עריכת הדף "אילת השחר/שמות/ז"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|'''פרק ז'''}}

==א==

פסוק א'. '''ראה נתתיך וגו'.''' פרש"י שופט ורודה לרדותו במכות ויסורין. והנה משה לא העניש את מצרים בעצמו, אלא כל המכות הי' ע"י הקב"ה בדרך נס, וא"כ במה זה נקרא שמשה הי' השופט והרודה, וצ"ל שעונשי מצרים היו תלויים בדעת משה, והי' באפשרותו לעכב שלא יבוא עליהם איזה מכה (וגם התפלל שיפסקו).

'''{{עוגן1|והנה}}''' בהמשך הפסוק כתוב ואהרן אחיך יהי' נביאך, ופרש"י כתרגומו מתורגמנך, ולכאורה מתורגמן שייך להיות על הדיבורים שצריך לדבר לפרעה {{ממ|הכתובים להלן פסוק ב'}}, אבל על מש"כ כאן שמשה יהי' שופט ורודה, לא שייך להיות מתורגמן, ובמכילתא {{ממ|ר"פ בא}} כתוב הקיש אהרן למשה מה משה הי' דיין לפרעה אף אהרן הי' דיין לפרעה, ועוד כתוב שם במכילתא מה משה הי' אומר דבריו ולא ירא אף אהרן הי' אומר דבריו ולא ירא עכ"ל, ולא נתפרש מהיכן למדנו שמשה לא הי' ירא.

==ב==

פסוק ב'. '''אתה תדבר וגו'.''' פרש"י פעם אחת כל שליחות ושליחות כפי ששמעת מפי, ואהרן אחיך ימליצנו ויטעימנו באזני פרעה. וצ"ב דאם גם משה ידבר לפרעה, א"כ למה כתוב ואהרן אחיך ידבר אל פרעה, דמשמע שמשה לא ידבר לפרעה, ועוד דאם הקב"ה לא התחשב בטענת משה שהוא ערל שפתיים וא"ל שידבר לפרעה, א"כ למה צריך שגם אהרן ידבר {{ממ|והתרגום יב"ע והאבן עזרא והרמב"ן לעיל ו' י"ג לא מפרשים כרש"י}}, והרא"מ מפרש שמשה אמר לפרעה מה ששמע מפי ה' בדיבור קצר ופעם אחת, ואהרן הי' חוזר ואומר פעם אחר פעם עד שהטעימם באזניו עי"ש.

'''{{עוגן1|ויתכן}}''' שהתועלת בזה הי' דכיון שמשה שמע מפי ה' הי' בכח דבריו להשפיע יותר, ועוד שע"י זה פרעה ראה שאהרן חוזר על דברי משה ולא אומר דברים מעצמו.

שם. '''{{עוגן1|ושלח}} את בנ"י מארצו.''' הרשב"ם מפרש שיאמר לו אהרן שישלח בנ"י מארצו, וק"ק למה לא אמר וישלח {{ממ|כדכתיב לעיל ו' י"א}}, ולולא דבריו אפשר לפרש שהקב"ה א"ל שהמציאות תהא דלבסוף הוא ישלח את בנ"י מארצו {{ממ|ועי' בהעמק דבר}}.

==ג==

פסוק ג'. '''ואני אקשה את לב פרעה.''' פרש"י מאחר שהרשיע והתריס כנגדי וגלוי לפני שאין נח"ר באומות עו"א לתת לב שלם לשוב. והנה רש"י ביונה {{ממ|א' ג'}} מפרש שיונה לא רצה ללכת להנבא בנינוה, משום שטען דעכו"ם הם קרובי תשובה [ואע"פ שקיבל נבואה והכובש נבואתו חייב מיתה ביד"ש, אולי הי' ס"ל דהוי גדר פיקו"נ שזה סכנה לבנ"י, וכדפרש"י שם דאם יעשו תשובה נמצאתי מחייב את ישראל שאין שומעין לדברי הנביאים, ולכן הוא הלך לחו"ל], ובאמת כך הי', דלאחר שהגיע לשם והתנבא הם עשו תשובה, ואולי י"ל שהם קרובי תשובה מעבירות של גזל (ובתנחומא פרשת שמיני אות ט' כתוב אז"ל מי שהיתה בביתו קורה אחת או אבן אחת מגזל הורס הבית ומוציאו ומשיב הגזל), אבל מאמונה הם רחוקים ולא נותנים לב שלם לשוב, והחטא של פרעה הי' באמונה.

[ובילקוט יונה פ"ג מובא שאנשי נינוה לאחר מ' יום חזרו והריעו יותר ונבלעו המתים בשאול תחתית, ויתכן דהעכו"ם קרובין לתשובה דאצלם הכל יותר שטחי, ומה"ט הם גם חוזרים להרע יותר מהר].

שם. '''פרש"י {{עוגן1|טוב}} לי שיתקשה לבו וכו' וכן מדתו של הקב"ה מביא פורענות על האומות כדי שישמעו ישראל וייראו.''' והנה בודאי האומות נענשין על חטאים שחטאו ולא רק כדי שישמעו ישראל וייראו (וכמש"כ רש"י שגלוי לפני הקב"ה שאינם עושים תשובה), אלא שהקב"ה מסבב שיענשו באופן כזה שישראל ישמעו וילמדו מוסר (והשפ"ח באות פ' כתב דמשום הטעם השני הענישום יותר מהראוי להם).

