עריכת הדף "אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/יבמות/ל"

== יום רביעי ה ניסן תשפ"ב - מסכת יבמות דף ל ==
=== 'משנה לא זזה ממקומה' ו'חסורי מחסרא' ===
;משנה לא זזה ממקומה
במשנה במסכת יבמות {{ממ|[[בבלי/יבמות/ל/א|ל.]]}} שנינו: שלשה אחין, שנים מהם נשואים שתי אחיות, ואחד נשוי נכרית. מת אחד מבעלי אחיות, וכנס נשוי נכרית את אשתו, ומת. הראשונה - יוצאה משום אחות אשה, ושניה - משום צרתה. עשה בה מאמר [- הנכרי, ולא כנסה] ומת, נכרית חולצת ולא מתייבמת [- כיון שאינה צרת אחות אשתו מדאורייתא, אלא רק מחמת המאמר]. 

ובמשנה שלאחריה שנינו: שלשה אחים, שנים מהם נשואים שתי אחיות, ואחד נשוי נכרית. מת הנשוי נכרית, וכנס אחד מבעלי אחיות את אשתו, ומת. הראשונה - יוצאת משום אחות אשה, ושניה - משום צרתה. וגם כאן מסיימת המשנה: עשה בה מאמר ומת, נכרית חולצת ולא מתייבמת.

והגמרא תמהה: הא תו למה לי, היינו הך. ומוסיפה הגמרא שלא זו בלבד שהמשנה השניה מיותרת, אלא אף נלמד בכל שכן מהמשנה הקודמת שבה חידשה המשנה חידוש גדול יותר מהנלמד במשנה זו, שהרי במשנה הערוה היא המתקדשת במאמר ואעפ"כ אוסרת היא את הנכרית מדין 'צרת ערוה', וכל שכן במשנה השניה, שבה האשה הנשואה מכבר היא הערוה, והמתקדשת במאמר היא הנכרית - שבודאי יש לה לאוסרה כ'צרת ערוה'.

ומיישבת הגמרא, שהתנא שנה תחילה את המקרה הפחות מחודש, והיה סבור שאכן במקרה המחודש יותר המבואר במשנה הראשונה - אין הנכרית נאסרת כ'צרת ערוה', ולכן שנה רק את המשנה השניה. ולבסוף, חזר בו וחידש שאף במקרה המחודש יותר נאסרת הנכרית כצרת ערוה, ומחמת חביבות החידוש - הקדים התנא ושנאו במשנה הראשונה קודם המשנה המקורית. ומה שלא הסיר התנא את המשנה השניה - המחודשת פחות - מגירסתו, לפי ש"משנה לא זזה ממקומה".


;פירוש רש"י שקשה לשנות הגירסה השגורה בפי התלמידים
ובמשנה {{ממ|[[משנה/נגעים/ו#ז|נגעים פ"ו מ"ז]]}} תנן: עשרים וארבעה ראשי איברים שבאדם... ובגמרא בקידושין {{ממ|[[בבלי/קידושין/כה/א|כה.]]}} מובאת ברייתא המוסיפה על משנה זו: בכולם עבד יוצא בהם לחירות, רבי אומר אף הסירוס, בן עזאי אומר אף הלשון. והנה מנוסח הברייתא כפשוטה נראה שרבי סובר שעל הלשון אינו יוצא לחירות, ובן עזאי הוא שמוסיף על דבריו שאף הלשון בכלל. אמנם מסיקה הגמרא שרבי סובר שעל סירוס יוצא ולא מיבעיא על הלשון, ובן עזאי סובר שיוצא על הלשון ולא על הסירוס. ומקשה הגמרא: אי הכי, נקדמה דבן עזאי ברישא. ומיישבת: תנא שמעה לדרבי וקבעה, ושמעה לדבן עזאי ותני, ומשנה לא זזה ממקומה. 

ופירש רש"י {{ממ|[[רש"י/קידושין/כה/א|ד"ה תנא]]}}: שמאחר שנקבעה של רבי אצל תנא קמא, והיתה שגורה בפי התלמידים כך, לא זזה של רבי ממקומו וסידרו של בן עזאי אחריה, לפי שהגירסא השגורה בפה קשה לשנותה ולחזור ולגורסה בלשון אחר, ע"כ. למדנו ביאורו של רש"י, שמשנה לא זזה ממקומה היינו משום שקשה לשנות הגירסה השגורה בפי התלמידים. ולכאורה יש להעיר קצת מסוגיית הגמרא ביבמות, שכן כאן הוסיף התנא את המשנה הראשונה קודם המשנה השניה, ורק מטעם ש'משנה לא זזה ממקומה' לא הסיר את המשנה השניה מהגירסה - ואין כאן שינוי 'לחזור ולגורסה בלשון אחר'. אך מכל מקום צריך לומר לפירוש רש"י שאף שינוי זה בהוספת משנה והסרת משנה אחרת יש בו משום קושי בשינוי הגירסה. [ויתכן עוד, שיש לחלק בין 'הוספה'  ל המשנה הראשונה, ובין 'החלפת' המשנה השניה בראשונה - שאם היה התנא מסיר את המשנה השניה, הרי למעשה יש כאן החלפה של הציורים בין ציור המשנה הראשונה לציור המשנה השניה - ו'קשה לגורסה בלשון אחר].

