עריכת הדף "אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/כתובות/נז"

== יום חמישי ה אלול תשפ"ב - מסכת כתובות דף נז ==
=== שהיית י"ב חודש בנישואי רבקה ===
;דין בתולה ובוגרת ששהתה י"ב חודש
שנינו במשנה במסכת כתובות {{ממ|[[בבלי/כתובות/נז/א|נז.]]}}: נותנין לבתולה שנים עשר חודש משתבעה הבעל, לפרנס את עצמה.... [- בתכשיטין. רש"י] ולאלמנה שלושים יום. הגיע זמן ולא נישאו, אוכלות משלו ואוכלות בתרומה...

והגמרא {{ממ|[[בבלי/כתובות/נז/ב|נז:]]}} דנה במקור שיעור הזמן של י"ב חודש: מנא הני מילי, אמר רב חסדא, דאמר קרא {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/כד#נה|בראשית כד נה]]}} "ויאמר אחיה ואמה תשב הנערה אתנו ימים או עשור". ומבררת הגמרא שודאי לא היתה כוונתם לשני ימים או עשרה, שאם כן ראוי היה להקדים את עשרת הימים לפני שני הימים, כי אין הדרך לבקש שתשאר שני ימים ואם לא - עשרה. אלא ודאי ש'ימים' הכוונה ל'שנה' וכמו שמצאנו במקום אחר {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/כה#כט|ויקרא כה כט]]}} "והיתה גאולתו עד תום שנת ממכרו ימים תהיה גאולתו" הרי ש'ימים' הם 'שנה'. ומכאן למדו חז"ל שדרך ליתן לבתולה שנים עשר חדש קודם כניסתה לרשות הבעל.

עוד מבואר בסוגיא שאם שהתה בבגרותה י"ב חודש, שוב אין נותנים אף לבתולה אלא שלושים יום: אמר רב פפא, הכי קאמר, בוגרת שעברו עליה שנים עשר חדש בבגרות, ונתקדשה, נותנין לה שלשים יום כאלמנה. ופירש [[רש"י/כתובות/נז/ב|רש"י]]: שכיון שבגרה היא מכינה תכשיטין קודם בגרות, שאינה רוצה לשהות עוד.


;קושיית הדעת זקנים והמזרחי איך לומדים דין י"ב חודש מרבקה שהיתה בוגרת
והנה בברייתא המובאת בגמרא ביבמות {{ממ|[[בבלי/יבמות/סא/ב|סא:]]}} איתא: "בתולה", אין בתולה אלא נערה, וכן הוא אומר {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/כד#טז|בראשית כד טז]]}} "והנערה טובת מראה מאד בתולה". ותמהו התוספות {{ממ|[[תוספות/יבמות/סא/ב|ד"ה וכן]]}} שמדברי הגמרא משמע שרבקה היתה נערה, ואילו בסדר עולם מפורש שהיתה בת שלש. ועוד הביאו התוספות דברי ה"ר שמואל חסיד משפיר"א שהוכיח שרבקה היתה באותה עת בת י"ד, שאף דבריו מבוארים לפי סוגיית הגמרא ביבמות אך נסתרים מסדר עולם. ומכח סתירות אלו הסיקו התוספות ש'צריך לומר דמדרשות חלוקים זה על זה'.

והמזרחי {{ממ|[[מזרחי/בראשית/כה#כ|בראשית כה כ]]}} העיר שמסוגיית הגמרא בכתובות מוכח שלא היתה בת י"ד שנה, שהרי אילו היתה בת י"ד שנה - הרי כבר שהתה בבגרות יותר מי"ב חודש, ואם כן כיצד דרשו חז"ל ממה שאמרו 'תשב הנערה איתנו ימים', שנותנים לבתולה י"ב חודש משתבעה הבעל כדי לפרנס את עצמה, הלא לרבקה עצמה לא היו צריכים לתת שנים עשר חדש כיון שהיתה בוגרת שעברו עליה י"ב חודש שדינה שנותנים לה שלושים יום כאלמנה. אלא מוכח מכך שדעת סוגייתנו כדעת הסדר עולם שרבקה היתה בת שלש כשנשאת, וממילא אפשר ללמוד מכך לכל בתולה שנותנים לה י"ב חודש. 

ובאמת שורש השאלה נמצא כבר בדברי הראשונים, וכך מביא בדעת זקנים מבעלי התוספות שהקשה הרב משה שלמה בר אברהם המכונה אנסימא"ן, מאי האי דאמרינן 'נותנין זמן לבתולה שנים עשר חודש', וילפי לה מקרא דכתיב 'תשב הנערה' וגו'. והיאך מצינו למילף מרבקה, והלא בוגרת היתה באותו זמן, ואמרינן התם דלבוגרת אין נותנין כי אם שלשים יום כמו לאלמנה, והניח בצ"ע.


