עריכת הדף "אור שמח/פסולי המוקדשין/ב"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== ח ==

'''שינה מתן קרבנות כו'.''' 

''' נ"ב ''' תוספתא מפורש זבחים פ"ו ושם הגירסא [קרנות] דכתיב בחטאות קרנות אבל בשאר קדשים כתיב בהו סביב ולא נזכר קרנות ועיין עירובין דף נ"ז ע"א היטב:

== ט ==

'''נתן הדם מן הקרן ולפנים כו' פסול.''' 

''' נ"ב ''' מפורש בתוספתא והכוונה דאינו סביב רק על מקום מערכה והקטרה:

== י ==

'''דם שמצותו ליתן אותו למעלה כו' או שמצותו ליתנו בפנים בהיכל ונתנו על מזבח החיצון כו'.''' 

''' מלשון ''' רבינו מבואר דדוקא הדמים הניתנין בהיכל על מזבח הזהב וכן אם נתן הניתנין בחוץ בפנים על מזבח הזהב שמקומו הוא על המזבח, בזה דריש מקרא ואני נתתי לכם על המזבח לכפר כיון שהגיע דם למזבח פירוש אותו דם שמצותו לתת אותו במזבח ורק במקום מוגבל, בזה גילתה תורה שבכל המזבח כשר הקרבן רק שהבשר אינו נאכל, אבל הדם הניתן על הפרוכת או בין הבדים שנתנן על המזבח ודאי לא כיפר כיון שאין מקומו על המזבח, ובזה א"ש מה דאמר ור"י אי שלא במקומו לאו כמקומו דמי ליהוי כי נשפך מן הכלי על הרצפה ויאספנו, דמוכח דלמ"ד כמקומו דמי ניחא דהניתנין בפנים שנתנן בחוץ א"ש דקאי על הנך מתנות דמזבח הזהב שבהיכל אם נתנו על מזבח החיצון, ובסוף כל הפסולים ליתן את הניתנים למעלה למטה ר"י סבר שלא במקומו כמקומו דמי, וליפלוג בניתנין כו' ליתנן בחוץ ובהא ליפליג ר"י דבכי האי גוונא צ"ל פסול לדידיה דבהא ודאי פסול הקרבן ולא כיפרו בעלים. ולפ"ז יש לפרש {{ממ|בדף כ"ז}} קתני מיהא כו' ולא פליג ר"י מ"ט לאו משום דקלטיה מזבח וש"מ לא יאספנו, דדייק מניתנין בפנים שנתנן בחוץ דמיירי ר' שמעון אפילו בנתן מתנות שבין הבדים ועל הפרוכת בחוץ, וא"כ לא שייך לומר כמקומו דמי וליהוי כי נשפך על הריצפה וכמו שפירש הר' יוסף בתוספות, וזה הכרעה נכונה במה שגימגמו בתוס' בזה ועיין פירוש המשנה לרבינו ודוק:

'''הרי בשר הזבח פסול.''' 

''' נראה ''' דהוה"ד האימורים ג"כ אינן נקטרין על המזבח דגם הם פסולים וכדמוכח מהך דתנן {{ממ|בדף ק"ט}} מנין לרבות פסולין כגון כו' הניתנין למטה שנתנן למעלה והניתנין למעלה שנתנן למטה כו' כל המתקבל בפתח אוהמ"ע דכיון דאם עלו לא ירדו חייב, אלמא דגם האימורים והאברים פסולים להקטרה, ורבינו בפרק י"ט ממעה"ק השמיט הך דניתנין למעלה כו' משום דבעי לחייבו גם על זריקת דמים פסולים יעו"ש ודוק. אמנם בפסח כיון דעיקרו לאכילת אדם ונטמא הבשר אם זרק לא הורצה לפ"ז צריך להיות הפסח פסול וא"ש לשון תוספתא דפסחים פרק תמיד נשחט שלא כנגד היסוד פסול וזהו לכו"ע בפסח לא כפר, ולזה העירני חתני אברהם שיחי' ופירש עפ"ז דברי המשנה בפסחים ונאכל שם מן הפסחים וכו' אשר יגיע דמם על קיר מזבחך זה קיר תחתון וכדאמר בזבחים {{ממ|דף ס"ד ע"ב}} עיי"ש ודוק:

'''לא נפסל בשר הזבח.''' 

''' נ"ב ''' פירוש שאין זריקתו מכפרת ולא נפסל בשר הזבח דמעשיו אינם מועילים כלום ויחזור ויקבל דם הנפש, ועיין בפירוש המשנה:

== יא ==

'''כוסות בכוסות כו'.''' 

''' נ"ב ''' זבחים {{ממ|דף ע"ה}} יעו"ש:

'''נתערבו הניתנין מתנה אחת בניתנין מתן שתים שהן ד' יתן הכל מתנה אחת.''' 

