עריכת הדף "אליה רבה/אורח חיים/קי"

{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}
==א==

[א] '''בשעת הדחק וכו'.'''  ואם התפלל בדיעבד שלא בשעת הדחק כתב עולת תמיד נראה דיצא, ואין צריך לחזור ולהתפלל דאם לא כן אמאי לייט אביי הא צריך לחזור ולהתפלל, עד כאן. ויש לדחות דלייט שלא ירגיל עצמו להתפלל הביננו בבית כשאין יכול לכוין בכוונה ארוכה, אף דשרי מדינא דהוי בשעת הדחק, אלא טוב לו להחזיק עצמו ולראות שיתכוין, וכן משמע דברי סמ"ג. גם צריך עיון דמדקאמר בש"ס [ברכות] דף ל' כי מטי לביתיה לא בעי למיהדר לצלוייא משמע דוקא כשהתפלל בשעת הדחק לא בעי למיהדר לצלוייא כדלמדו הרי"ף והרא"ש מזה דדוקא בשעת הדחק יכול לומר הביננו, אבל כשהתפלל ברכת הביננו צריך למיהדר לצלוייא דאם לא כן למה למד הש"ס חילוק דין משעת הדחק בדיעבד ולא לכתחילה ודו"ק:

==ב==

[ב] '''או שלא יוכל וכו'.'''  והוא הדין כשזמן תפילה עוברת כשיתפלל תפילה ארוכה:

==ג==

[ג] '''מעומד וכו'.'''  משום שהיא קצרה ואפשר לכוין בה, עיין סימן צ"ד. ועיין בלבוש נוסחת הביננו ופירושה ומה שכתב ישפטו ולא על פי מזלם וכו' כן כתב בית יוסף. ותימא מאי ענין התועים במשפט ולא על פי מזלם, וראיתי במלבושי יום טוב שכתב שיש טעות סופר בבית יוסף וכן צריך לומר על דעתך ישפטו כלומר אותן שהם תועים על דעתך ישפטו ולא על פי מזלם וכו' כן צריך לומר, עד כאן, וכן ראיתי בכסף משנה פרק ב' מהלכות תפילה:

==ד==

[ד] '''בימות הגשמים וכו'.'''  דחיישי שיטעה בתן טל ומטר במוצאי שבת דהוא התחלה ולא שייך טעות, מכל מקום חיישינן דיסברו שהוא ברכה בפני עצמה, ש"ס. והוסיף הלבוש ואתא למיטעי ולברך בשמונה עשרה אתה חונן בפני עצמה ואתה חוננתנו לברכה בפני עצמה, עד כאן. וקשה דאם כן בשאלה נמי נימא הכי ולמה אמר טעמא בש"ס דשמא יטעה, ודוחק לומר דשאני אתה חוננתנו דאיכא תנא דסבירא ליה דאומרה בברכה בפני עצמה הוא דאתא למיטעי מה שאין כן בשאלה ליכא למאן דאמר. ותירץ הפרישה דדוקא בהבדלה שאינו ענין לברכת אתה חונן היה נחשב לברכה בפני עצמה מה שאין כן בשאלה שהוא מעין ודשנינו בנאות ארצך, עד כאן, ועיין לקמן ריש סימן רצ"ד. והבית יוסף תירץ דאין החשש כלל דיברך בשמונה עשרה אתה חוננתנו ברכה בפני עצמו כיון דנוהגין כל השנה שכוללה בחונן הדעת, אלא החשש דיטעה לומר שהוא כשאר ברכות דאם שכח מחזירין אותו, ולכן בשאלה אין חשש דבאמת מחזירין אותו ונכון הוא, אך מצאתי בספר זכרון להגאון ר"י הכהן פ' רנ"ה שכתב זה לשונו ואם יאמר השאלה והבדלה יראה שהם שתי ברכות בפני עצמם עד כאן לשונו. והרי דבאמת איתא טעם זה בשאלה, ואם כן אזלא לה כל התירוצים הנזכרים לעיל. לכן נראה לי דש"ס דקאמר בשאלה טעם אחר היינו לאתקפתא דמר זוטרא דיאמר הבדלה, ולא סבירא ליה טעם דיטעה שהוא ברכה בפני עצמו, אבל למאי דקיימא לן כשמואל דאין אומרים הבדלה מטעם דברכה בפני עצמה הוא הדין בשאלה, והא דכתבו הפוסקים טעם זה דשמא יטעו בשאלה, היינו לרווחא דמילתא דאפילו למאן דאמר דאומרים הבדלה, מודה בשאלה דאין אומרים. והשתא ניחא הא דמשמע בשולחן ערוך וכו' דאף דמובטח שלא יטעה אינו מזכיר אפילו שאלה, וכן כתב בכסף משנה פרק ב' מהלכות תפילה וסותר לכאורה לקמן סימן קכ"ח סעיף כתב בדין נשיאת כפים, אבל למאי דפירשתי אתי שפיר קצת דאיכא טעמא אחרינא דברכה בפני עצמה:

==ה==

[ה] '''והאידנא וכו'.'''  בלבוש משמע דאף לילך לבית הכנסת להתפלל בית יוסף, וכן כתב לחם חמודות, ומגן אברהם סיים היכי דנהוג נהוג:

==ו==

[ו] '''צרכי עמך וכו'.'''  בלבוש זה לשונו רבון העולמים צרכי עמך ישראל מרובין ודעתן קצרה יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתתן לכל אחד ואחד כדי פרנסתו וכל גויה וגויה די מחסורה והטוב בעיניך עשה ברוך אתה ה' שומע תפילה, עד כאן. וכתב מלבושי יום טוב הא דפותח רבון העולמים נכון הוא אלא שלא ראיתי כן בש"ס ופוסקים ואולי סמכו על הכלל לעולם יסדר אדם שבחו וכו', עד כאן, וכן כתב לחם חמודות דף כ"ו. ולעניות דעתי יש לומר דכיון שהוא במקום סכנה אין הקב"ה חפץ בשבחו, דוגמא לדבר מה תצעק אלי, ועוד הא במתניתין דאמרו הושע ה' וכו' אי אפשר לומר שיאמר רבון העולמים הושע ה', גם יש לומר דעיקר התפילה מתחיל מויהי רצון ומתחילין בו כמו שאר דברים המבוארים לקמן בסימן ר"ל, אך מצאתי באבודרהם דף קמ"ז שכתב כנוסחת הלבוש רבון העולמים. והטוב בעיניך וכו' פירש הרבינו מנוח לא תתן לנו הטוב בעינינו שאולי לא יהיה תכליתו טוב אלא הטוב בעיניך שהוא הטוב הגמור, והביאו כסף משנה פרק ד' מהלכות תפילה, ועיין (בש"ח) [מה] שכתב הרמב"ם בפירוש המשנה פרק תפילת השחר יכול להתפלל אותה הולך או רוכב או כמו שיזדמן לו ואין בה השתחוויה, עד כאן, ועיין לקמן סוף סימן זה:

==ז==

[ז] '''ואם יכול לעמוד וכו'.'''  הטעם כתב בנחלת צבי, דרמב"ם גרס בש"ס [ברכות] דף כ"ט תפילה קצרה אפילו מהלך משמע דלכתחילה טוב מעומד, עד כאן. ולא דק דכבר כתב בכסף משנה פרק ד' מהר"י דרמב"ם למד מדאמרינן, רב חסדא ורב ששת הוי אזלי באורחא קם רב חסדא ומצלי וקם נמי רב ששת ואמר מהיות טוב וכו', וכן פירש בחידושי רשב"א להדיא. אך קשה על מה שכתב זה לשונו האי צילותא תפילה קצרה הוא דאילו הביננו לא מהיות טוב נפקא דמדינא צריך לעמוד עד כאן לשונו. והא מפשטא דש"ס משמע דאפילו תפילת הדרך קאי דמתיר רב ששת במהלך, וכן מבואר בבית יוסף. ונראה דלאו דוקא תפילה קצרה קאמר כסף משנה אלא דומיא דתפילה קצרה דמשמע חד דינא אית להו, וכן משמע באבודרהם דף קל"א. אך קשה הא קאמר בש"ס כ"ט והלכתא הביננו מעומד וקיימא לן הלכתא מכלל דפליגי, ואולי לא גריס תיבת והלכתא וכן ברי"ף ורא"ש ליכא:

==ח==

[ח] '''שתוליכנו וכו'.'''  כל רואי ותחזירנו וכו' לביתי לשלום כי אתה וכו' כן הוא לשון הרא"ש וכתב מעדני מלך אף דבש"ס ורי"ף ליתא מכל מקום ענין נכון הוא, עד כאן, וכן ראיתי בחידושי רשב"א ור"י ואבודרהם. כתב בספר צידה לדרך דף ט' יש רגילין לומר אחר תפילת הדרך יושב בסתר עליון וכן שיר למעלות אשא וכו', וכן בעלי מעשה אומרים בצאתם מפתח העיר בית יעקב לכו ונלכה באור ה' כי כל העמים ילכו בשם אלהיו, ואנחנו נלך בשם אלקים לעולם ועד. כתב של"ה דף קט"ו אם תפילת הדרך שגורה בפיו אזי ילך לבטח דרכו, ואם לא ישמור עצמו מפני הסכנה חס ושלום, ועל זה ישיב על לב כל בר דעת, וזה פירוש המלך בקונך וצא. כתב עמק ברכה כשיוצא לדרך טוב ליתן צדקה שנאמר צדק לפניו יהלך וכו' וטוב שילמוד גם כן קודם יציאתו. כתב של"ה דף קפ"ה חיוב גדול על המלך בדרך שיעסוק בתורה, על כן לא יזוז מלהרהר בדברי תורה לקיים מה שנאמר בהתהלכך תנחה אותך, וילמוד בעל פה מה שיוכל או יעסוק באיזה מזמורים או מאמרים לפרשם, עד כאן. ובש"ס תענית דף ה' קאמר דלעיין אסור, ואפשר דיושב בעגלה מותר. אל יאכול אדם יותר משני רעבון משום חולי מעיים:

==ט==

[ט] '''וצריך לאומרה וכו'.'''  כתב עולת תמיד וצריך לומר דאם אמרה בלשון יחיד יצא בדיעבד, עד כאן. וגדולה מזו מצאתי בספר אור זרוע דף ק"ג זה לשונו אומרה לשון רבים אם ירצה, עד כאן. כתב מגן אברהם בשם הקנה, דוקא תפילה הקבוע לרבים, אבל ותנני לחן יאמר בלשון יחיד:

==י==

[י] '''ואם אפשר יעמוד וכו'.'''  ואם עיכוב עמידתו טרדתו יאמר כשהוא מהלך, והוא הדין היושב, ומיהו למצוה מעומד רוקח סימן שמ"ד:

==יא==

[יא] '''אין צריך לירד וכו'.'''  שירידתו ועלייתו טורדתו ומכל מקום צריך להעמידה עד שיגמור כיון דקיימא לן רוכב כמהלך דמי, מיהו אם מתיירא מפני לסטים אין לעכבו, שלטי גיבורים וכנסת הגדולה, ועיין לעיל סימן צ"ד:

==יב==

[יב] '''אם דעתו ללין וכו'.'''  דהוי הסיח הדעת וכשאם לן בעיר שצריך בבוקר לברך, וכן בכל יום, הב"ח והאחרונים:

==יג==

[יג] '''אחר יהי רצון וכו'.'''  ולא יאמר ויהי רצון בוי"ו כיון שהוא ברכה בפני עצמה. כתב בספר באר שבע אם אינו יוצא לדרך עד אחר התפילה יניח ברכה אחת מן הברכות דאשר נתן לשכוי בינה כדי לאומרה עם תפילת הדרך, עד כאן. ושל"ה כתב יטיל מים ויסמכנה לברכת אשר יצר, וכתב באגודה ואחרונים ואם הוא בחצי יום טוב שישתה יין או פרי ויברך לפניו ולאחריו ויסמוך לה זאת התפילה:

==יד==

[יד] '''אחר שהחזיק וכו'.'''  זה לשון הנחלת צבי, לאפוקי שלא יאמר מיד אחר שיצא מן העיר, עד כאן, וכן כתב הפרישה סימן ר"ל. אבל עולת תמיד כתב זה לשונו לאפוקי שלא יאמר בביתו קודם שיצא לדרך, עד כאן. משמע דכשיוצא מביתו יאמר מיד, ובספר באר שבע דף (ק"ט) [ק"ד] זה לשונו דוקא לאחר שיצאו מן הכרך והחזיק בדרך אבל לא קודם לכן כלל, עד כאן. משמע קצת כדברי נחלת צבי, וכן משמע בעולת תמיד גופיה סימן ר"ל ושל"ה דף קט"ו וצריך עיון. ואין להקשות מהא דמהר"ם שהיה מסמך לויהי רצון דמשמע דאומרה בביתו דכבר כתבתי באליהו זוטא דמיירי שהיה יוצא לדרך בבוקר, ומתפלל בדרך, וכן כתבו באר שבע ושל"ה וכנסת הגדולה, אבל הט"ז לא הבין כן. שוב מצאתי ברוקח סימן שמ"ז שכתב שצריך להתפלל מיד עד כאן לשונו. מיהו אפשר דמיד כשיצא מן הכרך קאמר לקיים מקצת דברי באר שבע, אבל לא מיד כשיוצא מביתו דשמא יתעכב ולא ילך והוי ברכתו לבטלה. אך ראיתי שהביא הבאר שבע שם ראיה מדברי רמב"ם פרק י' מהלכות ברכות שכתב שיאמר תפילת הדרך לאחר שיצא מן הכרך. ולעניות דעתי לא דק בזה דרמב"ם לא מיירי שם מתפילת הדרך כלל, אלא בדין נכנס לכרך ויצא מן הכרך דאיתא במשנה פרק הרואה, והיינו שלא הזכיר בה חתימה בו כתב בפירוש המשנה שם אינה ברכה, אבל תפילת הדרך איתא בפרק תפילת השחר ובעי חתימה, וכן משמע בהרי"ף והרא"ש ור"י שכתבו לתרווייהו עיין שם. וגם על בית יוסף ד"ה והרמב"ם וכו' יש לי תימא בענין זה עיין שם. גם עיקר ראיית באר שבע שם מדכתבו הפוסקים והחזיק בדרך. ובעולת תמיד הוסיף וכתב יש להסתפק אם בדיעבד יצא במה שאמר בביתו, עד כאן. וכתבתי באליהו זוטא דצריך עיון מפרק קמא דהוריות דף ד' דפריך שפיר קאמר ר' עקיבא לבן עזאי, ומשני החזיק בדרך איכא בינייהו, ופירש רש"י החזיק בדרך לילך לארץ ישראל ועדיין ישנו בעיר, עד כאן. הרי דלשון החזיק הוא אף כשעדיין בעיר, וכן מצאתי בגליון שולחן ערוך בשם מהר"ש במהרי"ל דאף שהוא עדיין בעיר כשהכין עצמו לילך יכול לברך, עד כאן. וכן משמע קצת בכלבו דף צ"ט ותשב"ץ סימן רמ"ג ורמ"ד. העולה לדינא דעל כל פנים בדיעבד יוצא, וכל זה ביום ראשון, אבל אחר כך לכולי עלמא נקרא החזיק בדרך אף במלון. ואפשר דבהכי מיירי דמהר"ם שסמכו לויהי רצון וכן כתב של"ה שם:

==טו==

[טו] '''ואין לאומרה וכו'.'''  פירוש פרסה ארבע מילין שהוא שמונת אלפים אמה. כתב בית יוסף הקשה ר"י הא אמרינן בירושלמי כל הדרכים בחזקת סכנה, ותירץ דירושלמי לא מיירי בקרוב לעיר אלא בהולך לדרך בין הכפרים שהכל בחזקת סכנה, עד כאן. ומבואר דדוקא במקומות הידועים דקרוב לעיר ליכא סכנה הוא דאין לאומרה. וצריך עיון דבסימן רי"ט משמע בבית יוסף בשם ר' דוד אבודרהם דסתם דרך פרסה הוא ובהכי מיירי הירושלמי, ואפשר דלכך הוא כתב בשולחן ערוך דין דמקום סכנה אפילו בפחות פרסה, מיהו לקמן כתב בשולחן ערוך דאם הוא מקום מוחזק בסכנה ביותר אפילו בפחות מפרסה, ונראה שדקדק לכתוב מוחזק בסכנה ביותר דבזה כולי עלמא מודים אבל בסתם מקום בעינן דוקא פרסה. כתב הכלבו שם ואגודה שאין חילוק בין הולך בספינה להולך ביבשה. כתב בתשובת נחלת שבעה סימן ע"ד דיש למידין שהבא מדרך תוך פרסה אין נותנין לו שלום, הבאים בשבת מחוץ לתחום אין נותנין להם שלום. מצאתי כתב בגליון שולחן ערוך דמה שנוהגין ליטול רשות מגדולים כשהולכים בדרך ומתברכין מהם סמך מפרק קמא דברכות דנמלכין בסנהדרין, ופירש רש"י ונוטלין רשות כדי שיתפללו עליהן, עד כאן. כתב בחזקוני פרשת שופטים ועינינו לא ראו מכאן למלוה חבירו שצריך לעמוד במקומו עד שיתעלם מעיניו, עד כאן. ועיין בשל"ה שם שהפליג מאוד במצות צידה לדרך ובמצות לויה, ולקמן סימן רל"א אפרש עוד בזה. בסוטה כל המלוה את חבירו אפילו ארבע אמות בעיר אינו ניזוק פירש רש"י אותו היוצא לדרך. כתב סולת בלולה יכין לדרך נוד מלא מים לצימאון וכדי שיהיו ידיך טהורים ונקיים בכל עת, וגם יהא מצוי אצלו רצועות של תפילין וחוטין לציצית וחוטי כנפות, עד כאן. והגיה באור חדש (מד ע"א) דצ"ל קנפות קובים בתענית שם יכנס בכי טוב ויצא בכי טוב ובתוס' ריש פסחים דאפילו בעירו אסור משום מזיקין:

==טז==

[טז] '''שלא אכשל וכו'.'''  וישמחו בי חבירי ושלא אומר על הטהור טמא ועל הטמא טהור ועל המותר אסור ועל אסור מותר ולא יכשלו בי חבירי בדבר הלכה ואשמח אני בהם, עד כאן. כלומר שתהא כל עסקנו בתורה ועל פי ההלכה ואז תהיה הלימוד לשמחה. וכתב מעדני מלך דף ל"ג דלבוש טעה דלפירושו לא גרסינן וישמחו בי חבירי דהא ודאי כי אי אפשר לפרש על דברי תורה עד כאן לשונו. ולעניות דעתי פירוש התפילה שישמח אחד בתורת חבירו וכן משמע בחידושי אגדות וב"ח ופרישה, ואם כן הגירסא נכונה בלבוש ופירושו ועיין בהקדמת תוספות יום טוב. כתב ט"ז נראה לי דהוא הדין במי שיושב ללמוד אפילו ביחידות ובפרט מי שהגיע להוראה, עד כאן. האר"י ז"ל היה אומרה בכלבוקר והיה אומר כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה גל עיני ואביטה נפלאות מתורתיך:

==יז==

[יז] '''מודה וכו'.'''  ומה שכופלים אני עמל וכו' אני רץ וכו' על שכר עולם הזה והעולם הבא (לבוש). ורבינו יונה פירש כשאני רואה שעוברים הימים והזמנים אני מרגיש בעצמי שאני רץ בכל יום ומתקרב למיתה, ומפני זה אני מכין צידה לדרך כדי שאזכה לחיי עולם הבא, אבל הם אינם מרגישים במיתתן כלל ואינם מכינים צידה לדרך, עד כאן. כתב הרמב"ם בפירוש המשנה אלה שתי תפילות חובה ויש לו להתפלל יושב או עומד כמו שיזדמן לו ולא יחזר פניו למזרח ולא למערב ולא יעשה השתחויה ולא נפילת אפים וקרא שמה תפילה על מנהג הלשון שהוא מכנה כל בקשה תפילה. כתב מגן אברהם דתפילת מודה יאמר כל ערב כל העוסק בתורה כל היום:

{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}

[[קטגוריה:תפילת הדרך]]