עריכת הדף "אילת השחר/בבא קמא/עד/ב"

{{ניווט כללי עליון}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''דף ע"ד ע"ב'''}}}}

'''והא כיון שהוזמו על הגניבה לגבי טביחה הוה להו מוכחשין וכו' אלא לאו ש"מ הכחשה תחילת הזמה.''' חזינן דאפי' הכחשה כזאת שאפשר שעדותן אמת מ"מ כיון דאין העדות הזאת מחייבת כלום, לכך למ"ד הכחשה לאו תחילת הזמה כבר לא יתחייב משום הזמה. ויש לעי' בהא דלעיל [[בבלי/בבא קמא/כד/א|דף כ"ד ע"א]] בג' כתות שהעידו לייעד את השור והוזמה כת אחת דנשאר עוד ב' כתות, וכן אם הוזמה שני' נשארה עדיין כת ג', ואם הוזמה גם השלישית כולם משלמין בעד מה שרצו לייעדו, ואמאי ישלמו, דהא כיון שהוזמה כת אחת כבר הוכחשו הכתות הנשארות לגבי לעשותו שור המועד דאין מועילה כבר עדותן לעשותו שור מועד, וא"כ למ"ד הכחשה לאו תחילת הזמה למה משלמין אם הוזמו.

'''ובעיקר''' יש לעיין בג' שני חזקה דמבואר בב"ב דף נ"ו ג"כ דאם הוזמה כת אחת ואח"כ שאר הכתות משלמין שלשתן, והתם לגמרי לא תועיל עדותן, דכיון דהמערער ערער כעת כבר לא תועיל עדותן של השאר להצטרף להמחזיק לזכות בשדה זו, והו"ל מוכחשין דעדותן כבר לא תועיל להצטרף בשום אופן לגבי חזקה, וא"כ תקשה למ"ד הכחשה לאו תחילת הזמה למה ישלמו כשיוזמו, ודוחק לומר דהתם יתחייבו לשלם כאשר זמם רק אם יוזמו כל הג' כתות בבת אחת.

'''ואע"ג''' דחלוק קצת דבהוזמו על הגניבה אז הטביחה אינה טביחה המחייבת, דאינה טביחה של גניבה, משא"כ בחזקה אפי' כשהוזמו על שנה אחת מ"מ יתר האכילות הם אכילות של חזקה אפי' שלא יצטרפו כבר בכל זאת האכילות של השנים ההם מצד עצמם הם ראויים לגרום דין חזקה, מ"מ הא סוף סוף הוו כמוכחשין ואיך אפשר אח"כ לחייבם אם יוזמו.

'''אמנם''' נראה פשוט דבג' כתות הצריכין זל"ז דזהו דרך הזמתן ע"י שיוזמו שלשתן מקרי כעדות א' וזה בודאי הכל חדא הזמה, וכן בשני עדים שהעידו וא' הוזם ואח"כ השני לא נימא דכשא' הוזם הוי כהוכחשה עדותן ולא יתחייבו אפי' אם יוזם השני, כיון דזהו דרך הזמתן [וברש"ש נסתפק בזה], משא"כ עדות טביחה דלהזמת טביחה אין צורך בהזמת גניבה אז כשהוזמו על הגניבה הו"ל לגבי הטביחה מוכחשין שלא יוכלו כבר להתחייב אפי' אם יוזמו. (מהדו"ק)


'''עדים שהוכחשו בנפש לוקין.''' כבר נתקשו למה לא ילקו באם העידו על א' שחייב מלקות או גלות והוזמו העדים לפני שנגמר הדין על פיהם, דהא חזינן בלא תענה שלוקין עליו אף שלא ע"י הזמה, ואע"פ דהו"ל לאו שאין בו מעשה ולאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד דבעלמא כה"ג אין לוקין, מ"מ הכא גלי קרא דוהי' אם בין הכות הרשע דלקי, ולולא גמ' דידן דגם בהוכחשו לוקין הי' אפשר דרק בהוזמו ע"י דין הזמה, וכן מבן גרושה ל"ק כמו שיתבאר להלן, אבל כיון דבהוכחשו דבא הרוג ברגליו נמי לוקין למה יגרע כשהוזמו לפני גמ"ד מבהוכחשו.

