עריכת הדף "אילת השחר/זבחים/יג/ב"

{{ניווט כללי עליון}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''דף י"ג ע"ב'''}}}}

'''אלא לא קשיא הא דאמר הריני שוחט ע"מ לקבל דמה למחר וכו'.''' והיינו מה דאמרינן לעיל דבקבלה לא עשה מחשבה כמעשה, זריקה עשה בה מחשבה כמעשה. והנה בכתבים מובא בשם הגר"ח זצ"ל דבחישב על זריקה דמפגל אינו מחמת שזריקה היא אכילת מזבח, אלא זה דין מיוחד דבמחשבה על עבודת הזריקה מפגלין, ומה"ט צריך לחשב דוקא על עבודה שלמה ולא על חלק מהזריקה.

'''וצ"ע''' למה באמת לא יועיל מחמת אכילת מזבח אפילו על קצת זריקה ולמה יגרע ממחשב על שפיכת שיריים, וכן צריך לידע היכן יש גזה"כ מיוחד דמחשבה על זריקה מפגל, הא מצינו דמחשבה על אכילת אדם ומזבח מפגלין ויותר מזה אין גזה"כ. וכן ברש"י בכל הסוגיא דהוא משום אכילת מזבח, וכן לעיל [[רש"י/זבחים/ט/ב|דף ט' ע"ב]] מבואר כן ברש"י.

'''אך''' באמת זריקה קשה להגדירה שהיא אכילת מזבח, כי אכילת מזבח היינו שיש דין שהמזבח יקבל איזה דבר מסוים, אבל זריקה הרי אי"ז ענין שהמזבח יקבל רק שיגיע הדם למזבח, ו[[בבלי/זבחים/טו/א|לקמן ט"ו א']] הגמ' דנה אם אויר מזבח כמזבח לענין נקטעה ידו, ועי"ש בתוס' מה שחילקו בין הזאה לזריקה דבהזאה אין צריך שיגע הדם במזבח, עכ"פ מוכח דאינו גדר של אכילת מזבח.

'''ואמנם''' גם על שפיכת שיריים יש לדון למה זה נקרא אכילת מזבח, דלכאורה המובן של אכילת מזבח היינו שהדבר מתבער על המזבח כמו הקטרה, אבל שפיכה ליסוד הרי אינו מתבער במזבח, ואע"פ שמהיסוד הי' יורד אח"כ לשיתין, אך אין המטרה כמו הקטרה שיכלה במזבח, אלא שאחר שנתן הדם ליסוד ממילא הי' יורד אח"כ לשיתין, והרי מבואר ביומא [[בבלי/יומא/נח/ב|נ"ח ב']] שמהשיתין הי' יוצא לנחל קדרון ונמכרין לגננין לזבל, וא"כ גם שפיכת שיריים הוא רק דין של עבודת הקרבן לשפוך השיריים ליסוד.

'''ולכאורה''' זה יהי' תלוי אם יש חיוב להשאיר דם לשפיכת שיריים, דהגר"א [בחי' למשניות] {{ממ|}} הביא מרש"י [[רש"י/זבחים/לז/א|לקמן ל"ז ע"א]] לחלק בין חטאת דיש חיוב להשאיר דם לשפיכת שיריים, משא"כ שאר קרבנות דא"צ להשאיר דם, ורק אם נשאר דם שופכין אותו ליסוד, ומהרמב"ם משמע דיש חיוב תמיד להשאיר דם לשפיכת שיריים.

'''וא"כ''' י"ל שאכילת מזבח הוא דוקא אם יש דין שהמזבח צריך את הדם, אבל אם אין המזבח צריך את הדם אלא שאם יש לו דם צריך ליתן במזבח אין זה נחשב כאכילת מזבח.

