עריכת הדף "אליה רבה/אורח חיים/פא"

{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}
==א==

[א] '''קטן שהגיע וכו'.'''  אבל גדול אפילו אינו יכול לאכול כשיעור זה מרחיקין, כן מבואר בש"ס סוף פרק לולב הגזול, כן כתב רבינו ירוחם:

==ב==

[ב] '''כזית דגן וכו'.'''  גם במאכל שעושין לתינוק שקורין פפ"א צריך עיון הג"ה סמ"ק סימן נ"ז, וכתב מגן אברהם ונראה לי דמשערינן כפי מה שיכול גדול לאכול פרס פפ"א, וזה לשון הט"ז אפילו מיני תבשיל דייסא. כתב רש"ל אין נכון לקרות קריאת שמע אצל תינוק דמסתמא מטפח באשפה, עד כאן, ועוד שאין מקנחין עצמן וצואה בפי טבעת אסור:

==ג==

[ג] '''פרס וכו'.'''  הם ארבע ביצים (לבוש). וקצת קשה דלקמן סימן תרי"ב סעיף ד' כתב הלבוש דיש אומרים דאכילת פרס הוא שלוש ביצים ולקמן אפרשו בס"ד:

==ד==

[ד] '''מרחיקין וכו'.'''  אף שעכשיו לא אכל או אפילו שעדיין לא אכלו מעולם, לבוש. ובאמת כן כתב הבית יוסף מסברא דנפשיה לחלוק על רש"י דנראה כן מפוסקים, אבל הב"ח השיג עליו דהפוסקים לישנא דהש"ס נקטו ולא מצינו מי שחולק על רש"י לכן פסק כרש"י, והא דנקיט הש"ס ופוסקים יכול לאכול היינו דמן הסתם תלינן דאכל כזית דגן בכדי אכילת פרס, כיון דיכול לאכול, אבל כשידוע שלא אכל מעולם. אי נמי ידעינן דאין צואה זו מדגן שאכל כבר כגון שעברו ימים רבים שלא אכל אין מרחיקין, וכן פסקו שיירי כנסת הגדולה ונחלת צבי, ולאפוקי מעולת תמיד שהחמיר בלא טעם. ועוד שראיתי בר"ן סוף פרק לולב הגזול פסק בתשובות, וכן משמע לי בבעל הלכות גדולות פרק מי שמתו וספר זכרון וכלבו דף ד'. שוב נדפס ספר ט"ז וראיתי שהאריך להחמיר, ועיקר ראייתו דגדול יוכיח עיין שם שהאריך, והוא תימה דאדרבה משם משמע מדנקט בגדול שאין יכול לאכול אסור אלמא בקטן שרי, וכן כתב מגן אברהם:

==ה==

[ה] '''מאחריו ארבע וכו'.'''  פירוש ממקום שכלה הריח:

==ו==

[ו] '''או דבר אחר וכו'.'''  לשון ר' יונה כגון שמתיירא שיפסיקוהו עוברי דרכים או שמא יראה צואה אחרת כנגדו המעכב אינו רוצה לחזור פניו שהוא רוצה להתפלל נגד המזרח עד כאן, ונראה דהיינו משום דבש"ס קאי אתפילה, אבל כשעוסק בקריאת שמע נראה דמותר לו להחזיר פניו כשמרחיק מצואה ארבע אמות כדלעיל סוף סימן ע"ח גבי ערוה:

==ז==

[ז] '''אלא למקום שפסק וכו'.'''  שלא הצריכו לבדוק אלא כשקורא במקום שהיה ראוי להסתפק אם יש שם צואה משום והיה מחניך קדוש אבל משום ולא יראה שהוא כמלא עיניו לא הטריחוהו לבדוק לכך חוזר למקום שפסק, לבוש. ונראה דלפי זה נראה לי דהא דרואה צואה כנגדו מיירי חוץ לארבע אמות דאי בתוך ארבע כנגדו איכא נמי איסורא דוהיה מחניך קדוש וצריך לחזור ולהתפלל מראש, ואפשר דכגון זה מיירי רבינו יונה דסבירא ליה דסתמא דש"ס מיירי אפילו תוך ארבע אמות ואפילו הכי אינו חוזר ומתפלל, לכן פירש דמיירי במקום שלא היה לו לתת על לבו שיש שם צואה ודו"ק. ואם כן קשיא על הבית יוסף שמשוה מחלוקת בין רבינו יונה ורשב"א וגם בשולחן ערוך כתב שני דעות בזה, ואולי סבירא ליה דסתם לשון כנגדו בש"ס הוא רחוק ארבע אמות וכהאי גוונא אפרש בסימן פ"ג בס"ד:

==ח==

[ח] '''ולה"ר יונה וכו'.'''  ולענין הלכה כתב בית יוסף דנקטינן כסברא הראשונה שהוא הרשב"א דבתרא הוא, וכתב לחם חמודות דף כ"ג דבשולחן ערוך חזר בו שהביא לסברת רבינו יונה, עד כאן. ואיני יודע מה חזרה יש בזה דכבר מקובלים אנחנו דהרמב"ם דכתב השולחן ערוך סברא ראשונה בסתם פסק כוותיה ולא כתב השניה אלא כדי לחלוק כבוד כמו שכתב בחלקת מחוקק סימן א'. מיהו לדינא אני חוכך להחמיר כי הרא"ש דהוא נמי בתרא הביא דברי רבינו יונה, ועוד ראיתי ברוקח סימן שכ"ג זה לשונו מצא צואה כנגדו תפילתו תועבה, עד כאן, מדשינה מלשון הש"ס במקומו וכתב כנגדו אלמא דכל שכנגדו והיינו כמלא עיניו:

{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}