עריכת הדף "אדרת אליהו/דברים/ד"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

'''ואתחנן ''' (זפרי) ז״ש הכתוב תחנונים ידבר רש. שני פרנסים טובים עמדו לישראל משה ודוד. משה אמר רבש״ע עבירה שעברתי תכתוב אחרי. שלא יאמרו הבריות שזייף משה בתורה או שאמר דבר שלא נצטוה. משל למלך שגזר על מי שיאכל פגי שביעית שיהיו מחזירין אותו בקונפין. (פי' שיהיו מכריזים עליו במקום שכל העם מתכנפין שם) הלכה אשה אחת בת טובים ליקטה ואכלה והם מחזירים אותה בקונפין א״ל בבקשה ממך המלך הודיע סורחני שלא יהיו אומרים שלמצא בה דבר ניאוף או כשופים. כשהם רואים פגי שביעית תלוים בצוארה יודעים שבשביל כו' א״ל הקב״ה הריני כותבה שנאמ' על אשר מריתם וגו'. רש״א משל למלך שמהלך ובנו עמו בדרך בקרונין (פי' מרכבה) הגיעו למקום צר ונהפך הקרונין על בנו נסמית עינו נקטעה ידו נשברה רגלו. כשהי' מגיע לאותו מקום מזכיר שלשה פעמים. אף כך המקום מזכיר שלשה פעמים מי מריבה לומר כך הרגתי את משה ואהרן ומרים וכה״א נשמטו בידי סלע שופטיהם. דוד אמר לא תכתוב סורחני א״ל המקום. לא שוה לך כלום שיהיו הבריות אומרות בשביל שאהבו מחל לו. משל לא' שלוה מן המלך אלף כורים חטים בשנה. והיו הכל אומרים אפשר שזה יכול לעמוד באלף כורים האלו. אלא משכנו המלך וכתב לו אפרכי (פי' נתן לו מדינה במשכון) פעם אחת שיגר ולא שייר כלום. נכנס המלך לביתו ונטל בניו ובנותיו והעמידן על אבן המכר. באותה שעה ידעו שאין בידו כלום. אף כל הפורעניות שהיו באות על דוד היו מוכפלות שנ' ואת הכבשה ישלם ארבעתים ר' חננו' אומר ששה עשר. ואף נתן הנביא בא והוכיחו על אותו המעשה ואמר חטאתי לה' ונתן אמר גם ה' העביר חטאתך וגו' ואומר לך לבדך חטאתי:

זה הדבר ק״ו מה אלו שיכולים לתלות במעשיהם הטובים ולא בקשו אלא מתנת חנם מי שאינו א' מאלף אלפי אלפים ורבי רבבות מתלמידיהם עאכ״ו שלא יבקש מהקב״ה אלא מתנת חנם:

'''בעת ההוא.''' משל לבני מדינה שמבקשים מאת המלך שיעשה מדינה קלניא (פי' חפשי מן מס וארנוניות) פעם אחת היו לו ב' אויבים ונפלו לפניו אמרו הרי שעה שנבקש מלפניו כך משה מבקש מלפני המקום שיכנס לארץ. כיון שראה שנפל סיחון ועוג אמר הרי שעה שאבקש שאכנס לארץ לכך נאמר בעת ההוא:

'''לאמר.''' כיוצא בו אתה אומר וידבר משה לפני ה' לאמר א״ל הודיעני אם אתה גואל אם לאו. כיוצא בו וידבר משה אל ה' לאמר. הודיעני אם אתה ממנה עליהם פרנסים אם לאו אף כאן כו':

'''ואתחנן.''' ארז״ל שהתפלל משה תקט״ו תפלות כמנין ואתחנן. ביאורו שתפלתו הי' כולל תקט״ו עניינים וכן משרז״ל (ברכות ח' א') לעולם יכנס אדם שיעור שני פתחים ואח״כ יתפלל. הם שני פתחים לכנוס לעלמא עילאה. מעון ומכון:

'''בעת ההוא.''' עת זה סוד אל גנת אגוז ירדתי. ההוא. זה אגוז שבתוכה והן ח״י ברכאן דצלותא כמו שאמרו בתיקונין. שסוד ח״י ברכות הם סוד שני״ם שני״ם איש ואשתו. שבע״ה שבע״ה איש ואשתו הנאמרים בפ' נח. ומתחלת ספר דברים נאמר עשרה פעמים בעת ההוא. והאמור בפ' ואתחנן הוא העשירית. כי התפלה נכנסת במדה העשירית. והיא כוללת כל העשרה. וענייני התפלה הם עשרה ד״ו פרצופין וששה דרגין. ועוד על ארבעה התפלל עליהן א' בעלמא תתאה ושלשה בעלמא עילאה. כש״ה לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו. ועל זה אמר אעברה נא ואראה וגו':