'''{{עוגן1|והנה}}''' אומרים בשם הגרש"ז מקלם שהמן זכה שמבני בניו למדו תורה {{ממ|כדאיתא בסנהדרין צ"ו ב'}}, כיון דכלל ישראל התעוררו על ידו {{ממ|וכ"כ בישועות יעקב או"ח סימן תרצ"ה ס"ק א'}}, ולסברא זו יל"ע אם גם למצריים יש זכות במה שבנ"י יראו את עונשן וילמדו מוסר.

'''{{עוגן1|ובאמת}}''' קשה לומר שרשע גדול שמרשיע ומיצר לישראל ומפחדים ממנו ועושים תשובה יש לו זכות, וכי לנמרוד יש זכות במה שהשליך את אברהם באור כשדים, דע"י שאברהם ניצל התפרסם שם ה' בעולם, אלא מסתבר שרשעים דכונת מעשיהם להרע, אין להם זכות ולא מקבלים שכר על דברים הטובים שבאים בגרמת מעשיהם הרעים.

'''{{עוגן1|הרמב"ם}}''' {{ממ|הל' תשובה פ"ו ה"ג}} כתב דאפשר שיחטא האדם חטא גדול או חטאים רבים ועונשו שמונעים ממנו את התשובה, לפיכך כתוב בתורה ואני אחזק את לב פרעה לפי שחטא מעצמו תחילה והרע לישראל הגרים בארצו שנא' הבה נתחכמה לו (והנה ברמב"ם משמע שאותו פרעה שאמר הבה נתחכמה לו, הוא זה שקיבל את המכות, וכן משמע ברש"י להלן פסוק כ"ח) נתן הדין למנוע ממנו תשובה עד שנפרע ממנו וכו', ולמה הי' שולח לו ביד משה וא"ל שלח וכו' כדי להודיע לבאי העולם שבזמן שמונע הקב"ה התשובה לחוטא אינו יכול לשוב אלא ימות ברשעו שעשה בתחילה ברצונו עכ"ל.

'''{{עוגן1|והנה}}''' למדנו חידוש ברמב"ם, שהרי עצם ענין הבחירה זה חידוש עד שהטועים אמרו שהאדם מוכרח ואין לו בחירה ח"ו {{ממ|עי' רמב"ם הל' תשובה פ"ו ה"ה}}, וכדאיתא בב"ב {{ממ|ט"ז א'}} ביקש איוב להפוך קערה על פי' בראת צדיק בראת רשע וכו', וכאן הרמב"ם כתב שהקב"ה שלח את משה לפרעה ללמד שאין ביד האדם לעשות תשובה אם אין רצון הבורא שיעשה תשובה, דהיינו שהי' ס"ד לומר דעד כדי כך גדולה הבחירה ביד האדם לבחור בטוב ולשוב בתשובה מן הרע אפי' נגד רצון ה' ח"ו.

'''{{עוגן1|והרי}}''' תשובה זה חסד וחידוש שעשה הקב"ה, ואעפ"כ הי' הו"א שהקב"ה נתן אפשרות שאדם יכול לשוב בתשובה ממעשיו הרעים ושום דבר לא יעצרנו אפי' כשאין זה רצון ה', והוצרך ללמד שאין ביד האדם לשוב כאשר הרשיע שהקב"ה מונע ממנו את התשובה.

'''{{עוגן1|ויש}}''' ראשונים דס"ל שפרעה יכל לעשות תשובה, ולדבריהם צ"ל דמש"כ בפסוק ואני אחזק את לבו, הכונה שאקשה עליו לעשות תשובה ולא שאמנע ממנו, וכעין דאיתא ביומא {{ממ|פ"ז א'}} דכל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה (והנה במד"ר י"ג ג' מפורש כדעת הרמב"ם, ובפי' יפ"ת מפרש דפלוגתת הראשונים הוא פלוגתת ר"י ור"ל במדרש שם).

'''{{עוגן1|ובדעת}}''' הרמב"ם נראה שהקב"ה מנע מפרעה לעשות תשובה רק על חטא זה ולא על חטאים אחרים, דכלפי חטא זה הוא הי' נחשב כמת שאינו יכול לעשות תשובה, והיינו משום דבאמת הוא הי' ראוי למות על חטאו, אלא הקב"ה ריחם עליו שימשיך לחיות, אבל כלפי חטא זה הוא נחשב כמת דכבר אינו יכול לעשות תשובה.

'''{{עוגן1|המפרשים}}''' מקשים למה נענש פרעה הא ה' חזק את לבו, והרמב"ם {{ממ|הל' תשובה פ"ו ה"ג}} מפרש שזה הי' עונשו שלא יועיל תשובה, והרמב"ן מפרש שהקב"ה ידע שאינו רוצה לעשות תשובה, אלא שישלחם מפני שלא יכול לסבול המכות, ולזה חזקו שיסבול המכות.

'''{{עוגן1|מ"מ}}''' אחרי המכות הראשונות כבר נתמלאה סאתו, ומשמע דאחרי המכות האחרונות נוסף פשע, וצריך טעם מה הוסיף פשעו יותר ע"י המכות.

'''{{עוגן1|והנה}}''' מבואר שאחרי כל מכה פרעה טען שזה בכישוף, והחרטומים ג"כ עשו קצת מזה, וע"כ שבשכל אין מקום להכחיש את האותות כיון שהי' אחרת ממה שהמכשפים עשו, וגם שהמטה של אהרן בלע את המטות של החרטומים, וכן במכת דם דאיתא במד"ר {{ממ|ט' י'}} שבספל אחד יהודי ומצרי שותים ושל יהודי הוא מים טובים ושל הגוי נהפך לדם, הא זה מופת שאין להכחיש שיד ה' עושה זה.

