עריכת הדף "אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/יומא/ג"

== יום רביעי ב אייר - מסכת יומא דף ג ==
=== באיזה יום נחנך המשכן ובאיזה תאריך יחול חג השבועות ===
;דין הפרשה ביום כיפור ובפרה אדומה
הגמרא במסכת יומא {{ממ|[[בבלי/יומא/ג/א|ג.]]}} ממשיכה לברר את הנושא המבואר במשנה בתחילת המסכת {{ממ|[[בבלי/יומא/ב/ב|ב.]]}} והוא דין הפרשת הכהן הגדול מביתו שבעת ימים קודם יום הכיפורים. כפי שלמדנו עד כה, מלבד הכהן הגדול קודם יום הכיפורים היו מפרישים גם את הכהן השורף את הפרה האדומה. דין זה נלמד מהפסוק האמור אצל שבעת ימי המילואים "כשר עשה ביום הזה ציוה ה' לעשות לכפר עליכם" - כשם שבשבעת ימי המילואים הצטוו אהרן ובניו לפרוש שבעת ימים לפני היום השמיני, יום חנוכת המזבח, כן לדורות עליהם לפרש שבעת ימים לפני עבודה כלשהי. מהי אותה עבודה? דורשת הגמרא: לעשות - אלו מעשי פרה, לכפר - אלו מעשי יום הכיפורים. והגמרא דנה באריכות מה ההכרח ללמוד דווקא את מעשי פרה ומעשי יום הכיפורים משבעת ימי המילואים ולא דברים אחרים.


;סדר קושייות הגמרא מקרבנות המועדים
המפרשים עומדים על כך שסדר הנדונים בגמרא תמוה לכאורה. הגמרא {{ממ|[[בבלי/יומא/ב/ב|ב:]]}} מקשה שמא אין כוונת התורה למעשי יום הכיפורים אלא לקרבנות הרגלים, ודוחה - דנין דבר הנוהג פעם אחת בשנה (יום כיפור) מדבר הנוהג פעם אחת בשנה (מילואים), לאפוקי רגלים דלאו פעם אחת בשנה. אחר כך מקשה הגמרא שמא הפסוק בא ללמד על רגל '''אחד''' מתוך שלשת הרגלים, פסח או סוכות, והגמרא דוחה גם את הצעה זו: דנין דבר שאין קדושה לפניו (יום כיפור) מדבר שאין קדושה לפניו (מילואים), ואין דנין דבר שיש קדושה לפניו (שמיני עצרת) מדבר שאין קדושה לפניו".

הרגל הבא שעליו לכאורה היה לגמרא לשאול הוא הרגל השלישי משלשת הרגלים - שבועות, או בלשון הגמרא 'עצרת', אלא שהגמרא בוחרת לשאול דווקא "ואימא שמיני" - כלומר, שמא הפסוק בא ללמדנו דין פרישה לפני יום שמיני עצרת. רק בהמשך {{ממ|[[בבלי/יומא/ג/א|ג.]]}} מקשה פתאום הגמרא את השאלה המתבקשת "ואימא עצרת". מדוע בוחרת הגמרא להקדים את שאלתה מיום שמיני עצרת על שאלתה מחג השבועות, בעוד שבסדר המועדים שבועות קודם לשמיני עצרת, מה גם שהגמרא עסקה בשלשת הרגלים, ודנה לגבי חג הפסח וחג הסוכות והיה ראוי להמשיך ולהשלים אם הנדון גם ביחס לרגל השלישי - עצרת.


;פלפולו הנפלא של רבי חיים יונה תאומים
פלפול נפלא ליישוב קושיה זו נמצא בספר אמרי בינה {{ממ|[[אמרי בינה/חוקת|סוף פרשת חוקת]]}} משמו של הגאון מוהר"ר חיים יונה שהיה אב"ד דק"ק ברעסלא ואגפיה ה"ה רבי חיים יונה תאומים. מבנה היישוב הוא - לפני שהגמרא שאלה משמיני עצרת ויישבה מה שיישבה, לא היה קשה לה מעצרת. רק אחרי שהקשתה משמיני עצרת ויישבה, התעוררה ביתר שאת השאלה מעצרת. וניגש לחשבון הדברים.

