עריכת הדף "אילת השחר/בבא מציעא/סג/א"

{{ניווט כללי עליון}}

{{מרכז|{{גופן|4||'''דף ס"ג ע"א'''}}}}
'''ש"מ דמעמידין מלוה ע"ג פירות וכו' וש"מ הוא דיש לו.''' בנימוק"י כתב בשם הרמב"ן דבעינן שיש לו כנגד כל מה שפסק עמו ולא אמרינן בזה דכי יש לו טיפה סגי כמו דאמרינן לקמן בהלואת סאה בסאה, וכתב הרשב"א משום דבלוה כל שיש לו טיפה ולוה עליה כמה טיפין אנו רואים כאילו לוה טיפה כנגד טיפה שיש לו וכשהם שתים לוה שתים וכן לעולם, ועיין בט"ז שהביא דבריו דבסאה בסאה אנו חושבין אותה טיפה כאילו היא נחלטת למלוה כנגד טיפה שהלוה לו ואחר שלוה בהיתר טיפה יש לו שתי טיפות מלוה עליה עוד שתי טיפין וכן לעולם, משא"כ במכירה, וכן הוא ברשב"א גופי'. ויש לעיין דהנה לקמן דף ע"ה בהא דאמרינן דאם יש לו סאה לוה כמה כורין, פירש"י משום דאין קנוי הסאה שלו למלוה ובידו לאוכלה ולמוכרה וכו' וכשלוה כל א' בהיתר לוה, וכן ס"ל להתוס' שם בד"ה ולית הלכתא כוותי' דאותה טיפה יכול להיות כנגד כל טיפה, ולפי"ז הא לא צריך לומר משום דכשלוה טיפה יש לו שתי טיפות דכולם ניתרים ע"י טיפה אחת, ואי ס"ל כהריב"ן דמותר רק בזה אחר זה, הא ע"כ גם לסברתו דיש לו אז שתי טיפות הא ג"כ צריך להסברא דמלוה לו זאח"ז, א"כ למה צריך להטעם דאחרי שלוה טיפה יש לו שתי טיפות ויכול כבר ללות שתי טיפות, דהא בין כך מותר דמלוה לו כל טיפה זה אחרי זה כמש"כ התוס' שם.


'''הא מני ר' יהודה היא דאמר צד א' ברבית מותר דתניא וכו'.''' לכאורה התם על הצד דיחזיר מעותיו נמצא דהי' אצלו בהלואה ואכל המלוה משום זה רבית, אבל כאן הא לא הי' נתינת ק' זוז אלא לקבל חיטין ולא הי' בכלל שום צד שיבוא לידי רבית, כי הרי אם יתייקרו חיטין ויהי' שוים ק"כ יהי' מותר לקבל, ומה שכעת נותן דבר אחר בשיווי ק"כ ע"ז לא הי' כלל פיסוק שנוכל לומר דזה כצד א' ברבית, וממ"נ אם כיון דעכשיו מחזיר יין בשיווי ק"כ מיחזי כרבית הא כעת מתחיל הרבית ולא הי' כלל שני צדדין בהפיסוק הקודם דהא פסק רק על חיטין, וצ"ל כיון דבהכרח אם לא יתן לו החיטין שפסק יצטרך לגבות מדבר אחר הו"ל כאילו הותנה לקבל דבר אחר במקום החיטין והוי צד אחד.


'''תוד"ה בשמשך. ומשיכה דהכא לא הויא אלא לענין היתר פיסוק.''' עי' בפנ"י דביאר זה דמ"מ זה מהני שלא יהא כרבית אם יתייקרו, [עי' בריטב"א לקמן דף ע"ג בהא דהפיכו בארעא דכתב ג"כ דאינו קנין ממש אלא דזה מהני שלא יהי' אסור], וצע"ק דמ"מ מאי פריך אי בשמשך צריכא למימר, וכי זה כל כך פשוט דמשיכה שאינה לקנות תועיל להתיר ליקח אפי' שיתייקרו הפירות, דהיכן מצינו משיכה כזאת שאינה לקנות ותועיל משהו. אבל בתוס' הרא"ש מבואר דמשך לקנות ממש ומ"מ מחזיר לו בתורת מכר ולא בתורת פרעון חוב, ואע"ג דדמי לסאה בסאה מ"מ פריך פשיטא שפשוט לי' דבדרך מקח נותן לו. וכן משמע ברמב"ן דביאר דהו"מ למיפרך דא"כ אפי' אם אין לו למה אסור דהא הוי כאיסרו בידו, והיינו משום דמיירי בשמשך לקנות ממש.