'''{{עוגן1|אלא}}''' באמת תמיד רואים בבריאה התגלות כבוד ה', והאדם מחמת התאות והחמדות מחפש תמיד תירוצים ואמתלאות עד שהוא מסלף את האמת, וכ"כ הסמ"ק {{ממ|עי' סימן ט'}} דכשיש לאדם צרות ואינו שב בתשובה עובר על וערפכם לא תקשו עוד {{ממ|ועי' בפי' פני ארי' בסידור הגר"א בוידוי דיוהכ"פ קשינו עורף}}, היינו דבלי קשיות עורף האדם הי' צריך לשוב ולא הי' מקום לכפור ביד ה'.

'''{{עוגן1|אלא}}''' שכאן הי' השחתה גדולה מאוד, שגם לאחר המכות עדיין הוא מסלף מפני שאינו רוצה להאמין, כדי שיוכל לשעבד ולצער ששים רבוא איש לעבדים בחנם בכל מיני יסורים, ולא כדאי לו להאמין, וכך כל מכחיש בה' הוא מפני תאותו, והוא בודה לו כל מיני תירוצים, ובזה נחתם גז"ד של פרעה, שהקב"ה ירד לסוד מדותיו של פרעה ועמו, שהם כ"כ מושחתים שאפי' בהתגלות כזה בצירוף מכות, אינם מסוגלים לרצות לדעת את האמת הגלוי.


'''{{עוגן1|הרמב"ן}}''' כתב שכאשר גברו המכות עליו ונלאה לסבול אותם רך לבו והי' נמלך לשלחם מכובד המכות לא לעשות רצון בוראו, ואז הקשה ה' את רוחו ואמץ את לבבו למען ספר שמו כענין שכתוב והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים עכ"ל.

'''{{עוגן1|ויש}}''' להתבונן בזה דהנה פרעה ברשעו הכביד את לבו ולא נכנע לרצון ה' ונמצא שחילל שם שמים, ואעפ"כ זה גופא הי' סיבה שיתרבה כבוד שמים, וזה מש"כ במשלי {{ממ|ט"ז ד'}} כל פעל ה' למענהו, שאותו מעשה שפרעה עשה לחלל שם שמים הביא קידוש ה'.

==ד==

פסוק ד'. '''ונתתי את ידי במצרים.''' הנה בהגדה של פסח כתוב ר"י הגלילי אומר מנין אתה אומר שלקו המצריים במצרים י' מכות ועל הים נ' מכות, במצרים מה הוא אומר וכו' אצבע אלקים היא ועל הים וכו' את היד הגדולה וכו', וצ"ב דכאן כתוב ונתתי את "ידי" על המכות שהיו במצרים (ועי' מהרי"ל בהל' ההגדה דשאלו א"כ איך אמר ביד חזקה שתים, וכן קשה נמי גבי דבר דכתיב נמי יד ונדרוש נמי הכי, ואמהר"ש דהמכות ששוו במצרים חשובות כאלו הן בפעם אחת דמסתמא דומות להדדי, ולכך אין לדקדק כך, אבל מה שהי' על הים היינו במקום אחר, ומדשינה וכתב יד שם יש לדרוש כמו שדורש עכ"ל, ועי' במושב זקנים מבעה"ת להלן ח' ט"ו).

שם. '''פרש"י {{עוגן1|יד}} ממש להכות בהם.''' צ"ב מאי קמ"ל, ואולי כונתו לפרש שיקבלו מכות קשות, ובאמת למה כתוב ונתתי את ידי, ולא כתוב מפורש והכיתי את מצרים.

==ט==

פסוק ט'. '''כי ידבר אליכם פרעה תנו לכם מופת.''' (דהיינו מופת לדבריכם) משמע שהקב"ה אמר להם לעשות את המופתים דוקא אם פרעה יבקש מהם, ומאחר שעשו את המופתים צ"ל שפרעה ביקש מהם (וכך מפורש במד"ר ט' ה' ויעשו כן כאשר צוה ה' אותם שלא עשו עד ששאל מהן מופת כשם שאמר הקב"ה, ועי' אוה"ח).

שם. '''{{עוגן1|ואמרת}} אל אהרן.''' הנה במכות דם צפרדע וכינים שנעשו ע"י אהרן, חז"ל מפרשים טעם למה לא נעשו ע"י משה {{ממ|הובא ברש"י להלן פסוק י"ט}}, אבל כאן לא פירשו טעם למה המופתים נעשו ע"י אהרן, וי"ל דדוקא על המכות צריכים טעם למה לא נעשו ע"י משה, דכיון שכתוב לעיל {{ממ|פסוק א'}} ראה נתתיך וגו' ופרש"י שופט ורודה, משו"ה הם היו צריכים להיעשות על ידו, אבל על עשיית המופתים לא קשה ולא צריך טעם למה נעשו ע"י אהרן ולא ע"י משה.

==י==

פסוק י'. '''וישלך אהרן את מטהו לפני פרעה ולפני עבדיו.''' מדכתיב ולפני עבדיו משמע שנצטוה על זה, דאל"כ למה נזכר שעבדי פרעה היו נוכחים שם, אמנם לעיל {{ממ|פסוק ט'}} כתוב שישליך המטה לפני פרעה, ולא כתוב שישליך גם לפני עבדיו.

==יב==

פסוק י"ב. '''וישליכו איש מטהו.''' הנה מטה אהרן נהפך להיות תנין ממש, אבל המטות שלהם מפרש הספורנו שהיו על תבנית ותמונת תנינים אבל לא בתנועתם, ולא הי' כח בחרטומים לתת תנועה בתניניהם (ומ"מ בסנהדרין ס"ז ב' משמע שאפשר לעשות ע"י כישוף תנועה בבע"ח, דעשו חמור בכישוף עד שבדקוהו במים ואז נתגלה שזה נעשה בכישוף).

