עריכת הדף "אור שמח/כלי המקדש/א"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== ג ==

'''המור הוא הדם הצרור.''' 

''' ולא ''' אסור להריח בו בחולין לצורך הדיוט מטעם ריחא מילתא דפירשו בתוס' דהוי כשתיה, דזה דוקא היכי דהוא ראוי לאכילה אבל כאן דנתקשה כאבן ואינו ראוי לאכילת כלב הגם דלאכלו אסור מטעם דאחשביה באכילתו כמוש"כ רא"ש לענין חמץ שחרכו קודם זמנו מכל מקום כי מריח בו לא אחשביה לאכילה וכיון שכן מותר להריח בו, והשלטי גבורים בעו"ג פ' השוכר את הפועל לא דק בזה ויעוין שו"ת אמונת שמואל סימן מ"ה בזה:

== ד ==

'''או ליתנו לאחרים פטור.''' 

''' עיין ''' בגמרא הגירסא למוסרו לציבור, ובתוס' נזיר ריש פרק כ"ג נדחקו בזה, וגירסת רבינו מחוור טובא:

== יב ==

'''כיון שנשתמשו בהן במקדש במלאכתן נתקדשו כו' בשירות הן מתקדשין.''' 

''' נראה ''' לחקור אם מנחה פסולה הניחו בכלי להתעסק בעבודה מי קדשה הכלי. ונראה קצת כי בכל הענינים שווים כלי שרת לכהנים ואמרו ביומא {{ממ|דף י"ב}} דכה"ג עבודתו מחנכתו כמו כלי שרת וכן פסק רבינו בהלכות עבודת יוה"כ פ"א ה"ג, ובמנחות {{ממ|דף ט"ז}} פיגל בין בראשונה בין בשניה בין בשלישית וכ"ת ה"נ בשתי דיעות הניחא למ"ד בפר ואפילו בדמו של פר יעו"ש דפשטא דמילתא דעבודתו מחנכתו וא"כ הוא עובד במקדש בהזיית דם פיגול שנפסל בהזיית בין הבדים ואפילו כן הוי כהן גדול מדחייב כרת ובפיגול אינו חייב כרת עד שיקריבו המתירין בהכשר ואם אמרת דעבודה פסולה אינה מחנכתו הלא לא הוזה בהיכל בכה"ג רק בכהן הדיוט ולא קרבו המתירין בהכשר דפסול שנעשה שלא בכה"ג ואינו חייב כרת. ויש לדחות דאולי באבנט מתחנך וכמ"ד דאבנט של כהן הדיוט כלאים הוי. ולפלא על רבינו בהלכות עבודת יוהכ"פ דהא סובר דאבנטו של כהן הדיוט כלאים הוי וא"כ אבנטו מחנכו והרגיש זה בלח"מ. ולכאורה יש לומר דבגדי כהונה איקרו כלי שרת יעוין זבחים {{ממ|דף יג}} וברש"י ד"ה ובכלי שרת, ואשכחן דבראשונה נמשחו הבגדים בהזיית שמן המשחה ובדם שעל המזבח בשבעת ימי מלואים וא"כ לדורות המה ככלי שרת דעבודה מקדשתן, וברור דהלבישה של כהן גדול או כהן הדיוט מקדשתן בלא עבודה בהן דגוף הלבישה הוי מצוה ומקדשתן, אך זה בשכבר כהנו אבל בזה שצריך להיעשות כה"ג א"כ כי ילבש ד' בגדים חדשים איך יתחנך באבנט כיון דהאבנט גופיה צריך להתקדש א"כ מי מקדש להאבנט, ועל כרחין דעבודה מחנכתו לכה"ג וכיון דהוא כה"ג נתקדשו הבגדים בלבישתו אותן, אבל ז"א דא"כ כהן המתמנה בשמונה בגדים יהא צריך ללבוש בגדים שכבר לבש אותם כה"ג וזה לא שמענו והא מדו כמדתו וחדשים למצוה ואם כי איכא ציץ כו' אטו אם נשבר הציץ ונעשה חדש בכה"ג שנתמנה ע"י בגדים במה יתחנך אם לא בעבודה. והנראה כמו דאמר בירושלמי יומא פ"ג דמנחה שנתנה בכלי חול קדושה ומתקדשת כאחד, כן ה"נ בלבישת כה"ג הבגדים נתקדשו הבגדים וקידוש הכהן כאחד ופשוט:

''' אמנם ''' בל"ז יש לאמר דכיון דכהרצאת כשר כך הרצאת פסול לכן חשיב עבודה לחנך הכה"ג ולעשותו לכה"ג. ובזה היה נראה לנו לפרש שמועה דמנחות שם ע"ב דפריך והאי כיון דחשיב בה בפנים פסלה כי מדי בהיכל מיא בעלמא הוא דקא מדי דנדחקו קדמאי רש"י ותוס' דא"כ בכל הפגולים נמי, ולפ"ז יש לפרש דכיון דאיפרוך בקשיא שינויא דרבא ור"א ועל כרחין דרב סבר כמ"ד ואפילו בדמו של פר וכמו שפסק רבינו בפ"ה הי"ג א"כ במה מתחנך ונעשה כה"ג אם בעבודה הלא היא פיגול מטעם שהוזה בין הבדים בפיגול וא"כ אינו מתחנך ונעשה כה"ג והוי כהן הדיוט ומיא בעלמא מדי וא"כ איך מתחייב כרת הא לא קרבו מתיריו בהכשר, וזה משני רבא לפיגולו מרצה וחשובה היא לחנכו להיות כה"ג כיון דאיכא בה הרצאה וכמו דאמרו כיו"ב שמשום זה עושה שיריים ומשום זה אם עלו לא ירדו שם {{ממ|דף ל"ד}} ושם {{ממ|דף פ"ד}}, וזה נכון מאוד. אמנם בזבחים פרק בית שמאי איתא להא שמועה ושם לא יתכן לפרש כן אם לא דנאמר דשיטפא דספרי הביאו כל השמועה דמס' מנחות ובירושלמי הרבה מצוי כזה, ורגלים לדבר דבתר זה אמר מיתבי כו' לריש לקיש חזינא דרהיטא דספרי כן, אבל אין לנו רשות לאמר כאלה. {{ממ|נ"ב. וכיו"ב כתב רש"י בפרק בהמה המקשה ע"ה ד"ה חלבו דמאי וכן בתו' פרק האשה שנתארמלה דף כ"ה ד"ה וכי מסקינן.}} ויעוין פרק התכלת {{ממ|דף מ"ז}} דכבשים מקדשי ללחם אף בזריקת פיגול יעו"ש ואכמ"ל ודוק בכ"ז:

'''במשל"מ. ''' נ"ב עיין פ"ב ממהע"ק ה"ט מש"כ שם:

== יג ==

'''ואם נשברו מתיך אותן כו' ואין קדושתן מסתלקת.''' 

''' נ"ב ''' עיין לקמן פ"ח ממעה"ק הכ"א פוחתו עד שיטהר כו' וחוזר ומרדדו עד שיסתם הפחת כו' ומוכח דעדיין הוא כלי וקדושתו אינה מסתלקת:

== טו ==

'''אלא גונזין אותו בצד ההיכל.''' 

''' נ"ב ''' מדות פ"ד משנה ז' בית החליפות ששם היו גונזין את הסכינין:

== יט ==

'''אלא שמדות הלח נמשחו כו' וכלי היבש כו'.''' 

''' נ"ב ''' פרק כל המנחות באות מצה {{ממ|דף נ"ז ודף צ'}} בדברי ת"ק:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}