'''ונראה''' דאע"פ דבעדות דבן גרושה אמרינן בכתובות דף ל"ג דאף שלא נתקיים כאשר זמם מ"מ לוקין בלי התראה, זהו רק בהוזמו אלא דא"א לקיים כאשר זמם מחמת דכתיב לו ולא לזרעו כדאיתא בריש מכות, ואע"ג דבלי גזה"כ ס"ד דיפסלו, מ"מ אחר דגלי קרא אין הגילוי דאין נענשים כאשר זמם אלא דא"א לעשות להם כאשר זמם, ונמצא דעונש בעד הזמתן הוא המלקות, אפי' אם לא נלמוד דמתקיים בזה כאשר זמם כשיטה א' בתוס' מכות דף ב' ע"א דבזה נקרא עדות שאתה יכול להזימה, מ"מ הא הוי שפיר הזמה כדין והי' ראוי ליענש בעונש דכאשר זמם אלא דא"א, וע"ז אמרינן בכתובות דף ל"ג א' דמשפט א' יהי' לכם משפט השוה לכולכם דלקי בלי התראה, והיינו דמשפט א' כולל בין אם נענש כאשר זמם או דזה ענשו משום דא"א לקיים בו כאשר זמם ממש דאז העונש הוא המלקות, אבל כל היכא דאינם ע"י הזמה, דהיינו בהוזמו לפני גמ"ד דכה"ג לא נענישם בעונש הזמה לא מחמת דאין שייך להענישם אלא בכה"ג אין דין הזמה, ואז חוזר דינם ככל התורה דלא לקי אלא בהתראה וכדמסקינן כתובות דף ל"ג דגם בעדים זוממים הי' אפשר להיות התראה [והעירוני דר"א דסבר כאן לוקין ס"ל בכתובות דף ל"ג דלאו בני התראה נינהו]. וכן בהוזם א' מהכת אפילו שהעידו בממון או במלקות לא יענש במלקות בלא התראה, דכל דאין בו דין הזמה חוזר דינו ככל התורה דאין לוקין בלי התראה ואיה"נ דגם עדים שהוכחשו בנפש ילקו רק בהתראה.

'''[ובחזו"א''' סי' י"ח ס"ק י"ב רוצה לומר דלכן אין לוקין עד שיזומו שניהם, דבהוזם רק א' אינו לוקה משום לא תענה משום דרק כששנים עשו עבירה חמיר איסורם. והנה מלבד דצ"ע בסברא, גם יקשה דא"כ בהעידו ג' והוזמו שנים נימא דילקו, ובפשוטו אין חילוק לגבי דין דאין נענשין עד שיזומו כולן בין העידו שנים או שלשה, וגם בהעידו ג' והוזמו רק שנים אין לוקין עד שיזומו כולן, וכן הסתפק שם בהרגו דאינן נהרגין אם ילקו משום לא תענה. ורוצה לפרש דזה שיטת הרמב"ם דפסק דבלקה הנידון לוקין בכ"ז גם הזוממין אף דהוי כאשר עשה דמ"מ לוקין מחמת לא תענה, ושכן כתב הפנ"י, ולפימש"כ באופן זה לא ילקו אלא בהתראה, והרמב"ם דלא פירש בהתראה הרי דחייבין מדין כאשר זמם], ובדף ע"ה ע"ב כתב בשטמ"ק בשם הרא"ש באומר גנבתי וטבחתי בפני פלוני ופלוני דאמרינן דהוי עדות שאי אתה יכול להזימה דהא מודה דבאנפייהו גנב וטבח, וכ' דמ"מ אין לוקין, ואע"ג דלכאורה הוי כבן גרושה דהיכא דלא מתקיים כאשר זמם לוקין משום והי' אם בין הכות הרשע, לא דמי דהתם בעדות בן גרושה לא יצוייר כלל כאשר זמם, אבל עדות ממון דשייך כאשר זמם לא קאי עליה הגילוי דוהי' אם בן הכות הרשע [כן נראה כוונתו והלשון מגומגם שם], ולפי"ד יתכן דאם יתרו בהם באמת ילקו אלא מה דגלי קרא דזהו העונש במקום כאשר זמם לא קאי אלא היכא דלא שייך כלל על דבר כזה כאשר זמם כגון ב"ג וב"ח וכדומה, ולהרא"ש לא יקשה כלל מה שהקשו תוס' במכות דף ב' ע"א מהא דנערה המאורסה ילקו ויתקיים כאשר זמם, דכיון דבנערה המאורסה יצויר כאשר זמם במיתה לא קאי עליה כלל הפסוק דוהי' אם בן הכות הרשע שזה יהי' במקום כאשר זמם.