''' פסק ''' כר' יהושע דאמר כשנתת עברת בבל תוסיף כשלא נתת עברת על בל תגרע ולא עשית מעשה בידיך. והנה הטורי אבן בר"ה פרק ראוהו ב"ד ובמילואים אחרי הוכיחו דאם אינו מקיים מ"ע אינו עובר על בל תגרע הקשה דלא יתן אפילו מתן אחת כדי שלא יעבור על לאו דבל תגרע דאטו משום שלא יפסל הקרבן יעבור על לאו דבל תגרע והול"ל דלא יתן כלל והעשה נעקרת ממילא שלא בגרמא דידיה, מהשתא שנתן מתנה אחת שהוא הגורם ללאו דבל תגרע לחול וע"י גרמא דיליה חלה ונעקרת עיי"ש שנדחק במלתא חדתא. ובאמת מלבד דלק"מ דהא אין כאן מעשה שבשעת נתינת המתנה האחת אינו עובר בבל תגרע בקום עשה רק במה שאינו נותן יותר על גבי קרנות המזבח עובר בבל תגרע אין זה קום עשה, ובשעת חלות המצוה מוכרח ליתן מתנה אחת ומה שיעבור אח"כ בבל תגרע יהיה בשב ואל תעשה, ולא דמי לנותן ד' מתנות שבעת הנתינה עובר בבל תוסיף בקום ועשה, וגדולה מזו תמצא בר"ן פרק ר"א דמילה בשם רמב"ן דאם נתפזרו סממנים שהכינו קודם המילה שאין למצוה אלא שעתה ומלין אותו ואין דוחין המילה מפני שנצטרך לדחות שבת אח"כ דבתר הכי פקוח נפש הוא דדחי לה יעו"ש, כן הכא כעת חלה מצוה דמתן דם ואי שיצטרך אח"כ לדחות בל תגרע אז הרי בל תוסיף ידחה אותו בשב ואל תעשה. ועיין בתוספות {{ממ|דף פ"א}} ד"ה תנאי היא, ז"ל וע"ק דמ"ש שנתערבו למטה בשלמעלה דמודה ר"י דישפך כו' ובמתן אחת במתן ד' משנים ועובר משום בל תגרע [פירוש דאם לא יתן כלל לא יעבור בבל תגרע ג"כ] ומיהו י"ל דלא דמי דניתנים למעלה כו' אין לו לפסול בידים כו' אבל הכא שאינו פוסלו בידים אלא עומד במקומו ושב וא"ת שאני עכ"ל וזהו כמוש"ב, עוד תמוה עליו מסוגיא ערוכה פרק התכלת {{ממ|דף מ"ח}} שחט ארבעה כבשים על ב' חלות מושך שנים מהן וזורק דמן שלא לשמן שאם אי אתה אומר כן הפסדת את האחרונים ועובר בבל תחשב כדי שלא לפסול השתי כבשים האחרונים ומשנה במחשבת קדשים דהראשונים ראוים הן לשמן, ואף ר' יוחנן דפליג היינו דוקא התם שחוטא בשני כבשים הראשונים כדי שיזכה בכבשים אחרונים, אבל כמו הכא שנותן מתנה אחת כדי שלא יפסול הקרבן ויעבור עי"ז בבל תגרע ג"כ בזה הדם מהקרבן גופיה ודאי דאומרין לו חטא בדם זה כדי שתזכה בדם זה. ומה שדחה הטורי אבן הוא האמת כאשר תעיין בסוגיא דפרק התכלת בעיון ודוק:

'''אפילו נתערבו שירי החטאת עם דם העולה שמקום הכל למטה ישפך הכל לאמה.''' 

''' היינו ''' כר' יוחנן דאמר עדיין היא מחלוקת ששירים צריכין איצטבא ואין מקום תחלת עולה שעל קיר המזבח שוה עם שירים שנשפכין על גג היסוד. ולפ"ז צ"ב הא שפסק רבינו לקמן נתן למעלה ושאל יתן למטה אלו ואלו [כצ"ל שם] עלו לו, וטעמו דכיון דאיתערב חטאת עם דם עולה ונתן למעלה הלא הנשאר מדם חטאת הוי שירים ודם עולה מקום שירים וזהו כדאמר ר"ל ואביי וכמו דשקיל וטרי בסוגיא דלר"י מוקי כגון דאיתערב שירים דפנימיות עם חיצוניות שדין שירים משניהם שוין, ולפ"ז פסקי רבינו סתרי אהדדי תוך כ"ד וצ"ב:

