עריכת הדף "אילת השחר/בבא בתרא/נו/ב"

{{ניווט כללי עליון}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''דף נ"ו ע"ב'''}}}}

'''אלא למעוטי שנים אומרים אחת בגבה ושנים אומרים אחת בכריסה.''' שיטת הרשב"ם דבהעידו כל מה שהי' אפשר לראות באותה שעה שפיר הוי דבר שלם, ותמה הרשב"א דמאי נפק"מ אם יכול לראות או לא, ועיין בקובץ שיעורים שהביא דהחצי דבר הולך על הראי', דאם ראה חצי מהדבר שהי' יכול לראות אז אינו עדות ודוחק, ונראה סברת הרשב"ם דכיון דכל החזקה מה שביחד יש שני שערות הו"ל שתי השערות דבר א' וא' מהם חצי דבר, משא"כ אי הדין חל על רציפות זמן שמוכרח להיות שתי ראיות, דהא גם באם הם עצמם העידו הו"ל ג"כ כמעידים הרבה ראיות עדיות אלא דמעידין בבת א' מ"מ הם מעידים הרבה חלקים, וע"כ חלק הוא דבר שלם, משא"כ בשערות דצריך שיהי' ביחד באותו רגע, נמצא דכשמעידין דראו שניהם אין כאן שתי עדיות אלא עדות א' וכשמעיד שראה א' הו"ל חצי דבר.

'''ולפי"ז''' אם הי' הדין דאם הי' שערה א' ביום א' ונשר וביום שני הי' שערה אחרת נעשית גדולה, אז אפילו אם העידו שתי כתות ביחד א' ראה בגבה וא' בכריסה הי' מהני, כיון דכל חלק הוא עדות שכדי שתהי' גדולה אינו מוכרח להיות עם השני, ואע"ג דכעת הי' שניהם ביחד, מ"מ אין זה חצי דבר, דהעדות מצד עצמה אין דינה מה שהוא ביחד שתי שערות, ורק כיון דכל הדין הוא מה שהם ביחד זה הוא דמשוי לה דעדות השלמה הוא היותם ברגע א' שניהם, וכשמעידים על חצי הו"ל חצי דבר.



'''שם. אלא למעוטי שנים אומרים אחת בגבה ושנים אומרים אחת בכריסה.''' בשטמ"ק בשם הרשב"א הסביר שיטת רש"י (ב"ק ע' ע"ב) דהחילוק בין עדות חזקה על שנה א' לבין עדות על שערה א', דבחזקה כל שלא יצאה הרי הוא ברשותו והו"ל מעידין על דבר שלם, משא"כ בשערה אם לא הי' עוד שערה זה לא סימן של התחלת הגדלות, דגם בקטנה יכול להיות שערה א', היינו דחזקה של שנה הוא התחלת הראי' דלכן אם לא יצא מרשותו היא שלו.

'''וצ"ע''' דלכאורה הא צריך שיחזיק כל הזמן ע"י שיעשה כל הדברים כמו בעה"ב, ולא רק שלא יצא ממנו אח"כ אלא דצריך להמשיך ולעשות, ואם רק עשה בה שנה א' ולא יחדש לאכול פירותיה הא לא יהי' לו כלום אף אם לא יצאה מרשותו אח"כ כגון שעבד בה ניר בהשנה הבאה מ"מ לא יהי' לו חזקה.



'''תוד"ה משלשין ביניהם.''' מבואר בדבריהם דסגי בזה שהמחזיק הביאם דאין יכולין לומר לחייבו פירות באנו, וכ"כ הנמוק"י ושכן היא גם דעת הרמב"ם, וברשב"א משמע דחולק וס"ל דבעי דוקא דמרמזי רמוזי, וצ"ל דס"ל דנהי דזה כתוס' שהמחזיק רצה לזכות, אבל העדים כל שמהם עצמם לא ראינו שרצו לחייב להמערער יכולים לומר לחייב להמחזיק באנו, ואע"ג דבב"מ (דף נ"ח ע"ב) אמרינן מסתבר דלא מייתי איניש חובה לעצמו ומכח זה אנו מפרשים דברי העדים דאינם נקראים חוזרים ומגידים, מ"מ זהו רק אם אח"כ מפרשים דבריהם אמרינן דכך הי' כונתם, אבל כאן יכולין לומר לחייב להמחזיק באנו ואין לנו הכרח לחייבם מכח אומדנא הזו, ואפילו במרמזי רמוזי כתב הרשב"א, וכן התוס' בב"ק {{ממ|[[תוספות/בבא קמא/#|דף כ"ד ע"ב) דברמיזה גרועה יכולין עדיין לומר דלא רצו לחייבו, וכ"ש אם רק הראי' מזה שהמחזיק הביאם.