;יישוב המהרש"א שרבקה לא הביאה שתי שערות עד י"ד שנה
המהרש"א {{ממ|[[מהרש"א - חידושי הלכות/יבמות/סא/ב|יבמות שם]]}} הביא את קושיית הרא"ם וכתב ליישב באופן פשוט, שכן יש לומר שבאמת סוגייתנו מסכימה עם דעת הר"ש חסיד שרבקה היתה בת י"ד שנה, אלא שמכל מקום לא היתה 'בוגרת', וזאת לפי שלא הביאה באותם שנים שערות, וכל זמן שלא הביאה שתי שערות הרי היא קטנה, ונותנים לה י"ב חודש. וצריך לומר לפי זה שאף שנקטה התורה לשון 'נערה' על רבקה, היינו שבאה לכלל שני נערות אך עדיין לא היתה נערה ממש כל זמן שלא הביאה שתי שערות.

ובפני יהושע {{ממ|[[פני יהושע/כתובות/נז/ב|כתובות שם]]}} עמד אף הוא על קושיא זו, והוסיף להקשות עוד שהרי באותה שעה עדיין לא נתקדשה רבקה, לדעת הסוברים שאליעזר לא השתחרר באותו הזמן, ואין עבד נעשה שליח לקידושין. וביאר הפני יהושע, שבאמת קודם מתן תורה לא שייך לגבי לבן ובתואל כל אלו חילוקי הדינים, אלא שעיקר הראיה היא דאורחא דמילתא דתכשיטי כלה לפרנס עצמה צריכה י"ב חודש. ואחר שניתנה תורה ונתחדשה הלכה בדיני קידושין וענייני נערות ובגרות, ממילא נשתנה בכל אחת לפי מה שצריך, עכ"ד.


;קושיית רבי יצחק בונאן ורבי ישעיה פיק דאין למדים מקודם מתן תורה
ובספר אהלי יצחק {{ממ|לרבי יצחק בונאן, שם}} הקשה כיצד למדים מרבקה, והלא כלל בידנו שאין למדים מקודם מתן תורה, וכמו שהביאו התוספות {{ממ|[[תוספות/מועד קטן/כ/א|מו"ק כ. ד"ה מה]]}} מהירושלמי {{ממ|[[ירושלמי/מועד קטן/ג/ה|מו"ק פ"ג ה"ה]]}} שלכך אין למדים אבילות שבעה מ'ויעש לאביו אבל שבעת ימים' {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/נ#י|בראשית נ י]]}}, וכה"ק רבי ישעיה פיק {{ממ|שאילתות, פ' ויחי, שאילתא לה, שאילת שלום אות מה]]}}. 

ובאהלי יצחק כתב ליישב על פי מה שכתב מהר"ש יפה בספרו יפה מראה {{ממ|קעב ע"ג, הו"ד ביבין שמועה למהר"ש אלגאזי [[יבין שמועה/ש|כלל ש']]}} שכלל זה שאין למדים מקודם מתן תורה הוא דוקא באופן שאין הדין מבואר מסברא, אבל מילתא דמסתברא אין לחלק בה בין קודם מתן תורה לאחר מתן תורה. ועפ"ז כתב שכיון שקודם מתן תורה רואים אנו שנתנו י"ב חודש לכלה כדי להכין תכשיטיה, שוב ילפינן מינה גם לאחר מתן תורה. ודבריו עולים בקנה אחד עם יישוב הפני יהושע על קושיית המזרחי, שאף שמצד דיני התורה בוגרת ששהתה י"ב חודש היא ודינה בשלושים יום, מכל מקום הראיה היא לגוף הסברא שנותנים לכלה י"ב חודש להכנת תכשיטיה.


;שורש יישוב המהרש"א בדברי הרמב"ן הרשב"א והתוספות
וההפלאה {{ממ|[[הפלאה/כתובות/נז/ב|שם]]}} הביא קושיית הפני יהושע, וכתב ליישב שבודאי אי אפשר להוציא הפסוק מפשוטו, אשר מפורש בו 'נערה' ולא בוגרת, ועל כרחך צריך לומר שלא הביאה שתי שערות וממילא אינה בוגרת, ומה שהר"ש חסיד חידש שהיתה בת י"ד לא בא לומר שהיתה בוגרת אלא רק להפקיע מהמבואר בסדר עולם שהיתה בת שלש שנים. והיינו כיישוב המהרש"א.