'''לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד.''' להמבואר בתוס' כאן טעם זה אינו לר"מ דלאו דהזמה שיענש אם יוזמו יהי' מכח הלאו דלא יוסיפו כמבואר במכות דף ד' ע"ב, והמלקות אנו רוצים לחייב מחמת לא תענה, ולכאורה הי' יכול לומר דכיון דאם יוזמו יהרגו הא אין לוקה ומת, ואע"ג דאינו ברור אם יוזמו, מ"מ גם מספק לא נוכל לחייבו מלקות דשמא יוזמו ואז יתחייבו מיתה עבור עדותם, ואפילו למאי דאמרינן בחולין דף פ"א ב' דלר' יוחנן חייבי מיתה שוגגין אינו פוטר מלקות, כאן הא אפשר עדיין דיתחייב ממש מיתה ומספק איך נלקה, ואפילו לפימש"כ המהר"ם לעיל דף ד' דיש לחייב עבור דבר א' שני עונשים, זהו רק אם זה עונשו תמיד דהוי עונש אחד המורכב מכמה דברים, אבל כאן דאם הוזמו הא לא נלקה אותם הרי דאין עונש כזה שילקה וימות, א"כ כשלא הוזם עדיין ויתכן דיוזמו דאז יתחייבו רק מיתה איך נלקה מספק.

'''ואפשר''' דכיון דאינו מצוי כל כך הזמה אינו ספק שצריך לחוש עליו, רק לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד מיהא מקרי כיון שיכול להיות מציאות רחוקה שיהרגו.

'''עוד''' אפשר לומר לפימש"כ בכתבים בשם הגר"ח מבריסק ז"ל דחלוק דין קלבד"מ מדין דאין לוקה ומשלם, דאין דין דמלקות פוטר, אלא דמכדי רשעתו ילפינן דרק עונש א' אנו מענישין, ולכן היכא דאנו מענישין מלקות אין מענישין ממון וכן להיפך אבל אינו נקרא דהעונש השני פוטר, ולסברתו גם במיתה ומלקות דנלמד מכדי רשעתו, ולר' יוחנן דאינו אלא באתרו בו ג"כ צ"ל דאין מיתה פוטרת מלקות, אלא דכיון דנענש בעונש מיתה כבר אין לנו להעניש עוד עונש, ולפי"ז אפילו אם נדע שלבסוף יוזמו מ"מ אין עדיין טעם שלא נלקה, דהא כ"ז שלא הוזמו דחסר עדיין הזמה מה שיחייבו העונש מיתה אז הוא באמת חייב מלקות, אמנם כ"ז לר' יוחנן דחייבי מיתות שוגגין אינו פוטר מלקות, אבל לר"ל לא יתכן שעדים שהוכחשו בנפש ילקו.


'''תוד"ה הו"ל לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד.''' וכיון דגלי קרא מוקמינן לי' לקרא במקום שאין יכול לבא לידי חיוב מיתה וכו' אבל למ"ד נהרגין אין סברא להעמיד בו הפסוק כיון שיכול לבוא לידי חיוב מיתה. צע"ק בשלמא אם הי' שני לימודים א' על היכא דיבוא לידי חיוב מיתה וא' היכא שלא יבוא לידי חיוב מיתה רק זה לאו שמחויב עליו פעם מיתה, הוי א"ש דנוקי החידוש שנתחדש רק באופן שלא יבוא לידי חיוב מיתה, אבל כיון דאין ב' לימודים אלא דלאו שניתן לאזהרת מיתה אין בו מלקות כיון דאני צריך אותו על המיתה, וכיון דגלי קרא כאן דאעפ"כ לקי א"כ מהיכא תיתי נחדש דנשאר עדיין דהיכא דיבוא לידי חיוב מיתה לא ילקה, ועי' משנ"ת באילה"ש מכות [[אילת השחר/מכות/ד/ב#|דף ד' ע"ב]] בתוד"ה ורבנן.


'''בא"ד.''' בלא והי' אם בן הכות הרשע ידעינן דלקו עדים זוממין אע"פ שאין בו מעשה דגמרינן ממוציא שם רע כי היכי דגמר בפ"ק דמכות ממוצש"ר דעדים זוממין לוקין ומשלמין. והיינו בבנין אב, ויש לעיין הא אין עונשין מן הדין, ונהי דאיכא למילף לוקה ומשלם דאז אין הלימוד לחדש חיוב מלקות, אבל כאן דכל הלימוד יבוא לחדש חיוב מלקות הא אין עונשין מן הדין, וצ"ל דכמו דיליף התם ר' יהודה ממוצש"ר ועדים זוממין דלוקין אע"פ שאין בהם מעשה ה"נ בכל התורה, דודאי דכשרוצים לדעת אם יש דין דלאו שאין בו מעשה לוקין שפיר אפשר למילף דלא יהי' כלל דין דאין לוקין על לאו שאין בו מעשה, וכן לר"מ נילף דעדים זוממין ילקו וממילא בכל לאו שאין בו מעשה ילקו.


