עריכת הדף "אילת השחר/גיטין/ז/ב"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|{{גופן|4||'''דף ז' ע"ב'''}}}}


'''עד שיודע לך שהיא חייבת.''' היינו דדרך רגיל שמשתנה במשך הזמן לכן צריך לומר לך דימין הדרך היא חו"ל ודאי, ואע"ג דיתכן דבמשך השנים ישתנה ויתעקם, מ"מ כ"ז שלא יודע שנשתנה יכול לתלות שהדרך לא נשתנה. ויש לעיין אם יודע שנשתנה אבל אינו יודע איך נשתנה, אם גם אז יכול לתלות שפטור עד שיודע שנשתנה באופן שחייב כמו שמשמע פשטות לשון הברייתא.


'''שם. עד שיודע לך שהיא חייבת.''' ופירש"י לעולם חזקת ימין הדרך מעכו עד כזיב ארץ העמים, וכ"ה גם ברמב"ם {{ממ|פ"א מתרומות הל' ז'}}, ואם זה ממש מדין חזקה היינו אף דיש להסתפק שמא נשתנה מ"מ מוקמינן אחזקה דלא נשתנה, צע"ק מה שייך בזה דין חזקה, דהא אם נשתנה הרי זה לא המקום שהי' מוחזק לחוץ לארץ, ולא דמי לשאר חזקות דהדבר הזה נשאר אלא שנשתנה, אבל כאן אם נשתנה אינו כלל הדרך שהיתה קודם וא"כ איך שייך להעמיד אחזקה.


'''אימתי בזמן שהספינה גוששת.''' עיין במשנה ראשונה שעל המשניות פ"ב דחלה משנה א' ד"ה חייבת במעשרות, ומש"כ לקמן דף כ"ב.


'''רש"י ד"ה ותניא אידך. שהנהר אין לו תורת יבשה לכל תורת הארץ.''' ובד"ה חייבת במעשר שהנהרות שבאר"י הרי הם כארץ ישראל. מכל זה משמע דרש"י ס"ל דהשאלה אם זה ארץ ישראל או לא, ואין השאלה אם יונק דרך המים, אבל א"כ מאי מדמה רב זירא עציץ נקוב ע"ג יתדות דהתם ודאי אין לומר דהוי כחו"ל, וגם מה דמחלק רבא בין עשויה לברוח או לא ובין ארעא סמיכתא להיכא דמפסיק אוירא, כל זה הם סברות דלגבי יניקה אבל לא מסתבר לענין שם ארץ או חו"ל, ולהלן דף ח' א' כתב רש"י לשיטת רנב"י דגט אינו תלוי ביניקה כמו לגבי מעשר ושביעית, משמע דזה כו"ע מודו דבמעשר ושביעית תליא ביניקה, אלא דבזה הוא דפליג עם ר' ירמי' ואביי ור' זירא דלדידהו זה נוגע ג"כ לגבי גט ואיהו סבר דלגבי גט לא מתחשבים עם יניקה, וא"כ צ"ב דברי רש"י, ואפשר לומר דלרש"י מתפרש דודאי עיקר השאלה אם יונק דרך המים או לא, ואם יונק ממילא נמצא דלהנהר אין דין שונה מכל הארץ, אבל אם אינו יונק אז הנהר מחמת דהוא מקום מיוחד דאין בו שייכות אל האדמה ממילא אין לו דין ארץ ישראל כלל ולכן יהי' פטור לגמרי, נמצא דלגבי עציץ ע"ג יתדות אע"ג דהתם לא יהי' דינו כחו"ל אפילו כשאינו יונק, מ"מ הא מיהת אפשר להשוות לגבי עיקר השאלה אם יונק או לא.