''' ולכן ''' נראה דבאמת הסוגיא דתמן תמוה דא"ל רבא תוספאה כו' הא אוקימנא ההיא ברובה עליונים וקא יהיב למעלה שיעור תחתונים ועוד, ופירוש דעולה לא מתכשרא כיון דיהיב למעלה שיעור תחתונים ור' אליעזר סבר אין בילה א"כ יהיב למטה על גבי איצטבאות כדין שירים ואם נשאר למטה גם מדם עולה יתן לשם מים, וזה פלא דקתני במשנתינו ואלו ואלו עלו לו ואמר שם {{ממ|דף פ'}} כי מוקים ברובא עליונים ויהיב שיעור תחתונים ועוד דעולה לא מתכשרא דהא דקתני אלו ואלו עלו לו הוא לרבנן דאמרי יש בילה ואיכא מתרווייהו ולכן עלה לו גם לשם עולה, וא"כ קשה מאי פריך רבא תוספאה דאכתי מרבנן שפיר קשה דאיך משנה בדם עולה למיהב אותם על גבי איצטבא וזה פלא, ורבנן בתוספות הרגישו בזה יעו"ש. לכן מפרש רבינו דמצאנו לכמה תנאי דאמרי שירים מפנימיות דמעכבי, ואמרו בירושלמי יומא פרק הוציאו לו ה"ו ר' יודן בעי אבדו מה הן [פירוש אם מעכבי] צריכא ליה כשהתחיל ליתן וחסרו אבל אם לא התחיל ליתן כו"ע מודו משהוא משייר הן שיריים ופירושו פשוט דאם התחיל ליתן על קרנות המזבח מתנות אז מעכבי אם חסרו, אבל כשלא התחיל ליתן ע"ג המזבח ההזאות וחסרו שאין מה ליתן שיריים כו"ע מודו משהוא משייר הן שיריים אבל אם לא היו בשעה שנתן ע"ג המזבח שאין כאן מה להישאר ולזה מיקרי שיריים שאם נשאר יתן ואם לא לא רק שאם התחיל ליתן אז חל עליהם שיריים ואם חסרו מעכב, כן נראה, דזה מצאנו דעבור שלא יפסיד דם שיריים בשפכם שלא ע"ג איצטבא שצריך ליתן אותם מפסדינן לדם עולה ומוטב שיפסול קרבן עולה בשב וא"ת משיפסל בידים שירי הדם החטאות ועיין תוס' ד"ה כגון שנתערבו אחת באחת, והיינו מדקפיד קרא בחטאות והנשאר בדם ישפך אל יסוד המזבח דלמצוה קפיד רחמנא, דליעכב גלי קרא דלא מעכבא רק למצוה מיהא קפיד רחמנא ולכך לא מפסדינן לשירי הדם זהו דוקא בשנתן ע"ג המזבח והשירים היו ראוים ליתן ע"ג גג האיצטבא של יסוד דקרינא בהו כבר ואת שירי הדם ישפוך אל יסוד העולה ולכך תו כי נתערבו עם דם עולה לא משנינין בדמים אפילו בשיריים אבל כי היו מעורבין מתחילת נתינתן ע"ג קרנות המזבח ולא היו ראוים מעיקרא בעת נתינת המתנות ליתן אותם שירים ע"ג איצטבא ולא היה עליהם מצות ואת שירי הדם ישפך אל יסוד המזבח ודאי דתחלת עולה עדיף ולא פסלינן לקרבן עולה עבור שירי דם של החטאות שלא היו ראוים מעולם לינתן ע"ג יסוד, וזה סברא ישרה. אבל הגמרא מקשה דלר' אליעזר דסבר דרואין כאילו הן מים וא"כ אף כי נתערבו היו ראוין ליתן לשם חטאת ושיריים במקום שיריים היינו על גג היסוד ודם עולה רואין כאילו הן מים א"כ חלה עליהם מצות יסוד ותו כיון דמצינא לקרות בהו ושירי הדם ישפוך על יסוד המזבח א"כ איך תני סתמא אלו ואלו מודים שיחזור ויתן למטה הלא לר' אליעזר כיון דראוים שירי החטאות להנתן על גג היסוד ודם עולה רואים כאילו מים א"כ כי יהיב תו על קיר העולה במקום שזקוף היסוד הלא משנה במתן דם הראוי להינתן ע"ג יסוד והיה ליה למימר רואים שירי החטאת כאילו הן מים ומוכח דכמו דיהיב אותם לרבנן שלא לשם מים כן יהיב אותם לר' אליעזר ואמאי כיון דלאו חדא מקום נינהו:

''' עוד ''' אפשר לומר דבני מערבא לטעמייהו אזלי דאמרי בפרק כל התדיר דמתנות שניות דחטאות קודמין לדם עולה דהואיל והתחיל במתנות גומר, וכן אמר בירושלמי פרק יום טוב דהואיל והתחיל במצוה אומרים לו מרוק א"כ לר' אליעזר כיון דהתחיל במתנות כדין דאף אם נמלך היו אומרים לו כך דיתן למעלה וקרינא בהו ואת שירי הדם ישפוך אל יסוד כמוש"ב, א"כ צריך למרק ועדיף שיתן על גבי גג היסוד מקום שיריים, וכל הקושיא מר' אליעזר דלרבנן לא קרינא בהו ואת שירי הדם ישפוך דאם היה עליהם שם שיריים הרי צריכים להישפך לאמה ועוד דלא התחיל כדין, ולכן שפיר פריך רבא תוספאה הא אוקימנא ברובא עליונים כו' ודם עולה לא מיתכשרא דלרבנן דאמרי יש בילה לדידהו בלא"ה לא קשה כמוש"ב, וזה נכון לקיים פסק רבינו ודוק:

== יב ==

'''ואם לא שאל אלא נתן מן התערובות למעלה ולמטה ה"ז כשר נתן למעלה ושאל יתן למטה אלו ואלו עלו לו.''' 

