עריכת הדף "אילת השחר/גיטין/לה/ב"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|{{גופן|4||'''דף ל"ה ע"ב'''}}}}


'''אבל ניסת אין מדירין אותה.''' פסק הרמב"ם {{ממ|בפט"ז מהל' אישות הל' י"ב}} וכן פסק כאן הר"ן דמ"מ גובה כתובתה, דמשביעים אותה חוץ לב"ד, ובמאירי כתב דיכולים לטעון דאנו רוצים רק שתדור וכיון שאין לסמוך על נדר דמיפר לה בעל אינה גובה את הכתובה, ומבואר דס"ל שכשאין אפשרות לבחור או שבועה או נדר אינה גובה, וע"כ צ"ל לדידיה דהתקנה היתה דנודרת, אלא שאם הם רוצים להשביעה חוץ לב"ד יכולים לתבוע כן, אבל כשהם רוצים נדר וזה הא אי אפשר מחמת שהבעל יפר אינה גובה, אלא שא"כ צ"ע בהא דמשמע דרב דקילי נדרי לכך רב לטעמיה לא הי' מגבה כתובה לאלמנה, הרי דלשמואל גובה ע"י שבועה חוץ לב"ד, וכ"כ המאירי להדיא, וצ"ע דגם שם נימא דיטענו היתומים דרוצים דוקא נדר, וכיון דזה קל לא תגבה כלל לשמואל. ואע"ג דיש לחלק קצת דהיכא דיש חשש שיפר הבעל דא"א כלל לקבל נדר כזה יכולים לטעון דאינם רוצים ליתן לה כתובה, אבל נדר בזמן דקילי נדרי שאני, אבל מ"מ צ"ע כיון דבזמן דקילי נדרי אין זה הוכחה מספיקה, א"כ למה מוכרחים לקבל שבועה חוץ לב"ד, ולא יטענו דרוצים נדר וזה א"א.


'''שם. אבל ניסת וכו'.''' בתורת גיטין ביאר דהא דלא ידירוה היתומים שאם נהנית מכתובתה אסור לה להנות מהם, ונמצא דאם תיקח הכתובה מהם אם נפרעה כבר אסור ליהנות מזה ואז אין חשש דהתרה או הפרה כיון דהנדר הם עושין ולא האלמנה, ותירץ דאינם מחוייבים לעשות נדר ואם היא אינה יכולה להוכיח ע"י נדר שהיא תידור אינם מחוייבים, וצריך טעם הא הם מחוייבים לשלם ויכולים לברר ע"י הנדר הזה ולמה באמת לא ידירוה.

'''ואפשר''' דלא מיבעיא לשיטת הני דסברי דהמדיר עובר אם הוא מהנה להמודר [עי' ר"ן נדרים דף ט"ו], דאז נמצא דכשהם נותנים לה עוברים על בל יחל, ואע"פ שהם יהיו שוגגים מ"מ אין לבקש מהם שיעשו עבירה בשוגג, ונהי דלגבי זה סגי לראי' כדי לגבות, מ"מ אינם מחוייבים להאמין לה לענין שיעשו עבירה, ואפילו להני דסברי דרק המודר עובר בבל יחל, מ"מ עוברים בלפני עור, ולא דמי להיכא דהיא בעצמה נודרת שלא ליהנות מאיזה פרי.

'''עוד''' הק' דידירוה אם ניהנית מכתובתה ותיקח עוד פעם, אז כל זמן שלא תחזיר הכתובה אסורה ליהנות ממין פלוני, דהבעל אינו יכול להפר ולא הוי נדרי עינוי נפש דהא בידה להחזיר הכתובה, ותירץ דאפשר דלא ישאר לה מעות להחזיר ואז כבר יוכל בעלה להפר, ולדבריו נצטרך לדחוק דחיישינן דבאותו יום שישמע או שתידור לפנינו כבר לא יהי' לה מעות להחזיר. ואפשר לומר דכל החילוק בין האיסור פעם אחת או לכל ימיה, אע"ג דבכל פעם שעוברת אינו אלא פעם א', אלא כשיודעת בשעת הנדר שתיאסר כל ימיה מירתתה בזה, וכיון דיכולה להחזיר מתי שתרצה הוי תמיד כמו פעם א' ובטלה ההוכחה.