'''{{עוגן1|לא}}''' נזכר בפסוק שמשה או אהרן אמרו איזה דבר שע"י זה התנין חזר להיות מטה, וכן לא נזכר שאמרו איזה דבר שמטה אהרן יבלע את המטות.

'''{{עוגן1|במד"ר}}''' {{ממ|ט' ז' ובתנחומא אות ג'}} כתוב דמטה אהרן בלען ולא נתעבה יותר ממה שהי', ולא נזכר שמטותם יצאו אח"כ מתוך מטה אהרן, ואולי הם נשארו בתוכו [יל"ע אם ע"פ דין מותר ליהנות ממעשה כישוף, ועכ"פ יתכן שיש בזה סכנה].

==יג==

פסוק י"ג. '''כאשר דבר ה'.''' צ"ב וכי צריך לאמת את הדברים שהי' כדבר ה', ואולי הפסוק מפרש שהי' כך משום שהקב"ה דיבר שיהי' כן.

==יד==

פסוק י"ד. '''כבד לב פרעה.''' במד"ר {{ממ|ט' ח'}} איתא מה הכבד כועס אף לבו של זה נעשה כבד עכ"ד, א' הגיע לשוויץ בשנת תרצ"ט וסיפר כי הפרו' של המוזיאון מלונדון שנמצאים בו הגופות החנוטים של מצרים אמר דכשעסק בגופו של פרעה ראה שלבו עשוי מבשר כבד והשתומם, וא"ל את המדרש הנ"ל (ובאמת למ"ד במכילתא שפרעה נטבע בים הרי לא חנטו אותו, ולמ"ד שנשאר חי י"א שמלך אח"כ בנינוה, עי' פרקי דר"א פרק מ"ג, ואולי אח"כ הוא חזר למצרים וחנטוהו שם).

==טו==

פסוק ט"ו. '''הנה יצא המימה.''' הנה בחלק מההתראות הקב"ה שלח את משה שילך לבית פרעה, ויש מקומות ששלחו בזמן שיוצא המימה, ועי' בעל הטורים {{ממ|להלן י' א'}} דכששלחו לביתו כתוב בא אל פרעה, וכששלחו כשיצא המימה כתוב לך, אבל לא מפרש למה לפעמים שלחו ללכת לביתו ולפעמים שלחו ללכת כשיצא המימה {{ממ|ועי' רמב"ן להלן ח' ט"ו, וברבינו בחיי להלן י' א'}}.

שם. '''פרש"י {{עוגן1|הנה}} יוצא המימה לנקביו שהי' עושה עצמו אלוה ואומר שאינו צריך לנקביו.''' והנה פרעה עצמו ידע האמת שצריך לנקביו, ומ"מ לפעמים נכנס דמיון לאדם, והנה לא נזכר שפרעה הסתיר שהוא צריך לעשות את שאר צרכי הגוף כמו שאר אנשים, ולמה אין זה סתירה למה שעשה עצמו אלוה.

'''{{עוגן1|והנה}}''' כתוב על כמה דברים שהיו ע"ז במצרים, הנילוס, הצאן, ופרעה, ואולי היו שעבדו לזה והיו שעבדו לזה (עי' במד"ר ט' ט', ובפי' יפ"ת כתב שהנילוס הי' ע"ז הכולל של כל מצרים), והנה בע"ז {{ממ|מ"א ב'}} אתמר עבודת כוכבים שנשתברה מאליה וכו' רשב"ל אמר מותרת מסתמא בטולי מבטיל לה מימר אמר איהי נפשה לא אצלה לההוא גברא מצלה לי', ויל"ע על סברת ריש לקיש דהא המצריים עבדו לשה, ואע"פ שראו תמיד שאין שה שלא מת, ואם נימא כסברת ר"ל דהעכו"ם מבין דע"ז המשתברת מאיליה אינה שוה כלום, א"כ למה הם עבדו לשה, ובשלמא חפצים אחרים י"ל שהעכו"ם חשב שיתקיים ורק אח"כ כשרואה שנשבר הוא מבטלה.

==טז==

פסוק ט"ז. '''והנה לא שמעת עד כה.''' משמע שפרעה נתבע על מה שלא שמע למשה, וצ"ב וכי בן נח חייב לשמוע לנביא, וגם בדיני ישראל יש פרטי דין מתי צריכים להאמין לדברי הנביא {{ממ|עי' רמב"ם הל' יסודי התורה פ"י}}, וי"ל דכמו שהשכל מחייב להאמין בהקב"ה, כך השכל מחייב שאין זה הגון לשעבד אנשים בלי צדק, וכשמשה בא וא"ל בשם ה' שיתן להם לצאת ממצרים, השכל מחייב להאמין שזה נבואה אמיתית, ועוד דניכרין דברי אמת {{ממ|עי' סוטה ט' ב'}} שמשה מדבר בשם ה', וגם ראה את הניסים שהיו להם בכניסתן לארמונו {{ממ|עי' בילקוט רמז קע"ה}}.

שם. '''פרש"י {{עוגן1|עד}} כה עד הנה ומדרשו עד שתשמע ממני מכת בכורות שאפתח בכה.''' השפ"ח מפרש דבשאר המכות כתוב כה בהתראה אבל במכת בכורות זה כתוב במכה עצמה, ועדיין צ"ב שהרי גם שם זה כתוב בזמן ההתראה, ובגור ארי' מפרש דבשאר המכות כתוב כה על שילוח העם ולא על המכה, משא"כ במכת בכורות זה כתוב על המכה עצמה, ובפשט המדרש צ"ב שהרי גם בזמן ההתראה על מכת בכורות עדיין לא שילחם, אלא רק לאחר שהבכורות מתו.