תחילה יש להקדים מחלוקת מעניינת המופיעה בגמרא במסכת ראש השנה {{ממ|[[בבלי/ראש השנה/ו/ב|ו:]]}} התנאים נחלקים שם באיזה תאריך בחודש יכול לחול חג השבועות. תני רב שמעיה: עצרת, פעמים חמשה [-בסיון] פעמים ששה פעמים שבעה. הא כיצד? שניהן מלאין [-ניסן ואייר] חמשה, שניהן חסרין שבעה, אחד מלא ואחד חסר - ששה. כלומר, לדעתו של רב שמעיה חג השבועות - הנקבע ביום חמישים לתחילת ספירת העומר - יכול לחול בה' ו' או ז' סיון. והגמרא מבררת את דעת החולקים על רב שמעיה: מאן תנא דפליג עליה דרב שמעיה, אחרים היא. דתניא אחרים אומרים אין בין עצרת לעצרת, אין בין ראש השנה לראש השנה, אלא ד' ימים בלבד. ופירש רש"י {{ממ|[[רש"י/ראש השנה/ו/ב#אלא|ד"ה אלא]]}} קסברי לעולם כל חדש השנה אחד מלא ואחר חסר ואין מעברין ואין מחסרין שום חדש לצורך. כלומר, מאחר שלדעת אחרים החודשים לעולם אחד מלא ואחד חסר יחול חג השבועות תמיד בתאריך ששה בסיון - חמישים יום אחרי תחילת ספירת העומר.


;עצרת אינו דבר הנוהג פעם אחת בשנה ואף אין קבוע לו זמן
מעתה, ממשיך האמרי בינה וטווה את תשובתו, ניתן לומר שהגמרא לא חפצה להקשות מעצרת כיון שהתשובה על שאלה זו כבר נכללה בתשובת הגמרא על שאלתה הראשונה - ואימא רגלים. הרי על קושיה זו יישבה הגמרא "דנין דבר הנוהג פעם אחת בשנה מדבר הנוהג פעם אחת בשנה, לאפוקי רגלים דלאו פעם אחת בשנה", והרי עצרת אף היא אינה בהכרח פעם אחת בשנה, כי אם יצוייר שבשנה הקודמת יהיו החודשים ניסן ואייר חסרים ונחוג את שבועות ביום ז' סיון, ובשנה זו יהיו ניסן ואייר מלאים ונחוג את השבועות ביום ה' סיון - הרי שבאותה השנה חל שבועות פעמים - ואין דנין דבר הנוהג פעמיים בשנה מדבר הנוהג פעם אחת בשנה".

יש לשים לב שהאמרי בינה נוקט שה"שנה" המדוברת היא שנה "מעת לעת" כלומר, מיום ספציפי ועד אותו היום בשנה הבאה לפי מנין הימים בשנה, ולא ב"שנה" כבכל דיני התורה המתחילה בניסן או בתשרי ומסתיימת בניסן או תשרי הבאים, כי הרי בין ניסן לניסן או בין תשרי לתשרי לעולם יחול רק חג עצרת אחד.

בספר אמרי צרופה מוסיף לפי זה טעם נוסף לכך שבשלב זה לא הקשתה הגמרא מעצרת, וזאת על פי דברי המהרש"א בפסחים {{ממ|[[מהרש"א - חידושי הלכות/פסחים/עז/א|עז. בתוד"ה סלקא]]}} שם ביאר המהרש"א שראש חדש נחשב דבר שאין קבוע לו זמן, כיון שפעמים נקבע ביום שלשים ופעמים ביום שלשים ואחד. לפי זה יש לומר שגם עצרת נחשב דבר שאין קבוע לו זמן כיון שהוא יכול להיקבע באחד מג' תאריכים - בה' ו' או ז' סיון. ו"אין דנין דבר שאין קבוע לו זמן מדבר שקבוע לו זמן" כפי שיישבה הגמרא את קושייתה מקורבנות כל השנה {{ממ|[[בבלי/יומא/ב/ב|לעיל ב:]]}}.

