עריכת הדף "אליה רבה/אורח חיים/יז"

{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}
==א==

[א] '''ואינו חובת גברא וכו'.'''  באליהו זוטא כתבתי פירוש דשאני בלולב דאיש מצווה ליקח לו לולב, אלא כאן דאפילו האיש אינו מצווה רק בשיש לו מלבוש עושה בו ציצית כדלקמן סימן כ"ד. והא דכתב בשולחן ערוך בסימן י"ט דציצית חובת גברא, היינו לאפוקי חובת מנא, דלא נימא דאף שמונח הטלית בקופסא חייב בציצית, אבל באמת אין האיש מחויב לקנות לו טלית לציצית. והלבוש נראה דקשה ליה דברי שולחן ערוך אהדדי ולכך הבין שיש טעות סופר בשולחן ערוך וצריך לומר הואיל דאינו אלא חובת גברא, ומתוך זה צריך ליכנס בכל הדחוקים שהאריך לחלק בין לולב לציצית. וכן הבין בלחם חמודות דף ק"ג, ולא דייקי שפיר בזה, וכן משמע בנחלת צבי ובלבוש גופיה ריש סימן כ"ד. עוד כתב הלבוש דהוי כשמלת גבר ומיכל בת שאול שאני דהיתה אשת מלך שהכל מכירין אותה, והקשה הנחלת צבי מנין ללבוש שמיכל היתה לובשת ציצית, אי משום דאיתא בעירובין דף צ"ו דהיתה מנחת תפילין, סבירא ליה דמסתמא היתה לובשת ציצית. אם כן תיקשי לדברי תוס' שכתבו שם למאן דאמר לאו רשות דטעמא הוא משום דתפילין צריכין גוף נקי, עיין שם, אם כן למה מיחו בציצית, עד כאן. ולא ירדתי לסוף דעתו דהש"ס לא פריך דהוה ליה למחות אלא אתפילין, אבל בציצית באמת לא הוה ליה למחות. ומכל מקום אין דברי הלבוש נראין בטעם זה, דכבר כתבתי דלא קאמר חובת גברא אלא לאפוקי חובת טלית. ועוד קשה לי מסימן קפ"ב ביו"ד אפילו באחד מן הבגדים אסורה לשנות אף שניכרת בשאר בגדים, ודוחק ליישב. ועוד יתבאר שם דדוקא דלובשת משום עידוי וקישוט שייך איסור דלובשת שמלת גבר, עיין שם. ואף אשה שלובשת ציצית אם באה לשאול על הברכה כתב הב"ח דיש להורות לה שלא לברך, וכן הדין בשופר אם באתה לשאול:

==ב==

[ב] '''גם הם וכו'.'''  נתבאר באליהו זוטא:

==ג==

[ג] '''צריך ליקח וכו'.'''  ויברך בש"ס סוף פרק לולב הגזול, קטן היודע לנענע חייב בלולב להתעטף חייב בציצית, לשמור תפילין אביו לוקח לו תפילין. וכתב הב"ח פירוש חייב בלולב לחנכו וכן בציצית, אבל אביו אין חייב ליקח לו מלבוש בת ד' כנפות, שאפילו הוא עצמו אין חייב כדלקמן סימן כ"ד, כל שכן לולב דדמיו יקרים, אלא אלולב שקונין הקהל בשותפים מברך הוא והקטן, אבל תפילין שאין דמיו יקרים צריך לקנות לעצמו וכן צריך לקנות לקטן, עד כאן לשונו. ותמיהני דאישתמיטתיה דברי תוס' סוף ערכין זה לשונו גבי ציצית לא נקיט לישנא דלוקח דמסתמא טלית יש לו, וגבי לולב נמי יכול לצאת בלולבו של אביו. אי נמי משום דתפילין דמיו יקרים שייך בהו לקיחה, עד כאן לשונו. ולדינא מבואר מדברי תוס' דאפילו בדברים יקרים מחויב ליקח לבנו לחנכו, ואם אין לו טלית נראה דמחויב ליקח לו טלית לחנכו, ואף להב"ח עכשיו שהוזהרו הכל לקנות לעצמן מחויב לקנות לבנו. כתב מהרי"ל הלכות נשואין בחור הייתי ונשאתי גרושה ותיקנתי טלית חדש לנישואין ונתעטפתי בו מקודם הנישואין בשבועות לכבוד הרגל כי אמרתי מאחר שהורגלתי במדינות אחרים ללבוש ציצית מיום שנעשיתי בר מצוה, ולא נהגתי כבני רינוס שנוהגים שגם נערים גדולים אין מתעטפים בציצית עד שנושאין אשה, וסמכוהו דכתיב גדילים תעשה לך, וסמיך ליה כי יקח איש אשה, ואחר הרגל אמר לי מהרי"ל דכשלא כדין עשיתי דיום חתונה עדיף לגבי בחור מכל רגל, וכל כלים חדשים יחזיק לנישואין, עד כאן לשונו, ומשמע בשיירי כנסת הגדולה דאף בני רינוס נוהגין בטלית קטן, אלא בטלית גדול אין נוהגין. ובספרי יראה כתבו להלביש לקטן טלית קטן כשיודע לדבר ולפחות שיהא בן ג' שנים וסימנו כי האדם עץ השדה כמו העץ הוא ג' שנים ערלים, וכן להרגיל באותיות התורה דמכל זה יזכה בקטנותו לנשמה רמה:

{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}