וכ"כ רש"י בשבועות {{ממ|[[רש"י/שבועות/ד/א|ד.]]}} על המבואר בגמרא שם שרבי סתם במשניות כשתי דעות סותרות, לפי שמעיקרא סבר לה כפלוני וסתמה, ולבסוף סבר לה כפלוני וסתמה, ומשנה ראשונה לא זזה ממקומה. ופירש רש"י: משנה ראשונה אע"פ שחזר בו מסתימתה, מאחר שפשטה ברוב התלמידים, לא היה יכולת בדורות שאחר רבי לשכחה מפיהם ולבטלה מבית המדרש, והניחו את שתיהן, והמשכיל יבין שאחרונה עיקר, שחזר בו מן הראשונה.


;ביאור השל"ה בטעם שפעמים כתב רבי שי"ן במקום וא"ו מכח המשניות שהיו לפניו
ובהליכות עולם {{ממ|[[הליכות עולם/ג/א#ד|שער שלישי פ"א אות ד]]}} כתב שפעמים מצאנו במשנה שי"ן במקום וא"ו, כגון במשנה בביצה {{ממ|[[בבלי/ביצה/ב/א|ב.]]}}: שאפר כירה מוכן הוא. ומקשה הגמרא {{ממ|[[בבלי/ביצה/ח/א|ח.]]}} אפר כירה מאן דכר שמיה. ומסקנתה: אימא [וגירסתנו: הכי קאמר] ואפר כירה מוכן הוא. וכאלה יש רבות בגמרא [והבית יוסף בכללי הגמרא {{ממ|אות ד}} כתב: לא צדק, כי אינם אלא מתי מספר].

וכתב השל"ה {{ממ|[[של"ה/תורה שבעל פה/כלל רבי|תורה שבע"פ, כלל רבי]]}}: וצריך ליתן טעם, מה שייכות יש שי"ן לוא"ו. וביאר שבשש מאות סדרי משנה שהיו לפני רבי {{ממ|עיין ספר הכריתות [[ספר הכרתות/ד/א/יא|ח"ד שער ראשון סימן יא]]; מחזור ויטרי; ילקוט ראובני [[ילקוט ראובני/יתרו|פ' יתרו]] ועוד}}, נשנה משפט זה בשי"ן, כיון שבנוסח אותם המשניות היה שייך לאומרו בשי"ן, כיון דקאי משפט זה על ענין שלפניו. ואחר כך כשקיצר רבי את המשניות, ושנה כפי ששנה לפנינו, לא זזה השי"ן ממקומה. כי כל מה שהעתיק ממשניות ראשונות, לא רצה לשנות הלשון, דמשנה לא זזה ממקומה. וכן תמצא הרבה פעמים, שלא רצו למחוק ולהגיה מה שנשנה ונאמר.

מתוך דברי השל"ה למדנו ביאור נוסף בסברת משנה ראשונה לא זזה ממקומה, שרבי בסדר את המשניות על פי המשניות שקדמו לו, ציין את נוסח המשנה כפי שהיה לפניו ולא שינה הלשון. אמנם, סברא זו שייכת כששינה רבי את עצם לשון המשנה, אבל בנידון הגמרא ביבמות, העוסקת בהוספת או השמטת משנה שלמה, הרי כל זה היה בכלל מלאכתו של רבי בסידור המשניות, הבאת משנה זו והשמטת חברתה, וע"כ שנפרש כאן שהמשנה לא זזה ממקומה כביאורו של רש"י, שנעשה כן מטעם גירסת הלומדים.


;ביאור הבית יוסף בטעם שנקט התנא בלשון 'חסורי מחסרא' ולא פירש דבריו
סברא דומה לסברת רש"י בביאור 'משנה לא זזה ממקומה', אנו מוצאים בדברי המפרשים גם בנוגע לדברי הגמרא 'חסורי מחסרא והכי קתני'. וכך כותב ההליכות עולם {{ממ|[[הליכות עולם/ב/ב#יד|שער שני פ"ב אות יד]]}}: בהרבה מקומות מגיה הגמרא המשנה ומוסיף בה דברים, כאומרם 'חסורי מחסרא והכי קתני'. ודוקא להוסיף אבל להחליף הדבר בהפכו, לא. וכתב הבית יוסף {{ממ|כללי הגמרא שם}}: ויש לתמוה, למה היה חסרון במשנה שהוצרך לומר בקצת מקומות חסורי מחסרא והכי קתני, ולמה לא שנאה כתקנה.