''' ואע"ג ''' דפסק בנתערבו תחילת עולה בשירי חטאת ישפך לאמה שדם העולה הוא על קיר המזבח ושירים טעונין איצטבא, והכא שנתן למעלה מחוט הסיקרא הדמים הוי תחלת עולה ושירי חטאת ואפ"ה יחזור ויתן על גבי קיר המזבח למטה מן החוט משום דהנך שירי דם חטאת דאית בהו מהיכן קא אתו ממה שנזרק הדם למעלה בהתערובות, ומעיקרא בעת שנזרק על הקרנות לא היו עומדין היות כולן השירים על גב האיצטבא ולכן ישנה בהדם הזה עבור להכשיר דם עולה כיון דלא נחית להו שם שיריים כלל, משא"כ בנתערב שירי חטאת עם עולה דבעת זריקת הקרנות היו ראוים להישפך כולן על גבי האיצטבא וחלה עלייהו שם שיריים אסור לשנות. וגדולה מזו מצאנו בירושלמי יומא פרק הוציאו לו ה"ו ר' יודן בעי אבדו מה הן [פירושו לדעתי אם הא דשיריים מעכבין הוא דוקא כי לא יהיב מינייהו מידי על היסוד או אף כי נחסר קצת מהן ג"כ מעכב דכל הנותר אחרי המתנות צריך לשפוך על היסוד, וזה מה דאמר בתלמודין {{ממ|דף פ"א}} דילמא הא קמ"ל אפילו למ"ד כו' חסרו אינן מעכבין יעו"ש בשם דאמרי במערבא ודוק] צריכא ליה כשהתחיל ליתן וחסרו אבל לא התחיל ליתן כו"ע מודי משהוא משייר הן שיריים, [פירושו אם נתן המתנות על קרנות ואח"כ הן חסרו בעי אם מעכב אבל אם טרם שנתן המתנות על הקרנות נחסרו ואין בו כדי ליתן שיריים כו"ע מודו דמשהוא משייר הן הן השיריים]. וא"כ מוכח דאף למ"ד בחטאות הפנימיות דמעכבי אם חסרו טרם המתנות לא חלה עליהן שם שיריים ואינן מעכבי. והא דפריך ת"ש נתן למעלה ולא נמלך כו' וכיון דיהיב ליה למעלה הוי להו שיריים וקתני אלו ואלו מודים שיחזור ויתן למטה וש"מ מקום עולה מקום שיריים, פירושו כך דלר' אליעזר הלא צריך ליתן למטה על הקיר של המזבח לקיים מתן תחלת עולה ואחרי זה צריך ליתן על גג האיצטבא וא"כ יתן למטה פירוש כדין עולה דעלמא וא"כ לא הוי דומיא דמה דאמר ר' אליעזר ברישא נתן למטה ולא נמלך ר"א אומר יחזור ויתן למעלה ויחזור ויתן למטה והתחתונים עלו לו [כן הגירסא וכן כתבו התוס' בדף פ'] א"כ הך יחזור ויתן למטה פירושו על גב האיצטבא א"כ מוכח דסיפא עם רישא בגוונא חדא דיתן על גג האיצטבא כמו ברישא לר"א ואפ"ה סגי בחדא דמקום עולה מקום שיריים ולא בעי למיהב תרי מתנות חדא על קיר התחתון וחדא על גב האיצטבא, וא"ש מה דפריך רבא תוספאה הא אוקימנא כו' וקא יהיב למעלה שיעור תחתונים ועוד. וא"כ הוי לר"א דומיא דרישא דיחזור ויתן למטה על גג האיצטבא דאינו נותן על קיר התחתון לשם עולה כיון דיהיב למעלה שיעור תחתונים ועוד ודילמא של עולה יהיב למעלה. ומיושב טפי קושיית רבא תוספאה דעיקר הקושיא מר' אלעזר וכמו שפירשנו ועיין בתוס', ולעיל בהלכה י"א כתבנו בסברא זו על דרך אחר יעו"ש:

''' ולפי ''' מה שהבאנו מירושלמי לעיל א"ש מה דמשני אביי פרק ב"ש {{ממ|דף מ'}} לר"י נמי איצטריך מידי דהוי כו' ושירי הדם מתן ארבע נמי לא תתעכב, פירוש אע"ג דר' יהודה אמר אם כלה כיפר מודה היכי דנשפך הדם ולא נשתייר אלא מ"ג הזיות כיון שנשפך הדם קודם המתנות לא חלה עליהן שם שיריים וקרינא בהו אם כלה כיפר וסד"א דמתן ד' נמי כן דאם לא התחיל ליתן מתן שבע ונשפך ואין בו ליתן הד' לא ליתעכב קמ"ל וזה פשוט ומסולק קושיית תוס' שם ודוק:

''' וגוף ''' הדבר צ"ע, דכיון דפסק לעיל דשלא במקומו כמקומו דמי ונפסל בשר הזבח ונתכפר בעלים א"כ במה שנתן למעלה כבר נתרצה בעלים מהעולה והאיברים עצמן פסולים להקטרה, וכבר עמדו ע"ז רבוותא בתוס' {{ממ|דף כ"ו}} ד"ה ואי שלא במקומו, וכיו"ב עמדו רבוותא על משנה דהניתנין בפנים שנתערבו כו' נתן בחוץ וחזר ונתן בפנים כשר דהא שלא במקומו כמקומו דמי, ועיין מה שפירשו כגון דיהיב לשם מים וקושייתם ע"ז. והנראה ברור בזה, דהעיקר אימת שלא במקומו כמקומו דמי דוקא היכי דראוי ליתן במקומו הא היכי דאינו ראוי ליתן במקומו תו לא מיתכשר כי יהיב ליה שלא במקומו ובגדר דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו ושאינו ראוי לבילה אף מחמת ספק כמו {{ממ|בדף פ"א}} בב"ב גבי בכורים דהעיכוב אינו רק לכתחילה מעכבת בו כן הכא אף כי יתן במקומו בדיעבד הורצה מ"מ לכתחילה אינו ראוי ליתן על המזבח במקומו תו שלא במקומו לאו כמקומו דמי וכמו שפירשתי לעיל שיהא הדם ראוי ליתנו על המזבח רק באופנים פרטים בזה גילתה רחמנא שאם נתנן בכל מקום מהמזבח כשר, אבל אם אינו ראוי ליתנו על המזבח במקומו תו כי יהיב ליה שלא במקומו לא הורצה בעלים וכמוש"כ דכל הני דאמרו חכמים ישפך לאמה הוא מן התורה ועיין בתו"כ דדריש לכולהו מקראי וזה ברור ופשוט. וגדולה מזו נראה לנו דלריש לקיש דסבר שלא במקומו כמקומו דמי ומוקי משנתינו בנתן במחשבת חוץ לזמנו כו' ופיגול לא הוי משום דזריקה דלא שריא בשר באכילה לא מייתי לידי פיגול ואי הכי אמאי פסול, והא דאמר מידי דהוי אמחשבת הינוח תימה דהא נותן שלא במקומו לאכול הבשר חוץ לזמנו ולא חשיב להניח הדם ועיין תוספות רבינו פרץ בגליון ש"ס ווילנא החדש. ולפ"ז יתכן דכיון דבמחשבת פיגול אינו ראוי להינתן במקומו תו שלא במקומו לא מיתכשר ביה אע"ג דזה דוחק קצת דהפסול מחשבה הוא ענין חוצי הבא עכשיו מכל מקום מוכרח לומר כן. ובתוספתא ריש פ"ק דמעילה נתן את הניתנין למטה למעלה כו' מועלין בהן כלל אמר כו' שלא היה לה שעת היתר לכהנים כו' מוכרח לומר דאע"ג דבעלים נתכפרו לשמואל כיון דבשר פסול תו לא מהניא זריקה לאפקועי מידי מעילה והוי כמו יצא כל הבשר דאמרו דלא מועיל זריקה ואולי גרע מינה משום דהך זריקה גורם לאפסולי בשר ולכן אינה מפגלת ודוק היטב בכ"ז:

== יד ==

'''וכן אם גמר הזיות שבקודש הקדשים כו' והוציאן חוץ להיכל וכו' אינו גומר כו'.''' 

''' עיין ''' לחם משנה, וכפי הנראה דגמרא קאי אם נימא דקדושת אולם והיכל תרי קדושות נינהו ולכך כשיצא מן ההיכל פשיטא דנפסל ביוצא דהוי ב' מקומות, וכוונת רבינו שיצא חוץ להיכל והיה באולם וסבר דקדושת היכל ואולם חדא מילתא עיין ריש עירובין. וחד מקום הוי לכן מספקא ליה גם ביצא מן כל ההיכל ועיין יומא {{ממ|דף מ"ד}} והבן. ומש"כ רבינו דיצא מבית קו"ק נפסל משום יוצא אין לומר דכשר דהואיל וסופו לצאת וכדאמר גבי בשר ק"ק שיצא קודם זריקה {{ממ|בדף פ"ט}}, ובפרים הנשרפים בפרק טבו"י {{ממ|דף ק"ד}} הואיל וסופו לצאת חובה עיי"ש, דזה אינו דהדם שהיה צריך להזות בקדשי הקדשים עדיין אין סופו לצאת שהרי היה מזה אותן בקה"ק אילו לא יצאו ופשוט מאוד:

== טז ==

'''דם חטאת שהכניסו לכפר בו בפנים כו'.''' 