==יז==

פסוק י"ז. '''בזאת תדע כי אני ה'.''' והנה פרעה לא הגיע לידיעת ה' ע"י מכה זו (ורש"י להלן פסוק כ"ב מפרש שאמר ע"י מכשפות אתם עושים כן), אלא הכונה שע"י זה תוכל לדעת אלא שלא רצה לדעת (וז"ל רבינו בחיי וע"ד הפשט במכה הזאת וכיוצא בה ראוי לך שתדע כי אני ה').

שם. '''{{עוגן1|הנה}} אנכי מכה במטה.''' הנה בתחילת הפסוק כתוב כה אמר ה', וזה לשון שמדבר בשמו של הקב"ה, ולפי"ז הי' צ"ל הנה משה מכה, ועי' אבן עזרא.

שם. '''{{עוגן1|ונהפכו}} לדם.''' פרש"י לפי שאין גשמים וכו' לפיכך הלקה את יראתם ואח"כ הלקה אותם. וכן לשון הפסוק {{ממ|להלן פסוק כ"ה}} אחרי הכת ה' את היאור, וצ"ב למה זה נקרא הלקאה, הרי היאור הוא דומם ולא מרגיש שמכים אותו, וצ"ל דביחס לאנשי מצרים זה הכאה, ועוד י"ל שכל דבר שלא ממלא את תפקידו הראוי לו מטבע יצירתו זה הלקאה עבורו [והנה בצואת ר"י החסיד אות נ"ג כתוב דתרנגולת שקראה כמו תרנגול ישחטנה מיד, ויתכן שזה משום שלא צריך להשאיר דבר מקולקל שלא עושה כפי טבע יצירתו].

==יח==

פסוק י"ח. '''והדגה אשר ביאר תמות ובאש היאר.''' הספורנו מפרש שהמים יהפכו לדם ממש ולא רק למראית דם, ומשו"ה הדגה תמות, ולפירושו מיתת הדגים והבאשת היאור זה תוצאה ממכת הדם, אמנם בדעת זקנים פי' שרק המראה הי' דם אבל הטעם נשאר כמים, ולפיכך הדגה תמות כדי שיבאש היאור, וקשה לי א"כ למה נקראת המכה כי אם ע"ש הדם ולא ע"ש ההבאשה, נ"ל לפי שההבאשה אינה נכרת והדם ניכר עכ"ל.

'''{{עוגן1|והנה}}''' להלן {{ממ|פסוק כ"א}} כתוב ולא יכלו מצרים לשתות מים, רק לאחר שכתוב שהדגה אשר ביאור תמות ויבאש היאור, ומשמע כפי' הדעת זקנים דמה שהמים נהפכו לדם עדיין לא הי' סיבה שלא יכלו לשתות את מי היאור אלא רק משום ההבאשה, אמנם ק"ק דלפירושו הדגים לא מתו ע"י פעולת משה ואהרן, אלא זה הי' דבר נוסף שהדגים ימותו ולכן היאור באש.

'''{{עוגן1|ומקושית}}''' הדעת זקנים למה המכה לא נקראת ע"ש ההבאשה, משמע שההבאשה היתה מכה נוספת, דאם זה הי' רק תוצאה ממיתת הדגים, מה מקשה שהמכה תקרא ע"ש תוצאה, ולפי"ז במכה זו נכללו שני מכות נפרדות וצ"ב.

'''{{עוגן1|ועוד}}''' יל"ע לפי' הדעת זקנים דאם לא יכלו לשתות בגלל שהמים הבאישו כתוצאה ממיתת הדגים, א"כ הם יכלו לשתות את המים שלא היו מחוברים ליאור ולא היו שם דגים מתים, ובמים אלו הי' רק מראית דם ולא טעם דם.

'''{{עוגן1|וי"ל}}''' דלהלן {{ממ|פסוק י"ט}} כתוב קח מטך וגו' ויהיו דם והי' דם בכל ארץ מצרים, וצ"ב למה כתוב פעם נוספת והי' דם {{ממ|ועי' מד"ר ט' י'}}, ולפי' הדעת זקנים י"ל דבא ללמד דבכל ארץ מצרים המים נהפכו לדם ממש (ולא רק למראית דם כמו מי היאור), ומשו"ה הם לא יכלו לשתות את כל המים שבמצרים (והנה גם המהריל"ד מתקשה בכפילות הפסוק, אבל הוא מפרש שהפסוק בא ללמד שהמים נהפכו לדם ממש ולא רק למראית דם, וכפירוש הספורנו).

שם. '''{{עוגן1|ונלאו}} מצרים לשתות מים מן היאר.''' פרש"י לבקש רפואה למי היאור שיהיו ראויין לשתות. צ"ב איך חשבו שאפשר לרפאות מים סרוחים, והספורנו מפרש ונלאו מצרים לחפור סביבות היאור מים לשתות כאמרו ויחפרו וגו', אמנם בפסוק כתוב ונלאו מצרים "לשתות" ולא כתוב ונלאו לחפור, ויותר מדויק לפרש"י.

==יט==

פסוק י"ט. '''אמר אל אהרן קח מטך וגו'.''' פרש"י לפי שהגין היאור על משה כשנשלך לתוכו לפיכך לא לקה על ידו. והנה אע"פ דלולא היאור לא היו גוזרים להשליך שם את התינוקות, בכל זאת זה נחשב שהיאור הגין עליו ממיתה, כיון דלולא היאור היו יכולים לגזור להמית את התינוקות בדרכים אחרות, ובלא"ה י"ל דכיון שלמעשה הצלתו היתה ביאור, שייך להיות על זה הכרת הטוב.

