עריכת הדף "אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/גיטין/ז"

== יום שלישי ג' סיון תשפ"ג - מסכת גיטין דף ז ==
=== קבלת שני כתרים מכח הקדמת נעשה לנשמע ===
;טענת המלאכים על הסרת המצנפת מכח הקדמת נעשה לנשמע
בגמרא בגיטין {{ממ|[[בבלי/גיטין/ז/א|ז.]]}} אמר ליה ריש גלותא לרב הונא, כלילא מנא לן דאסור. ופירש [[רש"י/גיטין/ז/א|רש"י]]: כלילא, היו עושין עטרות לחתנים, יש של זהב וכסף צבועות ומצוירות בגפרית ומלח שקורין ניי"ל, ויש של וורד והדס, ע"כ. אמר ליה, מדרבנן, דתנן בפולמוס של אספסיינוס [- חיל שהעלה אספסיינוס קודם שבא טיטוס עליהם] גזרו על עטרות חתנים... אדהכי קם רב הונא לאפנויי. אמר ליה רב חסדא [- תלמידו של רב הונא הוה ולא היה משיב בפניו, וכי קם רב הונא אמר ליה רב חסדא לריש גלותא] קרא כתיב, "כה אמר ה' אלקים הסר המצנפת והרם העטרה..." וכי מה ענין מצנפת אצל עטרה. אלא לומר לך, בזמן שמצנפת בראש כהן גדול, עטרה בראש כל אדם, נסתלקה מצנפת מראש כ"ג נסתלקה עטרה מראש כל אדם. אדהכי אתא רב הונא אשכחינהו דהוו יתבי, אמר להו, האלקים מדרבנן, אלא חסדא שמך וחסדאין מילך וכו'.

וממשיכה הגמרא לדרוש המשך הפסוק "הסר המצנפת והרם העטרה זאת לא זאת השפלה הגבה והגבוה השפיל": מאי 'זאת לא זאת', דרש ר' עוירא, זימנין אמר לה משמיה דרב אמי וזימנין אמר לה משמיה דרב אסי, בשעה שאמר הקב"ה לישראל הסר המצנפת והרם העטרה, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, רבש"ע, 'זאת' להן לישראל שהקדימו לפניך בסיני נעשה לנשמע. אמר להן, 'לא זאת' להן לישראל ש'השפילו את הגבוה והגביהו את השפל' והעמידו צלם בהיכל, ע"כ.

והמהרש"א {{ממ|[[מהרש"א - חידושי אגדות/גיטין/ז/א|ח"א]]}} ביאר דברי הגמרא על פי המבואר בסוגיית מתן תורה במסכת שבת {{ממ|[[בבלי/שבת/פח/א|פח.]]}}, שם איתא: דרש ר' סימאי, בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, באו שישים ריבוא של מלאכי השרת, לכל אחד ואחד מישראל קשרו לו שני כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע. וכיון שחטאו ישראל ירדו מאה ועשרים ריבוא מלאכי חבלה ופירקום [- כל אחד ואחד נטל כתר. רש"י]. שנאמר "ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב".


;ביאור המהרש"א ששני הכתרים הם כתר מלכות וכתר כהונה שבאים מכח כתר תורה
וביאר המהרש"א ששני כתרים אלו שקיבלו ישראל בהר חורב הם כתר מלכות וכתר כהונה, וכמו שנאמר במתן תורה "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש". וכשחטאו ישראל בעגל באו מלאכי חבלה ופרקום. וכך גם כשחטאו בשעת החורבן, אמר הקב"ה, הסר המצנפת והרם העטרה – שהם ב' הכתרים, כהונה ומלכות.

ועל כך אמרו המלאכים לפני הקב"ה, 'זאת' להם לישראל, היינו התורה שנקראת 'זאת' {{ממ|[[בבלי/מגילה/ג/א|מגילה ג.]] ע"ש 'את השירה הזאת'}}, שעל ידה זכו לב' כתרים אלו. והשיב להם הקב"ה 'לא זאת' היינו שעברו על התורה ולא קיימוה, ולכן יש להסיר מהם את שני הכתרים הללו. 

ובמשנה באבות {{ממ|[[משנה/אבות/ד#יב|פ"ד מי"ב]]}}: רבי שמעון אומר, שלשה כתרים הם, כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות. ובמדרש {{ממ|[[שמות רבה/לד|ש"ר לד]] ועוד}}: תני רבי שמעון בן יוחאי, שלשה כתרים הם, כתר מלכות וכתר כהונה וכתר תורה... וכתר תורה זה הארון דכתיב בו 'זר זהב'... ומפני מה בכולן כתיב 'ועשית לו' ובארון כתיב 'ועשו עליו' – ללמדך שכתר תורה מעולה יותר מכולן, זכה אדם לתורה כאילו זכה לכולן.