'''ובתוד"ה''' הא ר' יהודה וכו' ואור"י דלא דמי דעלייה קרקע שתחתיה בר זריעה היא וראוי להתחייב. והנה לפימשנ"ת לעיל דרש"י ס"ל דלא נתקדש א"י לענין תרו"מ על המים, ואלא דצריך להוסיף דאינו יונק מהעפר שתחת המים, דלולא זאת כיון דיונק מהארץ אין לו דין מקום לעצמו ודינם כדין ארץ ישראל, אבל עיקר הדבר דס"ל לר' ירמי' דלר' יהודה אין דין ארץ ישראל על מה שעל הנהר, ולפי"ז אין מובן מה הי' קשה לתוס' מעליה דודאי דלעלי' אין דין אחר מהקרקע, אלא ע"כ דהתוס' מפרשים דהכל תלוי בחיוב תרו"מ דהיכא דאינו חייב נתנו לו דין חו"ל לגבי גיטין, לכן הוצרכו לחלק דבעלי' דיש מציאות דעל המקום יהי' חיוב תרו"מ כגון בהקרקע שלמטה שהיא בר זריעה לא שייך ליתן על המקום דין חו"ל, משא"כ בספינה דלמטה אינו בר זריעה ולמעלה אינו יונק, הרי כיון דאין מציאות שיתחייב שם תרו"מ ושביעית זה נותן לו שם חו"ל על המקום לגבי גיטין.

'''ועי'''' במשנה ראשונה על משניות חלה שם פ"ב, דקאמר לענין אכילה כגון פירות חו"ל שהביאם לאכול בספינה שעל נהר ארץ ישראל, דודאי יהי' חייב בתרו"מ ככל פירות חו"ל שנכנסו לארץ כיון דפסקינן כרנב"י [ומה שכתוב שם ר' ירמי', זה ט"ס], דלענין גט כו"ע לא פליגי. והיינו דלר' נחמן בר יצחק יש דין ארץ ישראל על מה שבספינה. מבואר דלר' ירמי' ולאביי ס"ל דלר' יהודה באין גוששת הוי המקום שעל הספינה דין חו"ל גם לענין אכילה דהוי כאילו הפירות הם עדיין בחו"ל. וזה יתכן רק לפימשנ"ת בסברת רש"י, דלהתוס' אפשר דרק לענין גט נתנו לזה שם חו"ל, אבל לגבי פירות שנכנסו לכו"ע הוי כמו שנכנסו לארץ כמעיקר הדין.

'''ועיין''' בתוד"ה עציץ, שכתבו היינו משום כיון דשם חוץ לארץ על המקום וכו' אבל בגוששת לר' יהודה ולרבנן אפילו בשאינה גוששת כיון דשם א"י על המקום אע"פ שמחמת הכלי אינו חייב במעשר בשביל כך לא יחשב כחוצה לארץ לענין גט. וכונתם לחלק דבאינה גוששת לר' יהודה שם חו"ל על המקום כיון דאין מציאות שחייב בתרו"מ בשום אופן, לכן מקרי שם חו"ל על המקום גם לגבי גיטין, משא"כ אם תלוי אי נקוב או אינו נקוב דאז אין שם חו"ל כיון דאיכא אופן דחייב, אבל לרש"י זה יותר פשוט דאם רק אפשר לינק יש דין א"י דאינו מקום מופרש מהארץ.

'''והנה''' במשנה למלך {{ממ|פ"ב מביכורים}} הוכיח דבנוטע אילן בספינה ודאי דיהי' כגדל בארץ. וא"כ כיון דכשנוטען חייב בתרו"מ ושביעית הרי כבר אין שם חו"ל על המקום, דהא יש דבר שחייב בתרו"מ, וכמו דלא מהני מה דפטור כשזורע בכלי שאינו נקוב כיון דאין כבר הסיבה המקום אלא הכלי, כן אם תלוי מה שזורעין זרעים או נוטעים אילן הרי כבר אין לומר דהמקום חו"ל כיון דאיכא גווני דיהי' חייב אפילו במקום הזה וצ"ע.

'''וכן''' צ"ע מה דקאמר רבא לחלק בין ספינה דמהלכת לכן לא יונק משא"כ עציץ, דמשמע דגם בספינה כשאינה מהלכת תתחייב שפיר כיון דאז יונקת, וכן הוכיח בדבר אברהם {{ממ|ח"א סי' כ"ה אות ו'}}, ולפי"ז הא גם על הנהר יצוייר שיינק מהקרקע בזמן שאינה מהלכת, ואז הא אינו כחוץ לארץ ומה שבספינה אינו חייב משום דאינו יונק בצורה כזאת הא לא יעשה זה לחו"ל, וכמו שאין כלי שאינו נקוב עושה זה לחו"ל דהא המקום מצד עצמו שייך שיהי' בו שייכות אל הקרקע.