'''{{עוגן1|ובאמת}}''' מה שייך לומר שצריך הכרת הטוב לדומם, וכי היאור או האדמה עשו הדבר מרצונם, וע"כ התורה באה ללמד שלעשות דבר כזה יש בו חסרון בהכרת הטוב, כי למעשה התיבה היתה ביאור, וכן האדמה גרמה לו שיוכל להטמין את המצרי.

'''{{עוגן1|והנה}}''' בודאי אם הקב"ה הי' מצוה למשה להכות על היאור והעפר לא הי' מניעה מחמת הרגשים אלו, דוכי הוא פוגע ביאור ובעפר בכך שמכה בהם, והרי זה להיפך דעילוי הוא לנברא כשמתקדש שם שמים על ידו, וכמש"כ המסילת ישרים {{ממ|פ"א}} דעלוי גדול הוא לבריות כולם בהיותם משמשי האדם השלם המקודש בקדושתו יתברך, וכדאיתא בילקוט {{ממ|מלכים א' י"ח אות רי"ד}} שאליהו אמר לפר שנבחר בגורל לנביאי הבעל ולא רצה ללכת עמהם, כשם שיתקדש ה' על ידו של הפר השני כך יתקדש על ידך, וכשאהרן הכה את היאור והעפר באמת נעשה רצון ה' על ידם.

'''{{עוגן1|ומ"מ}}''' הקב"ה לא צוה למשה להכותם, כדי ללמדו וללמדנו שעל האדם להרגיש גם הרגשים כאלו, ואע"פ שלנברא עצמו יש עילוי ושמחה גדולה מכך, מ"מ עליך להרגיש דכיון שנהנית ממנו לא תכנו.

'''{{עוגן1|בשטמ"ק}}''' {{ממ|ב"ק צ"ב ב'}} מובא וספר רבנו ז"ל על רבו הריא"ף ז"ל וכו' שהוא ז"ל חלה ונכנס אצל אדם אחד במרחץ שהי' לו בביתו ונתהנה מהמרחץ הנזכר, אח"כ זימן אותו שישב אצלו עד שיבריא וכיבד אותו הרבה ועשה עמו טובה והבריא, ובהמשך הזמן על האיש ההוא מטה ידו וירד מנכסיו וכו' עד שהוצרך למכור המרחץ הנזכר ולשום אותו לבעלי חובותיו, ואמר רבנו יצחק ז"ל לא אדון ולא אורה במרחץ הזה לא במכר ולא בשומא ולא בשום דבר המתייחד בו לפי שנתהניתי ממנו, ואם הי' זה בדומם שאין לו הרגשה כ"ש וק"ו בני אדם המרגישים בהיזק ובתועלת שיהי' זה שנוי לעשותו והעושהו יוצא משורת המוסר ודרך ארץ עכ"ל.

'''{{עוגן1|והנה}}''' זה הרגשה נוראה בענין של הכרת הטוב, אלא דצ"ב דהא הנאתו היתה מהמרחץ ומאי נ"מ לענין זה למי שייך המרחץ, ולמה לא רצה לדון בו, וצ"ל דהכונה שקשה לו לשמוע ריב על דבר שהי' לו הנאה ממנו.

שם. '''{{עוגן1|קח}} מטך ונטה ידך.''' והנה כאן כתוב ונטה ידך, ולעיל {{ממ|פסוק י"ז}} כתוב הנה אנכי מכה במטה, ומשמע הכאה ממש ולא רק נטית היד, והרמב"ן מפרש דבתחילה הרים ונטה ידו על ארץ מצרים כנגד כל הרוחות, ואח"כ הכה את המים אשר ביאור (וצ"ב הרי הכל הי' בדרך נס, ומאי נ"מ אם מכים או שמטין את היד), ולדבריו שלא הכה בכל המקומות צ"ב למה הפסוק מפרט את כל המקומות שנהפכו המים לדם, למה לא מספיק לומר שיתכוין לד' רוחות.

'''{{עוגן1|בתרגום}}''' כתוב וארים ידך, ולכאורה ונטה זה לשון הזזה ולא לשון הרמה, ובאמת להלן {{ממ|י"ד כ"א}} כתוב ויט משה את ידו, והתרגום יב"ע שם כתב וארכין, אבל בשאר הפסוקים גם הוא מפרש וארים.

שם. '''{{עוגן1|על}} נהרתם וגו'''' (משמע שהיו במצרים נהרות נוספים חוץ מהנילוס, ועי' אבן עזרא) '''והיה דם בכל ארץ מצרים.''' משמע שהמכה היתה רק בארץ מצרים ולא למצריים שיצאו חוץ למצרים, ויל"ע אם גם אנשי מדינות אחרות שהיו באותו הזמן במצרים סבלו מהמכות (והעירו דלהלן י"ב י"ב פרש"י דיש ילפותא מיוחדת דגם בכורות שהיו ממקומות אחרים מתו במכת בכורות, אמנם יתכן שלומדים משם על כל המכות אלא דהשמיענו דאפילו מכת בכורות היתה עליהם ומתו, והרמב"ם בפיה"מ באבות ה' ד' כתב דעשרה נסים שנעשו לאבותינו במצרים הוא הנצלם מן הי' מכות והיות כל מכה ומכה מיוחדת במצרים ולא בישראל ואלו הם נסים בלא ספק עכ"ד, הרי שזה נס מה שישראל ניצולו).

