עיון מאי פריך בש"ס בפרק המוכר פירות דף צ"ז למעוטי מאי דילמא למעוטי הא:

==ט==

[ט] '''נמנעין וכו'.'''  מיירי שאין נעשה חומץ גמור עד שמזיק בשתייתו רק טעם חומץ בו ונמנעין ממנו דאם לא כן אין מברכין עליו כלל אפילו שהכל, וזה פשוט, ומזה יתבאר דלא כספר אור חדש שכתב וזה לשונו, יין שהחמיץ וכן כל המשקים עד שבני אדם נמנעים וכו' בסימן ר"ד ד' עד כאן לשונו. דליתא דבשאר משקין שמברכין שהכל נשאר ברכתו עד שיהא מזיק בשתייתו, ואפשר דמיירי ממשקין שמברכין עליהם בורא פרי הגפן כדלעיל בסימן ר"ב דאז אין מברכין אלא שהכל. עוד כתב אור חדש זה לשונו, חומץ שמשליכין אותו על הארץ ואינו מרתיח אין לו דין חומץ ומברכין עליו, ב"ח סימן ר"ה, ומשמע כן בהדיא ביו"ד סימן קכ"ג עד כאן לשונו. והוא תמוה דלא נמצא כן בב"ח שם, גם מיו"ד שם מוכח להיפך דטעמא שם משום שאין אנו בקיאין אם הוא חומץ לכן מחמירין ביין נסך עד שירתיח, אבל לענין ברכה אם אין אנו בקיאים ניזול לקולא שלא לברך, ועוד הא מבואר שם דשלושה ימים קודם שירתיח הוי ודאי חומץ גמור ואיך נברך דילמא ירתיח תוך שלושה ימים והיינו שכתב הלבוש ופוסקים כאן השיעור כשמזיקו הוי חומץ גמור ודו"ק, גם מגן אברהם לא דק בזה עיין שם:

==י==

[י] '''[לבוש] ובכל מקום וכו'.'''  רמ"א סיים ובלבד שלא יהא היין אחד מששה במים אז ודאי בטלי, עד כאן. וכתב עולת תמיד ונראה דעכשיו אין נוהגין כלל למזוג יינות רפויים במים, אם נתערב מעט מים בו אפילו המים שנתערב בו הוא פחות מיין אפילו הכי אין מברכין עליו בורא פרי הגפן, מיהו למעשה צריך עיון, עד כאן. ונראה דלהכי השמיט הלבוש דברי רמ"א וקל להבין ועיין תשובת ר' יום טוב צהלון סימן כ"ב:

==יא==

[יא] '''אלא שהכל.'''  הט"ז משיג דמברך בורא פרי הגפן כמו בתאנים, ולא דק כדמשמע בסימן ר"ב סעיף י"א ועוד דדמי לשכר תמרים סעיף א' וכן פסק מגן אברהם:

==יב==

[יב] '''מפני הסכנה וכו'.'''  והב"ח חולק בזה דלא מברך כלל על דברי איסור, וכן כתב הדרישה דאכילת איסור צער הוא לו ולא הנאה כדאיתא בחושן משפט [[שולחן ערוך/חושן משפט/רלד|סימן רל"ד]], אבל הט"ז ומגן אברהם הסכימו לברך ויש לסמוך עלייהו כיון דלהרבה פוסקים אף באין סכנה מברך, ועוד שאחר דין זה כתב בית יוסף בשם רבינו ירוחם בשם רמ"א ואני דקדקתי בספר אדם וחוה {{ממ|דף קמ"ז ע"ב}} שלא פסק לתשובת רמ"א אלא לפי מה שסבר דהרא"ש פסק כרמב"ם שאין מברך על דבר איסור אבל לפי האמת דסבירא ליה כראב"ד כמו שכתב הכותב שם לא פסק רבינו ירוחם לתשובת רמ"א:

==יג==

[יג] '''[לבוש] אבל מי שאנסוהו וכו'.'''  הט"ז חולק בזה דדמי לאוכל מפני סכנה, ויש לחלק, ומגן אברהם תמה מסימן תע"ה אנסוהו ואכל מצה יצא. ולעניות דעתי דאף דמיקרי הנאה מכל מקום לא מברכין על הנאות אונס:

==יד==

[יד] '''כתושים וכו'.'''  עיין לעיל [[שולחן ערוך/אורח חיים/רב#ז|סימן ר"ב סעיף ז']] ו[[שולחן ערוך/אורח חיים/רב#יג|סעיף י"ג]] ו[[שולחן ערוך/אורח חיים/רה#ד|סימן ר"ה סעיף ד']]:

==טו==

[טו] '''[לבוש] והוורדים וכו'.'''  וכן על הלונדריא בורא פרי האדמה ולא בורא פרי העץ אף שתולין באילן גדול כי אין זה הפרי אלא עיקר הפרי הגדילין בו קורין אותו שוורצי קירשי"ן, ובאשכנזי ובשוואבין עושין מהם פאווידלי, עד כאן:

==טז==

[טז] '''[לבוש] דהוורד וכו'.'''  ור"מ כתב לעניות דעתי הטעם משום דהוי פירות האטד, וכמו שכתב ריש סימן ר"ג, עד כאן, ועל הלבוש לא קשה מידי שכתב תירוצא לכולי עלמא ודו"ק:

==יז==

[יז] '''כדי ליתן טעם וכו'.'''  דעת מגן אברהם דוקא בחמישה מינים אבל בשאר מינים אפילו בא ליתן טעם הולכין אחר הרוב ועיין לעיל ריש סימן ר"ב. כתב הב"ח כשמבשלים הדבש עם מיני בשמים כתושין ואין משימין בתוכו פירות ולא שום דבר כמנהג סוחרים והולכי דרכים שאוכלים בדבש המטוגנין בבשמים עם לחם לבד ושם הדבש הוא עיקר וכשאוכל ממנו קצת בתחילה בלא לחם מברך שהכל, כן כתב הב"ח. כתב שיירי כנסת הגדולה השקדים שמחפין בצוקר אף שהפרי חפוי מכל וכל מברך על הפרי ולא על הצוקר, עד כאן. ומה שכתב הלבוש מי דבש הוא טעות סופר וצריך לומר מיני דבש, ועיין לקמן סימן ר"ח סעיף ג':

{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}