עריכת הדף "אורים/חושן משפט/קיט"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

{{עוגןמ|א}} '''אחת.''' פי' ביום א' דאלו מכרן זא"ז חל עיקר שעבודו על נכסים האחרונים ומכ"ש אלו לא מכר כל נכסיו רק נשאר איזה קרקע ביד המוכר א"כ תו לא יכול לגבות כלום מהלוקח דיאמרו הנחנו לך מקום:

{{עוגןמ|ב}} '''רצה גובה בינונית.''' שביד לוי ולא מצי לוי לומר הנחתי לך מקום דזהו אם הניח מקום אצל הלוה דהוא עבד לוה ומחויב לפרוע אבל בדלא נשאר ביד לוה רק ביד לוקח ראשון מ"ש זה מזה ולכך לא יכול לדחותו אצל שמעון וגם לא יכול לומר טול זיבורית ואם לאו אהדר שטרא דזיבורית ללוה קמא ותצטרך לגבות ממנו זיבורית או אפשר דמיירי דמת מוכר הראשון וכדלקמן סעיף ה' בהג"ה או דכאן לא שייך דמי יהדר הלוקח שני אין לו עסק עם המוכר הראשון דלא קנה ממנו כלל ולוקח ראשון למה יהדר הא לא טורף ממנו סמ"ע וכ"כ יש"ש:

{{עוגןמ|ג}} '''אלא עידית.''' דיכול לומר למה הרחקת שעבודי ומכרת בינונית ללוקח שני ואיך אטרח ממך אגבה ומכ"ש דאם יש בידו רק זיבורית. אבל אם בידו עידית וזיבורית לא מבעיא אי המוכר ראשון חי דמצי לומר אי שתקת וכו' ואם לאו אחזיר שטר זיבורית למרא אלא אפילו מת דל"ל הכי מ"מ כמו שאלו היה ביד הלוה בעצמו דוחהו מעדית לזיבורית וה"ה הלוקח הבא מכחו סמ"ע והיש"ש חולק אהך דינא בנשאר בידו עידית לבד ודעתו דשמעון דוחהו ללוי ועיין תומים מ"ש בזה והעיקר כהרא"ש ואפי' לוקח שני לקח שלא באחריות וא"כ אם יטרוף ממנו לא יכול לחזור על הלוקח הראשון מ"מ טורף מעדית ע"ש:

{{עוגןמ|ד}} '''אינו יכול לגבות ממנו.''' דיטעון להכי דקדקתי וקניתי קרקע דלא חזי לך כי הנחתי לך בינונית שהוא שעבודך גמרא:

{{עוגןמ|ה}} '''וי"א דגובה מזיבורית.''' היינו אם ירצה דהא שעבודו של ב"ח היה על זיבורית ביד לוקח ראשון כיון שאין לו רק עדית וזיבורית וא"כ אף מלוקח שני גובה סמ"ע ועיין מש"ל בסימן ק"ב מזה באריכות:

{{עוגןמ|ו}} '''אם נשאר בינונית.''' דמה מכר ראשון לשני כל זכות הבא לידו וכמו שראשון ביש לו ב' שדות בינונית יכול לדחותו משדה לשדה כן השני יכול לדחותו לראשון:

{{עוגןמ|ז}} '''וקנה זיבורית באחרונה.''' אפילו קנה לוי מן שמעון בינונית מ"מ אלו היה ביד שמעון יכול לדחותו לזיבורית דהואיל דהוא כאחרונה ה"ל אינך נכסים משועבדים לגבי בני חורין אף לוי יש לו זכות הלזה בכל אופן אבל אם קנה עדית באחרונה יכול לגבות מלוי דשמעון מצי אומר אי אפשי בתקנתא דחכמים וכדלקמן סעיף ה' ע"ש סמ"ע וש"ך דלא כיש"ש החולק:

{{עוגןמ|ח}} '''אין ב"ח טורף.''' דאין התנאי מהני לגבות ממשעבדי במקום שיש ב"ח דהא אפילו נזיקין דד"ת דינו בעדות ומכרו אין גובה מלוקח אם נשאר איזה שדה ביד המזיק כדלקמן בסי' הזה:

{{עוגןמ|ט}} '''מעדית שמכר.''' רק טורף מבינונית אף ע"ג דקי"ל בשלו הן שמין ואם כן נעשים אצל הלוה בינונית עדית דה"מ בשלא היה לו בעת הלואה עדית אבל אם היה לו בעת הלואה כבר חל שעבודו על הבינונית ותו לא פקע סמ"ע ופשוט רק הש"ך דעתו דבבינונית א"י לדחותו מבינונית לבינונית רק ביד המלוה רשות ליקח איזה בינונית שירצה דהיינו כמו עדית והוא שעבד לו עדית ועיין מש"ל בסי' ק"ב:

{{עוגןמ|י}} '''וגובה ניזק בעדית.''' אע"ג דלית שטר ואיך יגבה ממשעבדי נזקין אית ליה קלא ולכך טורף סמ"ע ועיין תומים מ"ש מזה לדלעיל סימן ס"ו סל"ה ומ"ש לחלק בין נזקי ממונו כגון שור שנגח ובין נזקי גופו ע"ש:

{{עוגןמ|יא}} '''יש מי שאומר ששומעין לו.''' דעת הסמ"ע דוקא בטוען ברי אבל אם אין טוען ברי שהוא המוקדם והניח מקום אין טוענין לו ואני הארכתי בתומים דליתא אלא לדעת זו בכל גוונא טוענין לו. גם כתבתי בתומים אע"ג דמדברי רמב"ן בעל דיעה זו משמע דוקא בידעינן דאיכא חד דקדים לחבריה רק לא ידעינן איזהו אבל בדלא ידעינן ויוכל להיות שקנו שלשתן כאחד לכ"ע נכנסו תחת בעלים מ"מ כתבתי דעת הטור ומחבר לשיטתם דאף בזו לדידן דקי"ל ע"מ כרתי מספק לא מפקינן:

{{עוגןמ|יב}} '''שהרי שלשתן קנו ביום א'.''' וה"ה חודש אחד או שאין נכתב זמן כלל דמ"ש דאין הקנין חל רק אחר זמן הניכר מתוך שטר שאז נעשה ועיין תומים:

{{עוגןמ|יג}} '''עד סוף היום כו'.''' עיין תומים כי לפי דקי"ל כר"א עדי מסירה כרתי טעם זה צל"ע אבל מ"מ לדינא נכון מטעם שכתב הרשב"א דאל"כ כל א' יערים למכור נכסיו בזמן א' זא"ז ומפסיד הב"ח והר"ן הוסיף כיון דא"י לטרוף מב"ח ה"ל כנשתדף ב"ח דגובה ממשעבדי ולא קשה מן לעיל סי' מ"ג סכ"ג דשם אפסיד' בידים דלמה לקח שטר בלי הזכרת יום חודש אבל כאן הב"ח לא פעל עולה כלום:

{{עוגןמ|יד}} '''כגון שזמנם ביום אחד.''' פי' הניזקין וב"ח וכתובה כולם נעשו ביום אחד ואין ביניהם דין קדימה:

{{עוגןמ|טו}} '''וכתב להם דאקנה.''' דאז ה"ל לוה ולוה וקנה דיחלוקו וצריך לומר דגם לנזיקין כתב שטר דאל"כ מה דאקני יש בו אף דיש לנזיקין קול על דאקני לא שייך כן:

{{עוגןמ|טז}} '''ואם הניזק יפייס.''' ה"ה ב"ח דמ"ש דכל הטעם הפיוס הוא דזה נתקן אין נפרעין ממשועבדים וכו' לטובת הלוקח ואם הוא אומר אי אפשי הרשות בידו ולכך א"י לעכב וזהו שוה בניזק כמו בב"ח:

{{עוגןמ|יז}} '''שלקח עדית באחרונה.''' ואין ב"ח וכתובה גובים מן עידית דיאמר אי אפשי בתקנת חכמים שתקנו לגבות מן השדות שקנו באחרונ' רק טול כפי הדין וכן אם קנו בינונית באחרונה נוטל ב"ח ונזיקין בינונית דלגבי נזיקין אינו טוען אי אפשי וצריך לגבות מהאחרון משא"כ לגבי כתובה יטעון אי אפשי ואין לה אלא זיבורית. וס"ל למחבר אפילו מוכר חי לא מצי למימר לנזיקין טול בינונית ואם לאו אחזיר שטרא זיבורית למרא ויהיו בני חורין ותצטרך לגבות אותם דס"ל למחבר ההולך לשיטת הרי"ף ורמב"ם דלא אמרינן סברא זו וטעמו של דבר ומה ראו על ככה בגמרא עיין בתומים שהארכתי:

{{עוגןמ|יח}} '''דוקא שמת המוכר.''' דאז איך יכול להחזיר שטר זיבורית ליתומים מה יהני ויהיה כאלו היתומים קונים קרקע וכי בזו יגבה הב"ח של אביהם מה להם בשל יתומים מה שלא ירשו כלל. ולדעת רשב"א לעיל בסימן קי"א סי"ג בהג"ה דביתומים קטנים גובה משעבדי הדין פה אף במת מוכר אם הניח יתומים גדולים הוי כמו אלו המוכר חי רק צריך דלא הניח רק יתומים קטנים עיין תומים:

{{עוגןמ|יט}} '''דיכול להחזיר וכו'.''' דעת הרא"ש דיעשה קנין חדש ויקנה למוכר ודעת היש"ש דיכבוש לשטר מכירה מתחילה והיינו דאין זה שקר ועול הואיל בידו ליתנו במכירה חדשה א"כ היא היא ולכך ביתומים דא"א ליתן בקנין חדש אף כבישה לא מהני דאנן לא טענינן בעבורו שפת שקר. ודע לשיטה זו אפילו במכרן בבת אחת ובשטר אחד כל זמן שהמוכר חי אין להם אלא זיבורית דיכול להחזיר שטר זיבורית למוכר. וכ"כ התוס' בשמעתא הנ"ל ד"ה מכרן וכו' ועיין תומים שבררתי דוקא דאין ידוע דהמוכר חייב לאחרים אחר כך. אבל זולת זו דהמוכר חייב לאחרים אחר כך ליתא להך דינא דא"א להחזיר למריה דה"ל לוה ולוה וקנה משתעבד לבתרא גם כן. ומפסיד ביותר וצ"ע כי דוחק לומר דין במתנה למוכר ע"מ שלא יחול עליו שום חוב כי אם ג' הנ"ל דזה דוחק ולכן צ"ע. גם העליתי אפילו ביתומים אם הלוקח חייב למוכר יכול לומר אהדר זיבורית בתורת פרעון והיינו לגבי ניזק שלא יגבה רק בינונית אבל לא לגבי ב"ח דדינו בבינונית ע"ש:

{{עוגןמ|כ}} '''ואז יצטרכו כולם.''' פי' נזיקין בזיבורית וב"ח ג"כ ולא מצי אמרו א"כ דאין לנו רווח לכי תהדר דכל מה שיש בידו אנו דנין כאלו כבר מהודר ועומד ואפילו לא טען אנן טענינן ליה. כן דעת הרא"ש והטור והיש"ש מסכים לדעת רש"י ותוס' ב"ק דנזיקין גובה בינונית ויש לו רווחא דאלו מהדר הוי גובה זיבורית אבל לגבות זיבורית וכן ב"ח בזיבורית הרי יכול לומר לכי תהדר ומה אהנית לן דלא מהדרת ועיין תומים דעשיתי סמוכים לדברי מהרש"ל מגמרא ע"ש:

{{עוגןמ|כא}} '''מן המוכר.''' וכתב הטור אפילו יתנם משלו או יתן למוכר זוזי ועיין תומים מ"ש דנראה דוקא בלוקח בלי אחריות אבל באחריות לא שייך דיתן מתנה דמהכ"ת יתן מתנה. ועיין שם דנראה דדין זה דיהיב ליה למוכר זוזי או מטלטלין שכתב הטור איירי באפותקי על כל ג' שדות עידית ובינונית וזיבורית דבלי אפותקי בלא"ה יכול לסלק ע"ש:

{{עוגןמ|כב}} '''לקח בינונית באחרונה.''' דלגבי כתובה טוען אי אפשי ולגבי אינך אומר רוצה אני בתקנתא דרבנן:

{{עוגןמ|כג}} '''כולם גובים מעידית.''' היינו אם ירצה ואם אינו רוצה יכול לטרוף מלוקח שני דקנה שעבוד שלו כדלעיל בסעיף א' סמ"ע ועיין תומים:

{{עוגןמ|כד}} '''הנזיקין טורפין בעדית.''' דלא שייך הנחתי מקום כיון דהוא לוקח שני ופשוט:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}