''' הנה ''' מסידור לשונו נראה דסבר רבינו דבשכיפר אז אפילו אם הכניס מקצת דמו בכוס אחד וכיפר נפסל גם הדם שיש בכלי אחר, אבל אם הכניס הדם במזיד ולא כיפר אז זה הדם שהכניס לפנים פסול אבל הדם שנשאר בחוץ בכוס אחד כשר. ולפ"ז מתקיימי תרי קראי הך קרא דוכל חטאת אשר יובא מדמה כו' לכפר בקודש שזה מדמה אף מקצת דמים הוא רק לכפר דילפינן מגז"ש מואת פר החטאת כו' אשר הובא את דמם לכפר דמיירי כשכיפר ואז נפסל כל הדם אף מה שבחוץ, ונכנס לכפר ולא כיפר זה ילפינן מקרא דהן לא הובא את דמה אל הקודש פנימה דמלואים דלא כתיב לכפר דזה דוקא במזיד ולכן אמר הן לא הובא דמזידין ודאי לא היו, ושם כתיב את דמה דמשמע דוקא כל דמה אבל אם הכניס במזיד בפנים ולא כיפר לא פסל את המשוייר, וזה הכרעה טובה בין ריה"ג לחכמים ולזה כוון ר' יהודה, וזה דאמר הגמ' מאי טעמא דמיבעי ליה לגז"ש פירוש בשכיפר ובהכניסו אפילו בשוגג ולאפסולי במקצת דמו את דם המשואר ודוק, ובסו"פ כל הפסולים כוון הגמרא דבשכיפר אף אם הכניס בשוגג פסול ושפיר פריך גמרא דעד כאן לא שמענו רק דחשב לעשות דבר שיופסל הזבח כמו להוציא דמו או להניח דמו אבל לעשות מחשבה להכניס דמו לפנים במזיד דאם נכנס פסול הוא משום מעשה הזדון אבל המעשה בלא מחשבתו כגון אם הכניס בשוגג לא פסול ע"ז לעשות מחשבה על מחשבה לא סבר ר' יהודה, ויעוין במש"כ בדרך כזו לקמן פרק ט"ו ונכון. ויעוין ירושלמי פסחים פרק כיצד צולין ה"ט דאמר דלריה"ג דכל מה דסבר דהך קרא אשר יובא מדמה בפנימיות הכתוב מדבר ורק לפסול חיצונה יליף מלא הובא את דמה וזה כל דמה, ומחדש לנו עוד בזה דאם פסל המשואר על כרחין פסולו בגופו ואם לא פסל את המשואר הוא פסול מכשיר. נמצא דלפ"ז לפסק רבינו בכיפר דפוסל המשואר הוא פסול בגופו וישרף מיד ובנכנס לכפר ולא כיפר רק שהכניס במזיד הוי פסול מכשיר כמו נשפך הדם וטעון עיבור צורה, וכולה שמועה דבבלי פסחים מנהיר לפ"ז ואכמ"ל ודוק היטב:

== כ ==

'''לפיכך תשרף כו'.''' 

''' דשיטתו ''' בכל הספיקות הנוגע לקרבנות פסק להקל ולכן הורצה הבעלים רק הבשר אינו נאכל מטעם ספק נבילה כמו חטאת עוף הבא על הספק, ובהלכה י"ט לא כתב כן משום דאם כפר ממנו בפנים בהיכל הלא כבר פסק בהלכה דניתנין על מזבח החיצון שנתן דמן בפנים שלא במקומו כמקומו דמי וכפר רק שהבשר אינו נאכל אף בחטאת בהמה ואם לא כפר ממנו בפנים א"כ אינו פסול רק בהכניסו במזיד וכאן דמספקא ליה אם נפסל הוי תמיד שוגג דאילו ידע דמיפסל לא הוי מכניסו וליכא מזיד בודאי וכדאמר בירושלמי תרומות ריש פ"ו דהוי כשוגג ודוק ועיין כס"מ:

== כב ==

'''נפל לתוכו יין או דם חולין אומדים אותו אלו הי' מים כו'.''' 