ומבאר המהרש"א שב' הכתרים שייכים לכתר השלישי שהוא כתר תורה, וכשחטאו ישראל 'השפילו את הגבוה' – היינו את כתר תורה שהוא גבוה מב' הכתרים האחרים. 

ובעיקר מעלתם הגדולה של ישראל שהקדימו נעשה לנשמע, אמרינן עוד בגמרא בשבת {{ממ|[[בבלי/שבת/פח/א|שם]]}} אמר רבי אלעזר בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, יצתה בת קול ואמרה להן מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו, דכתיב "ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו", ברישא – עושי, והדר – לשמוע.

ועוד אמרו: אמר רבי חמא ברבי חנינא, מאי דכתיב "כתפוח בעצי היער כן דודי בן הבנים" – למה נמשלו ישראל לתפוח, לומר לך, מה תפוח זה פריו קודם לעליו, אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע.


;קבלת שני כתרים כנגד קבלת עול תורה ועול מצוות
ובביאור מעלתם, מצאנו בזה דברים נפלאים בבית הלוי {{ממ|[[שו"ת בית הלוי/הקדמה|הקדמה לשו"ת ח"א]]; [[בית הלוי/פרשת משפטים|עה"ת פ' משפטים]]}}, וזאת בהקדם דקדוק לשון הגמרא שם 'בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, באו שישים ריבוא של מלאכי השרת, לכל אחד ואחד מישראל קשרו לו שני כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע', ולשון הגמרא 'בשעה שהקדימו' מורה שלא זכו לשני הכתרים על עצם מה שקיבלו עליהם את התורה ואמרו 'נעשה ונשמע' אלא דווקא על ההקדמה שהקדימו נעשה לנשמע, ויש להבין איך תלויה הזכיה בשני הכתרים בהקדמה.

ובזוהר הק' {{ממ|[[זוהר/פרשת אחרי מות|פ' אחרי מות]]}} אמרו 'נעשה' – בעובדין טבין, 'ונשמע' – בפתגמין דאורייתא. דהיינו שה'נעשה' הוא קבלה על קיום המצוות, וה'ונשמע' הוא קבלה על לימוד התורה הקדושה. ובלימוד התורה הקדושה ידוע שהוא בשני אופנים, א' כדי לדעת איך ומה לעשות, ואילו לא ילמד לא ידע כיצד לקיים, וכמו שאמרו 'לא עם הארץ חסיד'. ולימוד זה שייך גם בנשים, שאף שאינן חייבות בתלמוד תורה, מכל מקום מחוייבות ללמוד את המצוות הנוהגות בהם, כמו שכתב הבית יוסף {{ממ|[[בית יוסף/אורח חיים/מז|או"ח סימן מז]]}} בשם הרוקח שמשום כך מברכות ברכות התורה. 

ב' אופן נוסף יש בלימוד התורה, והוא שייך רק באנשים, שהנשים לימודם אינו מצוות עשה בעצם, אלא רק מבוא לקיום המצות. ואינו תכלית בעצמו. אבל באנשים לימוד התורה הוא מצות עשה בעצמו, כמו הנחת תפילין וכדומה. ונמצא שיש בתורה שתי בחינות, בחינת מצות עשה, ובחינת מבוא לכל המצוות.

ובזה ביאר מה שאמרו במנחות {{ממ|[[בבלי/מנחות/צט/ב|צט:]]}} שאל בן דמה בן אחותו של רבי ישמעאל את רבי ישמעאל, כגון אני שלמדתי כל התורה כולה, מהו שאלמד חכמת אריסטו. אמר לו, צא ובדוק שעה שאינו לא יום ולא לילה. והביאור הוא שאכן החיוב מצד מבוא לקיום המצות כבר יצא ידי חובתו כיון שיודע את כל התורה כולה מה לעשות. אך מכל מקום חייב להמשיך בלימודו מצד עצם המצוה ללמוד תורה.

והנה אם היו ישראל אומרים 'נשמע ונעשה' לא היה בדבריהם אלא קבלת 'עול מצות', ומה שאמרו 'נשמע' אינו אלא כמבוא לקיום המצות, כי האיך ידעו מה לעשות אילו לא ישמעו. ומשום כך דקדקו ואמרו 'נעשה ונשמע' וכיון שאמרו נעשה כבר מוכרח שישמעו מקודם, כי אם לא כן לא ידעו מה לעשות, אלא שמלבד זאת יש בכלל קבלתם קבלה בפני עצמה 'ונשמע' – שאף אם לא יצטרכו ללמוד משום עשיה גם כן ילמדו כתכלית בפני עצמה.