ובאמת שורש יישוב זה כבר מבואר בראשונים, שכן התוספות הקשו ממשמעות הגמרא ביבמות שהיתה נערה על ברייתא דסדר עולם שהיתה קטנה, והרמב"ן {{ממ|[[רמב"ן/יבמות/סא/ב|יבמות שם]]}} הקשה כעין זה על דעת הר"ש חסיד שהיתה בת י"ד שנה - שאם כן בוגרת היתה ולא נערה. ויישב הרמב"ן שכיון שכינה הכתוב אותה בשם 'נערה' על כרחך ששהתה מלהביא שתי שערות שהם סימני נערות עד י"ד, וכ"כ ה[[רשב"א/יבמות/סא/ב|רשב"א]]. ובישרש יעקב {{ממ|[[ישרש יעקב/יבמות/סא/ב|יבמות שם]]}} התפלא על שלא הרגישו הפני יהושע וההפלאה, בדברי המהרש"א, המזרחי והראשונים. 

ובספר קדושת ישראל {{ממ|ברונא תקנ"ו, כתובות שם}} הכריח יישוב המהרש"א גם בדעת התוספות, שהרי התוספות הקשו מהמבואר בגמרא ביבמות שרבקה היתה נערה על דעת הסדר עולם שהיתה בת שלש, ועל זה הוסיפו והביאו את דעת הר"ש חסיד שהכריח שהיתה בת י"ד, כסיוע ויישוב לסוגיית הגמרא ביבמות. ולכאורה מה הועילו בדבריהם, הלא עתה יקשה להיפך, שבגמרא מבואר שהיתה נערה ואילו לפי חשבון הר"ש חסיד היתה בוגרת בת י"ד שנה [וכקושיית הרמב"ן]. אלא על כרחך שכוונת התוספות רק להוכיח בחשבון השנים שלא היתה בת ג' שנים, אך באמת לא היתה בוגרת אף שהיתה בת י"ד שנה כיון שלא הביאה שערות.


;ביאור ההפלאה בצדדי הטענה שתשב 'ימים או עשור' 
ועכ"פ על פי יישוב זה מבאר ההפלאה באופן נפלא את דבריהם לאליעזר 'תשב הנערה עמנו ימים או עשור', שכיון שהיתה נערה שכבר הגיעה לכלל שנותיה רק שלא הביאה שערות, ממילא היה צריך לבודקה שמא גדולה היא, אלא שבאותה שעה לא בדק אותה, ולכך אמר 'תשב הנערה עמנו ימים' - דהיינו שנה אילו נמצא שאכן נערה היא ודין נערה בתולה בי"ב חודש. 'או עשור' - אם יתברר כי אכן בוגרת היא. 

דהיינו שאף שבגמרא מבואר שבתולה בוגרת מונים לה שלושים יום, הרי איתא במדרש שהיה אליעזר מהלך לחרן מהלך שבעה עשר יום וקפץ לו הדרך, ובודאי שלא הלכו בשבת כיון שאברהם שמר שבת ומצווה על שביתת בהמתו ועבדו, הרי בידינו י"ט ימים. ומשמעות הפסוק שאמרו לו כן יום אחר הקידושין - נמצאו כ' ימים. ועל כך אמרו לו 'או עשור' - היינו עוד עשרה ימים כדין בוגרת שנותנים לה שלושים יום.

ובספר משמרות כהונה {{ממ|לרבי אברהם יצחקי, יבמות שם}} כתב לבאר עפ"ד המהרש"א את מה שנראה כסתירה בפסוקי מגילת אסתר, כי מחד כתוב בשעת הכינוס {{ממ|[[תנ"ך/אסתר/ב#ח|אסתר ב ח]]}} "ובהקבץ נערות", ובשעת ביאתם אל המלך נאמר גם כן "ובזה הנערה באה אל המלך" {{ממ|[[תנ"ך/אסתר/ב#יג|פסוק יג]]}}, ובזמן שבין ביאתה אל בית הנשים לביאתה אל המלך, נאמר {{ממ|[[תנ"ך/אסתר/ב#יב|פסוק יב]]}} "כי כן ימלאו ימי מרוקיהן ששה חדשים בשמן המור וששה חדשים בבשמים ובתמרוקי הנשים" - וכיצד יתכן הדבר, הלא אין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים, וכיצד באה את בית הנשים כנערה, ובאה אל המלך ועודה נערה, וזאת כעבור י"ב חודשים בתמרוקי הנשים. וכתב שלפי דברי המהרש"א ניחא, כי אף שם יש לומר שלא הביאו עדיין ב' שערות.