''' בגמרא ''' פריך אמאי מין במינו ברובא ונשער כמין בשאינו מינו ונימא רואין יעו"ש בסוגי' דליכא תירוץ ע"ז ויעוי' לחם משנה וכן לקמן פרק י"ח הלכה כ' אעפ"י שריבה מין על חבירו אינו מבטלו שאין האיסורים מבטלין זא"ז אבל בל"ז הי' בטל ברוב ולא שייך רואין ויעוי' בכו"פ סי' צ"ח בזה דבקדשים שאני יעו"ש. ונראה להתבונן דהכי מקשה כיון דאמרינן דרואין אם הי' דם חולין מים הי' הדם קדשים ניכר בהן במראהו שוב הוי הדם כשר למזבח ואינו בטל וא"כ מקשה דאם הי' המבטל {{ממ|היינו ההיתר}} של אינו מינו הרי הי' ניכר בו טעמו של איסור שוב עכשיו ג"כ במינו אינו צריך ליבטל, וזה דוקא אם יש כזית בכדי אכילת פרס מהאיסור אבל בפחות מכזית בכא"פ לא שייך קושייתו דאטו מי מצאנו ע"י רואין שיאסר את ההיתר הלא לא שנינו רק שהדם אינו נבטל ואי משום חצי שיעור שאסור זה לא שייך כיון דהאיסור משום חזי לאיצטרופי ובח"ש ע"י תערובות לא שייך זה ובפרט לר"ל דמיירי בסוגי' ואיהו סובר דח"ש מותר מהתורה וא"כ גם בכזית בא"פ לא קשה מידי דדוקא גבי דם דאינו צריך שיעור ובמקצתו קיים נתינה על המזבח והראי' דלמ"ד יש בילה כי נתערב דם כמה חטאות אם נתן מתנה אחת לכולן יצא אע"פ דבכל חד ליכא רק מקצת מתנה כדתני' {{ממ|דף ע"ה}} לכן אמרינן כיון דלא נשתנה מראיתו אם הי' מים תו לא מיבטל אבל איסור והיתר דאיסורא דצריך שיעור והגע בעצמך אם נתערב כזית בא"פ הא צריך שיעורא דכזית שיצטרפו אבל אם נחלק המשהוין ובכל חד משהו התערובות רבה עליו תו אינן מצטרפות שכל משהו בטל ברוב ההיתר כיון שאין בעצמותו שיעור לאיסור לא כן בדם שכל משהו הוי שיעור הזיי' ולכן אינו מבטלו היין או דם חולין, סוף דבר דבאיסורין דבעי שיעור ואף לר"י דח"ש אסור אינו רק משום דחזי לאיצטרופי לשיעור שלם א"כ כיון שאינו מורגש בטעמא דהוי מין במינו כל משהו שאינו שיעור בפ"ע ההיתר רבה עליו ומבטלו אבל בדם דכל משהו הוי שיעור בפ"ע להזי' ע"ג מזבח תו כל זמן שלא נשתנה מראיתו אינו בטל וזה מושכל ישר אולם נראה דהסוגי' אזלא אליבא דרבי דסבר דנתינה למזבח בעי שיעורא וכי נתערבו דם חטאות בחטאות צריך ליתן כדי מתנה לזה וכדי מתנה לזה כמבואר {{ממ|דף ע"ה}} ואפ"ה אמר במשנתינו דאמרינן רואין משום דלא בטל כ"ז שלא נשתנה ולא אמרינן דעל כל משהו דלית בי' שיעור רבה עליו דם חולין ומבטלו א"כ קשה טובא באיסורים נימא רואין וכן לר"ש דסובר כ"ש למלקות אע"ג דמין במינו בטל ברובא בכ"ז בכל חדא הא איכא שיעורא נימא רואין וע"ז משני כתנאי ולפום הלכה דנתינה ע"ג המזבח אינה צריכה שיעור לא קשה מידי דאמרינן רואין ומב"מ ברובא בטיל ודוק. אמנם בחידושי הארכתי לחלק בין איסורים דאכילת אדם הרי האדם מרגיש טעם האיסור עם טעם ההיתר המרובה כחדא במין במינו משו"ה נהפך האיסור להיות היתר כמש"כ הרא"ש בפרק גה"נ אבל גבי זריקה הדם חולין שאינו מתקבל לגבוה הוי כאילו לא העלה כלום רק הדם שישנו במציאותו הוי למזבח ונשאר במציאותו ועולה על המזבח ואכמ"ל:

'''בלח"מ. ''' לא גרס רבינו כגירסת רש"י רק כגירסת התוס':

''' נ"ב ''' עיין לקמן הלכות מקואות דגריס כגירסת רש"י:

== כג ==

'''דם הקדשים שנתערב בדם פסולי המזבח כו' וכל אותן הזבחים פסולים.''' 

''' אע"ג ''' דפסק לקמן פ"ג הל' י"ט דכלי שרת מקדשין דם הפסול ליקרב היינו להקריב את הדם לבד אבל הזבחים עצמן שדמן קרב פסולין ומה שאמר דכוס הנשאר ישפך לאמה יעוי' תוס' דף פ"ז שעמדו בזה ופירשו בעירה לכלי חול כו' והוא הדין בהיה הכוס ביד זר או ביד שמאל של כהן או בכלי ע"ג קרקע דכל אלו אינן מקדשין כשהכלי שרת בידים ויעוי' תוס' שם.

''' וחתני ''' זצוק"ל פירש עפ"י מה שכתוב באור שמח הלכות קרבן פסח יעו"ש דכן הכא דאם ידע שהדם פסול ובמכוון רוצה לקדשו בכלי שרת אז מקדשו ליקרב אבל בהיה סבור שהוא דם כשר ונמצא שהוא דם פסול ואז הוי טעות דאילו ידע דהוא פסול לא הי' מקדשו בכלי שרת והוי קידוש בטעות ואין מקדשין אלא מדעת ודו"ק.

'''וכל אותן הזבחים פסולין.''' 

