עריכת הדף "אילת השחר/בבא בתרא/מד/ב"

{{ניווט כללי עליון}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''דף מ"ד ע"ב'''}}}}

'''רשב"ם ד"ה ומקשינן.''' דמיגו דחייל שעבוד אמקרקעי חייל נמי אמטלטלי. משמע דאין זה משום דאז יש יותר קול, אלא דבאומר אגב הוי כקרקע וחל השיעבוד גם על מטלטלי, וכן מפורש בריטב"א כאן ובקידושין דף כ"ז ע"ב, וקצת יש להוכיח ג"כ מהרמב"ן שכ' דמה דיכול לשעבד מטלטלי אגב קרקע אפי' שבזמן שיהיה לו המטלטלין כבר אין לו הקרקע, שמכר הקרקע קודם, דמ"מ שיעבוד הקרקע נשאר, ואם נימא דזה רק מחמת שיש קול, למה ליה להאי טעמא דשיעבוד הקרקע נשאר, וכן יש להוכיח מהראב"ד שהשיג על הרמב"ם (פ"ג מהל' מכירה הל' י"ב) דהוכיח דגם במטלטלי דניידי לא בעינן צבורין מסוגיין דחיישינן שמא שיעבד לו מטלטלי אגב קרקע, ואע"פ שקנה ומכר לאלתר ולא הי' צבורין הפרה בהקרקע, ואם נימא דכאן אין זה תלוי בקנין ולכן מהני גם עבד אגב קרקע כמש"כ הרא"ש בתשו', א"כ מה הראיה, הרי דכל אלו מפרשים שהוא מדין דהוי כקרקע, אמנם מתשו' הרא"ש (כלל ע"ט סי' י"ב) מבואר דהטעם הוא רק משום דכשמשעבד מטלטלי אגב קרקע יש קול, ולכן יועיל גם עבד אגב קרקע ואע"ג דלענין קנין לא מהני.

'''כן''' יש להוכיח מהתוס' ד"ה דלא, דהקשה מהר"ר חזקיהו דניחוש שמא הודה שיש לו קרקע ושיעבד אגבה מטלטלין, ואם נפרש כהרא"ש דבשיעבוד מטלטלין אגב קרקע יש קול, א"כ אין זה נוגע לאודיתא, אלא דהתוס' היו צריכים להקשות אם בכה"ג גם יש קול נשתעבד דהא אינו צריך שיקנה אגב ממש, וכמש"כ הרא"ש דמהני גם עבד אגב קרקע, וע"כ דס"ל דכל שזה אגב קרקע הו"ל כקרקע וכדמשמע מהרשב"ם, וגם צ"ל דאע"ג דלמעשה לא יוכלו לגבות מהקרקע כיון דאין ממה לגבות, מ"מ כל שהוא קרקע מהני לשעבד אגבה. {{צבע גופן|אפור|(מהדו"ק)}}



'''רשב"ם ד"ה וניחוש דלמא דאיקני.''' נכסים שאני עתיד לקנות אני מוכר לך. צ"ע דזה ודאי לא מהני לרבנן דר"מ דהוי דבשלב"ל, וכל הנידון שם הוא רק במשעבד.



'''תוד"ה שורו אפותיקי ומכרו.''' הא דלא חשיב מכר בהדי הקדש דמפקיע מידי שעבוד וכו'. בקובץ שיעורים העיר לחלק דבמכר לא פקע השיעבוד אלא דא"א לגבות מהלוקח, ואם חזר וקנה ואח"כ נתן במתנה להסוברים דגובה השור ממקבל מתנה אז אם מכרו ואח"ז קנהו יגבה האפותיקי מהמקבל מתנה שנתן אח"כ, משא"כ בהקדש אפי' אם יפול בו מום ויפדהו אח"כ מ"מ אין עליו כבר השיעבוד, ואם יתנהו במתנה להסוברין דעשה אפותיקי בשורו ונתנו במתנה גובה מהמקבל מתנה, מ"מ כאן בהקדש פקע כל שיעבודו ולא יוכל כבר לגבות מהמקבל מתנה [וכונתו מסתמא בלי שיכתוב דאיקני, דאילו יכתוב דאיקני הא יחול בחזרה שיעבוד חדש כשפודהו], ומשום זה רוצה לומר דגם בהקדש כשפודהו ואח"כ נתן במתנה יגבה מהמקבל, דגם בהקדש לא פקע השיעבוד אלא דא"א לגבות.

'''ואפשר''' דאדרבה גם במכר פקע השיעבוד, ובהקדם מה דיש להבין דהתוס' לא הקשו על כל מכירת מטלטלין דמפקיע מידי שיעבוד, דס"ל דעל מטלטלין אין כלל שיעבוד ורק גובה מיני' דידי' ולא מדין שיש לו שיעבוד על המטלטלין, רק הוקשה להו באפותיקי דאז ודאי גוף המטלטל יש לו בזה קנין שיעבוד דהא זה כעין הקנאת גוף החפץ, אלא דמ"מ כיון דמכרו אינו גובה. והנה אין לפרש דיש שיעבוד גם כשמכרו אלא דא"א לגבות, דהא כיון דאפותיקי הוי כהקנאת גוף החפץ איך שייך לעכב מלגבות מה שיש לו בהחפץ, וע"כ צ"ל דהפקיעו השיעבוד, וממילא דאם חזר וקנה ואח"כ מכר [בלי ששיעבד דאיקני] לא יוכל לגבות דפקע השיעבוד לגמרי, אמנם שיטת הרמב"ם (בפ"ז מערכין הל' י"ד) צ"ב, ועי"ש בכס"מ.



