עריכת הדף "אורים/חושן משפט/קנ"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

{{עוגןמ|א}} '''אלא קול בעלמא.''' כתב הסמ"ע דאין הדבר מפורסם בין הבריו' אלא קול בעלמא אבל המחזיק עצמו מודה שבתורת משכון בא לידו ואח"כ קנאו עכ"ל ועיין לעיל מ"ש בזה ע"ש:

{{עוגןמ|ב}} '''אינם אלא כמלוה ע"פ.''' הסמ"ע כתב דאם לא נעשה זה באונס להנצל מיד עושקו רק עשה ערמה בעצמו שנתנה בתחילה לאיש אחר ואח"כ נתנה לזה במכירה ה"ל מלוה בשטר ונסתייע מדברי הרשב"א והרב הט"ז השיג על הסמ"ע ודעתו דאף בכה"ג הוי מע"פ דהא שטר לא ניתן לכתוב ועיין תומים דהדבר ברור אם אין מכווין לאונסו להבריח מאונסו דניתן ליכתוב וגובה משעבדי והדבר מבואר בגמ' ואין צריך לפנים ע"ש:

{{עוגןמ|ג}} '''חזקה לעולם וכו'.''' כתב סמ"ע בד"ר הוכחתי דלא כתב הרא"ש כן כ"א במשכנתא והדומה לו דלא נשתנה שמם וענינם משא"כ בבן אומן ואריס ומי שירד לנכסי א"א או גר שנתגייר או לקחו מהכותי ונשתהה בידו אח"כ ג"ש דאף דבתחילת ירידתן לתוכו לא היה להן חזקה מ"מ כשהחזיק אח"כ ג"ש וטוענין בפני הודה לבעל או לאומן ואריס שמכרה לו נאמן במיגו וכו' ע"ש ועיין תומים שכתבתי שדינא דסמ"ע נכון בהרא"ש אבל אין צריך לדחוק ולחלק כמ"ש הסמ"ע רק הטעם נכון לחלק הוא דידוע שבא לידו בתורת משכון אין לו חזקה לעולם דה"ל עדי ראה וכדומה משא"כ בבן אומן ואריס ע"ש באריכות אשר כך מפורש בחדושי הרמב"ן בשם י"מ וכיון להרא"ש ע"ש:

{{עוגןמ|ד}} '''ואינם יודעים לכמה שנים.''' בטור הביא דעת הרמב"ן שהוא דיעה ראשונה דבידוע דירד לתוך השדה בתורת משכנתא אין לו חזקה לעולם ודעת הרמ"ה חולק היא דיעה שניה הנזכר פה וכתב ומדברי א"א הרא"ש יראה כדברי הרמב"ן וכתב הר"י אם העידו עדים וכו' וזהו דיעה ג' הנזכר כאן והפרישה תמה על הטור דה"ל להקדים דעת ר"י סמוך לדעת הרמ"ה וגם ה"ל ליכתוב ור"י כתב וע"ש מה שדחק ועיין תומים שפלפלתי בחכמה והעליתי שדברי הטור נכונים ולשונו לשון זהב ע"ש:

{{עוגןמ|ה}} '''להחזירה מיד.''' ל"ד הוא דהא מסיק הטו"מ דמיירי דכבר אכל כדי דמי התביעה אלא ר"ל דצריך לשלם כל הפירות משעה שכלו ימי המשכנתא סמ"ע:

{{עוגןמ|ו}} '''קודם שיאכל וכו'.''' הטעם דבקרקע אף שכבר החזיק בו ג"ש אחר שני משכנתא ל"מ בה תפיסה דקרקע בחזקת בעלים עומדת וכיון דמודה דלא לקחה ה"ל מגו להוציא וכו' סמ"ע ע"ש והש"ך השיגו באריכות ועיין תומים שדברי הסמ"ע אינם מובנים וגם הש"ך לא דיבר נכונים והעליתי ת"ל פי' מספיק ונכון ולרוב אריכות אין רצוני להכפיל וע"ש:

{{עוגןמ|ז}} '''עד כדי שיאכל.''' עיין תומים שהבאתי קושית הב"ח דקודם שיאכל בלא"ה א"נ כמ"ש בס"ק הקודם ולק"מ דיש חילוק בין מלוה ע"פ לשטר ע"ש ועיין עוד מה שיש לדקדק ואף כי תרצתי מ"מ הדבר צ"ע כי התי' דוחק ע"ש:

{{עוגןמ|ח}} '''נוטל בלי שבועה.''' ועיין תומים שדעתי שהמחבר העתיק רק דברי הטור דלשיטתו אזיל וס"ל מגו לפטור משבועה אמרינן אבל הוא ס"ל דחייב שבועה אך קשה אלעיל סימן קל"ג ס"ו דפסק דאינו חייב שבועה כלל וצ"ע ע"ש באריכות:

{{עוגןמ|ט}} '''אפילו אם טוען המלוה וכו'.''' הש"ך האריך בזה ודעתו להכריע כהנך פוסקים דס"ל דהלכה כר"ז דא"נ ועיקר יסודו בנוי על ב"ע לחלק בין משכנתא וכו' ועיין תומים דמב"ע אין ראיה כלל ומ"ש לפלפל בתוס' עיין תומים כי בררתי דברי התוס' על נכון ואדרבא מכח קושית הש"ך המשך בתוס' על נכון וגם תרצתי קושית המהרש"א שם ובאמת אין הכרע מכל דברי ואריכת הש"ך ע"ש באריכות אכן מ"מ לדינא יש לצדד כוותיה ממ"א אבל מ"מ הנחתי בצ"ע לדינא:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}