'''וא"כ''' מבואר דזריקה היות ואין המזבח צריך את הדם אלא מדיני עבודת הקרבן שצריך לעשות עבודה בדם לזרקו על המזבח, והראי' שמועיל גם באויר מזבח, לכן אין הזריקה נחשבת אכילת מזבח, ורק שפיכת שיריים אם יש חיוב להשאיר דם לשפיכת שיריים למזבח, זה נחשב אכילת מזבח כי אינו רק דין שיגיע דם למזבח אלא כיון שיש חיוב להשאיר דם למזבח זאת אומרת שהמזבח צריך את הדם, ולפי זה באמת לענין שפיכת שיריים לא יועיל אויר מזבח כי המזבח צריך את הדם. [ואמנם אם שיריים מעכבין דין השיריים הוא אותו דין כמו זריקה שמעבודות הדם בקרבן שיגיע הדם למזבח אבל אין פירושו שהמזבח צריך את הדם, ולא נחשב אכילת מזבח].


'''רש"י ד"ה והא. כללא דמילתא בעינן מחשבה בשעת עבודה על דבר אכילת אדם וכו'.''' לשון רש"י משמע דגריעותא דשפיכת שיריים הוא דאי"ז עבודה, אך לפי מה שמבואר בגמ' לעיל משמע דשפיכת שיריים הוי עבודה אלא שאינה מעכבת כפרה, ופיגול תלוי רק אם היא עבודה המעכבת כפרה.


'''תוד"ה על מנת. וההוא דעל הרצפה הולך לאיבוד לא פסלה בהו.''' ובמעילה {{ממ|}} הוסיפו התוס' דאין מצוה לאוספו, וצ"ב מ"ט באמת אין מצוה לאוספו כדי לקיים בו שפיכת שיריים, עוד יל"ע גם אם אין מצוה לאוספו מ"מ היות והדם הזה כשר לזריקה, למה לא יועיל על זה מחשבה הרי הוא חושב על דבר שראוי לאכילת מזבח, ואפי' שאם יש מספיק דם בכוס הוא לא יקח את הדם מהרצפה, מ"מ למה צריך שיהי' מחוייב לעשות ממנו אכילת מזבח. וגם הרי יכול להיות שיהא צריך אותו לזריקה אם ישפך כל הדם שבכוס.

'''ועי'''' בחזו"א {{ממ|לקמן דף כ"ה א'}} שכתב להסתפק בהא דמצוה לקבל כל הדם אם זה רק מצוה לקבל גרידא או העיקר הוא משום דמצוה לכתחילה שהזריקה על המזבח תהי' מכל הדם, והוכיח מהא דמבואר כאן שאינו מחוייב לאסוף את הדם שנשפך, הרי דאין כלל מצוה שהזריקה תהי' מכל הדם.


'''שמעתי שטבילת אצבע מפגלת בחטאת פנימית.''' הנה ב[[שיטה מקובצת/{{כאן}}#|שטמ"ק]] מחק תיבת פנימית משום שעדיין לא ידענו דמיירי רק בפנימית, ורש"י שכתב שמעתי שטבילת אצבע האמור בחטאות הפנימיות וטבל וגו' מפגלת בחטאת וכו', נראה דאין כונתו לומר דהשתא כבר ידענו דמיירי בפנימיות, אלא מייתי דבפנימיות נאמר בתורה וטבל, וממילא נלמד לכל החטאות, וכן משמע ממה שסיים מפגלת בחטאת, ולכאו' הוא מיותר דהא מיירי בחטאות, משמע שכונתו להדגיש דבכל חטאות הוה אמינא דטבילת אצבע מפגלת.


'''אי מה שלמים שלא לשמן אין מוציא מידי פיגול וכו' אף חטאת.''' הקשו המפרשים דהא צריך שיקרב המתיר כמצותו וכיון דבחטאת שלא לשמו פוסל, ממילא אי"ז קרב המתיר כמצותו, והאיך ס"ד שלא יוציא מידי פיגול.

'''ומשמע''' דבהוה אמינא סברה הגמ' דדין קרב המתיר כמצותו דילפי' לענין פיגול תלוי בשלמים, ורק מה שפוסל בשלמים חסר בקרב המתיר כמצותו, ולא תלוי כל קרבן בדבר הפוסל בו, ולכן שלא לשמו שאינו פוסל בשלמים לא יקלקל את הפיגול בחטאת, ומשני דמשלמים ילפי' לכל הקרבנות דכל דבר הפוסל בו הוי חסרון בקרב המתיר כמצותו, וא"צ שיהא פסול זה גם בשלמים.