==כ==

פסוק כ'. '''ויעשו כן משה ואהרן.''' והנה מאחר שאהרן הכה לבדו למה כתוב ויעשו בלשון רבים, ועי' רבינו בחיי {{ממ|להלן פסוק כ"ב}} ששניהם השלימו מצותן, כי משה התרה לפרעה במכת היאור ואמר לאהרן לנטות ידו על מימי מצרים וכו', וק"ק דהלשון ויעשו משמע ששניהם היו שותפים במעשה (ובסנהדרין צ"ט ב' איתא א"ר אבהו כל המעשה את חבירו לדבר מצוה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה, שנא' ומטך אשר הכית בו את היאור, וכי משה הכהו והלא אהרן הכהו, אלא לומר לך כל המעשה את חבירו לדבר מצוה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה).

==כא==

פסוק כ"א. '''ולא יכלו מצרים לשתות מים.''' אע"פ דבאמת הם יכלו לשתות, מ"מ כיון שהי' מאוס זה נקרא שלא יכלו לשתות.

==כב==

פסוק כ"ב. '''ויעשו כן חרטמי מצרים בלטיהם.''' התרגום יב"ע מפרש שלקחו מים מארץ גושן ואותם הם הפכו לדם {{ממ|ועי' עוד במפרשים}}, והקב"ה עשה שיצליחו ויתחזק לב פרעה כדפרש"י, אמנם אם היו רוצים הי' באפשרותם להתבונן ולראות שמעשיו של אהרן אינם ע"י כישוף, וכמש"כ האבן עזרא שהיו חילוקים גדולים בין מעשה אהרן למעשה החרטומים {{ממ|ועמש"כ עוד לעיל פסוק ג'}}.

==כג==

פסוק כ"ג. '''ויפן פרעה וישב אל ביתו.''' צ"ב מאי נ"מ ששב אל ביתו הרי העיקר זה מה שלא שת את לבו {{ממ|ועי' רבינו בחיי להלן י' א'}}, ובמשך חכמה מפרש דאצל פרעה בבית הי' מים כיון שגידל את משה בביתו, ומשו"ה לא שת לבו, ולפירושו יל"ע אם גם מצריים אחרים שבאו לביתו יכלו לשתות מים, או שטובה זו היתה רק לפרעה (ומשפחתו).

שם. '''{{עוגן1|ולא}} שת לבו גם לזאת.''' פרש"י למופת המטה שנהפך לתנין ולא לזה של דם. ובאמת יש חילוק בין שני הדברים, דמהתנין הם לא סבלו משא"כ ממכת דם {{ממ|ועי' רמב"ן}}.

==כה==

פסוק כ"ה. '''וימלא שבעת ימים.''' יתכן שכתוב "וימלא" ללמד שהמכה היתה ז' ימים שלמים, ולא הי' מקצת יום השביעי ככולו.

'''{{עוגן1|האוה"ח}}''' מפרש שבא לומר שפרעה לא התפעל ממכה זו ולא ביקש ממשה שיתפלל אל ה' שיסיר את המכה, ומה שלא התפעל כ"כ ממכה זו, י"ל משום ששייך לשתות דם כמה ימים (וגם בדיני התורה מותר לשתות מים שנהפכו לדם), ועוד דלעיל {{ממ|פסוק כ"ד}} משמע דכשחפרו סביבות היאור הי' להם מים (אמנם במד"ר י' י"א נחלקו אם כשחפרו שם מצאו מים).

'''{{עוגן1|ועוד}}''' יתכן ששאר המשקים ומי פירות, וכן הרטיבות שיש באוכלין לא נהפכו לדם, ויכלו לשתות משקים אחרים ולאכול אוכלין שיש בהם משקין, ועוד דאיתא במד"ר {{ממ|ט' י'}} דכשהיו קונים מהיהודים מים זה הי' נשאר מים ומכאן העשירו ישראל {{ממ|ועי' אבן עזרא ואוה"ח לעיל פסוק כ"ב, ולהלן ח' ד'}}.

'''{{עוגן1|בתרגום}}''' יב"ע כתב ומבתר כן אסי מימרא דה' ית נהרא, ולשונו משמע שהיאור לא התרפא מעצמו אלא הוצרך דיבור מיוחד לרפאותו, ולכאורה למה שזה לא יתרפא ממילא בגמר ז' ימי המכה (והעירו דלמש"כ האוה"ח דיש אומרים דכל מכה היתה כ"ד ימים חוץ ממכות דם וחשך, א"ש דהוצרך לרפאות את היאור, כיון דעדיין לא נשלם זמן המכה).

==כז==

פסוק כ"ז. '''הנה אנכי נגף את כל גבולך בצפרדעים.''' הנה מש"כ גבולך ולא כתוב גבול מצרים, י"ל דכיון שדיבר לפרעה שהי' מלך אמר לו גבולך, דכל המדינה נחשבת לגבולו (ובאמת כל המדינה היתה של פרעה ע"פ דין, כדכתיב בפרשת ויגש מ"ז כ' שיוסף קנה את כל אדמת מצרים לפרעה).

'''{{עוגן1|ומדכתיב}}''' כל גבולך משמע שהיו צפרדעים בכל פיסת אדמה, שהרי כל אדמת מצרים זה גבולו, ובפי' רבינו אפרים כתב דכ"כ יהיו בריבוי דכל המהלך נוגפים רגליו בהם {{ממ|ועמש"כ להלן ח' ג'}}, ובמד"ר {{ממ|י' ג'}} איתא דכ"מ שהי' שם עפר והי' טפה של מים בו הי' נעשה צפרדע.

'''{{עוגן1|במד"ר}}''' {{ממ|י' ב'}} איתא המכות שהביא הקב"ה על המצריים גרם להם שיעשו שלו' ביניהם, כיצד היתה מחלוקת בין בני כוש ובין בני המצריים, המצריים אומרים עד כאן תחומינו, והכושים אומרים עד כאן תחומינו, כיון שבאו הצפרדעים עשו שלו' ביניהם, הגבול שהיו נכנסות לתוכו ידוע שאין השדה שלו שנא' את כל "גבולך" גבולך ולא של אחרים עי"ש.