'''גנב עפ"י שנים.''' בתוד"ה כי אתא משמע דאם יבוא הע"א שהעיד כבר ויעיד עוד פעם עם עוד ע"א שפיר תצטרף עדותם. וכ"כ להדיא בשטמ"ק בשם רבינו ישעי'. ובספר אפיקי ים סי' כ"ג הק' איך יועיל עדותם הא הו"ל עדות שאי אתה יכול להזימה דהא אם יוזמו נמצא דע"א הי' כבר פסול משעת הגדתו הראשונה ונמצא דכשהעיד בפעם הב' כבר הי' רשע ופסול לעדות, ומבואר לעיל דף ע"ג דאם נמצא דבשעת הגדתו הי' כבר פסול אין בו דין הזמה, וכן הביא בשם הגדול ממינסק מסנהדרין דף ל' ע"א דשייך להעיד עוד פעם אע"פ שאם יוזמו יתברר שהיו כבר פסולים קודם.

'''והנה''' לעיל בדף ע"ג מבואר בדברינו דהא דלא ייענשו אם יוזמו באופן דהיו פסולים בשעת הגדה, משום דאילו ידעינן אז לא היינו מקבלים עדותם, ולכן עדות כזו אין לה דין עדות לענין שיתחייבו אם הוזמו, ויש להוסיף בזה דדוקא אם הי' שייך שנדע ועפ"י דין לא נקבל עדותם אע"פ שיתכן שמה שמעידים הוא אמת אז אין להם דין עדות להתחייב אם יוזמו, והנה היכא שהעיד כבר ורוצה להעיד עוד פעם הא אילו ידעינן שהעיד עדות שקר פשוט שלא נקבל עתה עדותו מאחר שכבר נתברר לנו שהיא שקר, ולא רק מטעם דעד כזה אין מקבלין אלא שלא שייך לקבל מה שאנו יודעים שזה שקר, וא"כ לא יצוייר כלל שלא היינו מקבלים עדותו מחמת דין פסול שבו, דהא אם היינו יודעים ששיקר הרי אנו יודעים שזה מה שרוצה להעיד עתה הוא שקר וכה"ג הא לא שייך לקבל, נמצא דלא יצוייר כלל שהי' פסול להעיד אז, וממילא הוי ככל עד שבא להעיד שאילו היינו יודעים שמה שרוצה להעיד הוא שקר לא היינו מקבלים עדותו, דמ"מ אין זה מגרע דין עדותו ואם יוזמו ישלמו, וה"נ העד הזה אע"פ שהוא פסול אף מלבד מה שרוצה להעיד שקר, מ"מ הא לא יצוייר שעפ"י דין לא נקבל עדותו ע"י דין פסול שבו למרות שעצם העדות יתכן שהיא אמת, וכה"ג הו"ל שפיר עדות שאתה יכול להזימה.


'''מעשה בר"ג וכו'.''' הנה להמבואר בקצוה"ח [[קצות החושן/חושן משפט/א#|סי' א']] שיטת כמה מהאחרונים דבהודה בב"ד בזה"ז דאין סמוכין מהני תפיסה כמו בבאו עדים בזה"ז. וא"כ לכאורה הרי מזה דאין העמדה בדין מחייב את הקנס לענין שיועיל תפיסה אלא עצם הדבר מחייבו, א"כ בהאי עובדא, דר"ג ידע בעצמו שסימא עינו והעבד תופס אסור לעבוד בעבד, דהא אין כאן חלות דין חיוב ע"י הודאה, אלא דבלי הודאתן לא ידעינן שזה נכון, א"כ למה הי' אסור לר"ג לשחררו, הא ר"ג יודע בעצמו שזה נכון. ואין לומר משום דלגבי דידן אינו נאמן, דהא לגבי איסורין הוא נאמן, וכיון שכן למה לא יוכל לשחררו.

'''וצ"ל''' דכיון דכ' הרא"ש בפ"ק דהא דמהני תפיסה לקנס הוא מדין עביד איניש דינא לנפשי', אז רק אם יש עדים דהי' צריך לפסוק על פיהם לגבות הקנס אלא דאין דיין בבבל ע"ז אמרינן עביד איניש דינא לנפשי' והוי בתפיסתו כדין דיין, אבל כ"ז שאין בב"ד ידיעה שהי' צריך לפסוק על פיה אין חיוב כלל ולא מהני תפיסה. ועמש"כ לעיל [[אילת השחר/בבא קמא/טו/ב|דף ט"ו ע"ב]]. (מהדו"ק).
{{ניווט כללי תחתון}}
{{אילהש}}