ונראה לי שהטעם מפני שכשהיו שונים על פה, גרמה השכחה בקצת מקומות ושכחו קצת תיבות, ולא רצה רבי לכתוב אלא כלשון שהיתה שגורה בפי רוב התלמידים. על דרך 'משנה לא זזה ממקומה'. וסמך על המעיין שיבין החסרון ויגיה.

ולכאורה לפי דברי השל"ה בביאור 'משנה לא זזה ממקומה', שרבי לא שינה לשון המשניות שלפניו אלא רק קיצרם, ניתן לומר ביאור נוסף בענין 'חסורי מחסרא', שכשסידר רבי המשניות והשתמש בלשון השגורה אצל התלמידים מהמשניות שקדמו לו, פעמים והיה הנוסח מקוטע עד שהיה מן הראוי לשלמות הלשון להוסיף כמה תיבות, אך רבי שמר הנוסח הקדום והניחו כמות שהיה.

וכעין דברים אלו אנו מוצאים בספר הפליאה {{ממ|ח"ב דף לא}}, שם כתב שקודם רבי כבר סדרו הזקנים ששה סדרים, והיו בני אדם רבים קוראים את המשנה הזו הסדורה, דור אחר דור, עד שבא רבינו הקדוש וקיצר אותה המשנה וסידר את המשנה הזאת שהיא בידינו היום בלשון קצרה. והמשנה הנותרת קראה בשם 'תוספתא' על שיש בה תוספת על המשנה הזאת שהיא בידינו היום בלשון קצרה, והמשנה הראשונה קראה 'ברייתא' דהיינו 'חיצונית', שהיא חיצונית מן המשנה. ולכן במקומות שקיצר רבינו הקדוש לשון המשנה ואין בעלי התלמוד יכולים לבארה כראוי, מוצאים ביאורה בתוספתא. וכן בכל מקום שקיצר רבינו הקדוש את לשון המשנה ולא הביאה, חוזרים האומראים ואומרים 'חסורי מחסרא והכי קתני', כלומר, מחוסרת היא המשנה שלפנינו, ומתרצים את המשנה כולה ע"פ התוספתא.


;אם אומרים 'ברייתא לא זזה ממקומה'
והנה לסברת השל"ה בביאור 'משנה לא זזה ממקומה' שעניינה שלא שינה רבי מהמשניות שקדמו לו, לכאורה לא שייך לומר כן בברייתא, שהרי הבריתות אינם קיצור של משניות קדומות אלא שאר המשניות הקדומות שלא נכנסו לששה סדרי משנה. אלא שכבר דנו בזה מחברי ספרי הכללים אם אומרים 'משנה לא זזה ממקומה' גם ביחס לברייתא, והכריעו שאף בברייתא אומרים כן. וכך כתב היבין שמועה {{ממ|על הליכות עולם שער ראשון פ"ג כלל ג}} בדעת התוספות {{ממ|[[תוספות/סוטה/יב/א|סוטה יב.]]}}, שהם סוברים שאומרים 'ברייתא לא זזה ממקומה', שהרי כשם שכלל הוא בידינו 'משנה לא זזה ממקומה', כך אנו אומרים 'ברייתא לא זזה ממקומה'. והביא ראיה לדבריהם מדברי הגמרא בקידושין {{ממ|[[בבלי/קידושין/כה/א|כה.]]}} שם מביאה הגמרא כלל זה ש'משנה לא זזה ממקומה' על ברייתא. 

גם היד מלאכי {{ממ|רפט, ע' חזר בו רבי פלוני}} נקט כן, והביא הראיה מדברי הגמרא בקידושין. ובמק"א {{ממ|תעח, ע' משבשתא היא}} הביא מה שכתב ספר הכריתות {{ממ|לשון לימודים ש"ג כלל קד}} שכשמקשה הגמרא ממשנה או ברייתא, מתקן אותה קודם כדי שלא יאמרו משבשתא היא. והמגיה שם כתב שטעות נפלה בספרים, כי אי אפשר לומר על משנה 'משבשתא', שהרי הרבה משניות אע"פ שאין הלכה כמותם מכל מקום אמרינן 'משנה לא זזה ממקומה'. והיד מלאכי תמה על דבריו, שבודאי אין להוכיח ממה שאמרו 'משנה לא זזה ממקומה' שאי אפשר לומר 'משבשתא', שהרי גם על ברייתא אומרים 'ברייתא לא זזה ממקומה' ובברייתא כולי עלמא מודו דאמרינן 'משבשתא'.