'''{{עוגן1|וצ"ל}}''' שהאמינו שהצפרדעים באו עליהם בהשגחה, דאל"כ לא היו מוכיחים מזה לענין הגבולות, ומסתמא דבר זה עשה שלו' רק בין אנשים פרטיים, אבל אם הי' מלחמה בין שתי המדינות לא היו שמים לב להוכחות כאלו [והצפרדעים שעשו החרטומים יכלו להיכנס גם בגבול אחרים, דרק על הצפרדעים שבאו ע"י אהרן נאמר גבולך ולא של אחרים].

'''{{עוגן1|ויל"ע}}''' אם ע"פ דין אפשר לפסוק למי שייך השדה מכח הוכחה כזו של הצפרדעים (ועי' ביומא ע"ה א' שפסקו דינים ע"פ ירידת המן, ועי"ש מהר"ץ חיות ובספר תוספת יוהכ"פ), ומצינו {{ממ|בספר מלכים א' ג'}} ששלמה פסק על הילד החי למי הוא שייך ע"פ הוכחה שאינה דין, ובגמ' במכות {{ממ|כ"ג ב'}} אמרינן דהופיע שם רוה"ק, ומ"מ שלמה פסק גם לפני שמיעת רוה"ק, וצ"ע אם הי' אח"כ נוגע למעשה לדין מקלל אביו ואמו או איסורי עריות וכדו' אם היו מענישין ע"פ משפט שלמה (ובעצם המעשה שם צ"ב מה רצתה האשה שבנה מת, הרי היא ידעה שהחי אינו בנה, ומה הי' לה תועלת לומר דהילד החי הוא בנה, ועי' במאירי יבמות י"ז ב').

==כח==

פסוק כ"ח. '''ושרץ היאר צפרדעים ועלו ובאו.''' הנה ביאור מצוי תמיד צפרדעים, אלא המכה היתה שיתרבו ויצאו ויסתובבו בכל המדינה {{ממ|ועי' בתרגום}}, ותיבת ועלו מפרש האבן עזרא כי הנהר לעולם שפל מן העיר (ועי' רש"י בקהלת א' ז', שהאוקיינוס יותר גבוה מכל העולם, אך מ"מ שפת הים יותר נמוך).

שם. '''{{עוגן1|בביתך}} ובחדר משכבך ועל מטתך.''' הנה מאחר שכתוב שהצפרדעים יבואו על מטתו, מה צ"ל שיבואו בחדר משכבו, וכי מטתך הכונה למטה שאוכל עליה, ועוד דלכאורה הכל זה בכלל ביתך ומה צריך לפרט חדר משכבך ומטתך, ובאמת אצל עבדיו כתוב שיבואו בבתיהם, ולא כתוב שיבואו בחדר משכבם ועל מטתם, האם הי' חילוק בעונשיהם (ובאמת מובא מהזוה"ק שרק אצל פרעה הם נכנסו לחדר משכבו ועל מטתו, ולא אצל עבדיו).

שם. '''פרש"י {{עוגן1|ואח"כ}} בבתי עבדיך הוא התחיל בעצה תחלה וכו' וממנו התחילה הפורענות.''' ק"ק מאי נ"מ שהמכה הוקדמה אצלו בכמה רגעים (ועוד דלהלן ח' ז' כתוב שמשה אמר לפרעה וסרו הצפרדעים ממך ומבתיך ומעבדיך, הרי שיסורו תחילה מפרעה ואח"כ מעבדיו, וא"כ את הצער שהי' במה שבאו אצלו תחילה, הוא ירויח אח"כ שהמכה תלך ממנו תחילה, ועי' מושב זקנים מבעה"ת להלן פסוק כ"ט דמקשה זה), והנה ענין ההקדמה הי' במכת צפרדע שזו מכה מהלכת דהולכים ונכנסים לבתים, אבל מכת דם באה על כולם בזמן אחד.

שם. '''{{עוגן1|ובתנוריך}} ובמשארותיך.''' הבעל הטורים {{ממ|להלן ח' א'}} ובדעת זקנים {{ממ|להלן ח' ט'}} כתבו שהצפרדעים שמסרו עצמן על קידוש השם ונכנסו לתנורים נמלטו ולא מתו עי"ש, ומשמע שיש נ"מ לצפרדעים במה שהם חיים, ויש להם רצון לחיות וקיבלו גמול זה, ואע"פ שלצפרדעים אין בחירה ולא נכנסו לתנורים מדעת, מ"מ זה בא ללמד שהמוסר נפשו מקבל גמול {{ממ|ועמש"כ עוד בספר ימלא פי תהלתך ח"א עמ' ל"ו-ל"ח}}.

==כט==

פסוק כ"ט. '''ובכה ובעמך.''' פרש"י בתוך מעיהם נכנסין ומקרקרין. במד"ר {{ממ|י' ג'}} איתא א"ר אחא שהי' שותה מים וטפה אחת יורדת על לבו ונעשה צפרדע ונבקעת שם [ומובא מהזוה"ק שצפרדעים אלו מתו באפיית הלחם, ואח"כ הם התעוררו בתוך גוף המצריים], ויל"ע אם צפרדעים אלו נשארו חיים בגוף המצריים, או שאח"כ הם נתעכלו ומתו, ולהלן {{ממ|ח' ט'}} לא נזכר שצפרדעים אלו מתו.

<noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}
{{אילהש}}</noinclude>