עריכת הדף "אור שמח/גניבה/ד"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

'''הטוען {{ממ|טענת גנב}} [שנגנב מביתו] וכו':''' 

''' הנה ''' בדינא דטענת גנב נתפרש בגמרא ריש מרובה, חד למעוטי קרקע כו' שלמה למעוטי דבר שאינו מסוים כו', ורבו בו הפרושים, יש שפרשו למעוטי חצי רמון וחצי אגוז דלא ויש שפירשו באופן אחר, ולכולהו קשיא השמטת רבינו, דרבינו סובר דלא בעי שתי כסף גבי שומרין כמוש"כ בהלכות טוען פרק ג'. והנה רש"י פירש למעוטי דבר שאינו מסויים דבר שאין בו סימן, וצ"ב מה לי יש בו סימן מ"ל אין בו סימן שמפני זה נטו רבנן בתוס' מפירושו. ונראה לנו עפ"י מה דשקיל וטרי סוגיא כולה על מלתא דרבה דאמר דבגזלן יאוש קני ומקשה ממשניות וברייתות ומפרק, ואחר זה אמר רב על משנתנו דאין גונב אחר גנב משלם ת"כ, דלאחר יאוש קנאו גנב ראשון וגנב שני משלם כפל לשני ומקשה ממשניות וברייתות ומפרק דמיירי בגנב, וכתבו רבנן בתוס' דאולי יש לחלק בין גנב לגזלן. והנראה דלפי מה דשקיל וטרי לקמן פרק הגו"מ בידוע אם קני דאימור לא מייאש, דיש לומר דגנב סתמא כי מייאש מן החפץ קא מייאש דעד שיחזור אחרי האנשים להוודע מי גנב סובר שיאכל החפץ, אבל מן הדמים לא מייאש דסבר אשכוחי אשכחינא ליה, אבל בגזלן כי מייאש ממנ"פ אם לאו אלמא הוי הא לא מייאש כלל, ואם אלמא הוא מיאש גם מן הדמים, ובנתייאש מן החפץ לא מן הדמים צריך ביאור אם הוי יאוש גמור וקונה את החפץ דשמענו גבי הפקר כי מייאש מפלגא דחפץ הוי יאוש לפלגא, וכמו שפרשו התוספות בכריתות בהא דשור הנסקל שהוזמו עדיו לשיטת ר"א דשור הנרבע מותר בהנאה דמפלגא מייאש כיון שנגמר דינו ויאסר באכילה, אבל יאוש מן החפץ ולא מן הדמים אם מועיל לקנות החפץ צ"ע. לכן יאוש דגנב שאני:

''' וכיון ''' שכן נראה דמצינו לומר, דכאן בכופר בפקדון מן החפץ מייאש תיכף דאף למ"ד סתם גניבה לאו יאוש בעלים, אימת דוקא בגנב דאיהו ידע מאן עייל ונפיק בביתו ואזיל טרח ומייתי לה, אלא מפקיד מי ידע מאן עייל ונפיק בביתו דנפקד וכדאמר הגמרא בהמפקיד {{ממ|דף לה}}. ואי משום דהנפקד אזיל ומייתי לה כיון דליכא חיוב תשלומין עליו וקא מטרח ליה לב"ד בשביל שבועה לחודא לא טרח ומייתי, ואי דאימר טוען שקר א"כ ודאי לא מצי מטרח עלה, ואולם מן דמים של החפץ לא מייאש, דסבור דלא משבע בשקרא דחשיד אממונא לא חשיד אשבועתא, ועוד דשבועה ליתא בחזרה לכן פריש ולא משתבע לשקרא. אולם זה רק מן הדמים, דיאמר אין נגנבה רק אנא לא בעינא לאשבועי אף בקושטא ומשלימנא, אבל מן החפץ מייאש, דכיון דאם ירצה לשלם דמיו תו ליכא שבועה מה"ת, דאף דברירנא לעיל דכי כפר בחפצא ומודי בדמי ונשבע על שקר חייב קרבן שבועה דהוי כפירת ממון, ודלא כמוש"כ תוס' פרק הגוזל עצים {{ממ|דף קז:}} ד"ה כגון, בכ"ז פטור משבועת השומרים, דעיקרה על הספק שטוען בעל הבית בספק, ומשום להפיס דעתו של בעה"ב וכמו דאמר בפרק המפקיד {{ממ|דף לה}} בשמועא דשוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר יעו"ש, וכיון דיהיב ליה דמי החפץ הלא כבר מפוייס הוא ותו ליכא הוכחה שטוען שקר ולכן פטרתו תורה מלשבע וכמו ששנינו במכילתא שבועת ד' תהיה בין שניהם להוציא את הדיין שלא ישביענו בע"כ, פירוש אם אומר הריני משלם ואיני נשבע לא יוכל להשביעו על החפץ, וכיון דתיכף כי כפר מייאש מן החפץ שלו תו קנהו גנב זה הכופר בפקדון, ואימת דוקא בדבר שאין בו סימן, ואשתכח דבשעת שבועה שאז מתחייב בכפל שאז נעשה גנב לחייבו בכפל כבר קנה החפץ והוי שלו ואינו חייב רק דמים, נמצא דהך חפצא לא כפר ליה רק דמים כפר ליה ואינו חייב כפל רק קרבן שבועה ונכון. וכיון שכן זה דוקא לפי דין תורה, אבל לפי מה שתקנו חכמים שישבע שבועה שאינו ברשותו א"כ גם מחפצא לא מייאש דאימור שקר טוען וכי בעי לאשבועי בב"ד אימור לא ישבע וישלם, דמצאנו דאפילו על קושטא לא משתבעי אינשי, ומטעם זה אמרינן ריש פרק שבועת העדות דנחשב לגורם לממון דמאן יימר דמשתבעת יעו"ש, ולכן לא מייאש עד שעת שבועה דאז מתחייב בכפל, ולכן השתא בתר דתקון חכמים שבועה שאינה ברשותו ליכא למעט דבר שאינו מסויים מכפל וכמוש"ב, ולכך השמיטו רבינו. אולם אם כי הוא דרך מחודד, רחוק לייחסו לשיטת רבינו. לכן הפשוט נראה דמפרש כפירוש האב"ן מיגא"ש והמאירי בשיטה מקובצת יעו"ש היטב ותבין. ודוק היטב:

== ב ==

'''ראה ''' בהשגות.

''' ויעוין ''' שו"ת רעק"א סימן צ"ו ולפי דבריו א"ש יעו"ש:

== ז ==

'''מסר שורו לשנים וטענו טענת גנב ונשבע והודה אחד מהם והשני באו עליו עדים כו':''' 

''' הנה ''' מבורר שיטת רבינו, דמדקא בעי רב פפא תרי חומשי ותרי כפילי בחד גברא מאי כו' מי אמרינן תרי גווני ממונא קאמר רחמנא דלא נשתלמו עילויה חד ממון והכא חד גוונא הוי דילמא תרי ממונא כו' הרי דהוי בעי למימר דכפל אחד פוטר חבירו ומנא ידענא דכפל פוטר כפל מתשלומין, הרי ילפינן ושלם אותו בראשו דממון שאינו משתלם בראש אינו מוסיף עליו חומש ולא שמענו פטורא רק גבי חומש, ועל כרחין דכמו שכפל פוטר אותו מחומש, כן חומש פוטר אותו מכפל ודין כפל וחומש שוין, רק דמבעי ליה אם תרי גווני ממונא לא משלם הא חד גוונא משלם, ופשיט דרק על תרי גווני ממון קפיד רחמנא ובממון שנתחייב ברישא אותו משלם, ולכן בבעיא דרמי ב"ח דבאו עדים קודם ונתחייב בכפל תו כי הודה אחרי זה מפטר מחומש, ובבעיא דכאן דהודה אחד קודם דנתחייב בחומש תו הכפל הבא אחר זה אין פוטרו מהחומש שכבר נתחייב, רק הבעיא אם מפטר מכפל הבא אחרי זה דכפל וחומש שוין. ולפ"ז א"ש מה דלא מייתי דמודה בקנס ואחר כך באו עדים פטור מברייתא {{ממ|דדף סה}} בע"ה שטען טע"ג בפקדון כו' אם עד שלא באו עדים הודה משלם קרן וחומש ואשם כו' דמוכח מכאן דמיפטר מכפל הבא אח"כ משום מודה בקנס, ומוכח מזה כפירוש רבינו דמפטר משום דחומש המתחייב קודם פוטרו מכפל הבא אחרי זה, דתרי גווני ממונא אינו משלם על חד ממון וזה מוכרח, ומצאתי להב"ח שעמד בזה והעיר קצת מדברינו עיי"ש:

''' והנה ''' בתורת כהנים איכא תרי דרשות, חדא דמודה שמשלם חומש אינו משלם כפל, וחדא דמי שמשלם כפל אינו משלם חומש, ראה שמה על פסוק דושלם אותו בראשו, בראשו משלם ואינו משלם כפל כו' וכי היכי דמיעוט השני דמי שטוען טע"ג ומשלם כפל אינו משלם חומש אף כי הודה דכפל פוטרו מתשלומין, הוא הדין מי שהודה דמחויב חומש אף כי טעין טע"ג פוטרו מכפל הבא ע"י עדים אחרי זה יעו"ש בתו"כ דדריש על דרך קו"ח דהוינא מייתי חיוב השני בחבירו וע"ז איכא קראי, וכמו דכפל מלבד שאינו מחייב חומש, עוד פוטר אותו מחומש היינו כי הודה אח"ז, כן חומש מלבד דאינו משלם כפל על הודאה לבד מקו"ח, רק פוטרו ג"כ מתשלומין של כפל הבא אחרי שנתחייב בחומש, ודברי רבינו המה דברים שנאמרו למשה בסיני ודוק:

''' ולכאורה ''' יש לומר דרבינו סבר בפרק כ"ה ממלוה דשנים שלוו נעשים ערבאים זה לזה וכי תבע לחד מצי תבע לכולה יעוין סימן ע"ז מחלוקת קדמאי בזה אם נעשה כל אחד קבלן על הכל או ערב יעו"ש, א"כ לפי מה שבארנו לעיל פרק ג' כן הכא דשנים שטענו טענת גנב אין על היותר ממחצה דין גניבה רק דין חוב לבד א"כ הא חומש מתחייב גם על כל חוב ממון שכפר לו אחד ממלוה או מערבות וכיו"ב. א"כ הטוען טע"ג והודה חייב חומש מכל השווי של השור שנעשה שומר להתחייב על כולו, וכי טעין חבירו טע"ג ובאו עדים דנעשה כאילו הוא עצמו גנבו, אינו גנב רק על חצי שנתחייב מצד עצמו מצד חיוב שמירה דיליה דע"ז נעשה גנב להתחייב כפל, אבל מה שנתחייב מצד שקבל עליו להתחייב בחיוב חבירו אין עליו דין גנב דלא עדיף משנים שגנבו רק חוב כמו מלוה דעלמא או מצד ערבות ואינו חייב רק בחצי כפל. וכיון שעל כל הממון איכא חיוב חומש ועל פלגא איכא חיוב כפל מסתברא דרק חומש פוטר הכפל לא שהכפל מפלגא יפטור את החומש מכולו וזה נכון. אמנם לדעתי יהיה ע"ז כמו שאמרו בטענו אנסת בתי דקרן תבע ולמר קנס תבע. הוה"ד כאן מסתמא אינו תובע רק בעד חלק עצמו ואינו משלם חומש רק מחיוב פלגא דיליה. והירושלמי בשוה פרוטה ע"כ טעין לשניהם ואכמ"ל:

== י ==

'''שומר שגנב מרשותו כגון שגנב טלה מעדר שהופקד אצלו כו':''' 