'''תוד"ה דלא.''' דאין לך אדם שאין לו ארבע אמות בארץ ישראל. וצ"ל דיש לו כבר כעת הד' אמות, ולא מקרי אינו ברשותו כיון דעפ"י דין מגיע לכלל ישראל ויכול להוציאו בדיינים אע"פ שאינו רוצה לדון כפי דיני ישראל, ורק היכא שאינו יכול להוכיח שזה שלו דהשני טוען שזה שלו אז הוא דמקרי אינו יכול להוציאו בדיינים. ועי' מה שהבאנו בסמוך שזה מבואר בשטמ"ק לקמן דף ק"מ [ובזה מיושב מה שנתקשינו בגיטין דף מ"ד א'].



'''בא"ד.''' ולפי דבריהם בעמוד הקודם בד"ה דוקא, וכן לפי מה שהוכיחו בתוס' סוכה (דף ל' ע"ב) דאם נשתקע שם הבעלים מהני יאוש, צ"ל דגם יאוש אין כאן, ולפי"ז נמצא דכל אחד נשאר חלקו כמו שהיה לפני החורבן כיון דהוא של בעלים, והא דמותר להשתמש בקרקע אע"ג דמשתמש בקרקע של חבירו, צ"ל כיון דהוי לא קיימא לאגרא ואין מי שימנע אותו מותר להשתמש, ואפשר דמצד היחיד יש יאוש, אלא דמה דשייך לכלל ישראל ע"ז אינה נגזלת ולא שייך בזה יאוש ונשתקעו שם הבעלים, וממילא זה נשאר של כל א' דלגבי זה אינו מתייאש, דהיאוש הוא רק מחמת דזה ביד גוים, וכיון שמ"מ שייך לכלל ישראל ממילא לא מהני יאוש כלל, אלא דאם קרקע נגזלת נהי דשייך לכלל ישראל, מ"מ מקרי אינו ברשותם כיון דהגויים גזלוה, דנמצא דאינו יכול להקנות חלקו כיון דקרקע של כל אחד מישראל נגזל והוא ברשות הגזלן, והא דכתבו ד' אמות, דמסתמא יגיע לכל אחד לכל הפחות ד' אמות שזה שיעור של ההשתמשות, כדאמרינן לגבי חצר שזה שיעור כדי לזה וכדי לזה לעיל דף י"א, ולפי"ז הקנין שפיר חל בזה"ז וכשיבוא הגואל יהיה שייך לו מה שהקנהו. וצריך לומר דזה אינו נקרא שאינו יכול להוציאו בדיינין כיון דאין שום יהודי שטוען דברי שזה שלו, וכמבואר בשטמ"ק לקמן דף ק"מ דאינו יכול להוציא בדיינין הוא רק אם א' טוען שזה שלו, ואין להוכיח בב"ד מי צודק. {{צבע גופן|אפור|(מהדו"ק)}}



'''בא"ד.''' דהכא משמע דאפשר שאין לו קרקע. לכאורה יש לחלק דלהקנות לו שפיר אפשר את הקרקע הזאת, אבל לשעבד הא כיון דבעיני האנשים לא שוה כלום והמלוה אינו רוצה בודאי לגבות החוב ממה שיש להלוה ד"א בארץ ישראל או לקבורה, ואפי' אם יסכים, וכי זה ינוכה מהחוב, הא לכאורה אינו שוה כלום, א"כ לא שייך בזה שיעבוד שאגבן ישעבד לו המטלטלין.

'''ברמב"ן''' בסוגיין ביאר דבאקני מהני לשעבד אפי' מטלטלין שעוד לא באו לרשותו ואף כאלו שיבואו אחרי שלא יהיה לו הקרקע, וגם לא יוכל לחזור כ"ז שעוד לא באו לעולם, אע"ג דכשאדם מקנה דשלב"ל אפי' למ"ד דמהני, יכול לחזור כ"ז שלא בא לעולם, מ"מ כאן לא יוכל לחזור (עי' בנימוק"י).

'''ואפשר''' כונתו דבאיקני חל ע"ז דין שיעבוד מתקנ"ח, ולא דקנינו עושה זה, אלא דאז כבר נכלל בתקנת שיעבוד לכן אינו יכול לחזור אלא דמנ"ל זה, ועיין בש"ך (סי' קי"ב ס"ק ב') דהסביר כיון דחל ההלואה וזה על מנת דשעבד לו, וכיון דחל ההלואה ואינו יכול לתבוע בחזרה ע"כ חל השיעבוד וצ"ע. {{צבע גופן|אפור|(מהדו"ק)}}



'''להכי זביני לך שלא באחריות.''' יש לעיין דהא הגזלן המוכר יודע מלכתחילה שאין כאן שום מכירה רק מרמה אותו במה שהלוקח חושב דאינו גזול, ובשביל זה מסכים ליתן לו הכסף אפי' על הצד שזה אינו שלו, והרי זה כתלוהו ויהיב דמכריח אותו ליתן במתנה, דמחמת רצונו לקנות הפרה מסכים לתת הכסף במתנה אפי' על הצד שאינו שלו, ובשלמא בהא דלעיל (דף מ' ע"ב) באם התנתה עמו שהיא רוצה להתקדש לו רק כשיכתוב כל נכסיו לה, זה אמדינן דכדאי לו לאדם ליתן מתנה בשביל זה, אבל כאן אטו כדאי לו לאדם ליתן מתנה לאדם שאליבא דאמת גזל ויודע שגזל אלא שמרמהו ולא אמר לו שזה גזול.



{{ניווט כללי תחתון}}{{אילהש}}