עריכת הדף "אור שמח/ביאת מקדש/ט"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== ב ==

'''משל"מ. ''' ר"י מחייב כו'.

''' נ"ב ''' וכן רבא בעי לדידיה:

== ו ==

'''שנאמר באיברים [והקריב] הכהן הכל המזבחה.''' 

''' נ"ב ''' כצ"ל, וט"ס נפל בד"ק שכתוב והקטיר:

== ז ==

'''וכן הדלקת הנרות כשרה בזרים כו' מותר לזר להדליקן.''' 

''' עיין ''' השגות, ובכס"מ וטעמו של רבינו כיון דלאו עבודה היא כו' כמו שחיטה שהיא כשרה בזרים עכ"ל. ונראה מהא הוי סעד להראב"ד דכמו דאמרו בפרק טרף בקלפי דשחיטת פרו של כ"ג ביוהכ"פ כשירה בזר דשחיטה לאו עבודה, ופירושו ע"כ דאין זר חייב עליה ולא נפסלת אם שחט זר אבל ודאי מצוה בכהן דכתיב בקרא ושחט אהרן את פר החטאת אשר לו, ובמשנה תנן שחט ובגמ' ר"פ השוחט פריך על מירק כו' א"כ הוי עבודה באחר כו' חזינן דפר מצותו להשחט בכ"ג, כן כי אמרו גבי הדלקה לאו עבודה אבל מכל מקום מצוה לכ"ג להדליק, וברור, ובזה א"ש מה שדחקו אמוראי קמאי {{ממ|בדף י"ב}} לומר דכי נטמא כה"ג במה מחנכין אותו ולא אמרו דעבודתו מקדשתו וכמו כלי שרת דאמר בירושלמי קדושין ומתקדשין כאחד וכמו דמשני ר"פ. ולפ"ז א"ש דכי נטמא כ"ג קודם שחיטת פר במה מחנכין לכ"ג דלא שייך לומר שהשחיטה מחנכתו כיון דאינה נפסלת בזר ליכא למימר דיתקדש מהך עבודה גופא דאינה מוכחת עליו שהוא כ"ג, ולא דמיא לכלי שרת דכלי חול פוסל עבודה, ולפ"ז איך יקויים המצוה דכה"ג ישחוט כיון דאינו נעשה עדיין כה"ג בהך שחיטה, וע"כ אמרו באבנט או דמהפך בצינורא ודוק. ויתכן דלמ"ד דכשירה בזר יסבור דמן התורה אין מצוה לשחוט בכ"ג, והא דכתבה רחמנא שאהרן ישחוט הוא או כמו שכתבו האחרונים דבמדבר הואיל ונחירה היה בחולין שחיטה עבודה הוא ומצוה בכהן, או כמו דפירש הגר"א בשיטת המדרש דאהרן בעצמו היה נכנס בכל יום בעבודות אלו ואז היה מצוה שישחוט הפר אבל לדורות כשירה בזרים ואכמ"ל, ובחידושי תורה הארכתי ליישב מה דכתיב גבי אהרן הדלקה, ומה שכתב רבינו לחוץ פירוש חוץ להיכל בעזרת ישראל ופשוט, ומה דאיתא בתו"כ שלא יתקן מבחוץ הוא על ההטבה ונתינת שמן ופתילה דבעי כהונה ואינה כשירה רק בפנים ודוק:

== יא ==

'''טבול יום ומחוסר כפורים שנטמא.''' 

''' פירוש ''' דמחוסר כפורים לשיטת רבינו אינו חייב על כניסה בעזרה והוי טמא איסור מוסיף לענין כניסה שאם יכנוס בעזרה יתחייב כרת וקרבן, וטבול יום שנטמא לשיטת רבינו אינו חייב טבו"י על אכילת קדשים כרת כמוש"כ סוף פרק י"ח מפסולי המוקדשין, ועכשיו שנטמא חייב כרת וקרבן והוי איסור מוסיף, אבל איסור כניסה להר הבית לא שייך בנטמא טומאת מת דמותר במחנה לויה, ואם טבול יום נעשה מחוסר כפורים לא ידענא מאי איתוסף ביה, רק אם נאמר דהוי טבול יום מטומאות מגע ונעשה מחוסר כפורים למאן דאמר מחו"כ דזב כזב דמי ולא הותר בצבור א"ש קצת דהוי איסור מוסיף שלא יהא מותר בצבור. אמנם שימוש דטמא ושימוש דטבול יום נפקא להו מתרי קראי טמא מקרא וינזרו מקדשי ב"י ולא יחללו, וטבול יום מקרא דקדושים יהיו כו' ולא יחללו כו' אבל מחוסר כפרה ששמש נפ"ל מקרא דוכפר עליה וטהרה מכלל דקודם דין טמא יש לו וא"כ הוי מקרא חד ואיך שייך לחייבו שתים, לכן דייק רבינו טבו"י או מחו"כ שנטמא, ואולי דטבול יום שנעשה מחו"כ הוי מוסיף דאף כי יערב שמשו מכל מקום כל שלא יביא כפרתו יהא אסור, והוי כמו שכתב בהשגות הלכות שבועות פ"ד בנשבע שלא יאכלנה היום וחזר ונשבע שלא יאכל דכיון דהוי מוסיף בזמן הוי מוסיף יעו"ש, אמנם לדעת רבינו מוסיף בזמן לא הוי מוסיף, ואולי יש לחלק דאם יעבור על השבועה הראשונה תו לא מצי לחול שניה דכבר אכל מקצתה אבל כאן איסור כניסה בכל זמן איתא ודוק היטב:

== יד ==

'''לא ישמש במקדש לעולם.''' 

''' בתוספתא ''' בשעת היתר הבמות מותר פירוש ששמשו בבמת יחיד והקריבו חטאות ואשמות או פסחים דברים שאין מקריבין בבמה קטנה מ"מ כיון דהותר לנדרים ונדבות ואין חיוב כרת על ההקרבה לא קנסינהו רבנן ומותרין לשמש במקדש ויעוי' זבחים {{ממ|דף קי"ד}} ופשוט:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}