''' הנה ''' לאחר העיון בדברי מרן כסף משנה הקצרים, נראה כי סברת רבינו כך. דמשום הכי טוען טענת גנב בשומר דכגנב שויא רחמנא לשלם כפל ולא חייבתו תורה רק כשנשבע שנגנבה, הגדר בזה הוא משום דכל זמן דלא נשבע הרי השומר עדיין חייב בתשלומי הפקדון לבעלים ועדיין לא הפסידו דהרי אומר לו או השבע או שלם, ורק כי נשבע ונפטר אז נגמר גניבתו היינו כפירתו דאז שויא רחמנא כגנב לשלם כפל, וכל זה במפקיד אצלו דבר המנוי וידוע למפקיד וטוען אחר זה שנגנבה, אבל מי שמסר עדר לרועה בלא מנין או הפקיד אצלו כיס מלא מעות בלא מנין ובא הרועה ונטל שה מן העדר או סלע מן הכיס דרך גניבה שלא יכיר המפקיד הלא בדעת השומר שהבעלים לא ידע מזה כלום ולא ירגיש לתובעו והוא גנב גמור שמוציאו מרשות בעלים והבעלים לא ידע את מי לתבוע, א"כ לא שייך לומר שלא יתחייב אלא בשבועה שתיכף שלוקח ממנו הרי הוא גונבו שהרי סבור שלא יתוודע לבעליו, נמצא דמתחייב בגניבתו כפל, וזה דברי רבינו שומר כו' כגון שגנב טלה מעדר כו' וסלע מכיס כו' צייר רבינו בגוונא דסבור לגנוב מהבעה"ב שלא ירגיש ולא ידע לתבוע אותו שלא ידע אם חסר מהעדר שה או סלע מהכיס, ולזה פירש מרן והכא שאני שמכלל מה שהופקד אצלו לקח קצת בדרך גניבה וברור:

''' ולפ"ז ''' מש"כ רבינו בפרק ג' הלכה ד' היתה פרה שאולה כו' דרך גניבה כו' פירושו ג"כ על אופן ציור זה שהשאיל לו עדרו וכיו"ב, דאם לא השאיל עדרו רק פרה לבד איך יתכן דמשלם כפל הלא היה חייב לשלם לו ממון ועל גוף החפץ לא משלם כפל. ולפ"ז א"ש מה שהקשו בתוספות דף נ"ז ע"ב דנמצא שומר שכר משלם כפל בטוען טענת גנב והוא היה שומר בבעלים אף דא"כ פטור מן השבועה [ובירושלמי שבועות פלוגתא ופירשתי בחדושי] רק דכיון דמיפטר משבועה תו אשתכח דבטענתו נגנבה הרי מיפטר מתביעת המפקיד והוי גנב כמו שו"ח שטוען טע"ג ונשבע דנסתלק המפקיד ממנו בטוענו שנגנבה בלבד. ויתכן דרבנן בתוספות כתבו ושמא אין שייך כפל בטוען טע"ג בענין זה, היינו דנסתפקו בהך סברא אם מיפטר בלא שבועה תו אינו צריך שבועה להתחייב בכפל שהרי הפסיד לבעלים ונגמר כפירתו בלא שבועה כמו כל שומר בשבועה. אמנם המובן הפשטי שנסתפקו אם בבעלים אינו שומר כלל ורחמנא לא חדשה כפל רק בשומר שטוען טע"ג לא באיש אחר ויעוין נתיבות סוף סימן רצ"א ודוק. ואף לפי פירושי בתוס' דבאופן זה מתחייב כפל בלא שבועה. נראה דוקא היכי דסיבת השמירה היה לפוטרו משבועה כמו בשומר בבעלים אז נתחייב כפל בטוען טע"ג. אבל אם סיבת פטורו מהשבועה היה לא מצד השמירה ודאי דאינו חייב כפל בלא שבועה דלא פלוג רחמנא, וכמו שדעת רבינו דבהיה השומר חשוד על השבועה מיפטר בטוען טע"ג מלשלם ואטו יתחייב כפל השומר החשוד בטוען טע"ג בלא שבועה, וזה לא שמענו דגדרי התורה הולכים עפ"י דרך המצוי והרוב. ואולי בשומר חשוד שאינו יכול לשבע מפני שהוא חשוד חשיב כגזלן כאילו טעין טענת נאבד וכיו"ב, ובשומר שגנב יצא לרבינו מהך סוגיא דפרה שאולה יעוין ש"ך סימן שמ"א דברים צודקים, כן נ"ל לפי פירוש הכסף משנה אם כי לאחרונים דרך אחר בפירוש דברי רבינו ודוק היטב:

'''ואע"פ שהחזיר וכו':''' 

''' במגיד ''' ואין המנין פוטר כו'.

''' נ"ב ''' ורמב"ן במלחמות הסכים לזה וכתב באורך עיי"ש. ובחידושי לגמרא הארכנו בעומק השיטה:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}