ונמצא שבהקדמת נעשה לנשמע קיבלו עליהם ב' קבלות של ב' תכליתים, עול מצות [באמירת 'נעשה'] ועול תורה [באמירת 'נשמע']. ועל שתי קבלות אלו ירדו מלאכי השרת וקשרו להם שני כתרים. 


;שני הכתרים כנגד תורה שבכתב ותורה שבעל פה
והשל"ה הק' {{ממ|[[של"ה/תולדות אדם/רמזי אותיות|תולדות אדם רמזי אותיות אות שסג]]}} ביאר מה שדרשו במגרא בשבת {{ממ|[[בבלי/שבת/קד/א|קד.]]}} כל האותיות: אל"ף בי"ת – אלף בינה, גימ"ל דל"ת – גומל דלים וכו', וכן פירשו שם מ' פתוחה וסתומה, נ' פתוחה וסתומה, וכן פ' וצ'. ותמה השל"ה: ויש לתמוה, הנה פירשו כל האותיות הפשוטות וגם כל האותיות הכפולות, דהיינו אותיות מנצ"ף, לבד ך' פשוטה – והוא דבר תימה.

וכתב לבאר ע"פ המבואר בגמרא בשבת שם שזכו ישראל לשני כתרים: "המשכיל ישכיל, כי 'נעשה ונשמע' הם תורה שבכתב ותורה שבעל פה, והם שני כתרים". ולפי זה יישב, שכיון שדרשו הגמרא שם את האות כ"ף הכפופה 'הקב"ה קושר לך כתר לעולם הבא', באותו האופן נדרשת גם הכ"ף הפשוטה - ך' – על הכתר השני. ולא הזכיר כי אם כ"ף אחת, כדי לרמוז שלעתיד לבוא יהיו שתי תורות אלו שהם שני כתרים – כתר אחד הכולל את שני הכתרים, יעויין שם שהאריך בדבר.

והנה בגמרא בשבת {{ממ|[[בבלי/שבת/פח/א|שם]]}} אמרו עוד: "ויתייצבו בתחתית ההר", א"ר אבדימי בר חמא בר חסא, מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם, אם אתם מקבלים את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם. והקשו התוספות {{ממ|[[תוספות/שבת/פח/א|ד"ה כפה]]}} למה הוצרכו לכפיית ההר, אחרי שהקדימו נעשה לנשמע. ויישבו, שמא יהיו חוזרים כשיראו האש הגדולה שיצתה נשמתם.

ובתנחומא {{ממ|[[תנחומא/נח/ג|פ' נח פ"ג]]}} יישב שעל התורה שבכתב ענו ואמרו נעשה ונשמע, מפני שאין בה ידיעה וצער והיא מעט. וכפיית ההר היתה על התורה שבעל פה, שיש בה דקדוקי מצוות קלות וחמורות, והיא עזה כמות וקשה כשאול קנאתה, לפי שאין לומד אותה אלא מי שאוהב הקב"ה בכל לבו ובכל נפשו ובכל מאודו וכו'. 

ואם כן מבואר בתנחומא שהקדמת 'נעשה' ל'נשמע' הוא שבח בתורה שבכתב, ועל תורה שבעל פה נצרכו לכפיית ההר, וזה דלא כדברי השל"ה שבכלל קבלתם גם קיבלו 'תורה שבעל פה'. ובלאו הכי תמוה אם כדברי השל"ה שאחד בתורה שבכתב ואחד תורה שבעל פה, אם כן מה המעלה בהקדמת נעשה לנשמע, הרי אין כאן כלל הקדמה אלא קבלה של שתי התורות, תורה שבכתב ושבעל פה.


;מה המעלה בהקדמת נעשה לנשמע הרי אמרו כן על 'ספר הברית' שכבר ידעו הכתוב בו
ובספר לפלגות ראובן {{ממ|לרבי זליג ראובן בענגיס, ח"ב לקוטים לשבועות}} תמה על עיקר המעלה בהקדמת נעשה לנשמע, שהרי מפשטות הכתובים אין הדברים נראים כן. שכך נאמר בפרשת משפטים {{ממ|[[תנ"ך/שמות/כד#ז|שמות כד ז]]}} "ויקח ספר הברית ויקרא באוזני העם ויאמרו כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע" – ולשון 'דיבר' הוא לשון עבר, שהרי לא אמר 'כל אשר ידבר', וכיון שדבריהם נסובים על מה שכבר דיבר ה' איזו מעלה יש במה שהקדימו נעשה לנשמע, כיון שכבר ידעו כל מה שקבלו על עצמם לקיים. ובפרט ש[[רש"י/שמות/כד#ז|רש"י שם]] מפרש ש'ספר הברית' הוא: מ'בראשית' עד מתן תורה, ומצוות שנצטוו במרה, עכ"ד. והרי על כך נסובים דבריהם 'נעשה ונשמע', וכיון שכבר שמעו המצוות שנצטוו במרה, אם כן אין כל רבותא בהקדמת נעשה לנשמע. [ומלבד זאת צריך ביאור למה צריכים כלל ל'נשמע', כיון שכבר יודעים את מה שנצטוו ומה שנעשה עד אותו זמן].