'''שם. אבל ניסת אין מדירין אותה.''' וכן פסק הרמב"ם {{ממ|בפט"ז מהל' אישות הי"ב}} וכן הביאו הר"ן והסכים עמו דמ"מ גובה ע"י מה שמשביעים אותה מחוץ לב"ד, ולפי"ז כל מה דשקלו וטרו אי מדירים בנישאת, היינו היכא דמצד היתומים אין עיכוב לקבל נדר דהא רשות ביד היתומים לבחור בשבועה מחוץ לב"ד או בנדר, ואם רוצים דוקא בשבועה מחוץ לב"ד הא גם לא ניסת אינם מחוייבים לקבל נדרה, וע"כ דמיירי דאם הנדר יאסור אותה הם מוכנים לקבל אותו, אלא דמ"מ א"א לגבות ע"י נדר משום שמא יפר הבעל. והנה במשנה למלך {{ממ|פ"ב מהל' נזירות הל' י"ז}} הובא בגליון הש"ס כאן, הביא בשם מהרי"ט להוכיח מכאן דגם בנזירות שמשון מצי הבעל להפר דאל"כ נדירנה בנזירות שמשון אם נהנתה מכתובתה, ובמשנה למלך דחה דאולי אין היתומים רוצים להדירה מיין אלא מדברים אחרים, ולהנ"ל הא אם אינם מסכימים לנדר כזה הא ל"צ לחידוש דרב הונא, דהא גם בלא ניסת יכולים לדרוש שבועה חוץ לב"ד, וע"כ דמיירי אפילו שמסכימים שתיאסר במין זה ולקבל זה בתור הוכחה, וא"כ שפיר הוכיח דמדלא מחלק משמע דאין שום מין שתיאסר בו ועי"ז תגבה כתובתה משום שמא יפר ואף דיש לה לנדור בנזירות שמשון.

'''ואולי''' כונתו דבחידושא דרב הונא הא בא להשמיענו דאף לנדר ברבים מהני הפרה, ולא נחית לפרטים אם יש איזה אופן במין שתוכל לגבות עי"ז.


'''וניחוש דלמא אזלה לגבי חכם.''' וע"כ דכעת תידור על דעת לשאול אצל חכם [דהא אם באמת דעתה כעת לדור וליאסר בפירות, שפיר יש לנו הוכחה דקושטא קאמרה דלא נהנתה מכתובתה], וא"כ איך תוכל להתיר דהא לא הוי חרטה, ואם לא תתחדש חרטה אחרת איך החכם יוכל להתיר, ועי' בתורת גיטין דמביא משו"ת הרשב"א המיוחסות להרמב"ן {{ממ|סי' רנ"ה הובא בב"י סי' רכ"ח}} דתירץ דנדר שאינו אלא לקנס אין הנדר חזק וסגי בחרטה דהשתא. ועדיין צ"ע ממה היא מתחרטת.

'''יש''' לעיין לפי מה דאמרינן בגמ' בכמה דוכתי דמה דמהני הפרת הבעל משום דר' פנחס דכל הנודרת על דעת בעלה נודרת, א"כ הא דבעל מיפר מכאן ולהבא הוא משום דהוי כאילו אומרת דעד אז יהי' אסור, ואם לא ירצה אז מכאן ולהבא אינה רוצה לאסור עצמה, וא"כ איך מיפר באמצע ימי נזירות דהא אין נזירות פחות מל' יום, ובגמ' נזיר {{ממ|כ"א ב'}} דדנינן אי מיגז גייז או מיעקר עקר, ופרכינן מדיני נזיר, אבל מזה לא מקשינן כלל וצ"ע, וכבר עמד ע"ז בקובץ שעורים ב"ב אות שס"ג. {{צבע גופן|אפור|{{ממ|מהדו"ק}}}}