'''תוד"ה צד אחד. כיון שבשעת הפסק הוי צד א' של היתר שרי.''' יש לעיין א"כ לר' יהודה יהא מותר רבית מאוחרת כיון דלא פסיק כלל על רבית, ומה אם פסק ולא הי' רבית ברור מותר כ"ש כשלא פסק כלל. והי' אפשר לחלק דרק בפסק דאז כשנותן אינו נותן לו בתור רבית אלא דלצד א' זה מגיע לו, אלא דאם צד א' ברבית אסור אמרינן דזה גופא מה שפוסק שעי"ז אח"כ יהי' מגיע לו זה גופא הרבית, משא"כ לר' יהודה הפיסוק הזה שיתכן שיהי' לו רבית או לא יהי' רבית פיסוק כזה הותר, וממילא כאשר כבר לוקח הוא לוקח את מה שמגיע לו, משא"כ ברבית מאוחרת דבשעה שנותן נותן זה בתור רבית.

'''אלא''' דצ"ע דכאן בנותן יין בשיווי של ק"כ במקום החטין שפסק שהם שוים כעת ק"כ, אז בעד המנה הא לא הי' פיסוק שיתן לו יין, ומ"מ למ"ד צד א' ברבית מותר יכול ליתן יין אע"ג דהרבית מתחדש כעת בנתינת היין, וצ"ל דמ"מ מגיע לו מחמת הפיסוק הקודם שיווי של ק"כ, משא"כ ברבית מאוחרת דלא מגיע לו כלל התוספת.


'''בא"ד. וי"ל דלא חשיב צד א' ברבית אלא דבר שיש ביד מלוה או ביד לוה לעשות צד א' שלא יהא רבית.''' הנה סברת ר' יהודה שדבר שזה ביד הלוה לעשות צד א' שלא יהי' רבית דלכן מותר, זה מילתא דמסתבר דכיון דאין הכרח שיהי' רבית כיון דאפשרות ביד הלוה שלא יהי' רבית אז כשאח"כ נותן הו"ל כנותן מדעתו ומ"מ לא הוי רבית מאוחרת כמשנ"ת לעיל, אבל למה יהי' טעם להתיר ע"י מה שביד המלוה לעשות שלא יהי' רבית, דהא מ"מ הלוה מוכרח לשלם רבית ואין לו אפשרות להפטר.

'''ובעיקר''' הדבר צ"ע למה להו לחדש דגם אם ביד מלוה לעשות שלא יהי' רבית מקרי צד א' ברבית שר' יהודה מתיר, דהא בכל האופנים שמצינו כגון כשתרצה למוכרם לא תמכרם אלא לי בדמים הללו הא ביד הלוה שלא להסכים למכור, וכן בבתי ערי חומה יש ביד המוכר דהוא הלוה לפדות הבית, ואע"פ שיהי' דחוק מ"מ הא זה מקרי ביד הלוה, דאל"כ איך יצוייר ביד הלוה לעשות שלא יהי' רבית הא תמיד הלוה עושה כן מחמת דוחקו, וע"כ דמ"מ זה מקרי ביד הלוה לעשות שלא יהי' רבית כיון דהמלוה נותן אפשרות להלוה, וכן כאן המוכר הפירות דהוא נחשב הלוה הא בידו ליתן הפירות שפסק, וציור שיהי' תלוי ביד המלוה הוא רק באופן דלקמן דף ס"ה ע"ב דנתן לו מקצת הדמים על מכירת השדה ואמר לו לכשתביא שאר המעות תקנה מעכשיו, דאז אסור גם למוכר לאכול הפירות של השדה משום דילמא יביא הלוקח המעות ואז יתברר דהיתה השדה של הלוקח והמוכר אוכל הפירות משום המתנת המעות, ואמרינן לקמן מאן תנא שניהם אסורים דלא כר' יהודה הרי דלר' יהודה מותר, והוי משמע להו דכונת הגמ' דלר' יהודה שניהם יהיו מותרין דהיינו גם הלוקח מותר משום צד אחד דשמא הלוקח ישלם ואז המכירה חלה למפרע ואין כאן ריבית, אבל אם הלוקח לא יגמור את התשלום המכירה מתבטלת למפרע ואז נמצא שאכל הלוקח פירותיו של המוכר בשכר מעותיו, דהיינו קצת דמי המקח ששילם, שהיו בטילות אצלו, ואם נימא דבכה"ג ג"כ מתיר ר' יהודה יוצא דאע"ג דאין ביד הלוה שהוא המוכר למנוע את הריבית, דהיינו למנוע את ביטול המכירה, כי אם הלוקח לא ירצה לגמור לשלם בע"כ תיבטל המכירה ורק ביד הלוקח שהוא המלוה למנוע את הריבית ע"י שיחליט שהוא משלם ואז זה יהי' מכירה ואין כאן ריבית, ויתכן שזה הכריח את התוס' לומר דכיון דביד המלוה למנוע הריבית זה נחשב צד א' בריבית אע"פ שאין הלוה יכול למנוע, אבל לכאורה אין הכרח מהגמ', דאפשר דכונת הגמ' במה דקאמר דלא כר' יהודה, דאילו לר' יהודה המוכר מותר לאכול פירות כיון דכשהמוכר אוכל פירות יש צד א' שהלוקח ישלם ואז יתברר שהמכירה חלה והמוכר שהוא המלוה אכל בשביל המתנת מעותיו, אבל עכ"פ הי' ביד הלוקח שהוא הלוה למנוע מלתת הכסף והמכירה תתבטל ולא הי' ריבית, ולעולם היכא שאין ביד הלוה למנוע אפשר דר' יהודה מודה שאסור.


