עריכת הדף "אור שמח/שבת/ה"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

'''שואל על הפתחים כו'.''' 

''' מהא ''' דאמרו פסחים קי"ב דאע"ג דאמר ר"ע עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות בכ"ז בד' כוסות משום פרסומי ניסא לא יפחתו לעני יעוי"ש ואמרו דנר ביתו עדיף מנר חנוכה אע"ג דבנ"ח הוי פרסומי ניסא שלום ביתו עדיף כ"ש דמשום שלום ביתו שואל על הפתחים וברור.

== ד ==

'''משתשקע החמה עד שיראו שלשה כוכבים כו' ודנין בו להחמיר בכ"מ כו'.''' 

''' בגמרא ''' אמר רבב"ח אמר ריו"ח הלכה כר' יהודא לענין שבת והלכה כר' יוסי לענין תרומה. בשלמא הלכה כר' יהודא לענין שבת לחומרא כו' דלא אכלי כהנים עד דשלים בה"ש דר"י וכבר עמדו בתוספות דהו"ל לומר הלכה כר"י במוצאי שבת לחומרא וכן הלכה כר' יהודא לענין טבילה דלא טבלי מכי מתחיל בין השמשות דר' יהודא ולא אכלי עד דשלים ביה"ש דר' יוסי והנראה לומר דרבותא קמ"ל. לא מיבעי' בה"ש דמוצאי שבת דלחומרא דלא מצי לעשות מלאכה בבין השמשות דר' יהודא דהוי כמו איתחזק איסורא אלא אף ביה"ש דערב שבת אסור לעשות מלאכה בשיעור דמספקא לר' יהודא אע"ג דאיתחזק היתרא. זה לא מקרי חזקה כיון דהאיסור הוא על הזמן וכל משהו מהזמן הוי כחתיכה שאנו מסתפקים עלי' אם היא היתר או איסור כן אנו מסתפקים על זמן זה משיצא כוכב אחד עד שיצאו ג' כוכבים אם הוי יום או לילה, וזמן זה לא איתחזק בו לא היתר ולא איסור, ואי משום שהזמן הקודם היה מותר במלאכה הוי כמחזיק מחתיכה לחתיכה כיון שאין הספק לא על האדם ולא על המלאכה אלא על משך זמן זה אם הוא זמן של איסור או של היתר אין שייך בזה חזקה. וסברא זו נזכרה בתשובה מיוחסה לקדמונים וכן מוכרח דלא הוי איתחזק היתרא ממשנה דפרק ספק אכל שבת ויוהכ"פ ועשה מלאכה ביה"ש דלר"ש מביא אשם תלוי ולר"י פטור לגמרי ולא מיחייב חטאת, וכן פירשו בתו' הך דשבת וחול ועשה באחת מהן דחייב אשם תלוי בביה"ש דהוי איקבע איסורא אלמא דלא הוי איתחזק היתרא וכן מוכח ממה שחייב חטאת דוקא בעושה בשני ביהש"מ. וז"ב. ואי הוה אמרינן הלכה כר' יהודא לענין טבילה הו"א משום דשם אף אם הוי בתרומה דרבנן מיתסר מספיקא דאוקי טמא אחזקתי' להמשיך הטומאה עליו דאז לר"י בפרק בכל מערבין בספיקא דרבנן אסור באיתחזק איסורא, וא"כ אין רבותא כ"כ להכי נקיט דהיכא דטבל הכהן מבעו"י ג"כ אסור לאכול תרומה אף דרבנן דבזה"ז הוי דרבנן לר' יוסי בפרק הערל ובפרק יוצא דופן אע"ג דכאן לא שייך לומר דאיתחזק איסורא דחזקה לא שייך אלא כשאנו יכולין להמשיך האיסור הקודם כמו בספק נשחטה שמחזיקין שעדיין לא נשחטה ואיסור שאינה זבוחה נמשך להלן. אבל כאן כיון שטבל הלא האיסור סופו להיות כלה בכלות היום, אע"ג שבחזקה הפוסקת ג"כ מוקמינן אחזקה כמו דמוכח שילהי קדושין מ"מ כאן אטו תמשך הטומאה יותר שהא גלוי לפנינו שאינו טמא רק עד כלות היום, ומשום דמספקא לן אם בזמן זה כלה היום אין לומר שעדיין לא נגמרה הטומאה וזמן טומאתו הוא. ואינו אלא ספק ולא שייך הכא חזקה, ובסברא זו קבעתי מסמרות במ"א יעוין בה' שחיטה פרק ח' הל' י"ג. משא"כ בטבל בין השמשות אם תאמר שהוא לילה הרי היתה טבילתו בלילה ונמשכת הטומאה עד שיכלה יום מחר א"כ שייך חזקת טומאה כיון שתאמר שלא טבל כלל ביום וטומאתו נמשכת יותר והאדם הא אתחזק בטומאה תמשך הטומאה מכח חזקה. וז"ב. ולכן קמ"ל אע"ג דכאן לא איתחזק בטומאה כיון שכבר טבל ביום ואין הספק אלא על הזמן אם עבר או לא מ"מ אסור גם בתרומה דמדבריהם. משום דהוי כספק בדבר שיש לו מתירין דאף בדרבנן אזלינן לחומרא כדמסיק רב אשי בריש ביצה גבי ביצה שנולדה ביו"ט וזה נכון. ולפי מה שכתבו האחרונים דבדבר שיכול להיות גם עכשיו וגם לאח"ז כמו הנאה והיתר תשמיש שאפשר ליהנות בלא הפסק לא אמרו דין דשיל"מ א"כ גם הכא לא שייך זה. דהא יכול לאכול תרומה גם עתה גם לאחר זמן.