'''רש"י ד"ה מעיקרא.''' יש לעיין מה צריך לטעם דאינו מיפר בקודמין, הא בשעה שנדרה לא ניסת, והי' לנו הוכחה דקושטא קאמרה, וא"כ מאי איכפת לן אם בשעת גביה יכולים להפר, דמ"מ תגבה דבשעת הנדר הוברר לן שמגיע לה כתובה, אמנם למה דמבואר בחתם סופר דאם לא תגבה כתובה עוד פעם אין הנדר אוסרה בפירות אף אם קיבלה כבר כתובה פעם אחת אתי שפיר, דנמצא דעיקר ההוכחה היא בשעה שגובה כתובתה בפעם הב', ומה שהקשו בתוס' דתאכל כיכר בפנינו, צריך לפרש דאחרי שתקבל הכתובה בפנינו תאכל הככר, דאל"כ הא עדיין לא נאסרת באכילת הככר, ויש להסתפק אם יועיל אם תאכל קודם לומר דודאי אם איתא דכבר קיבלה פעם אחת לא תיקח עוד פעם, משום שאם תגבה עוד פעם נמצא שאכילתה הקודמת היתה איסור למפרע, או דילמא דכיון דבשעת אכילת הככר עוד לא עברה האיסור, לא חמירא לה קודם כל כך מה שבשעת קבלת הכתובה גורמת איסור לאכילה הקודמת.

'''ויל"ע''' לפי"ז דהאיסור פירות הוא ע"י קבלת הכתובה פעם הב', א"כ למה מיאנו התוס' {{ממ|לעיל בד"ה ונודרת}} לפרש דאוסרת כל מיני פירות, דהא כתבו דהיכא שתלוי באיזה תנאי חל נדר אפילו ליאסר בכל הפירות כשיעבור על התנאי, וכמו בההיא דשרקיה טינא, א"כ הכא נמי כיון דאיסור הפירות יחול אם תגבה שוב, א"כ שפיר תיאסר בכל הפירות, ולא מסתבר לחלק דהיכא דעי"ז יחול האיסור למפרע שאני, דאז אפילו אם תלוי בתנאי לא מהני ליאסר נפשי' מכל הפירות, וצ"ע. {{צבע גופן|אפור|{{ממ|מהדו"ק}}}}


'''תוד"ה אבל. וי"ל שאינה חוששת אלא בנדר שעל ידה היא עומדת באיסור כל ימיה.''' והנה הא במה שהקשו דנדירנה שלא תאכל ככר ותאכל בפנינו, הא כלול ג"כ באופן שתאכל הרבה כזיתים, וגם אפילו אם יהי' הפסק בין כזית לכזית, ומ"מ אינה חוששת שאם בזה חוששת הא נוכל להדירה ככר ושתאכל ממנו הרבה פעמים בהפסק של שעה בין אכילה לאכילה, וע"כ דגם בזה אינה חוששת לעבור כמה פעמים על הנדר, ורק לא שכל ימיה תהי' אסורה, חזינן מזה דאע"ג דמי שעשה עבירה כמה פעמים הוא מומר לאותו דבר וכבר חשוד בזה לגמרי, מ"מ זה רק אחרי שכבר עבר, אבל בזה שיודע שיצטרך תמיד להיות באיסור אינו חשוד שלא איכפת לו לעבור תמיד אע"פ שמוכן לעבור הרבה איסורין אבל לא על תמיד.