כעת עוברים האחרונים לשלב הבא - מדוע כן הקשתה הגמרא "ואימא עצרת" בהמשך הסוגיא, והרי עצרת היא דבר הנוהג לפעמים שני פעמים בשנה ואף אין קבוע לה זמן.


;מתי חל יום שמיני למילואים ביום ראשון או שני
כדי לבאר זאת יש להקדים את קושיית התוספות {{ממ|[[בבלי/יומא/ב/ב#דנין|ד"ה דנין]]}} על יישוב הגמרא שאין לומדים שמיני עצרת ממילואים כיון שאין דנין דבר שיש קדושה לפניו (סוכות לפני שמיני עצרת) מדבר שאין קדושה לפניו (יום השמיני למילואים), ומקשים התוספות: אע"ג דשבת לפניו הוא. כלומר, גם בשבעת ימי המילואים היתה קדושה לפני היום השמיני שהרי יום השמיני למילואים חל באחד בשבת.

המקור לכך הוא מדברי הגמרא בשבת: "ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן" תנא אותו יום נטל עשר עטרות, ראשון למעשה בראשית, ראשון לנשיאים, ראשון לכהונה, ראשון לעבודה וכו'. הרי מפורש שיום חנוכת המשכן, יום השמיני למילואים, היה גם ראשון למעשה בראשית - כלומר, ביום ראשון בשבוע, וממילא היתה שבת לפניו. [לא נכנס כעת ליישוב התוספות והרוצה יראה דבריהם בפנים].

אמנם למרות המבואר בגמרא זו ניתן לחשב את חשבון הימים באופן אחר כך שיום השמיני למילואים יצא ביום אחר בשבוע. שהרי כידוע דיבר משה אל ישראל בעשור לחודש - בי' ניסן - שחל באותה השנה בשבת, הלא היא שבת הגדול, אם כן בשנה הראשונה לצאת בני ישראל ממצרים חל יום א' ניסן ביום חמישי בשבוע [אם י' ניסן בשבת, ח' ניסן ביום חמישי, וביום שחל ח' בחודש חל גם א' בחודש] - והרי דעת אחרים שאין בין שנה לשנה אלא ד' ימים בלבד, ואם כן בשנה הבאה שנת הקמת המשכן חל יום א' ניסן ארבע ימים אחר כך - ביום שני בשבוע. ולפי זה נפלה קושיית התוספות כי באמת אפילו שבת לא קדמה ליום שמיני למילואים והרי הוא "דבר שאין קדושה לפניו".

אלא שכפי שכבר הזכרנו, שיטה זו הסוברת שאין בין שנה לשנה אלא ארבע ימים בלבד, טעמה הוא שהחודשים לעולם אחד מלא ואחד חסר - וממילא חג השבועות יחול תמיד ביום ו' סיון. ואם כן חוזרת קושיה אחרת - שמא דין ההפרשה הוא להפרשה מחג השבועות, שהרי היישובים שיישבנו [דבר שאין קבוע לו זמן ודבר הנהוג יותר מפעם בשנה] נפלו לפי שיטה זו כיון ששבועות אכן נוהג רק פעם אחת בשנה וקבוע לו זמן - יום ו' בסיון. לכן רק אחרי שהקשתה הגמרא משמיני עצרת ויישבה מה שיישבה מקשה הגמרא מעצרת - לפי שבעקבות יישובה לקושיה משמיני עצרת חוזרת ומתעוררת הקושיה מעצרת.