'''והנה''' יש לעיין בהא דיכולין לומר לחייב להמחזיק באנו או לחייבו פלגא נזקא קאתינא, אם הביאור משום דלא התכוונו לחייבו אף אם ידעו שבהכרח מתוך עדותם יתחייב, אלא דמ"מ כיון דהם לא רצו לחייבו פטורים, או דזה אינו דאם יעידו באופן דידוע שיתחייב אין יכולין להצטדק בטענה כזאת, אלא דכל מה דרוצין לפטור עדיין הוא רק בטענה דלא התכוונו לחייבו ולא ידעו שמזה יתחייב.

'''והנה''' בתוס' בב"ק כתבו דחייבין ממה שרצו להפסידו על נגיחה רביעית אע"ג דמי יימר דיהי' נגיחה רביעית, א"כ הטעם דאפשר דלא יתחייב זה לא טענה אלא משום דיכולין לומר שלא התכוונו להפסידו, דאם התכוונו אע"ג דאינו ברור שיתחייב לא איכפת לן כיון דעדותן היא כזאת שבכחה לחייב.



'''תוד"ה והן עדות אחת.''' דאין משלמין עד שיזומו כולן. וברשב"ם כתב גם לענין שאם הוזמו משלשין ביניהן, והתוס' דהשמיטו את זה משום דס"ל דאף אם לא הי' להם דין כמו עדות א' להזמה ג"כ ממילא יוצא דכל מי שנשתתף בזה משלם לפי חלקו.

'''וסברת''' הרשב"ם אפשר לומר דנפק"מ, דהנה במכות (דף ג') אמרינן עד זומם משלם לפי חלקו, דבאומר הוזמנו וחויבנו בב"ד פלוני חייב לשלם רק כפי חלקו, וכבר נתבאר במקו"א דלמה לא יתחייב על חלק של השני מטעם דכי ליכא לאשתלומי מהאי משתלם מהאי, וביארנו כיון דכל הדין דעדותם לא יצויר אלא ע"י שניהם ביחד אז חיובם של כל א' רק נגד חלקו, משא"כ בכל שני היזקות דעצם ההיזק יכול להיות ע"י א' לבד, לכן אף שבמקרה הזה הי' שניהם כיון דלכ"א שייך שיהי' לו שם מזיק גם בלי שהשני ישתתף אז אמרינן כי ליכא לאשתלומי מהאי משתלם מהאי משום דשייך שם מזיק עליו על הכל.

'''ולפי"ז''' יש להסתפק באופן דהעידו שאכל ג' שנים ועל כל שנה היתה כת אחרת, ותבוא כת אחת ותודה בב"ד שהוזמה יחד עם יתר השתי כתות וחויבנו בב"ד פלוני, אם נוכל לחייבם הכל משום דלדבריהם הם חייבין הכל מחמת כי ליכא לאישתלומי מהאי כיון דכל כת הא בכחה להזיק, דיש מקום לומר דאם נותנין להם דין ככת אחת וממילא לא יהי' שייך ע"ז כי ליכא לאישתלומי מהאי משתלם מהאי, או דנימא דמ"מ כיון דבמציאות עדותם כל א' על שנה אחרת ושייך כי ליכא לאישתלומי מהאי, ובזה י"ל דיחלקו הרשב"ם והתוס', דהתוס' סברי דלענין זה הוי ככמה כתות, והרשב"ם יסבור דגם לענין זה הוי ככת אחת.

'''והנה''' בטור כתוב בהעידו על ג' שנים והוזמו על שנה השלישית דמשלמי שפיר כאשר זמם דמקרי עד שתוסר כל עדותן, דהא דבשלש כיתי עדים צריך שיוזמו כולן מפני שצריך שיוזמו כל העדים אבל לא מצד שבעי שתוזם עדות כל הג' שנים, וכן בג' כתות אם כל כת תוזם על יום א' שפיר יתחייבו כיון דהוזמו כולן.

'''וג'''' אחין וא' מהשוק שהוזמו, לכאורה הי' אפשר דא' מן השוק משלם רק רביע כיון דכ"א מהם הועיל בהחזקה, ובתוי"ט הביא שיטת הרמב"ם (בפכ"א מעדות) דמשלם האחר חצי וכ"כ הטור סוף סימן קמ"ה, הרי דהחיוב על הכתות ולא על האנשים.