'''ובכתבים''' בשם מרן רי"ז זצ"ל הובא לבאר עפי"מ שמבואר לקמן {{ממ|[[בבלי/זבחים/כח/ב|דף כ"ח ע"ב]]}} דבעי קרא דמחשבות מוציאות זו מזו, וכן לר' יהודה אם קדמה מחשבת הזמן אינו מוציא מחשבת המקום מידי פיגול, ואע"פ שלא קרב המתיר כמצותו, וע"כ דמחשבה חלה רק בדבר הראוי לעבודה, ולכן בלי פסוק הו"א דשפיר נחשב שקרב המתיר כמצותו משום דהמחשבה לא חלה אחרי שבין כך כבר נתפגל, וממילא אם אין ילפותא למחשבת שלא לשמן שמוציאה מידי פיגול אי"ז מקלקל את הפיגול.

'''ולכאורה''' עדיין יקשה לר' יהודה למה צריך קרא, דהא בקדמה מחשבת המקום לא קרב המתיר כמצותו, שהרי המחשבה דחוץ למקומו היתה עדיין בזמן שהי' ראוי לעבודה, ובקדמה מחשבת הזמן הא ס"ל דבאמת לא מהני אח"כ מחשבת חוץ למקומו להוציא מידי פיגול, וא"כ למה צריך קרא דמחשבות מוציאות זו מזו.

'''ואפשר''' דבלי פסוק הו"א דכל המחשבות נחשבין כמחשבה א', וכמו בלשמה ושלא לשמה ודאי דאין כאן קצת כשר וקצת פסול, אלא היא מחשבה א' המעורבת, וה"נ בלי הגזה"כ הוי כאילו מחשבה אחת המעורבת פיגול ושלא במקומו או שלא לשמה, ולזה הוא דצריך גזה"כ לחלקם לגבי פיגול [ועי' לקמן [[בבלי/זבחים/כט/ב|דף כ"ט ע"ב]] דמשמע קצת דמחשבות מעורבות הי' נקרא כאילו דין א' שיש בה פסול ופיגול], ולכן כיון דשלא לשמה אין בשלמים, לא נוכל ללמוד שהיא מחשבה המוציאה מידי פיגול.

'''ויש''' לעיין כשלא נקרב המתיר כמצותו, אם מטעם מחשבת חוץ לזמנו לא הוי פיגול אבל הפסול שבו הוא גם מחמת מחשבת חוץ לזמנו, או דכשלא קרב כמצותו הרי זה מוציא לגמרי ממחשבת חוץ לזמנו, ואז אין המחשבה של חוץ לזמנו פוסל לגמרי, ונפק"מ אם עבר על איסור לא יחשב גם במחשבת הפיגול.


'''אלא מאי אית לן למימר דבר הפוסל בהן וכו'.''' והיינו דמתחילה הו"א דהילפותא היא מחשבה דשלא לשמה מחוץ למקומו, אבל לפי ר' ירמי' הילפותא היא בכללות דכל המעכבין פוסל בהן מחשבה וכל הפוסל מוציא מידי פיגול, ושפיר ילפינן לכל הקדשים. אמנם יש לעיין הא גופא מנא לן דהכי ילפינן אולי נלמוד דרק מה שפוסל בשלמים פוסל בכל הקרבנות ורק המעכב בשלמים מביא לידי פיגול בכל הקרבנות, ואולי יש לומר משום דלחומרא מקשינן, וכשנלמוד משלמים דרק מה שפוסל בשלמים פוסל בשאר קרבנות ומה שמעכב בשלמים מביא לידי פיגול בשאר קרבנות הרי יהי' קולא, לכן עדיף ללמוד דכל מה שפוסל בכל קרבן לפי דינו מוציאו מידי פיגול, וכן כל מה שמעכב בכל קרבן לפי דינו מביאו לידי פיגול.


'''מי דמי התם ממילא הכא איהו קא שקיל ורמי וכו'.''' לכאורה תמוה מה הי' הסברא לומר דעל ידי שממילא נופל בכלי זה נחשב יותר עבודה מאם עושה פעולה.

