עריכת הדף "אוצר:מיזמים/דבריהם הם זכרונם/תשפב/טבת/כה"

== יום רביעי כ"ה טבת - רבי אליהו אליעזר דסלר, בעל 'מכתב מאליהו' ==
=== הכרת הטוב לדומם ===
"ויאמר ה' אל משה, אמור אל אהרן, קח מטך ונטה ידך על מימי מצרים... ויהיו דם" {{ממ|[[תנ"ך/שמות/ז#יט|שמות ז יט]]}}. [[רש"י/שמות/ז#יט|רש"י]] מפרש שלפי שהגן היאור על משה כשנשלך לתוכו, לפיכך לא לקה על ידו, לא בדם ולא בצפרדעים, ולקה על ידי אהרן. גם במכת כינים מפרש רש"י {{ממ|[[רש"י/שמות/ח#יב|שם ח יב]]}} בדרך דומה, שלא היה העפר כדאי ללקות על ידי משה, לפי שהגין עליו כשהרג את המצרי 'ויטמנהו בחול', ולקה על ידי אהרן.

על דברים אלו עומד רבי אליהו אליעזר דסלר ומעיר: דברים אלה דורשים הסבר. מנקודת ראות השכל - איזו פעולת הטבה עשו למשה? הן הדומם אינו פועל כלל, והאדם הוא המנצל את סגולותיו לשימושו.

כך גם יש להעיר על דברי חז"ל, "בור ששתית ממנו מים, אל תשליך לתוכו אבן", מהם אנו למדים שהאדם חייב להכיר טובה אפילו לדומם שנהנה ממנו, ולכן אסור לבזותו. וכמו שנפסק להלכה {{ממ|[[שולחן ערוך/אורח חיים/קפ#ד|או"ח סימן קפ ס"ד]]}}: אין מעבירין על האוכלין, ואפילו אם זרקם שם אדם אחר.

וצריך להבין, הרי אין הבור והאוכלים מרגישים בבזיונם. ומה בכלל משמעותה של הכרת טובה לדומם, שאינו מרגיש ואינו נהנה מזה?

אלא, יסוד גדול ומקיף בכוחות נפשו של האדם מתגלה לנו בזה: כל מידות הנפש מושפעות ונפעלות על ידי הרגש, ולא על ידי השכל. ואם אין אנו מכירים טובה לדומם שנהנננו ממנו, וכל שכן אם אנחנו מבזים אותו - בכך נפגע הרגש, כי הרגש של בעל מעלת החסד, זה שרוצה אך לתת ולהנות אחרים, אסיר תודה לכל אשר הפיק ממנו הנאה, ואפילו לדומם. הכלל הוא: פגיעה ברגש משפיעה באופן ישיר על המידות - וממילא נפגמת מידת הכרת הטוב.