עריכת הדף "אליה רבה/אורח חיים/קסד"

{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}
==א==

[א] '''[לבוש] ורוצה להתנות וכו'.'''  כתב דמשק אליעזר דף שכ"ה כך תנאי אין פירושו בפיו ובשפתיו אלא רצה לומר שיזהר מלטנפם ומלטמאם, עד כאן, ושיירי כנסת הגדולה השיג עליו דאם כן למאי כתבו הפוסקים ובלבד שלא יסיח דעתו וכו' הא היינו הך. ולעניות דעתי ליישב גם דעת דמשק אליעזר דבעינן תנאי אלא דסבירא ליה דלא בעינן בפה אלא כשמחשב לאכול ומתוך זה נזהר מלטנפו סגי, וכן מצאתי בב"ח סוף סימן קנ"ח שמסתפק אי מהני התנאי במחשבה עיין שם. אך ראיתי בשבלי הלקט ובספר תניא סימן כ"ב זה לשונו, ויאמר בנטילה זו אהא מותר לאכול כל היום וצריך לשמור ידיו מדבר טומאה ומאוס, עד כאן לשונו. מיהו אפשר דהאי ויאמר רצה לומר בלבו וכהאי גוונא כתב הלבוש לקמן סימן תל"ו על ויאמר כל חמירא. גם נראה לי ראיה מתורת הבית הארוך דף ק"ס שהקשה למה לי תנאי הא מצריכין שלא יסיח דעתו, ומתרץ משום דבעי כוונה גם לחולין עיין שם, ודאי האי כוונה אינו בפה דוקא, וכן משמע בבדק הבית שם ובתורת הבית הקצר ובברכת אברהם דף קפ"ה עיין שם ודו"ק. כתב הכלבו דאם הניח ידיו אחר נטילה בבתי ידים מועיל התנאי, עד כאן, משמע אף שם שמסיח דעתו, וכן משמע בב"ח שם, ודלא כדמשמע ממגן אברהם:

==ב==

[ב] '''שלא בשעת וכו'.'''  אבל רש"ל בתשובות סימן צ"ד ובים של שלמה סימן כ"ב חולק בזה ופסק דלא מהני תנאי אלא בשמים רחוק ממנו כשיעור שנתבאר בסימן שקודם זה. וכן נראה לי עיקר כי ראיתי לסמ"ק והגהות סמ"ק והגהות מיימוני ומרדכי וכלבו ותשב"ץ שפסקו הכי, וכן הטור מביא דברי סמ"ק והבית יוסף הבין שהם דברי סמ"ג וליתא כמו שכתב הב"ח גם אשתמיט להו דברי אגור סימן ר"ד שמעתיק לדברי טור בשם סמ"ק, וכן משמע בספר צידה לדרך. מיהו כתב רש"ל דעוברי דרכים עם הכותים ומוכרח לעמוד בכל מקום שיעמדו הם אפילו תוך ארבע מילין חשוב כשעת הדחק ומהני תנאי והמחמיר תבוא עליו ברכה, עד כאן. ועוד ראיתי בשיירי כנסת הגדולה שכתב זה לשונו, האידנא נהגו עלמא שלא להתנות ואין ספק שסמכו על הפוסקים דלא מהנו תנאי אלא בשעת הדחק ואפילו בשעת הדחק אינן יכולין ליזהר שלא יטנפם ולכן מנעו התנאי מכל וכל, עד כאן. וכן מצאתי באגור שם זה לשונו, ונהגו העולם שלא להתנות ודו"ק:

==ג==

[ג] '''דומיא דנטילת שחרית וכו'.'''  כגון שיצא מבית הכסא או לטיבולו במשקה, והב"ח חולק על הוראה זו דהא קיימא לן בסימן קנ"ח סעיף ז' בנטל שלא לאכילה ונמלך לאכול צריך לחזור וליטול, ומה שכתב בית יוסף דאין טעם לחלק בין שחרית לשאר היום נראה לי טעם דדוקא בשחרית דמברך על נטילת ידים כמו באכילה הוא דמהני תנאי, עד כאן. והט"ז תמה עליו דשאני הכא שהתנה, ולא דק דהב"ח פירוש בסוף סימן קנ"ח דגם שם מיירי בהתנה. אך יש לחלק דשם מיירי במחשבה והכא בהתנה בפירוש כדמוכח מב"ח גופיה שם, מיהו כתב זה שם לרמ"א אבל לשולחן ערוך סבירא ליה דשוין הן. גם מה שכתב הט"ז דאין סברא בין כשמברך על נטילת ידים באמת שכן כתבתי בסימן קנ"ח ס"ק י"ח, וכן מצאתי בברכת אברהם דף ר"ז ע"ב משום דברכות אינן מעכבות, אך מצאתי בדף קפ"ד שכתב כסברת הב"ח עיין שם, ומבואר שם דדוקא בשחרית מהני תנאי ולא מטעם ברכה לבד אלא עוד הרבה טעמים נאמרו שם בדף קפ"ה ואין להאריך. ועוד מצאתי בתשובת מהר"ם מרוטנבורג סימן קס"ט שכתב זה לשונו, כשמתנה בשחרית לכל היום כולו הואיל וכל היום דעתו לשמור ידיו לא אתא לאסוחי דעתו כולי האי עד כאן לשונו, משמע דוקא שחרית על כל היום, וזה נראה כוונת תוס' [חולין] דף ק"ו ד"ה נוטל וכו' עיין שם ודו"ק, ועיין בלחם חמודות דף רכ"א:

==ד==

[ד] '''[לבוש] אין מועיל לו וכו'.'''  ומגן אברהם חולק בזה ואפילו תנאי לא בעי אם נשמר ידיו כיון שנטל לאכילה עיין שם, מיהו בברכת אברהם שם מבואר כלבוש:

==ה==

[ה] '''[לבוש] דמאחר שנטל וכו'.'''  כתב עולת תמיד ואין דברי הלבוש ברורים דהא מסיק בסימן קס"ו כדברי המחבר יש אומרים שצריך ליזהר וטוב ליזהר, משמע דאין צריך לחזור וליטול, ועוד דאם מהני תנאי לכל היום מכך שכן לאכילה אחת שלא בשעת אכילה עד כאן לשונו. ולעניות דעתי דברי הלבוש ברורים חדא דהא דקדק בצחות לשונו וכתב לא יעשה משמע נמי לכתחילה, ועוד דבסימן קס"ו כתב טעמא דיש אומרים משום ששולחן לפניו דעת לאכול וכו', אבל הכא דעוסק במידי אחרינא ובשעה או בשתיים שאני, גם לא דמי כלל להא דמהני תנאי לכל היום דהכא מאחר שנוטל ידיו לאכול יש לו לאכול מיד שלא יסיח דעתו בנתיים כמו שכתב בית יוסף בשם רבינו יונה, וכן פסק בלחם חמודות דף רכ"א עיין שם מילתא בטעמא:

==ו==

[ו] '''[לבוש] ואם נגע וכו'.'''  והוא הדין אם הסיח דעתו משמירתו, מגן אברהם. ואם נגע בעוד הפרוסה תוך פיו ואסור לבלוע עד שיטול כתב רש"ל סימן מ"א מקום מטונף היינו שנגע בשוק וירך ומקומות המכוסים באדם או מחכך ראשו, ואם נגע במקום מגולה כגון בפניו או במקומות מגולים שבזרועותיו לא נקרא מקום טינופת, עד כאן. כתב עולת תמיד בשם תשובת הגאונים ואם השתין בתוך הסעודה וברי לו שלא נגע במקום מטונף אין צריך נטילה, עד כאן. ולא זכר שכן כתב רמ"א בסימן ק"ע להדיא, גם נראה לעניות דעתי דהיינו מדינא אבל מכל מקום בעי נטילה משום הכון כמו שכתב בשולחן ערוך סימן ז':

==ז==

[ז] '''ויברך וכו'.'''  ורש"ל חולק בזה שלא לברך אלא בהלך והפליג והביאו מלבושי יום טוב וכל האחרונים, וגדולה מזו ראיתי באגודה פרק ג' דיומא דאף בהלך והפליג אין צריך לברך:

{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}