''' ובעיקר ''' שיעור בין השמשות מפורש בירושלמי כשיטת רבינו תם דתחלת שקיעה הוי עדיין יום עד ג' רבעי מיל בסוף שקיעה זה לשונו בריש ברכות אר"ה נלפינא מדרך הארץ שרי מלכא נפק אע"ג דלא נפיק אמרין דנפיק [זהו מהתחלת עמוד השחר יממא אף שהוא בתוך עובי הרקיע], שרי עליל לא אמרין דעל עד שעתא דעייל [פירוש דעייל כולי' ונתכסה מהבריות. זהו בסוף שקיעה] אלא דבהקושיא צ"ל ר"ח חברון דרבנן בעי. כמה דאת אמר בערבית שלשה כוכבים לילה. ומר אף בשחרית כן [פי' שיהא שלשה כוכבים סימן לילה] אעפ"י שהחמה עומדת באמצע הרקיע [כי כן הוא בחוש שגם כשהחמה אורה רב עדיין יש כוכבים] וע"ז קאי כל התירוצים. ושבוש קל גרם להמפרשים שנדחקו בזה. וברור.

== י ==

'''ולא בצרי מפני שריחו טוב כו'.''' 

''' בגמרא ''' ר"ש בן אלעזר אומר אין מדליקין בצרי וכן היה רשב"א אומר צרי אינו אלא שרף הנוטף כו' נראה דהך דאין מדליקין בצרי הוא מטעם אחר לכן אמר הגמרא לעיל מתוך שריחו נודף גזירה שמא יסתפק ממנו וחייב משום מכבה ולהכי אפילו ביו"ט אסור להדליק בו דמכבה ביו"ט ג"כ אסור אבל משום שאינו נמשך אחר הפתילה יפה וגזרה שמא יטה דהוה מבעיר הא הבערה ביו"ט מותר וכדאמר בירושלמי אין מדליקין בשמן שריפה ביו"ט הא בכל אינך קמאי מדליקין ותני' כל שאמרו אין מדליקין בשבת מדליקין ביו"ט בבלי כ"ד ולהכי קאמר ולימא מר מפני שהוא עף ויבוא לכבותו דגם ביו"ט אסור ומסולק קו' תוספות ודו"ק ואפשר דלרבה לטעמיה מקשה דסבר ביבמות פ"ב כל כו' מ"ל איסור לאו מ"ל איסור כרת ועיין תרומת הדשן סימן ר"ן עיי"ש ועיין ערכין י"א: מהם אזהרה היא ולא גזרו בה יעו"ש ודו"ק כי זהו דלא כרבה וצ"ע.