'''ויש''' לומר דמתחילה סברה הגמ' דכל עבודת הקבלה הוא קידוש דם בכלי, ולכך ס"ד דבקבלת הדם דהאדם א"צ לעשות כלום כדי שיהי' הקידוש רק מה שהוא אוחז הכלי, לא חשיב עבודה, משא"כ במנחה שצריך הנחה בהכלי א"כ אין זה רק עבודת קידוש דהכלי, אלא עצם ההנחה היא העבודה וזה אחרת מעבודת הקבלה, וע"ז הוא דדחינן דאין נפק"מ דשתיהם הם עבודת קידוש כלי.

'''ונראה''' דלא יועיל במנחה כל זמן שלא הונח בשולי הכלי, ולא דמי לקבלה דתוך הכלי הוי כבר כנתקבל כדאיתא לקמן [[בבלי/זבחים/כה/ב|דף כ"ה ע"ב]], ועי' מנחות [[בבלי/מנחות/יא/א|דף י"א]] דבקיה לקומץ בדופני הכלי.

'''ויש''' לעיין בקבלה דמחשבה פוסלת בה, מתי הוא הפסול, דהא כל זמן שלא בא לאויר הכלי הרי אינו עושה עדיין כלום, וכשבא לאויר כלי הרי כבר נגמרה הקבלה דחשיב כבר כמונח דמי, ועי' בתוס' לקמן בסוף פירקין {{ממ|}}.

'''ואולי''' כיון דכל מה דמהני באויר הוא משום דכמונח דמי, א"כ כל הזמן עד ההנחה הוי הכל בכלל מעשה העבודה ושייך בה פסול מחשבה, וכן אם יחזיק איש פסול באותו זמן את הכלי נחשב עבודה בפסול והדם יפסל, אע"פ שמצד הקידוש כבר נגמר, מ"מ מעשה העבודה נמשך עדיין.

'''מיהו''' קשה איך יכול זה שאוחז את הכלי לפגל במנחה כמבואר במנחות [[בבלי/מנחות/ז/א|דף ז' א']] הא קודם ששמו את המנחה בכלי אין כאן שום עבודה וכשנותנין בכלי כבר נגמר הכל, ואין באחיזתו אח"כ את הכלי כלום ולמה יועיל אז מחשבת פיגול.


'''ה"נ כיון דלא סגי דלא עביד לה ע"כ היינו הולכה.''' יל"ע למה צריך להוסיף דע"כ היינו הולכה ולא סגי במאי דהוי עבודה חשובה.

'''ויל"ע''' אי אמרי' דטבילת אצבע הוי הולכה, א"כ גם אם יקח מהדם שבכלי ויתן על האצבע, אפי' אם זה לא מועיל כיון שאי"ז טבילה, מ"מ יחשב הולכה כמו במוליך לצד חוץ דהוי הולכה לרבנן אע"פ שא"צ להלך שם.

'''וכן''' יש לעיין אם בכל קבלה יש לפסול במחשבה גם מטעם הולכה, ונפק"מ לפי מש"כ התוס' [[תוספות/זבחים/ט/ב#מחשבין|לעיל ט' ע"ב]] בד"ה מחשבין דבאותה עבודה מהני מחשבה מתחלתה על סופה, אם כשחשב בקבלה על הולכה יועיל לכו"ע, דנהי דהוי גם עבודה חדשה דהולכה, מ"מ גם בקבלה הי' חלק של הולכה, והוי כמחשב בשעת הולכה על הולכה.


'''שם.''' יל"ע בטבילת אצבע דמפגלת אם מיד עם תחילת הכנסת האצבע לכלי יכול כבר לפגל, או דלמא כיון דצריך לטבול כשיעור, כל זמן שלא הכניס ידו לכשיעור דם לא הויא עבודה לפגל.

'''וכן''' יש להסתפק אם הפיגול בטבילת אצבע הוא דוקא כשעושה מעשה באצבעו, אבל בשעה שעומדת אצבעו בתוך הדם לא הוי מעשה עבודה ואינו יכול לפגל בשעה זו דאי"ז עבודה, או דבמשך כל הזמן שהאצבע טבולה בדם יכול לפגל גם כשאינו עושה מעשה.