ולכאורה מוכח שאף השל"ה לא כיוון בדבריו לפרש שזה ביאור 'משנה לא זזה ממקומה' המבואר בש"ס, ורק השתמש בלשון זו כלשון מושאל שכדרך ש'משנה לא זזה ממקומה' וכמו שפירש רש"י שהוא כדי שלא לשנות הגירסא המורגלת בפי הלומדים, כן רבי בקצרו את המשניות השאיר הלשון שנשנית בה המשנה הקדומה כדי שלא לשנות הנוסח ההרגיל אצל התלמידים.


;דעת הגר"א ש'חסורי מחסרא' הוא ביאור לשון התנא לדידן אך לא כשיטתו
והנה בהקדמת [[פאת השולחן/הקדמה|פאת השולחן]] מונה רבי ישראל משקלוב כמה מעלות ומדרגות עצומות ונוראות על מרנא הגר"א מוילנא זי"ע. והביא שם איך שידע הגר"א כל דיני התוספתא היכן רמוזים במשניות. וכן ידע כל סדר המשניות היכן רמוזים הם בתורה שבכתב, כפי שנמצא בחיבורו על משניות זרעים, קדשים וטהרות, שם נראה איך כל משנה טמונה ורמוזה בתורה שבכתב. 

ועוד כתב, שהיה יודע [- הגר"א] כל חסורי מחסרא שבתלמוד באופן שלא חסרה כלל בסדר שסידר רבינו הקדוש המשניות, שהרי לאו אורחא הוא שיחסר דבר, רק שרבי סבירא ליה כחד תנא וסתמו כדעתו, ולשיטתו לא חסר כלל, והגמרא סברה כאידך תנא, ואליביה קאמרה הגמרא חסורי מחסרא והכי קתני, עכת"ד. ודרך זו אינה כדרכו של הבית יוסף הסובר שאכן נשמטו תיבות אלו מגירסת התלמידים. דהיינו, ש'חסורי מחסרא' אינו ביאור אמיתי בדעת התנא, אלא רק ביאור לדידן בלשונו של התנא ובנוסח משנתו.


;ביאור התפארת ישראל שנוסח המשנה נקבע לפי התאמת השיר למשנה
להשלמת הענין יש בנותן טעם להביא את הצעתו המפורסמת של התפארת ישראל {{ממ|[[תפארת ישראל - בועז/ערכין/ד#א|ערכין פ"ד בועז אות א]]}} בביאור ענין חסורי מחסרא. אשר לפי פשוטו יש להקשות, כיון ש'חסורי מחסרא' מדוע לא הגיהו המשנה, וכן מדוע באמת נקט התנא לישנא קטיעא. והתפא"י מוסיף ומעלה אפשרות שפעמים ויש הבנה שונה בגוף המשנה מכח החיסור, ואם כן יתכן שבשל כך בחר רבי בנוסח זה כדי ללמדנו גם ענין נוסף זה הרמוז מלשון המשנה בחסרונה [וכעין דברי הפאת השולחן בשיטת הגר"א]. אלא שהוא מעיר שלא בכל מקום ניתן לתרץ באופן זה, ופעמים ונראה כי אין כל הבנה לדברי המשנה אלא בהגהת והוספת התיבות החסרות.

לכן מציע התפארת ישראל את ביאור הענין, על פי מה שכתבו התוספות במגילה {{ממ|[[בבלי/מגילה/לב/א|לב.]]}} על המבואר שם בגמרא שצריך לשנות את התורה בזמרה. ופירשו התוספות שהיו להם זמירות מיוחדים על כל משנה ומשנה. ונראה שהיה זה כדי לחזק המשנה בכח הזכרון, כיון שהיו שונים המשניות בעל פה [ואף בזמן רבי, כמבואר ברש"י בב"מ {{ממ|[[רש"י/בבא מציעא/לג/א|לג.]]}}], ועל ידי הניגון היה נזכר היטב לישנא דמתניתין, כיון שהיה הזמר מסודר לפי המילות והבבות שבמשנה. ולכן בחר התנא פעמים בלשון זו ופעמים בלשון אחרת, הכל כפי הנאות לקול השיר המיוחד למשנה. ומטעם זה מצאנו לפעמים ששנה התנא שתי בבות, ב'זו ואין צריך לומר זו', ועשה כן כדי לשקול בבות המשנה כפי הבבות שבפרקי השיר. ועפ"ז ביאר גם את ענין 'חסורי מחסרא', שחששו שבהוספת המילים יתבלבל השיר המיוחד למשנה זו ויתבלבל הזכרון ותשכח המשנה, ולכן בחר רבי בחסרון אותם התיבות, ובחרו הדורות הבאים שלא להגיה כן בלשון המשנה.