'''ובזה''' הי' אפשר לפרש מש"כ הרשב"ם בד"ה והן עדות א' להזמה לענין דמשלשין היינו דהעד אינו משלם כ"א רביע, וע"ז התוס' מיאנו וס"ל כהטור והרמב"ם דמשלם חצי.

'''וצ"ע''' בטור (קמ"ה) דמשמע דאם הוזמו עדי חזקה ויש עדים אחרים המעידים על שתי שנים דיתחייב פירות על השתי שנים, ומשמע דאפילו אם העידו על השתי שנים לפני שהוזמו אלו, ואם נאמר כך יהי' ראי' דעליהם אין צריך שיוזמו כיון דאינם צריכים להגדתן לחזקה, אע"ג דאם גם הם הי' מעידים ג' שנים הי' צריך שיוזמו אלה אע"פ דגם בלי עדותן יש עדות המספיקה לחזקה.



'''שם.''' עיין בר"י מיגש בשטמ"ק דמשמע מדבריו דעדות ג' אחין וא' מן השוק תועיל להמוחזק, אבל אם יוזמו לא ישלמו כאשר זמם דכיון דאינן מתחייבין אא"כ רצו לחייב להמערער, וכיון שכן נמצא כל א' מתחייב בעדותו של אחיו וזה א"א, ומה דאמרינן והן עדות א' להזמה היינו דא"א לחייבן הזמה, וצ"ל לפי"ז דמהני עדותם אע"ג דהו"ל עדות שאי אתה יכול להזימן, וזה יהי' ראי' דבממון לא בעי שאתה יכול להזימן, וכבר הקשה הרמב"ן ע"ז, ועי' מש"כ בש"ך.



'''תוד"ה ורבנן.''' דמשמע יקום כל העדות ולא חצי אבל גבי ממון מה לי ממון גדול ומה לי ממון קטן. אינו מובן כ"כ הנפק"מ, דגם בעדות מה לי עדות על דבר שלם או על חצי, ואם בהגזה"כ דעדות אין לך אלא מחדושו, וכיון דיש משמעות דבר שלם מסתבר לומר דבאין דבר שלם אין חידוש התורה גם בחידוש דדו"ה ג"כ נימא כן, וע"כ כונת התורה דאינו נקרא בממון חצי, דאע"ג דאמרה תורה דוקא דבר מ"מ החיוב הוא בעד הממון, וחצי בקר הוא ממון שלם אלא ממון קטן.

'''ומש"כ''' לפי מה שגנב לכאורה אינו מדוייק, דהא אם גנב חצי בקר באמת פטור דאין כאן וטבחו כולו בחיובא ובאיסורא, אלא דכל השאלה לענין תשלומין, אלא דכונתם דאף אם נחשבנו כאלו גנב על חצי הבקר יש לחייבו ג"כ באופן דלא הי' חסרון מחמת אינו כולו בחיובא.

'''אלא''' דלכאורה לא הוצרכו לזה, דאף אם הי' שייך לחלק בין גנב ממון גדול לגנב ממון קטן, מ"מ כאן דהגניבה הי' באמת גניבת ממון גדול, אלא דמצד איזה דין אינו מחויב לשלם על חצי משום דהי' הודאה על חצי כמבואר שם, מ"מ למה יפטר מלשלם חצי על הממון הגדול משום דעל החצי פטור, ומשמע מדבריהם דהי' מקום דבהודה לא' על חלקו יש בו דין גנב לגבי חיוב דו"ה על החצי ועל החצי השני אינו גנב.



'''בא"ד.''' דאין אדם מביא חצי כפרה חצי חטאת וחצי אשם. כונתם להוכיח דאין מביאים חצי כפרה מדלא מביאים חצי חטאת וחצי אשם. וצ"ע דאיך שייך להביא חצי חטאת, דאם יקדיש חצי בהמה הא פשטה קדושה בכולה, ואפי' אם זה של ב' שותפין ויקדיש חלקו כמבואר בקידושין (דף ז') דכה"ג אם חזר ולקחה הא אם לא יקדיש חצי השני אחר שיקחנה מהשותף השני לא שייך כלל להקריב קרבן שחציו חולין, וכשיקדיש חצי' תלוי אם בע"ח נדחין, ואם יהי' אופן שיחול הקדושה הא זה יהי' חטאת שלם, ונמצא דמה דלא מצינו חצי חטאת או חצי אשם אין זה משום דאין חצי כפרה, וצע"ק, ואולי כונתם למ"ד דאין איסור שחיטה בעזרה מן התורה דאז הי' שייך להקריבו ורק משום דאין כפרה לחצאין, וצ"ע מהרמ"ה בשטמ"ק ב"ק דף ק"י.