'''כיון דאידי ואידי מתן כלי הוא מה לי ממילא מה לי קשקיל ויהיב.''' י"ל דסברת הגמ' היא כמו שביארו תוס' בב"ק [[תוספות/בבא קמא/נו/א#דילמא|נ"ו א']] ד"ה אילימא, דמקרב האש אצל הדבר לא שונה ממקרב הדבר אצל האש, כך גם קבלה וקידוש אין חילוק אם הוא נותן לתוך הכלי או שמחזיק הכלי ונופל הדם לתוכו.

'''והנה''' הליקוטי הלכות {{ממ|[[ליקוטי הלכות/זבחים/כד/ב|לקמן כ"ד ב']]}} דן במי שפותח ידו ונופל הקומץ לתוך הכלי אי מהני, ולכאו' כיון דאמרי' דמה לי ממילא מה לי קשקיל ויהיב, לא צריך שיהי' נ"מ, ובלא"ה נמי י"ל דאפי' אם צריך שיתן בכלי מ"מ מה שפותח ידו ונופל מתוך ידו לכלי הוי כנותן כיון שזה מכח ראשון, ודומה לאדם המזיק דבכהאי גוונא חשיב מעשיו.


'''ותניא אידך לא מפגלת ולא מתפגלת.''' כתב המל"מ {{ממ|[[משנה למלך/פסולי המוקדשין/יז#ג|פי"ז מפסוה"מ ה"ג]]}} דהא דנקט לא מתפגלת כדי נסבה ולכ"ע אתיא, דכיון שאינה אכילת מזבח ולא לאדם לא שייך ע"ז מחשבת פיגול, ובליקוטי הלכות פקפק קצת בזה, וכתב דכיון דטבילת אצבע עושה כשעומד אצל המזבח כדי להזות עליו א"כ כשמחשב לטבול אצבעו בדם למחר הרי הוא כמחשב לטבול אצבעו להזות למחר ע"ש.

'''ויל"ע''' בזה דהא א"צ לטבול ע"מ להזות וכשטובל אצבעו סתם נמי כשר, דאמנם צריך לשמה בשעת טבילה אבל א"צ לחשוב שטובל ע"מ להזות, וכמו שאין צריך לחשוב בקבלה שמקבל בשביל לזרוק, ואולי סברתו היא דכשטובל שלא ע"מ להזות אין ע"ז שם טבילה להזאה כלל ולא הוי עבודה וכמתעסק דמי.

'''וב[[קרן אורה/{{כאן}}#|קרן אורה]]''' כתב דלפמ"ש הרמב"ם {{ממ|[[רמב"ם/פסולי המוקדשין/יז#ג|פי"ז מפסוה"מ ה"ג]]}} דטבילת אצבע מפגלת דהוי כמחשב בשעת הזייה ה"ה דשייך שיתפגל כשמחשב על טבילת אצבע ע"ש, אמנם דברי הרמב"ם הם חידוש גדול דבכל הסוגיא משמע דמטעם הולכה נגעו בה.

'''ועי'''' ב{{ממק|ליקוטי הלכות}} שכתב דגם הרמב"ם מודה דהוי עבודת הולכה אלא שבא לרמוז בזה דכשמחשב בטבילת אצבע צריך לחשוב בכל הד' טבילות דאל"כ הוי מחשבה בחצי מתיר כמו בזריקה אחת, אך זה חידוש גדול, דהא טבילת אצבע אי"ז מתיר, ולא מצינו בגמ' דכשיחשוב בטבילה אחת הוי חצי מתיר, ובפשוטו כונת הרמב"ם לומר דטבילה הוי חלק מההזאה אך צ"ב מנין למד כן.


'''לא קשיא הא רבנן הא ר"ש.''' ופירש"י דלר"ש לא פסלה בה מחשבה כמו בהולכה, וביאר ב[[שיטה מקובצת/{{כאן}}|שטמ"ק]] דאף דטעמא דר"ש משום דהולכה אפשר לבטלה והכא בטבילת אצבע א"א לבטלה, מ"מ כיון דלא חשיבא טבילת אצבע עבודה רק מטעם הולכה לא יפסל בה טפי מחשבה מהולכה. ועי' במל"מ [[משנה למלך/פסולי המוקדשין/יז|פי"ז מפסוה"מ]] וב[[רבי עקיבא איגר/{{כאן}}|רע"א]] שתמהו דהא אמרי' לקמן דמודה ר"ש בהולכת חטאות הפנימיות דא"א לבטלן וה"נ בטבילת אצבע דאי אפשר לבטלה גם לר"ש צריך שיפסול בה מחשבה.