''' הנה ''' בספרא יליף מתלתא קראי דכתוב דמו למעט דנתערב בפסולין וחיצונים בפנימים והניתנין למטה בדמים הניתנין למעלה דאין זורקין הדם, וכפי הנראה דזה מן התורה ולכן סברי רבנן כן דלא אמרינן רואין כאילו הן מים והיה מראה דם ניכר בהן, וכמו באיברים שנתערבו בפסולין או בחטאות דלא אמרינן רואין כאילו עצים כן סברו בדמים דלא אמר רואין כאילו הן מים וכמו בנתערבו דמים הניתנין למטה בדם שנתן למעלה דאסור מן התורה לזרוק ולשנות בהן דעולין לא מבטלי אהדדי כן סברי גם בנתערב בפסולין דאסור מה"ת לזרוק הואיל ואיתמעיט מקראי, ולא אמר רואין רק בנתערב בדם התמצית דליכא קרא מוכרח לומר דהוי דרבנן דמה"ת אמרינן רואין כמו בדם חולין, ורק לר' אליעזר דסבר באברים דרואין כאילו הן עצים אף באיברי חטאת וכן בפסולין דאם עלו לא ירדו לבד בבע"מ דאם עלו ירדו מודה דאסור להעלותן א"כ פליג על הך דספרא וסבר דלשם מים יתן, לדידיה שוה דם התמצית ודם הפסולים דאמרינן בהו רואין רק משום גזירה גזר לכן פריך הגמ' לר"ז דר' אליעזר לא גזר במקדש ניתננהו כחדא, ובחידושי ביארתי באורך והעלתי שם בנתערב בדם פסולים דמה"ת אסור לזרוק הוי דיחוי לכן פסק רבינו בדיעבד הוי דיחוי ואם נתן כל הכוסות חוץ מאחת ישפך לאמה וכולן פסולים משום דיחוי, והא דבניתנין למטה שנתערבו בניתנין למעלה לא הוי דיחוי משום דאף אם לא נתערבו ונתן של מטה למעלה ג"כ נתכפר דשלא במקומו כמקומו דמי ובדם התמצית הוי רק משום גזירה לכן לא הוי דיחוי והך דרבא הוא משום דהגזירה דהוי קבוע ובע"ח לא בטלי שזה גזירה בכל התורה כולה ואין זה דין שנתחדש דוקא בקדשים לחוד לכן אלימא טפי, כן העליתי בחידושי באורך דלא כשיטת רבנן בתוס' דהוי רק דרבנן יעו"ש:

== כד ==

'''בלח"מ. ''' ומשמע מברייתא זו כו' וכ"ת דרבנן לא אמרי אלא לכתחילה כו':

''' נ"ב ''' תמוה מאוד למעיין עיין לקמן פי"א ה"ו דהעלי' שלא בכלי שרת פסולה כדאמרי רבנן שם:

== כו ==

'''הרי זה ספק אם דרך הקטרה בכך כו' לפיכך לא יעשה כן לכתחלה ואם עשה הורצה.''' 

''' פירוש ''' כדרכו בכל הספיקות בקרבנות דפסק בדיעבד הורצה וכאן גבי אברים צ"ב דהא אם לא הוקטרו האימורים והאברים ג"כ הורצה. ורק לגבי קומץ יתכן דבכה"ג מספק הורצה וצ"ע בהא דפסק רבינו פ"א הלכה ל"א דאם נאבד מהאברים קודם זריקה ונשאר פחות מזית אם זרק לא הורצה איך הדין בהקטיר האברים קודם זריקה אי אמרינן אם זרק הורצה מי קפדינן דהזריקה תהא מתרת להאברים והבשר וכיון דבעת הזריקה ליכא מה להתיר לא יזרוק או דלמא כיון דמקיימא אכילת מזבח סגי. וכאן הא אמרו באימורים ואברים שעלו ע"ג מזבח קודם זריקה [ואף בנשפך הדם לר"ש] דאם עלו לא ירדו ונעשה לחמו של מזבח ותו מצי זריק לכתחלה אף בלא אברים כיון דהי' כאן לחמו של מזבח והוי הקטרת מזבח ומסתברא דבכה"ג קרינן בי' קרא והבשר תאכל וכן ועשית עולותיך הבשר והדם על המזבח כיון דהיתה כאן אכילת מזבח ולפי זה א"ש דברי רבינו שבאופן אם הקטיר קודם הזריקה בזה האופן שסידר העצים עליהן אם הוי דרך הקטרה אז אם זרק הורצה, אבל אם לא הוי דרך הקטרה הוי כמו נשרפו האברים שלא ע"ג המזבח ואם זרק לא הורצה ודו"ק.

''' ולפי ''' זה מיושב מה דמפרש בפרק כיצד צולין דף ע"ז טעמי' דר"א דמדייק דגבי עולות כתיב מעיקרא הבשר והדם בסוף וגבי קדשים קלים כתיב ודם זבחיך ישפך והדר והבשר תאכל ולא מפרש לר' יהושע טעמא יעו"ש ולפי זה מיושב דגבי עולות דליכא רק אכילת מזבח אם אכל המזבח קודם זריקה גם כן הורצה כיון דהוי אכילת מזבח לכן כתיב הבשר והדם דאף אם הבשר קודם זריקה הורצה אבל בזבחים אם אכיל הדיוט קודם זריקה דעובר בלאו דלא תוכל לאכול כו' לא הוי אכילה כלל ואם זרק לא הורצה לכן צריך להיות הזריקה קודם והבשר תאכל שאם נאבדו האימורים קודם זריקה ומהבשר נאכל קודם זריקה לכהן אז אם זרק לא הורצה כיון דליכא אכילת מזבח ואכילת הדיוט קודם זריקה באיסור לא הוי אכילה כלל לכן בעי שהבשר יאכל אחר זריקה ודו"ק כי הוא נכון בס"ד.


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}