'''תוד"ה רבית. וא"ת מ"ט דרבנן דאסרי דאיזה רבית הוא זה והלא כשיבוא לפדות מנכה לו תחילה פירות שאכל.''' לכאורה יש להקשות דלפי"ז לא שייך כלל צד של מכר, דהא כל קצת פירות שיאכל יורד כבר ממה שהלוהו, ואי יאכל כנגד כל הכסף שנתן לו הרי חוזר הבית להמוכר ולא יהי' שום צד שיהי' מכור ויהי' רק הלואה בניכוי אכילת פירות.

'''ותירוצם''' דקודם צריך שיתן כל הכסף ואם לא תהא משוקעת בידו לכן זה אסור, צ"ע דהא הצד שיהי' משוקעת לא איכפת לן דהא זה איגלאי מילתא דהי' מכר ולא הלואה, ומה שמסכים למכור מחמת שזקוק לכסף הא לא סיבה להיות אסור, דכל מכירה הוא מחמת שזקוק לכסף, ומה שכדי לפדות זקוק לתת כל הכסף שהלוהו למה יהא אסור, וכי אסור להתנות שרוצה דוקא שישלם לו כל הכסף בבת אחת. וכן לכאורה משמע דאסור לומר דמלוה לו ע"מ שיצטרך להחזיר לו כל הכסף אם המלוה הזה יהי' חייב להלוה כסף בשביל סיבה אחרת אפילו שאח"כ ינכה את זה, כיון שמתנה אתו שקודם ישלם לו כל מה שהלוהו כעת וצ"ע.


'''בא"ד. אלא מצריכו לפרוע תחילה הכל קודם שינכה לו כלום ואם לא יוכל לפרוע לו הכל תהא משוקעת בידו.''' יש לעיין מהו הרבית כאן כיון דכשישלם לו החוב תיכף צריך להחזיר לו בעד הפירות שאכל, והא אפי' אם מלוה לחבירו ע"מ שהלוה ילוה לו פעם אחרת איכא פלוגתא בשו"ע יו"ד סי' ק"ס סעיף י', וכאן הא לא יהי' אצלו בהלואה דהא תיכף יהי' מחויב להחזיר לו בעד הפירות שאכל, וגם לא משמע דכונתם מפני שכשמחזיר לו החוב נמצא דהי' דמי הפירות שאכל כל הזמן בהלואה אצל הקונה, דהא כתבו כיון דאם לא יוכל לפרוע לו הכל תהי' משוקעת בידו, משמע דעיקר הסברא לאסור היא משום זה, ומאי איכפת לן אם תהי' משוקעת דהא להצד דתהי' משוקעת נמצא דהי' מכירה ולא הלואה.
{{ניווט כללי תחתון}}{{אילהש}}