'''ולפירוש''' הרמב"ם דטבילת אצבע מפגלת מדין זריקה צ"ב מה זה נוגע לפלוגתא דר"ש ורבנן בהולכה.


'''רש"י ד"ה שמעתי מרבותי שטבילת אצבע.''' מפגלת בחטאת אם טבל ע"מ להקטיר אימורים למחר. יל"ע למה לא כתב רש"י דחישב בטבילת אצבע לזרוק דמו למחר, אמנם אם טבילת אצבע היא מדין זריקה אתי שפיר דאין זריקה מפגלת זריקה כמו דאין הקטרה מפגלת הקטרה כמבואר בסופ"ב דמנחות.


'''רש"י ד"ה בשלמא קומץ. מפגל דהיינו כשוחט שמוציא דם שהוא חלק גבוה מן הבשר וכו'.''' רש"י מבאר דדמיין אהדדי בזה שבשניהם הוא מפריש חלק גבוה מן השיריים. והא דשוחט מפריש חלק גבוה, יש לפרש דאם ירצה לזרוק את הבהמה עם הדם שבלוע בה לא יועיל כיון שאין כאן דם, ונמצא דע"י השחיטה הוא מוציא את הדם שיהא ראוי לזרוק לגבוה, ודמיא לקמיצה שעושה את הקומץ שיהא ראוי להיות החלק הנקטר.

'''והנה''' כל שחיטה אינה דוקא בשביל להוציא את הדם דשחיטה יבשתא נמי כשרה, ורק בקדשים איתא בחולין {{ממ|[[בבלי/חולין/לג/א|דף ל"ג ע"א]]}} דבשחט ולא יצא דם פסול משום דכל עצמו לדם הוא צריך, וב[[רש"י/חולין/כט/א|דף כ"ט ע"א]] שם כתב רש"י כל עצמה ועיקרה של שחיטת קדשים לדם היא צריכה, ונמצא שזה עיקר העבודה בשחיטה, הפרשת הדם מהבהמה.

'''ויל"ע''' קצת במש"כ תוס' לקמן {{ממ|[[תוספות/זבחים/יד/ב|דף י"ד ע"ב]]}} בשם הר"י מאורלינ"ש דשחיטה לאו עבודה הואיל ושוה בחולין ובקדשים, דהא לא דמיין אהדדי דשחיטה דקדשים היא כדי שיהי' לו דם משא"כ בשחיטת חולין וכנ"ל.

'''ויל"ע''' בשוחט קדשים שלא לשמה ולא יצא דם, אם עובר בזה איסור מחשבה שלא לשמה, דכיון דשחיטה זו אינה מועילה לקדשים אולי אי"ז עבודה כלל ואינו עובר בלא יחשב, או דלמא דמ"מ כיון דקשחיט כשחושב בה מחשבה שאינה טובה עושה בזה איסור, ואמנם בכל שוחט קדשים אף אם בתחילת שחיטה עדיין לא יצא ממנה דם, מ"מ אם חישב מחשבת פסול הרי הוא עובר משום לא יחשב, דהעיקר הוא שע"י שחיטה זו יוצא דם אפילו שהדם יצא רק אח"כ, וכמו שוחט שלא לשמה דאפי' אם לא המשיכו את שאר העבודות מ"מ עבר איסור לא יחשב בשעת השחיטה, ה"נ בשוחט ועדיין לא יצא דם מתחילת שחיטה כבר נחשב שוחט למרות שהדם יצא אח"כ.

'''ויש''' לעי' לענין שחוטי חוץ אם חייב בכה"ג ששחט ולא יצא דם כלל.

