עריכת הדף "אורים/חושן משפט/לג"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

{{עוגןמ|א}} '''חוץ מאוהב ושונא כו'.''' כי בשלמא לדין אין דעתם סובל לראות זכות לשונא וחובה לאוהב משא"כ בעדות שהם אומרים מה שראו ומה ששמעו ולא נחשדו ישראל לשקר בשביל אהבה או שנאה סמ"ע ופשוט ועיין תומים שכתבתי מ"ש מהרש"ל דשונא מוחלט שכנגדו עומד עליו כמעט להרגו וכדומה פסול להעיד דשונא כזה ודאי נחשד שינקם בו להעיד עליו שקר ואני כתבתי דאין לו ראיה ברורה מש"ס ואין לחדש דין מסברא וכן העליתי דמשרתי בית כשרים להעיד ע"ש דכן עמא דבר ועשיתי לו סמוכים מדברי הרמב"ם אבל לדון צ"ע דהוי אפשר בכלל אוהב ושונא וכן נראה מדברי הרדב"ז דאלו המה בכלל אוהב ושונא ושושבין כשר לעדות היינו לאותו דבר שנעשה בו שושבין כך העליתי בתומים דלא כבעל כה"ג דנסתפק בזה:

{{עוגןמ|ב}} '''האחים כו'.''' כך למדו חז"ל מקרא לא יומתו אבות על בנים היינו בעדות בנים והאבות היינו האחים ובניהם שלא יעידו זו לזו ולכך הם ראשון בראשון שהם נקראים אבות בתורה והבנים זה לזה הם שניים ונקראים בנים בתורה גמ':

{{עוגןמ|ג}} '''ואצ"ל שלישי בשני.''' דל"ת הואיל ולא אתפלוג דרא כ"כ נפסל קמ"ל דלא סמ"ע ולשיטתו אזיל ועיין מ"ש אח"ז:

{{עוגןמ|ד}} '''דג' בראשון פסול.''' הוא דעת ר"ת ובשיטתו נחלקו אי הוא פסול דאורייתא או דרבנן דאפשר דהא דדרשינן מיתורא דקרא הוא רק אסמכתא בעלמא סמ"ע:

{{עוגןמ|ה}} '''ונ"מ לענין עדי קדושין.''' היינו אם קידש בפני ג' בראשון צריך גט דאולי לא אמרו חכמים רק להחמיר ולא להפקיע קדושין:

{{עוגןמ|ו}} '''וי"א דקרובי אם כו'.''' ה"ה קרובי אישות וכ"כ הרמב"ם להדיא ורמ"א סמך דכ"ש הוא מן קרובי אם ודעת הש"ך דאם קידש בפניהם אין חוששין לקדושין כלל ועיין בתומים שהעליתי דיש להחמיר ולהצריך גט וע"ש שהארכתי בביאור דברי הרמב"ם:

{{עוגןמ|ז}} '''מפני שהוא מופלג.''' ואפילו בעלמא אמרינן חד בעל כאשתו כאן דאפלוג דרא אפילו חד בעל נמי לא אמרינן תשובת הרא"ש:

{{עוגןמ|ח}} '''אם דנין כו'.''' והא דמכשירין היינו אם יש לה ממון שאין לבעלה רשות בו:

{{עוגןמ|ט}} '''לא יחתמו שטר ביחד.''' דאולי יטעו הדיינים ויפסלו השטר ונמצא זה מפסיד ת"ה וסמ"ע. וכתב הש"ך ה"ה שלא יהיה עם בעלי דברים שני בשני תרי בעל דה"ט שייך ג"כ בזו ועוד כתב הש"ך ה"ה שני דיינים לא יהיו כך וזה אינו נראה דהא ב"ד לא דייקי בתר ב"ד ומה שהחמיר מהרא"י בחליצה שלא יהיו הדיינים כך הוא משום חומר איסור כמו שכתבתי שם להדיא והבו דלא לוסיף בדבר שאין בו שרש פיסול כלל:

{{עוגןמ|י}} '''אבל מעיד כו'.''' מאשה אחרת הרצון כי כך הם מפרשים הא דקי"ל כר"י דגיסו לבדו ולא בנו וחתנו היינו מה שיש לו מאשה אחרת אבל מאותה אשה אפילו חתנו פסול דה"ל ראשון בשני תרי בעל והי"א סבירא להו דמה שאמרו גיסו לבדו לא אמרו על מה שיש לו מאשה אחרת דפשיטא ומה קמ"ל אלא אתו להכשיר חתנו מאותה אשה ולא בנו וזהו ראשון בשני תרי בעל דאיירי בגיסו שנשואים לב' אחיות:

{{עוגןמ|יא}} '''ונ"ל בדיעבד דינו דין.''' דאינו אוהב לגמרי שיפסל בדיעבד וכתב הסמ"ע ששמע דהפי' לדון זה את זה אבל שידונו הם ביחד אחרים כשרים דמה בכך שהם אוהבים אדרבא יהיו נוחים זה לזה בהלכה:

{{עוגןמ|יב}} '''אחי האח כו'.''' ראובן היה לו בן מרחל ושמו יוסף ולאה היה לה בן מיעקב ושמו יהודה ואחר כך מתה רחל וגם יעקב ונשאת לאה לראובן והולידה בן שמעון א"כ שמעון אח ליוסף ואח ליהודה אבל יוסף אין לו קורב' כלל עם יהודה רק אחיהם שמעון אח משותף לשניהם וקמ"ל דיוסף מעיד ליהודה:

{{עוגןמ|יג}} '''לא לבנה כו'.''' דעת הסמ"ע לשיטת המ"ד דג' בראשון כשר מעיד הבעל לבן חורגו דהוא עם אשתו ראשון בראשון ועם בנה שני ועם בן בנה ג' וכן עם אביה שני ואבי אביה שלישי והוא כשר לאבי אביה ועיין בתומים שהארכתי בישוב דברי הטור לשיטת הסמ"ע ודעתי לחלק לשיטתו לדברי הטור דהוא יעיד לאבי חמיו אבל אבי חמיו לא יעיד לו והוא מעיד לבן בנה אבל בן בנה לא יעיד לו ע"ש מילתא בטעמא ומ"מ העליתי עיקר כדברי הט"ז החולק וס"ל דלכ"ע פסול לבן בנה ופסול לאבי אביה בשום צד ואופן ובלי הבדל וכן נכון ומסתבר:

{{עוגןמ|יד}} '''הארוס כו'.''' אפילו להעיד לחובתה דלגבי נפשה הוי כמו קרוב גמור ופסול בין לזכות ובין לחובה גמ':

{{עוגןמ|טו}} '''אין פוסלין כו'.''' אבל מתחילה אין מקבלין עדות כ"מ ברמב"ם וכ"כ הכ"מ בשם עיטור וגאון ודלא כהרא"ש דס"ל מקבלין אפילו לכתחילה:

{{עוגןמ|טז}} '''שהרי פסולים להעיד לו בין לזכות וכו'.''' ובטור קאמר עוד הוכח' דאי משום אהבה הא אוהב גמור יכול להעיד:

{{עוגןמ|יז}} '''דגר שנתגייר וכו'.''' עיין בש"ך דדוקא אם לידתן ג"כ שלא בקדושה אבל אי לידתן בקדושה פסולים להעיד ויפה כתב ועיין תומים שהעליתי דבר מה בישוב דברי הב"י:

{{עוגןמ|יח}} '''אם מתה אשתו כו'.''' ה"ה נתגרשה ש"ך:

{{עוגןמ|יט}} '''אם מיהו נפסק הדין כו'.''' פירוש דהעידו לפני ב"ד ונמצא דהיו קרובים ופסלו עדותן ונפסק הדין ואחר כך נתרחקו וביקש לחזור ולהעיד כי איירי דהיה תחילת' בכשרות מ"מ לא מהני עדותן כי עבידי לחזק דבריהם הראשונים כן הוא בעיטור וכן כתב הש"ך ועיין תומים כי פירשתי דאיירי דהעדים שהעידו כן תחילה חשבו כי ב"ד יודעים מקורבת' ולכך לא דקדקו וע"ש כי עם כל זה העליתי דדין זה צ"ע ובמחלוקת שנוי' ע"ש:

{{עוגןמ|כ}} '''כשהיה חתנו.''' דכתיב והוא עד או ראה כו' אם לא יגיד ש"מ דבעינן שיהיה ראוי לעד בשעת ראיה והגדה סמ"ע וכן אם היה יודע עדות לאשתו בעת שהיא אשתו ואחר כך נתגרשה א"י להעיד דה"ל תחילתו בפסול ש"ך:

{{עוגןמ|כא}} '''ויש מי שמכשיר.''' דהא אין לו תועלת לש"מ סמ"ע ועיין תומים דהעליתי דלא נחלקו רק בצוואת ש"מ באופן דאם עמד אינו חוזר אבל אם יכול לחזור לכ"ע כשר ע"ש:

{{עוגןמ|כב}} '''בפיסול ממון כו'.''' עיין מש"ל בסימן ל"ז באריכות:

{{עוגןמ|כג}} '''והם מעידים עליו שלוה כו'.''' א"כ עי"כ עושים טובה לערב כי אף דיכפור הלוה הערב הוא איש אמונים מ"מ לא יכפור וישלם אבל בעדותן מתחייב הלוה אלא אפילו מעידין שפרע הלוה ואם כן עי"כ גם הערב מיפטר מכל מקום הואיל והם קרובים לערב ועדותן נוגע לערב הן לזכות והן לחובה בטל כל עדות והא דלא אמרינן פלגינן דבורם עיין בתומים ס"ק י"א ועיין מ"ש בתומים דפשיטא אם יש ביד המלוה שטר והם מעידים שפרוע דבטלה העדות ע"ש:

{{עוגןמ|כד}} '''קרובי נרצח כו'.''' כיון דאין להם הנאה בעדותן ואי לעשות נקם ברוצח בשביל זה לא מיקרי נגיעה ולכן אף הנרצח גופי' יכול להעיד ועל ידי עדותו הורגים הרוצח כשאינו טריפה אבל אם הוא חי ולהעיד שישלם שבת ורפוי ודאי דאינם מעידים דה"ל נגיעת ממון סמ"ע ועיין תומים דהעליתי נרצח גופיה וקרובי יורשי נרצח מעידין לכ"ע אבל קרובי נרצח במחלוקת שנוי'.

{{עוגןמ|כה}} '''או שקרובים לדיינים פסולים.''' משום דדיינים לא יקבלו הזמה על קרוביהם ובעינן עדות הראוי להזמה וד"מ הביא בשם ר"י ונ"י דהואיל דבד"מ לא בעינן עדות שאתה יכול להזימו אף הדיינים יכולים להיות קרובי' לעדים סמ"ע ועיין תומים שכתבתי דלכ"ע בד"מ א"צ עדות הראוי להזמה ואם אמרו א"י בחקירות עדותן כשרה רק הפוסלים דיינים הקרובים לעדים משום דאף דלא בעינן ראוי להזעה מ"מ בעינן אם באמת כוונו היום והוזמו שיהיו ב"ד המקבלים הזמה ולא יצא משפט מעוקל שיבאו מדמין ואין שומע ע"ש ודלא כש"ך דפוסל בא"י בחקירות וכתב הב"י דטריפה אינו מעיד אפילו בד"מ משמע מדבריו דהוי פסול הגוף ובד"מ וסמ"ע נתנו הטעם משום דהוי עדות שאי אתה יכול להזימן וא"כ למ"ד דלא בעי בד"מ עדות שאתה יכול להזימן אף טריפה כשר והש"ך השיג על כולם כי ודאי דטריפה אינו פסול הגוף וגם אין ענין כלל להעיד בד"מ אי הוה עדות שאתה יכול להזימו או לא דבד"מ שישלם את אשר העיד בשקר שייך אף בטריפה דממון שלו שוה לשארי בריאים ולא אמרו רק בד"נ דהוא למקטל גברא בזו הוי עדות שלו אי אתה יכול להזימו דיאמרו גברא קטילא קטל משא"כ בד"מ דמ"מ ממון חסרו ונכון הוא אלא שבתומים הלצתי בעד הרב ב"י דלא לשוויניה לטועה גמור בטעות מפורסם ע"ש:

{{עוגןמ|כו}} '''פסולים.''' ודעת התו' וכן רבים מפוסקים המכשירים ולכך לענין מעשה לפסול בדיעבד יש ליישב כי צ"ע ב"ח וש"ך:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}