'''ומ"מ''' צ"ע דהא להקריב הדם מבואר בתוס' נזיר דף כ"ט דאסור אא"כ יחשוב לשם מים, וזה לא שייך בחצי אשם, ואין לו אפשרות להקריבו.



'''בא"ד.''' ובפ' יש בכור דרשינן חמש ולא חצי חמש התם נמי מצות פדיונו ה' סלעים ולא מקיימא מצוה בפחות. הנה שם בגמ' אליבא דר' אסי דמספקא לי' אי כיורשין או כלקוחות ולכן האחין שחלקו הם מחצה יורשין ומחצה לקוחות ומקבל חצי בקרקע וחצי במעות, ומבואר שם בתוס', וכן בתוס' לקמן דף ס"ב ע"ב, דזה דין תקנ"ח שתיקנו חלוקה, ומעיקר דין תורה הי' צריך להיות הממע"ה, וכיון דהיכא דאמרינן הממע"ה הוא פטור נמצא דמדין תורה הוא פטור לגמרי ממצות פדיון הבן, ואחרי שתיקנו דמספק הוא כמחצה יורשין אנו באים לחייבו במצות פדיון הבן מספק, והיינו ע"כ מדין ספיקא דאורייתא לחומרא, דאל"ה נהי דתיקנו מחצה יורשין אבל הא מה"ת הוי ספק ופטור, וא"כ יש להסתפק אם כיון דאחרי שתיקנו ויש מה לגבות שוב חזר חיובו מה"ת ככל ספק דאורייתא דחייב מה"ת לרוב הראשונים, או דאז חייב מדרבנן, עכ"פ צ"ע איך יצוייר הדרשא דלא חצי חמש. כן יש לעיין למ"ד שיעבודא דרבנן אם יצוייר ולא חצי חמש.

'''יש''' לעיין אם הדרשא ולא חצי חמש הוא רק היכא דאינו מחויב יותר עפ"י דין, אבל אם מחויב יותר א"כ כשמשלם קצת יש כאן קיום מצוה, או דאין קיום מצוה כלל כשמשלם חצי.

'''והנה''' חזינן מהתם דאע"ג דהנידון הוא כשהאב מת והחיוב לשלם הוא מנכסיו והוא הא בין כך אינו שייך בקיום מצוות אלא דנשתעבדו נכסיו, א"כ מש"כ התוס' דמצות פדיונו הוא ה' סלעים ולא מקיים בפחות, הא כעת בין כך אינו קיום מצוה אלא פרעון חוב דהאב נתחייב במצוה של ה' סלעים ומזה נעשה חוב, ומה איכפת לן אם גביית החוב יהי' בפחות, משמע דגם לאחר מיתה יש קיום מצוה, וצע"ק.



'''תוד"ה אלא מעתה.''' והכי פירושו כיון דאמר דהויא חזקה אע"ג דמכחשי אהדדי משום דתרוייהו אחזקה קמסהדי וכו'. יש לעיין איך הי' ס"ד דיצטרפו כיון דאחד מהם משקר ופסול לעדות, והא לא מיבעיא לפי מה שהוכיח הגר"א (בחו"מ סי' ל"א) משבועות (דף מ"ח) דשני עדים שהכחישו זה אומר ג' מרדעות הי' גובה הירח וזה אומר ה' פסולין להעיד יחד לעדות אחרת משום דע"כ א' מהם פסול, אלא אפי' לפי ספיקת חכמי בריסק המובא בש"ך שם דיתכן דהם כשרים היינו לעדות אחרת אבל לאותה עדות איך יוכלו לצרף עדות השקר. וע"כ צ"ל דס"ד כיון דלגבי החזקה אינם מכחישים אע"ג דא' מהם משקר, אבל השקר הא לא נוגע להתועלת הדרוש, דהא כ"א מעיד שהחזיק ג' שנים, דלפי"ז הקרקע היא שלו, ומה נפק"מ אם זה בשנת אג"ה או בד"ו, לכן אינו עד שקר להפסל ויכול להצטרף עם השני.