== יא ==

'''מותר להדליק לכתחלה כו'.''' 

''' נ"ב ''' דף כ"ג מימרא דריב"ל כל השמנים יפין לנר ושמן זית מן המובחר.

'''לא ''' זכר רבינו שמן שריפה כרב חסדא דלא אסור אלא ביו"ט שחל בע"ש אבל פלא השמטת רבינו המשנה אין מדליקין בשמן שריפה ביו"ט והביא הדין גבי עיסה וחלה טמאה פ"ג יו"ט הל' ח' וגבי שמן שריפה לא זכר בשום מקום.

''' ונראה ''' דכבר פירשו רבנן בתוספות דמן התורה מותר בשריפה הנאת כהן כמו עצים להסקה אלא מדבריהם אסור גזירה אטו קדשים טמאים שאין בהן היתר הנאה כלל וכן נראה מדברי רבינו פ"ג מהל' יו"ט שזהו גזירה משום קדשים טמאים. לפי זה יש להתבונן דקדשי בה"ב וקדשי דמים אינן לשריפה דבני פדיה נינהו, ונראה במשנה דזבחים פרק י' אמר ר"ש אם ראית שמן שהוא מתחלק בעזרה כו' מותר רקיקי מנחות ולוג שמן של מצורע כו' שאין מתנדבין שמן. ובמשנה פרק ז' דמנחות ורקיקין משיחה כיצד מושחן כמין כ"י והשאר נאכל לכהנים. ובגמ' דף ע"ה מושחן וחוזר ומושחן כו' רשב"י אומר משום ר"ש מושחן כמין כי והשאר נאכל לכהנים. והנה רבינו פסק דלא כסתם משנה זו רק שמושחן וחוזר ומושחן כו' ודלא כסתם, דלהלכה דקיי"ל דמתנדבין שמן יש שמן שמתחלק לכהנים מלבד שמן שבמותר רקיקין, ובתוספתא דמנחות פרק ח' גבי תודה חצי לוג. שבתודה נותן מחצה לחלות ומחצה לרקיקין, ר"ש אומר מושח הרקיקין כמן כי ושאר השמן נאכל לכהנים. וכל מבין יבין שט"ס הוא דמאי שייך זה לכהנים אלא צ"ל לבעלים, ור"ש כמו דסבר במנחות כן סבר בתודה, ולרבינו דפוסק דלא כר"ש צ"ל מושח וחוזר ומושח עד שיכלה הרקיקין א"כ אתי שפיר. דלגזור אטו שמן של קדשי הגוף ליכא אלא שנטמאו במקדש ושריפתן בקדש בזריזין ובמקום זריזין ואיך שייך למגזר חוץ אטו פנים, ע"כ דגזור אטו מותר שמן של רקיקין של תודה שנטמאו דהוי שריפת קדשים שנטמאו בחוץ בירושלים מקום אכילתן ולא שייך למגזר אלא לר' שמעון דסבר דיש שמן של תודה אבל לפסק הלכה ליכא שמן קדשים שנטמא בחוץ רק לחמי תודה ונזיר בירושלים להכי גזרו על פת ועיסה של תרומה וחלה אטו קדשים דאסורים לשרוף ביו"ט לא כן בשמן דליכא בהו למיגזר אליבא דפסק הלכה. וזה טעם אמתי בדברי רבינו.