'''בא"ד. דחיישינן שמא יפר לה בלחש קודם שיאמר קיים ליכי.''' מקשים דגם כשלא נשאת למה מהני כשנודרת ניחוש שמא תבטלנו בלחש תוך כדי דיבור, וכן הקשה בהגהות הגרעק"א {{ממ|ביו"ד סוף סי' רי"א}}, ונסתפק לחדש שהיכא שנודר על דעת ב"ד אולי אינו יכול לבטל תוך כדי דיבור, ובסברא צ"ע דהא גם בזה חוזר ומבטל.

'''ואפשר''' דכמו דכתב המהר"ם שיף דאע"פ שיכולים להדירו שייאסר בפירות, אם היפר בלחש לפני ההקמה או שישבע שלא היפר לפני ההקמה מ"מ אינם מחוייבים לקבל נדרו, והיינו דאין מחוייבים לקבל נדרים ושבועות, רק ממנה כיון דיש לה שטר ומגיע לה הכתובה, אלא דהצריכוה לברר, ובבירור כזה סגי, אבל שבועות ונדרים של איש אחר אינו מועיל, וא"כ אפשר דאע"ג שהחשש שמא יפר בלחש הוא חשש רחוק מאוד, אלא דכיון דצריך לצרף את הבעל אמרינן דאם יש איזה אפשרות של רמאות חיישינן לכל חשש הרחוק, אבל אם באנו לחשוש על נדרה ולבטלו בחשש רחוק, א"כ ביטלת תקנת רבן גמליאל, וע"כ בתקנת ר"ג כלול דחששא רחוקה כזה לא חיישינן. {{צבע גופן|אפור|{{ממ|מהדו"ק}}}}


'''בא"ד. וכיון דלרב הונא ברבים יש לו הפרה הוא הדין על דעת רבים.''' הנה הא דמחלקינן בעל דעת רבים בין הפרה להתרה, הא הטעם דאי"צ הסכמתם לענין הפרה. והוסיף בזה הרשב"א דתמיד נודרת על דעת בעלה אפילו כשתולה בעוד אנשים, וצ"ל דמה דירדה תורה לסוף דעתה הוי כאמרה בפירוש, שהיא רוצה על דעת בעלה, ולא מהני ע"ז אף אם תאמר בפירוש שאינה רוצה על דעת בעלה, ועי' בריטב"א {{ממ|לקמן דף פ"ג ב'}} דכתב ע"ז ב' תירוצים, א' דאעפ"כ אנן סהדי דנודרת רק על דעת בעלה, הב' דלא חילק הכתוב, ולפי"ז בקטנה לא יתורץ, וצ"ע.

'''ועי'''' לקמן דף ל"ו דנתקשינו בזה קצת, ולכך י"א והובאו ברשב"א דאפילו אם ברבים לא מהני הפרה מ"מ מהני הפרה בעל דעת רבים, אך עוד שיטה יש ברשב"א, וכ"ה שיטת התוס', דדוקא אם מהני הפרה ברבים מהני נמי בעל דעת רבים, והיינו דס"ל דעל דעת רבים יש לו ג"כ חומר כמו בנוכחות רבים דאלימא וא"א למישלפי', וכ"כ הר"ן, ולכך רק אם מהני הפרה ברבים דלא ס"ל דאלימא מילתא דברבים, אז הוא דמהני הפרה נמי בעל דעת רבים דאינו זקוק להסכמתם כדי שיוכל להפר, משא"כ החכם נהי דלא אלימא מילתא דברבים, מ"מ בעי הסכמת הרבים [ועי' בריטב"א דהק' אמאי לא יוכל להשאל ע"ז גופא מה שתלה בדעת הרבים, וממילא יוכל להתיר הכל].