'''עוד''' יל"ע בבהמה שנשחטה ולא יצא דם, אי הוי כקדשים שמתו או בעי עיבור צורה, [מיהו האוכלה לא יעבור על איסור נבילה, וכן איסור אבר מן החי ניתר ע"י שחיטה כזו אפילו כשהיא עדיין חי', ורק לקדשים אינה מועלת].


'''רש"י ד"ה אלא כיון דלא סגי וכו'. בסוה"ד.''' ה"נ בטבילת אצבע כיון דלא סגי כו' היינו הולכה שמוליך הדם באצבעו לקרבו למזבח. מדהוסיף את זה משמע שסובר דהוא משום הולכה ממש, וכן משמע מדבריו בד"ה מאי לאו תנאי, שכתב דמר חשיב לה הולכה ומר לא חשיב לה הולכה.

'''והנה''' לולא דברי רש"י הי' מקום לומר דהנה הא לעיל הי' שקלא וטריא אם כיון דאין טבילת אצבע בשלמים לא שייך בחטאת שיפגלו בה, ומסקינן דילפינן משלמים לכל קרבן שכל דבר המעכב בו מביאו לידי פיגול, וא"כ יתכן דמ"מ צריך שיהא שייך בשלמים אם הי' מציאות שיעכב בה איזה עבודה אלא שלא מעיקר דין הקרבן אלא דבאופן מסויים יצטרך בה עבודה ואז הי' מפגל, שייך ללמוד דה"נ טבילת אצבע לא שונה מכאילו יש בשלמים במקרה עבודת טבילת אצבע המעכבת ולכן דין הולכה עליה, ולרבנן דמפגלין בהולכה הרי דלא צריך עבודה שמעיקר דין הקרבן אלא דאם כעת מעכב בה הרי זה פוסל בה מחשבה ה"נ טבילת אצבע, משא"כ לר"ש.

'''ולפי"ז''' קושית המשנה למלך ב[[משנה למלך/פסולי המוקדשין/יז|פי"ז מפסוהמ"ק]] דהא הו"ל כמו הולכה בחטאות הפנימיות כלולה כבר בקושית התוס' בד"ה הג"ה תהי, משא"כ לפירש"י הקושיא יותר אלימא דהא הוי הולכה ממש ור"ש מודה בהולכה שצריכה.

'''והנה''' להנ"ל יש מקום לומר דשלא לשמה לא יפסול בטבילת אצבע [ובחזו"א סי' א' ס"ק י"ד על תוד"ה הג"ה תהי, מבואר דס"ל בפשיטות דשלא לשמה פוסל בטבילת אצבע], דהנה חלוק דין פיגול משלא לשמה, דבשלא לשמה יש לימוד דארבע עבודות הדם פוסל בהן שלא לשמן, ובפיגול יש דין דבעבודה המעכב כפרה מפגלין, לכן הי' ס"ד דגם בשפיכת שיריים והקטרת אימורין יפגלו, רק דילפינן דצריך דומיא דזריקה שהיא עבודה המעכבת כפרה, ולפי"ז לענין פיגול שייך שפיר דמפגלין, דאע"פ שאינה מד' עבודות, מ"מ כל המעכב בהן מפגלין, אבל שלא לשמה אין פוסל בטבילת אצבע דסוף סוף אינה מד' עבודות, וברמב"ם לא נזכר דשלא לשמה פוסל בטבילת אצבע.

'''והנה''' בהא דפרכינן אי ר"ש מאי איריא טבילת אצבע הא אין מפגלין בחטאות הפנימיות, הקשה הרש"ש דאולי הרבותא דגם פסול לא הוי ע"י פיגול בטבילת אצבע, דאילו בשאר העבודות נפסל לכל הפחות, ואף דאין קושיא כל כך דא"כ למה נקט פיגול הו"ל למינקט פסול דשלא לשמה, מ"מ להנ"ל ניחא יותר דלא שייך כלל דין פסול בטבילת אצבע אם רק אין מפגלין, דהא כל הדין דפסול הוא מה"ט דלא גרע משלא לשמה כדילפינן מק"ו, אבל בטבילת אצבע דאין שלא לשמה פוסל בודאי פיגול לא יפסול, ועל עיקר הדין דפסול דפיגול ממש הא בודאי לא מהני דהא הוי מחטאות הפנימיות, אבל לרש"י מוכרחין לתרץ כמו שנתבאר דלענין פסול הי' לו לנקוט שלא לשמה.