== יג ==

'''אין נותנין כלי תחת הנר וכו' ואסור ליתן לתוכו מים כו'.''' 

''' בגמרא ''' פריך לימא תנן סתמא כרבי יוסי דאמר גורם לכבוי אסור. ותיסברא אימור דאמר רבי יוסי בשבת. בערב שבת מי אמר. ובירושלמי אמר ר"ש בשם ר"ז דר' יוסי הוא כו' הדא אמרה אפילו מחיצה של מים היא מחלוקת כו' ולא הקשה כלל דהכא בערב שבת מיירי, והענין הוא דאיהו לטעמי' אזיל. בפרק במה מדליקין הלכה ד' על לא יקוב אדם שפופרת של ביצה וימלאנה שמן ויתננה על פי הנר בשביל שתהא מנטפת כו' למה משום שלא הותחל בכל טיפה וטיפה או שמא ישכח ויערה כו' דר"י כדעתיה דר"י אמר משקה טופח הוי חבור הרי דמוקי טעמייהו משום דעדיין לא התחילה ההבערה בשמן של שפופרת. בכל טיפה שמנטף אל הנר הוי כהדלקה חדשה בפני עצמה וכיון שלא הותחלה ההדלקה מבעו"י אסור. ור"י סובר משקה טופח הוי חבור א"כ מה שבשפופרת חבור אל השמן שבנר והוי ככבר הותחלה ההדלקה בכל טיפה, לכן גם הכא שלא התחיל הכבוי עד נפילת הניצוצות בשבת והוי התחלת המלאכה בשבת ולכך אסור אף מע"ש. אולם תלמודא דידן מפרש טעמא תמן שמא יסתפק מן השמן דהוי מוקצה כרבינו. [עיין גליון הש"ס ירושלמי] וכפי מה דאמר בירושלמי שמא ישכח ויערה.

''' והנה ''' לפום מה דאמר טעמיה שלא הותחל בכל טיפה וטיפה אינו מובן מה דהשיבו חכמים לר' יהודא שאני בית נתזה דזריזין הן מאי אהני, אולם בתוספתא דילן אין כתיב תשובתן של חכמים, וכבר כתבתי כמה פעמים כי התוספתות נסדרו עפ"י הירושלמי, משום זה אמר בפרק יציאות השבת אין נותנין חטים לרחיים של מים כו' יאות כר' יהודא פירוש דסבר דמשקה טופח הוי חבור וכל החטים חדא חשיבא ברם כרבנן כמה דאינון אמרין תמן משום לא הותחל בכל טיפה וטיפה כן אינון אמרין הכא משום לא הותחל בכל חיטה וחיטה, פירוש והוי כמו טחינה חדשה בשבת אף שנעשה נתינתו לרחיים מבעוד יום אסור אף לבית הלל וז"ב בס"ד.

== יח ==

'''של ישראל תוקעין כו'.''' 

''' נ"ב ''' ע"ז דף ע' שמע ישראל קל שפורי דבי שמשי נפיק ואזיל אמר רבא כו' אלמא דבבל היו תוקעין ג"כ עיי"ש. ולרש"י גיטין דף ס' ההוא שיפורא יעו"ש.

== כ ==

'''וכן תוקעין במוצאי שבת כו'.''' 

''' והא ''' דתנן כל מקום שיש הבדלה אין תקיעה דמשמע דבמוצאי שבת לא היו תוקעין כלל כבר פי' רבינו בפי' המשנה שם דבמקדש קאי דשם לא היו תוקעין במוצאי שבת משום דעבודת קדשים איתא גם בשבת וכן מוכח בפרק החליל דחשיב תקיעות במקדש בשבת ולא הך דמו"ש יעו"ש וכן רבינו בהל' כלי המקדש יעו"ש רק במדינה היו תוקעין וביו"ט שחל להיות במו"ש לא היו תוקעין גם במדינה כדמפרש פרק אלו קשרים ודו"ק.


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}