;יישובים נוספים מההפלאה לעיקר קושיית הפני יהושע
עוד יישב ההפלאה בכמה דרכים את קושיית הפני יהושע: א' שיצחק שהה בביתו י"ב חודש עד שנשאה, כך שכנשאה היתה בת י"ד שנה, אך כשיצאה מבית אביה היתה רק בת י"ג שהוא חצי שנה אחר הבגרות, אם נעשתה נערה בת י"ב שנה [שכן אין בין נערות לבגרות אלא ששה חודשים]. והטעם שלא שהתה באמת בבית אביה כרצונם, לפי שלא רצה שתשהה בבית לבן אלא בביתו.

עוד יישב באופן אחר, שלפי החשבון שכתבו התוספות שם לא היו י"ד שנים שלמות, וכיון שכן אפשר שלא נשא את רבקה אלא בת י"ג שנה ומחצה, וכנ"ל, או שאף פחות מזה - כי אפילו יום אחד בשנה חשוב שנה.

ובדרך רביעית כתב ליישב, שאותם י"ב חודש כלל לא היו עבור רבקה, כי אם עבור יצחק, וכמבואר במשנה: וכשם שנותנין לאשה כך נותנין לאיש לפרנס את עצמו. ופירש רש"י: בצרכי סעודה וחופה. 


;מחלוקת הרמב"ם והירושלמי בדין בחור שנשא אלמנה אם נותנים לו י"ב חודש
והנה הרמב"ם {{ממ|[[רמב"ם/אישות/י#יח|אישות פ"י הי"ח]]}} בהביאו פסק ההלכה, כתב: כשם שנותנין זמן לאשה משתבעה הבעל לפרנס את עצמה ואח"כ תנשא, כך נותנין זמן לאיש לפרנס את עצמו משתבעה האשה אותו. וכמה נותנין לו, כמה שנותנין לה, אם שנים עשר חדש שנים עשר חדש ואם שלשים יום שלשים יום, ע"כ.

וכתב הר"ן {{ממ|[[ר"ן על הרי"ף/כתובות/כג/א|כתובות כג. מדפה"ר]]}} שמדברי הרמב"ם מבואר שאם בחור נושא אלמנה, נותנים לו שלשים יום, כיון שלעולם הזמן שנותנים לאיש הוא כפי הזמן שנותנים לאשה. וכתב הר"ן להוכיח כדבריו מהמבואר בגמרא לרב הונא שאם בגרה אפילו יום אחד ונתקדשה נותנים לה שלשים יום כאלמנה. ומקשה על כך הגמרא מדתניא בוגרת ששהתה י"ב חודש הואיל ובעלה חייב במזונותיה יפר, ואם כדברי רב הונא הרי מיד כשבגרה אינה צריכה לשהות י"ב חודש אלא רק שלשים יום ותו לא. והגמרא נדחקת שכוונת המשנה לבוגרת או מי ששהתה י"ב חודש. ולכאורה אם לא נפרש כדעת הרמב"ם, ולעולם יכול בחור לתבוע שהיית י"ב חודש - אם כן יכולה היתה הגמרא לתרץ שהמבואר בברייתא שנותנים י"ב חודש, הוא בעבורו ולא בעבורה. אלא מוכח כדעת הרמב"ם שלעולם הזמן שנותנים לאיש הוא כפי הזמן שנותנים לאשה.

אמנם ממשמעות דברי הירושלמי למד הר"ן שמה שאמרו במשנה שכשם נותנים לאשה כך נותנים לאיש, פירושו שבחור שנשא אלמנה נותנים לו שנים עשר חודש, ודלא כדעת הרמב"ם.

ועפ"ז העיר בספר שמן המשחה שכל יישוב ההפלאה {{ממ|אותו הוא מביא בשם ספר אהבת ציון}} שאותם י"ב חודש היו עבור יצחק ולא עבור רבקה, אינו עולה יפה כי אם לדעת הירושלמי כפי שלמד הר"ן ממשמעות דבריו, משא"כ לדעת הרמב"ם שאף בחור שנשא אלמנה אין לו אלא שלשים יום, אם כן גם ליצחק שלקח את רבקה שהיתה בוגרת ששהתה י"ב חודש, לא היו לו אלא שלשים יום. מלבד זאת העיר בספר הנזכר, שמן הפסוקים נראה שאליעזר שהיה שלוחו של יצחק רצה לקחתה מיד ואילו לבן הוא שעיכב את שליחת רבקה, ונראה בפשטות שעשה כן עבורה ולא עבור יצחק.