ובתחילת הפרשה {{ממ|[[תנ"ך/שמות/כז#ג|שם פסוק ג]]}} נאמר "ויבא משה ויספר לעם את כל דברי ה' ואת כל המשפטים, ויען כל העם קול אחד ויאמרו, כל הדברים אשר דיבר ה' נעשה". ויש לדקדק, מדוע בפסוק זה נזכר רק שאמרו 'נעשה' ולא שאמרו 'נעשה ונשמע'. ועוד, מדוע בפסוק זה נאמר 'כל הדברים' ואילו בהמשך אמר 'כל אשר דיבר'.

ובין שני פסוקים אלו, בין אמירתם 'נעשה' לאמירתם 'נעשה ונשמע', כתוב עוד {{ממ|[[תנ"ך/שמות/כז#ד|פסוק ד]]}}: ויכתוב משה את כל דברי ה', ופירש [[רש"י/שמות/כז#ד|רש"י]]: מ'בראשית' ועד מתן תורה, וכתב מצוות שנצטוו במרה, ע"כ. והיינו שבשעה זו שכתב משה את תחילת התורה – בזה נתחדש המושג 'תורה שבכתב' ו'תורה שבעל פה', שכן קודם שהיו הדברים בכתובים, לא היה מקום לחלק בין דברים שבכתב לדברים שבעל פה, כי הכל היה בעל פה, ורק אחרי שכתב משה את הדברים בספר הברית ועשאם ל'תורה שבכתב', אז התחדש החילוק שבין 'תורה שבכתב' שהיא מה שכתב משה בספר התורה, ל'תורה שבעל פה' שהם הדברים שאינם כתובים במפורש בתורה ורק רמוזים בכתובים על פי המידות שהתורה נדרשת בהם.


;ביאור הגרז"ר בענגיס שישראל קיבלו תורה שבע"פ על חלקי התורה שבכתב שבידם
ומעתה יבוארו כל הדקדוקים, שכן קודם שכתב משה מקצת מן התורה, והיתה כל התורה דברים שבעל פה, נוקטת התורה בלשון 'ויאמרו כל הדברים אשר דיבר השם' – כי לא היה בידם אלא דברים, דברים שבעל פה. ועל זה לא נקטו אלא לשון 'נעשה'. אמנם אחר שכתב משה את דברי הברית, ונעשו דברים 'כתובים' ודברים ש'בעל פה', אז חילקו ואמרו 'כל אשר דיבר השם נעשה' – על הכתובים, 'ונשמע' – על הביאור שבעל פה כפי שיבארו חכמי ישראל. ולכן לא נקט לשון 'כל הדברים' כי אז היה משמע שכוונתם רק ל'דברים' היינו הדברים שבעל פה.

ובזה יבואר מעלת ישראל שהקדימו נעשה לנשמע, כי אמנם דבריהם נוגעים לתורה שהיתה לפניהם, וידעו לה – אך קבלתם אינה רק על מה שכתוב ומפורש לפניהם, אלא בכלל זה מה שקבלו עליהם לשמור ולעשות ולקיים ככל אשר יאמרו להם ולנו חכמי כל דור ודור בדרשת הכתוב בתורה – ועל קבלה זו חיבה יתירה נודעת להם.

מעתה גם תתיישב קושיית התוספות בשבת למה הוצרכו לכפיית ההר כיון שכבר הקדימו נעשה ונשמע, כי אכן בכלל קבלתם לא היה אלא קבלת פירושי חז"ל למקצת התורה שכבר ניתנה להם, ואילו כפיית ההר הוסיפה עליהם אף את שאר חלקי התורה.

ואמנם פירוש זה נסתר מדברי התנחומא, שכן להמתבאר הרי בכלל קבלת 'נעשה ונשמע' קיבלו גם תורה שבעל פה, ואדרבה מקצת תורה שבכתב לא קיבלו עליהם אלא בכפיית ההר. אכן לפי ביאור זה בדקדוק הפסוקים יבוארו גם דברי השל"ה שביאר ש'נעשה ונשמע' הם תורה שבכתב ותורה שבעל פה, וכמו שנתבאר ש'נעשה' הוא מה שכתוב, ו'נשמע' הוא מה שיאמרו לנו בפירוש התורה חכמי ישראל שבכל דור.