'''ולפי''' הנ"ל יש לעיין למסקנת הגמ' דאינם מצטרפין רק כגון באופן דבין חיטין לשעורים טעו אינשי, אבל באם העיד זה אג"ה והשני בד"ו אינם מצטרפין אם יהיו כשרים לעדות אחרת, דהא בס"ד דאין אחד מהם נפסל מחמת עדות שקר כיון דלדברי הא' יוצא שהחזיק והקרקע שלו כמו שיוצא מדברי השני אלא דמ"מ אינם מצטרפין, אבל באמת אין שום א' מהם רשע כיון דהא רוצה להעיד שהקרקע של המחזיק ולא עבר על לא תענה ברעך עד שקר, ולפי"ז יוכלו להצטרף לעדות אחרת, או דלמסקנא כיון דלא טעי הו"ל א' רשע ופסול לעדות לכן לא יצטרפו נמי לעדות אחרת.

'''ולכאורה''' קשה על ההו"א דמצטרפין כה"ג דהא בשבועות (דף מ"ח הנ"ל) מבואר בברייתא להדיא דהיכא דכל עד מעיד שצריך לקדש החודש אלא דמכחיש כמה גובה הלבנה שראה אין מצטרפין, ואיך ס"ד כאן דיצטרפו אע"פ שכ"א אומר שהחזיק. ובכלל יש לעיין לסברת ההו"א דמצטרפין, דהא כיון דס"ד דלא טעו אינשי, אלא כיון דלגבי העיקר שבא להעיד דהקרקע שלו אין הכחשה לכן מצטרפין, דזה הי' שייך באם א' אומר דלוה מנה שחור והתחייב לשלם איזה מנה שתהי' והשני אומר דלוה מנה לבן והתחייב לפרוע איזה מנה שתהי', דאז נוכל לומר דמ"מ כ"א אומר דיודע שחייב לשלם איזה מנה שתהי', אבל כאן הא כשאומר דאכל ג' שנים עדיין אינו אומר דאני יודע שזה שלו, אלא דאומר דיש לו ראי' שהיא שלו, והו"ל כאומר אני יודע שיש לו ראי' שהיא שלו ולא יאמר איך, דיש להסתפק אף אם שנים יעידו כך, אם יועיל לזכות בזה, וכאן הא כדי לעשות מהם חזקה צריך צירוף של ע"א האומר שיודע רק שיש לו הוכחה שהקרקע שלו, אבל אינו מעיד במה היא ההוכחה, ויהי' ראי' מכאן דסגי באם יבואו עדים ויעידו שעשה מעשה המוכיח שהקרקע שלו, וצע"ק.



'''בא"ד.''' וה"פ כיון דאמר דהויא חזקה אע"ג דמכחשי אהדדי. יש לעיין גם לדבריהם יקשה דמאי פריך אלא מעתה וכו', דאין הכי נמי דמה זה עדיף מאם זה אומר חיטין וזה אומר שעורים, ואם הוי ס"ד דמ"מ מצטרפין כיון דתרוייהו אחזקה קמסהדי, א"כ גם כאן הא תרוייהו אחזקה קמסהדי ושפיר יצטרפו, ואם יש לחלק בין חיטין ושעורין דזה הכחשה בבדיקות, משא"כ באם זה אומר שזה אג"ה והשני בד"ו דהוי הכחשה בחקירות דאז ודאי אינם מצטרפין, א"כ מה הוכיח משם דהתם לא מצטרפי דהוי הכחשה בחקירות משא"כ הכחשה בבדיקות.



'''בא"ד.''' התם צריכי למידק שחייב לשלם כאותו מנה שלוה. צע"ק דהנה התוס' לעיל {{ממ|[[תוספות/בבא בתרא/#|דף מ"א ב') הביאו דמנה ומאתיים מצטרפי טפי ממנה שחור ומנה לבן דבמנה ומאתיים טעו טפי, ובודאי אי הא דדייקי מחמת דחייב לשלם כמו מה שלוה, הא ודאי במנה ומאתיים יש להם יותר לדייק כדי שידעו כמה חייב לשלם, וע"כ דזה שטועים או לא טועים אינו תלוי מחמת דצריך לשלם כמו מה שלוה, אלא דתלוי מה שניכר יותר, וע"ז כתבו שם דמנה ומאתיים פחות ניכר ההבדל מאשר במנה לבן או מנה שחור, וא"כ גם כאן הי' להם לומר דבין חיטים ושעורים יש יותר לטעות, ממה שבין לבן ושחור, וכמו שמשמע באמת ברשב"ם כאן דבין קמת חיטים לקמת שעורים לא ניכר כ"כ ההבדל, ומ"מ צ"ע דאיך יתכן דבין מנה לבן לבין מנה שחור לא יטעו דדייקי שישלם כמו המנה שלוה, ובמנה ומאתיים יטעו ולא דייקי לדעת כמה חייב לשלם.



{{ניווט כללי תחתון}}{{אילהש}}