'''עד כאן לא קאמר ר' יהודה התם אלא בספינה העשוי' לברוח.''' בדבר אברהם {{ממ|ח"א סי' כ"ה אות ו'}} הכריע דרק בזמן שהספינה הולכת הוא דאינה מחוברת לקרקע אבל כשעומדת הוי כעציץ המונח ע"ג יתידות. ויש לעי' אם הספינה עמדה קצת זמן דאז הא יונקים הזרעים מעפר הארץ לפי"ז, וא"כ יהי' טבל וחולין מעורבין זב"ז, ומה דר' יהודה פוטר מתרו"מ צ"ל דלא עמדה אפילו קצת זמן כל זמן שהיו הזרעים בתוכה, אלא דיש לומר דכיון דלענין שיהי' נקרא תבואת זרעך תלוי בגידול שליש, נמצא דמה שהי' לפני גידול שליש או אחרי שגדל שליש לא קובע כלל רק הרגע של גידול שליש ואם היתה אז מהלכת פטור, וצע"ק דהא כשהספינה גוששת ע"כ עומדת במקום אחד דהא א"א לה לילך כשנוגעת בקרקע, וא"כ למה צריך לחלק בין גוששת לאינה גוששת שיחלק בין כשהיא נחה או כשהיא הולכת, ואולי משום דגם כשהיא גוששת שייך שתתנוענע קצת, ואז לולא שנוגעת בהקרקע לא היתה יונקת כיון שמתנוענעת קצת ודוחק.

'''ועיי"ש''' דביאר דהרמב"ם דפסק דהמעלה גבשושית חייב אע"ג דפסק דע"ג יתידות הוי עדיין מחובר לקרקע משום דבזמן שמטלטל אותה הרי אז נפסק חיבורה להקרקע. ולפי"ז צ"ע מה הוצרכו התוס' לדחוק דהא דפרפיסא דמנחא אארעא ואנחה אסיכי חייב משום תולש היינו מדרבנן, דהא אפילו מדאורייתא חייב כיון דאז אין חיבור להקרקע.


'''תוד"ה עציץ נקוב. כיון דשם חו"ל על המקום וכו' כדי שלא תחלוק במדינת הים.''' הנה לעיל דף ה' א' בהא דאמרינן שלא תחלוק בשליחות פירשו התוס' דגזרינן חד דלא שכיח אטו חד שכיח, וקשה לומר דגם כאן נגזור כיון דודאי בעיני האנשים לא נראה זה שעומד בספינה בנהר דא"י כעומד בחו"ל שנאמר דגזרינן אטו כותב גט בחו"ל ממש, וצ"ל דלא תחלוק דכאן אינו משום גזירה אטו חו"ל אלא דכשגזרו לא חילקו אע"פ שאין טעם לגזור וצ"ע.

'''עוד''' יש לעיין דבשלמא לרבה דלחו"ל יש דין מיוחד מחמת דהתם אין בקיאין לשמה, שייך לומר דבספינה דיש שם חו"ל על המקום אז דינו כחו"ל וצריך לומר בפנ"כ ובפנ"ח, אבל לרבא הא אליבא דאמת אין חילוק, אלא דבא"י שיירות מצויות ע"י דבית דין קבוע ובחו"ל אין שיירות מצויות ממדינה למדינה, נמצא דלרבא אין השם חו"ל קובע אלא מה דאין ב"ד קבוע דלכן ממדינה למדינה ומוליך מא"י לחו"ל צריך לומר בפנ"כ מהאי טעמא, א"כ בשלמא במובלעות דבאמת הוי ממדינה למדינה אמרינן שלא תחלוק, אבל כאן בספינה אפילו אם זה חו"ל מ"מ אי לא נחדש דהוי ממדינה למדינה ל"צ לומר, וע"כ נצטרך לומר דהוי כמדינה למדינה, ואיך נוכל לומר דכשנמצא בספינה הרי הוא כבמדינה אחרת דאע"פ דהוי כחו"ל מ"מ הא לא הוי כממדינה למדינה. משמע דדין חו"ל שיש על המקום עושה שיהי' כמדינה למדינה. וכן מצינו בריש פירקין לר"ת דהמביא מעכו מחצי' שבחו"ל לצד אר"י צריך לומר בפנ"כ, ולרבא ע"כ דהוי כממדינה למדינה אע"ג דזה בעיר אחת מ"מ הדין חו"ל עושה אותה כמדינה אחרת.

<noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}{{אילהש}}</noinclude>