'''תוד"ה הג"ה תהי בה ריש לקיש.''' תימה הא ריש לקיש גופיה קאמר לקמן מודה ר"ש בהולכת חטאות הפנימיות. עי' בכתבים בשם מרן רי"ז ז"ל שכתב דיש לחלק דהולכה איכא בשלמים אלא דאפשר לבטלה, משא"כ טבילת אצבע ליכא בשלמים כלל.

'''וצ"ע''' דלמה יועיל מה שיש בשלמים עבודת הולכה, דמ"מ אין פוסל בה פיגול ומנין נוכל ללמוד שיפגל בחטאת.

'''ומה''' שתמהו למה לא הוזכר ברמב"ם דין שלא לשמה בטבילת אצבע, י"ל דאה"נ מודה הרמב"ם שזה פוסל, ומ"מ לא נזכר דבר זה בגמ', ומבואר במפרשים דהרמב"ם עפ"י רוב אינו מביא מה שלא נזכר בגמ', ועי' משנ"ת לעיל ברש"י ד"ה אלא.


'''תוד"ה אי. פשיטא דבכל חד אזלינן בתר חוץ לזמנו דידיה.''' צ"ב מנין פשיטא להו לתוס' כן, ואף דאליבא דאמת אפשר לחשב בחטאת גם על יום שני, אבל לפי מה דקאי השתא אולי באמת גם בחטאת לא יוכל לחשב רק על יום שלישי כמו בשלמים, וצ"ל דלא מסתבר להו לתוס' דבחטאת מחשבת פיגול דחוץ לזמנו הוא רק על יום שלישי, כיון שמחשבת פיגול היא לא לחשוב על היום, אלא מה שמחשב לאכול חוץ לזמנו, ולענין שיהא חוץ לזמנו אין לחלק בין יום שני או שלישי, דכל שעבר זמנו הוי חוץ לזמנו.

'''ויתכן''' עוד דכיון שסוף כל סוף גם בשלמים יש מחשבה דחוץ לזמנו למחר באכילת מזבח, דהיינו הקטרת אימורים וזריקת הדם למחר, ממילא שייך כבר ללמוד על מחשבת חוץ לזמנו דאכילת אדם שיכול לחשוב על יום שני.

'''אמנם''' בתו"כ {{ממ|}} יש ריבוי מפורש לחטאת דאפשר לחשוב על יום שני, וב{{ממק|חק נתן}} תמה באמת על התוס' מדברי התו"כ דמצרכינן ע"ז ריבוי.


'''תוד"ה זה הכלל. בהגשה אין פיגול דקמיצה כנגד שחיטה ואין לו פיגול קודם שחיטה.''' צע"ק היכא מוכח דלא שייך לפגל לפני שחיטה אולי זה רק משום שאין במה לפגל, וממילא במנחה שיש הגשה יפגלו בה, ואם משום דהגשה אינה מעכבת, א"כ לא צריך לומר משום דהוי כלפני שחיטה.

'''אלא''' כונת' דכיון דכל הלימוד הוא דהוי דומיא דקרבן ובקרבן לא מצינו פסול מחשבה לפני זה, אע"ג דלא שייך מ"מ לא מצינו, ממילא לא נוכל ללמוד למנחה, ובמנחות [[בבלי/מנחות/ט/א|דף ט' א']] כת' טעם אחר דהגשה אי"ז עבודה שבמנחה ע"ש.

'''מיהו''' צ"ע הרי הגשה היא עבודה דלא מעכבת כפרה כמבואר במנחות [[בבלי/מנחות/יח/א|י"ח א']], וכפי מה שהסיקה הגמ' [[בבלי/זבחים/יג/א|לעיל י"ג א']] לעינן שפיכת שיריים לא שייך פיגול רק בעבודה המעכבת, ומדוע לא כתבו התוס' טעם זה דלא שייך פיגול בהגשה כיון שאינה מעכבת כפרה.


{{ניווט כללי תחתון}}{{אילהש}}