עריכת הדף "אור שמח/תרומות/ג"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

'''ובזה"ז שהיא עומדת לשריפה מפני כו' כל שהוא.''' 

''' פירוש ''' דהתרומה רוב פעמים לא הוכשרה בגורן וא"כ כי מפריש כשיעור מטמא אח"ז תרומה טהורה לכן מצוה להפריש כל שהוא, אבל חלה שע"כ נילושה בדברים המכשירין וכבר נטמאה העיסה הטבולה, ולכך פסק רבינו לקמן הלכות בכורים פ"ה ה"ט וז"ל בזמן הזה שאין שם עיסה טהורה מפני טומאת המת מפרישין חלה אחת בכל א"י אחד ממ"ח ושורפין אותה דבעי כשיעור כמו במקום שהחזיקו עולי מצרים ולא עולי בבל בחלה העיקרית וזה טעם פסק רבינו שמחלק בין תרומה לחלה ולכך צריך להפריש כשיעור בארץ ישראל אף בזה"ז. ויעוין ספר של"ה מה שנדחק בזה והפשוט כמוש"כ ודוק:

== ב ==

'''וכמה הוא שיעורה כו' עין יפה אחד מארבעים כו'.''' 

''' בתוספתא ''' תרומות פ"ה מנין שאם תרם ועלה בידו אחד מששים וכו' ר' ישמעאל בר"י אומר מערי הלוים וע"ש והיא סתומה מאוד. ופשוט דאדבית שמאי דאמרי אחד משלשים קאי וכן הגיה הגר"א. וכוונתו דכמו בערי הלוים נטלו בני לוי שמונה וארבעים עיר וחלק רביע מהם הוא שנים עשר עיר ונטלו הכהנים מזה שלשה עשר עיר, כן כשנוטלין הלוים מעשר צריכים הכהנים ליטול אחד משלשים שהוא חלק רביע כשתצטרף עם חלק המעשר של הלוים. ולכוון החשבון בדיוק דע דכיון שנטלו הכהנים אחד משלשים תו אינם נוטלים מעשר מכל הכרי דתרומה ממעטת כמוש"כ תוס' סוכה {{ממ|דף כ"ג}} יעו"ש, וצייר בדעתך, דבכרי של מאה סאה אינם נוטלים הכהנים והלוים יחד רק שלשה עשר, והוא, שהכהנים נוטלים אחד משלשים נמצא עולה ממאה, מתשעים שלשה, ומהעשרה חלק שלישי שביחד הוא שלשה ושליש, ונשאר אצל הבעלים תשעים וששה ושני שלישים, ומזה נטלו הלוים מעשר מתשעים נטלו תשעה, ונשאר עוד ששה ושני שלישים, שכשתחלקם על שלישים נמצא עשרים שליש ומזה נטלו הלוים שני שלישים נמצא הכהנים נוטלים שלשה ושליש והלוים נטלו תשעה ושני שלישים שהיא בסה"כ שלשה עשר, ומהשלשה עשר רביע הוא שלשה ורביע והכהן יש לו שלשה ושליש, וכמה שליש יותר על רביע בחלק שנים עשר והוא אחד מארבעים חסר אחת מחלק הרביעי שהיה לו ליטול, כן תמן בני אהרן היה להם ליטול רביע דהוא י"ב עיר ונטלו חברון בלא שדה העיר כי שדה העיר נתנו לכלב, ועיר ומגרש בלא השדות הוא רביע כמפורש בעירובין פרק כיצד מעברין, ולפ"ז היא חלק בערך אחד ממ"ח שהיה להן ליטול, אך לפ"ז לא היה להן ליטול י"ב עיר כי בכלל המ"ח עיר היה חברון בלא שדותיה דהוא רק רביע דשדה העיר אינו לבני לוי ונמצא לפ"ז הוא חשבון תשבורת בדיוק. וז"ב בפירוש התוספתא בס"ד:

''' ויש ''' לומר דגם ב"ה דאמרו עין יפה אחד מארבעים ילפי ג"כ מערי הלוים ואשתכח דממאה שקלי תרי ופלגא ולוים שקלי תשעה ושלשה רבעים {{ממ|דוק ותשכח}} ותרומת מעשר דשקלי כהנים הוי בצירוף התרומה קרוב לתלתא ופלגא אשתכח בצירוף המעשר והתרומה י"ב ורביע, וחלק ד' מהם הוא שלשה וחלק ששה עשר 3 1/16, וכמו דבערי הלוים נטלו הכהנים עיר אחת יותר מרביע והוא חלק י"ב 1/12 מהרביעי, כן הכא משלשה המה שלשה חלקי י"ב 3/12 והוא חלק רביעי ואשתכח דהיא תלתא ורביע 1/16 לבד חלק ששה עשר שחלק י"ב בו פורתא מאוד ועוד 1/40 שנוטלין פחות דוק ותשכח עפ"י חשבון מדוייק. נמצא דר' ישמעאל בר' יוסי לפרש טעמא דב"ה וב"ש אתי דב"ה מצרפין גם התרומת מעשר וב"ש לא מצרפין, ואולי תליא בפלוגתא אם בעה"ב שתרם תרומ"ע מה שעשה עשוי דתלמודין מייתי בשם בן גמלא וירושלמי בהלכה א' בשם ר' יוסי דלדידי' מיתחשב תרומה גדולה ותרומ"ע בבת אחת, סוף דבר זה בירור התוספתא הסתומה, דוק ועיין בזה:

== יג ==

'''ישראל שהפריש מעשר ראשון כשהוא שבלים כו'.''' 