'''והנה''' רש"י בשבועות [הובא לקמן בתוס' דף מ"ו בד"ה רב נחמן] כתב דעל דעת רבים סגי בתרי ורק ליחיד אינו מבטל דעתו, והיינו אפילו שאומר בפירוש על דעתו, וברשב"א כאן ביאר דכדי שיהי' אלימא צריך ג' או י' אבל לדעת רבים סגי בתרי, וא"כ א"א לפרש בעל דעת רבים דיש בו ג"כ הכח של אלימא, דהא כדי שיהי' אלימא בעי ג' או י', וע"כ אליבא דרש"י א"א לפרש דבעל דעת רבים יש משום אלימא, אלא מחמת שתלוי בדעתם, אבל להתוס' כאן ע"כ צ"ל דבעל דעת רבים צריך שיהי' בפני הרבה אנשים כמו ברבים.

'''והנה''' לפימש"כ התוס' {{ממ|בדף ל"ו בד"ה אבל}} דעל דעת רבים היינו דוקא אם פירש למי, לכאורה זה שייך לגבי שיהי' תלוי בהסכמתם, דלזה בעינן שיפרש שמותם, אבל לגבי מה דבעל דעת רבים יש גם אלימא מילתא, הא אין נפק"מ אם יפרש שמותם או לא, והא משמע דאם לא יהי' בזה דין על דעת רבים יוכל להפר לגמרי, וע"כ צ"ל דמה דמהני בעל דעת רבים שיהי' בו הדין כמו בפני רבים דאלימא מילתא, הוא משום דע"י שתלה בדעתם חל דין להיות תלוי בהסכמתם, דזה הוא דמשוי לי' כאילו נעשה ברבים, אבל אם לא פירט דלא חל כלל דין להיות נעשה על דעתם, לא חל גם דין דאלימא. {{צבע גופן|אפור|{{ממ|מהדו"ק}}}}


'''בא"ד. לא שנא לדבר מצוה.''' הקשה בפנ"י דממתני' גופא מוכח דלדבר מצוה ג"כ א"א להפר, דאל"ה מצי לקלקלה דאילו הייתי יודע דנדר כזה שהודר ברבים אפשר להתיר לא הייתי מגרשה אלא הייתי הולך לחכם שיתיר לה והחכם הי' יכול להתיר לה דהא אין לך דבר מצוה גדול מזה לעשות שלום בין איש לאשתו, והדברים צ"ע דכל מה שיערער הוא רק אם אח"כ תתיר הנדר ויאמר אילו הייתי יודע שתתיר ע"י חכם לא הייתי מגרשה, אבל מה שהיו יכולים להתיר אי"ז סיבה לקלקלה, דהא היא אינה רוצה להתיר, ואם אינה רוצה להתחרט ולבקש התרה א"א להתיר, ולומר שאם הייתי יודע את הדין הייתי מפציר בה שתלך להתיר, מנא לן דיש טענה כזו לערער דהא אין כלל ראי' שהיתה מסכימה.


'''תוד"ה ליחוש. בין חכם בין בעל.''' הא דפשיטא להו דגם בעל אינו מיפר אלא בפניו אע"ג דהלימוד הוא ממשה וצדקיהו דמיירי ע"י חכם, ומנ"ל דגם בבעל איתא להאי דינא, משום דס"ל בקושייתם דמה דאפשר להתיר רק בפניו דכיון דנדר שעשה בפניו הוי נדר חזק שצריך להתיר ג"כ רק בפניו, ולכך גם בהפרת בעל דכוותה וכמו בנדר ברבים דהטעם הוא משום דהוא נדר חזק ואין חילוק בין בעל לחכם.


'''בא"ד. דאיכא למימר שנדיר אותה ע"ז הככר ותאכל לאלתר.''' יש לעי' דהא במשנה כתוב שתהי' נודרת ליתומים כל מה שירצו, ואם מיירי לגבי אכילת ככר בפנינו, מאי נפק"מ להם ממה שתידור, וע"כ דהחידוש הוא דבוחרים איזה מין שירצו שעל פי דעתם לא תוכל לפרוש מזה, ולכך אם נהנית מכתובתה לא תנדור, וא"כ יקשה הא תלך לחכם ויתיר, ומצאתי בגרש ירחים אות קנ"ג מזה.

<noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}{{אילהש}}</noinclude>