''' ירושלמי ''' חלה פ"א ה"ג מעשר ראשון שהקדימו בשיבלין פטור מתרומה גדולה א"ר יוסי כתיב את מקדשו ממנו לא חלבו וחלב חבירו, פירוש ויליף מקרא דין דכתיב את מקדשו ממנו דהוא כוונתו על דבר המקדשו ואוסרו זהו התרומה שמעורב בתוכו שלא הורם ממנו, ומזה דרשו בערלה פ"ב שאם יפול לתוכו מקדשו אחד ממאה יעו"ש. ועל זה אמר דזה לא יתכן רק בשמירח ואח"כ הפריש תרומ"ע שבו שאז נתקדש ונאסר באכילה ע"י התרומ"ע שבתוכו [שלשון קדוש הוא על האיסור כמו פן תוקדש המלאה] אבל אם הפריש תרומת מעשר ואח"כ מירחו להמעשר לא בדא שאז כשימרח המעשר צריך להפריש גם תרומה גדולה שבשעה שהפריש התרומת מעשר לא היה מקודש ונאסר לאכילה על ידו המעשר ולא שייך למידרש מקדשו לבדו, ותו בעי כשהפריש ממנו עליו שהפריש מקדשו היינו את התרומת מעשר שמקדש ואוסר המעשר ללוי לאכול אז ידענא מקרא דאין צריך להפריש מהמעשר תרומה שניה הקודמו היינו התרו"ג שחל על כל הכרי, אבל אם הפריש ממקום אחר תרומת מעשר על המעשר אימא שיפריש ממנו תרומה גדולה [ועיין בירושלמי דמאי בתרומ"ע שחזרה למקומה הרי דקפיד קרא אם תורם מהכרי לבדו] היינו מהמעשר שהופרש עליו תרומ"ע ממקום אחר, ע"ז אמר ר' יוסי [ילפותא מקרא אחרינא] כתיב והרמותם ממנו את תרומת ד' מעשר מן המעשר ולא תרומה ותרומת מעשר וא"כ אין נפק"מ בין שהפריש התרומ"ע ממקום אחר בין שהפריש התרומת מעשר מהמעשר כשעוד לא מירחו והיו בשיבלין שעדיין לא נאסר באכילה מדין מעשר טבל ולא נתקדש כיון דמקרא זה יליף דלא כתיב מקדשו, וכצ"ל הגירסא בירושלמי הנך תרי בעי כשמירח וכשהפריש כו' קודם הך דאמר ר' יוסי כתיב והרמותם וכו' ומשום זה סתם רבינו ועיין במל"מ ודוק:

== טז ==

'''תרומת מעשר שהי' בה אחד משמונה שבשמינית כו'.''' 

''' רבינו ''' מפרש הך דתני במשנה תרומע"ש של דמאי משום דקאי על משניות הקודמות חביות של שמן הרכינה ומיצה דמיירי ביין ושמן שבהם דוקא של דמאי או טמאה אף בודאי אבל בטהורה של ודאי אף כל שהוא יוליכנה לכהן לכן תני דמאי אבל ביבש כתבואה ופירות אף בטהורה ושל ודאי ג"כ פחות משיעור זה משליכה לאור ושורפה. ויצא לו כן מדברי תוספתא וגריס בה כן, בד"א בטהורה אבל בטמאה וכן אתה אומר בתרומת מעשר שבשאר כל הפירות אם היה בה כשיעור הזה נותנה לכהן וא"ל משליכה באור ושורפה ותיבות אפילו כל שהוא לא גריס דאיך יתכן להחמיר בטמאה יותר מטהורה. ורבינו סובר דתרומת פירות הוי דאורייתא ולכך למד לכל תרומת מעשר שביבש דאף בטהורה בעי כשיעור הזה דתרומה טהורה ביבש דומה ליין ושמן הטמאים שבפחות משיעור אינו צריך להוליכה לכהן. והראב"ד גריס בד"א בטמאה אבל בטהורה אפילו כ"ש וסובר דתרומת כל הפירות הוי דדבריהם לכן הקילו בהם. אבל לדעתי אף לגירסת ראב"ד לא מוכרע דתרומת פירות הוי דדבריהם ולא מסתברא כלל לחשוב תרומת פירות כדמאי דהקילו בה יתר מדאי, רק זה שפיר אמר רבינו דאחד משמינית שבשמינית הוא במדת הלח שכן שנינו בפרק הספינה במדות הלח דעושה אדם שמינית שבשמינית אבל לא ביבש יעוין פ"ז מגניבה גירסת רבינו. לכן לדרך הראב"ד נראה דתוספתא אמרה דדוקא ביין ושמן אבל במשקין של שאר כל הפירות אף טהורים דוקא אם יש בה כשיעור הזה נותנה לכהן ואם לאו משליכה באור ושורפה משום דאין חייבין עליהן חומש ואין סופגין עליהן כמו יין של תפוחים כו' כמפורש שם במשנה ב' והקילו בהן כבדמאי, כן נ"ל ברור לפי דרך ראב"ד. ודע מהא דאמר בירושלמי פחות מניחה נותנה בנירו ומתוספתא דאמר משליכה באורו מוכרח דלא כהרמב"ן שלשיטתו בפרק לולב הגזול הובא בר"ן דתרומע"ש של דמאי מאכיל לעניים יעו"ש:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}