'''לאמר.''' ר״ל שאמר משה להקב״ה וביאורו שבקש השיבני. והם חמשה פעמים. א'. בפ' וארא וידבר משה לפני ה' לאמר הן בני ישראל וגו'. ב'. בפ' בשלח ויצעק משה אל ה' לאמר מה אעשה לעם הזה עוד מעט וגו'. ג'. בפ' בהעלתך ויצעק משה אל ה' לאמר אל נא רפא נא לה. ד'. בפ' פינחס וידבר משה אל ה' לאמר יפקד ה' אלהי הרחות לכל בשר. ה'. ואתחנן אל ה' לאמר (ספרי):

== כד ==

'''אדני ה'. ''' עיין רש״י שנאמר ה' אל רחום וחנון. ואלהים מדת הדין שנא' עד האלהים יבא דבר שניהם. ואומר אלהים לא תקלל:

'''אתה החלות וגו'.''' אתה התרת לי נדרי בשעה שאמרת לי והוצא את עמי בני ישראל אמרתי איני יכול שכבר נשבעתי ליתרו שאיני זז מאצלו שנא' ויואל משה ואין הואיל אלא לשון שבועה שנ' ויואל שאול את העם. ד״א אתה פתחת לי פתח במעשה עגל שנא' הרף ממני ואשמידם וכי משה תופס הי' בהקב״ה אלא פתחת לי פתח שאתפלל עליהם ועמדתי והתפללתי ושמעת וסלחת לעונם והייתי סבור שאני עמהם בתפלה והם לא התפללו עלי והלא דברים ק״ו אם תפלת היחיד על הרבים כך נשמעת. תפלת הרבים על היחיד עאכ״ו. להראות את עבדך. ישראל קראו עצמם עבדים והקב״ה קראם עבדים. ואלו שקראו עצמם עבדי' והקב״ה קראם עבדים. אברהם שנ' אל נא תעבר מעל עבדך ונאמר בעבור אברהם עבדי. יעקב שנא' קטנתי מכל וגו' את עבדך. ונא' ואתה עבדי יעקב. משה שנא' להראות את עבדך ונאמר משה עבדי מת. דוד שנא' אני עבדך בן אמתך ונא' למען דוד עבדי. ישעי' שנא' יוצרי מבטן לעבד לו ונא' עבדי ישעיהו. ויש שקראו עצמם עבדים והקב״ה לא קראם שמשון שנא' אתה נתת ביד עבדך וגו' והקב״ה לא קראו. שלמה שנאמ' ונתת לעבדך לב שומע והקב״ה תלאו בדוד אביו שנא' למען דוד עבדי. ויש שלא קראו עצמם עבד והקב״ה קראם. איוב שנא' השמת לבך אל עבדי איוב. יהושע שנאמר וימת יהושע בן נון עבד ה'. כלב שנאמ' ועבדי כלב. אליקים שלאמ' לעבדי לאלוקים. זרבבל שנא' זרבבל בן שאלתיאל עבדי. דניאל שנא' שדרך מישך ועבד נגו עבדוהי דאלהא חייא. נביאים הראשונים שנ' כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים:

'''את גדלך.''' זו בנין אב לכל גדלך שבתורה:

'''ואת ידך החזקה.''' אלו עשר מכות שנא' נטה ידך:

'''אשר יעשה כמעשיך.''' במצרים:

'''וכגבורתך.''' על הים ד״א וכגבורתך על הירדן:

'''אדניה'.''' מפני שבקש שני דברים בעלמא עילאה ובעלמא תתאה. לכך התפלל בשני שמות הללו:

'''אתה החלות להראות וגו'.''' התחיל לספר בשבחו של הקב״ה ואח״כ התפלל כמו שדרשו רז״ל (ברכו' ל״ב א') וחשב ששה דברים שנעשו על ידו. את גדלך. זו קריעת י״ס שנא' וירא ישראל את היד הגדלה וגו'. ואת ידך החזקה. זו יציאת מצרים שנא' כי בחזק יד הוצאך ה' ממצרים. אשר מי אל בשמים ובארץ. אמר על מ״ת שנא' מן השמים השמיעך את קלו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה ודבריו שמעת מתוך האש. וכן פתח הקב״ה את כל העולמות העליונים והתחתוני' וראו שהוא יתברך יחיד בכולם. וז״א אשר מי אל בשמים ובארץ:

'''אשר יעשה כמעשיך.''' זה נחל ארנון. אשר היה נס נגלה מעשה שמים. לקרב את ההרים ולהרוג אותם בין ההרים:

'''וכגבורתך.''' זה סיחון ועוג (לשון רבים) שהרג אותם בגבורות ה'. ומה שאמר קריעת ים סוף קודם י״מ. מפני שיצ״מ הי' טפל לקי״ס כשרז״ל שבמצרו' לקה באצבע א'. ובי״ס בה' אצבעות בכל היד. לכן נא' את ואת. את גדלך ואת ידך החזקה. ואת. מורה שהוא טפל. וז״ש אתה כמו שנאמר אתה כהן לעולם שהוא ההתחלה שכולל כל ששה קצוות. וז״ש החלות להראות את ששה דברים הנזכרים. ולכן בקש עוד על ארבעה דברים כאשר ביארנו למעלה וז״ש אעברה נא. ואראה וגו'. ואמר אתה החלות. לפי שארז״ל אלו הו' משה מכניסן לארץ לא גלו ישראל מארצם. והיה הבהמ״ק הנבנה לעתיד. נבנה בימיהם והיה קיים לעולם ולעולמי עולמים. רק ישראל לא זכו לכל זאת. לכן התפלל על זה. אתה החלות לעשות הנסים האלו על ידי. הלואי שתגמור כולן על ידי:

== כה ==

'''אעברה נא ואראה. ''' אפשר שיהיה משה מבקש דבר שכבר אמר לבלתי עברי וגו'. משל למלך שהיה לו שני עבדים. וגזר על א' שלא לשתות יין עד שלשים יום. אמר מה גזר עלי שלשים יום. איני טועמו אפי' שנה אחת. וכל כך למה כדי לפוג את דברי רבו. גזר על השני כו' אמר אפשר איש להיות בלא יין אפי' שעה אחת כדי לחבב דברי רבו לכך אמר אעברה נא וגו':

'''ההר הטוב.''' הכל קראו אותו הר. אברהם שנאמר אשר יאמר היום בהר ה' יראה. ישעיהו שנאמר והלכו עמים רבים וגו':

'''והלבנון.''' זה בהמ״ק שנאמר גלעד אתה לי ראש הלבנון ואומר והלבנון באדיר יפול ולמה נקרא שמו לבנון שמלבין עונותיהם של ישראל שנא' אם יהיו חטאיכם וגו':

'''אעברה נא ואראה.''' בקש ד' דברים. א' במעשה והוא לעבור את הירדן. וג״ד בראיה. ואראה את הארץ. ההר הטוב הזה. והלבנון. והם כנגד שני העולמות. עולם המעשה. ועולם המחשביי. והם שני השמות שהזכיר בתפלתו. וה' של אעברה. היא הרביעית ה' הנוספת שבה נכללין הכל. ואראה הוא מ״ש וארא אל אברהם ואל יצחק ואל יעקב וגו'. בד' פינות המרכבה שהם שלשה ונתגלו לאברהם יצחק ויעקב. והם הג' ראיות שהתפלל עליהם. וכן נאמר ג' פעמים וארא במרכבה דיחזקאל. ועוד נאמר שם ואראה. והיא כוללת הכל. וכן כאן נאמר ואראה. וארא מורה על ג' ראיות. והה״א היא הרביעית שבה נכללין הכל. וז״ש בזוהר שור רישומא דברית. והוא סיומא דד' שמהן. ונכלל בשור הכל. ואלה ג' מקומות שהתפלל עליהן לראותן. הם המקומות שתקנו האבות וזכו להם. ואלו עבר משה את הירדן הו' מתקנם לעולמי עולמים כי הוא היה נהירו דשמשא והי' מוריד להם את בהמ״ק של מעלה כמו שיהי' לעתיד שכבוד ה' יזרח עלינו:

== כו ==

'''ויתעבר. ''' ר' יהושע אומר כאשה שאינה יכולה לשוח מפני עוברה:

'''ולא שמע אלי.''' לא קבל תפלתי:

'''ויאמר ה' אלי רב לך וגו'.''' משל לאדם שנודר. לאן הולך אצל רבו להתיר לו נדרו. מה עליך לשמוע דברי רבך. ד״א אמר לו דוגמא אתה עושה לדיינים שיאמרו מה משה חכם גדול לא נשא לו פנים ועל שאמר שמעו נא המורים נגזר שלא יכנס לארץ. המענין את הדין והמעוותים עאכ״ו. ומה משה שנאמר לו רב לך. לא נמנע מלבקש. שאר בני אדם עאכ״ו. ומה חזקי' שנא' לו צו לביתך לא נמנע מלבקש רחמים שהי' דורש אפי' חרב חדה כו' שנא' ויסב חזקיהו וגו'. שאר בני אדם עאכ״ו. ד״א כאדם שאומר לחבירו. עובר פלוני על דרך פלוני:

'''אל תוסף וגו'.''' מכאן אר״א בן יעקב יפה שעה אחת בתפלה יותר ממע״ט שבשביל כל מעשיו של משה לא נאמר לו עלה וכאן אמר לו עלה וכן אמרו (ברכות דף ל' א') העומדים בח״ל הופכים פניהם כנגד א״י שנא' והתפללו אליך דרך ארצם. ובא״י הופכים כנגד ירושלים שנא' והתפללו אל העיר הזאת ובירושלים נגד בהמ״ק שנא' והתפללו אל הבית הזה. בבהמ״ק כנגד בית ק״ק שנאמר והתפללו אל המקום הזה נמצאו כל ישראל מתפללין למקום א':

'''ויתעבר ה' בי למענכם.''' כמ״ש רז״ל אשה אחת ילדה ששים ריבוא בכרס אחד. והוא משה. והוא בבחינת העיבור כמו שהשמש מזהיר את הכוכבים בלילה. כן נשמתו מזהיר ומנהיר לכל ששים ריבוא שבדורו. ובגינו קיימין אלף טורין משיריין סגיאין:

'''למענכם.''' כי לולי חטאתכם היה מתקן לעולמי עולמי'. ובעבורם נענש בארבעה דברים כמו שאמר. וה' התאנף בי על דבריכם וישבע לבלתי עברי את הירדן. ולבלתי בא אל הארץ הטובה. כי אנכי מת בארץ הזאת. אינני עבר את הירדן. והמה נגד ארבעה שגגות ששגג. א' בעון העגל אשר עשו הערב רב. ונחשב עון למשה בעבור שקבלם לילך עם ישראל. ואף שכונתו הי' לקרבם תחת כנפי השכינה נחשב לו לעון בעבור שלא שאל את פי ה' והמה הערב רב חטאו והוא נענש בעבורם. ב' בעון המרגלים. כמ״ש ותקרבון אלי כלכם ותאמרו נשלחה אנשים וגו' וייטב בעיני הדבר. ואמר לו הקב״ה שלח לך אנשים. אבל כוונת משה היה רצויה באמרו בלבבו כאשר יראו האנשים את ארץ חמדה טובה ורחבה. ויספרו את הגדולות והחמודות אשר ראו עיניהם. באזני כל ישראל. יזדרזו ישראל כלם ללכת אל ארצם בלבב שלם ובנפש חפיצה. ובאמת היתה שגגתו אשר לא הזהיר להאנשים התרים את הארץ הטובה. לאמר להם טרם הליכתם. אותם הדברים שאמר להם אח״כ. והוא שאמר ה' אלהיכם ההלך לפניכם הוא ילחם לכם וגו' ובמדבר אשר ראית וגו' כאשר ישא איש את בנו. ועל עון העגל נגזר עליו מיתה. והיה לו ג״כ חלק בעונשם כמשרז״ל חרות על הלוחות שמתחילה נעשים כל ישראל חפשים וחירות ממ״ה ובעון העגל נגזר על כולם. ובעון המרגלי' נענש בעבורם שלא לבוא לא״י כמ״ש גם בי התאנף ה' בגללכם לאמר גם אתה לא תבא וגו'. ובעון מי המריבה אשר רבו עם ה'. נענש למענם. ונאמר יען לא האמנתם בי וגו' ויקדש בם. וביאורו שניטלו הקדושים מהם. והם משה ואהרן והיה עונשן שלא עברו את הירדן בחיים חייתם. ובעון בנות מואב בשטים. נענש בחטאם שלא קינא בעצמו כ״א ע״י פנחס. ולכן נמדד לו שגם עצמותיו לא עברו את הירדן. וז״ש למענכם שנענש בארבעת פשעם. ולא השיג חפצו בארבעה דברים שהזכיר כאן שחשק לראות ארבע מקומות דלעיל. ולע״ל יזכה שוב לארבעה מדריגות נישאות. וכמ״ש (ישעיהו נ״ב:י״ג) הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד. ואמר ישכיל בתחילה לבדנה. ואח״כ ג' מעלות לבד. וכמ״ש כאן ג' ראיות ואחת כוללת הכל. וז״ש ויאמר ה' אלי רב לך. ביאורו מה רב טוב צפון לך. והוא מ״ש הכתוב הנה ישכיל עבדי וגו'. ובפרשת הנה ישכיל עבדי חשב שם כמה יסורין שיסבול בעד ישראל עד ולפשעים יפגיע. ושני תיבות אלו האחרונים נאמר על העתיד מה שיסבול לעתיד בעבורם והוא שיקומו כולם בתה״מ והכל בזכותו. וזהו שאמר רב לך כנגד שני תיבות האלו. כי עד ולפשעים יפגיע נאמר שם ר״ב תיבות שכלולים בהם ר״ב עניינים. ואמר ר״ב לך. כי בעת ההיא תזכה לחמשים שערים כמנין ל״ך. והוא ולפשעים יפגיע שהוא שער החמשים. וז״ש עלה ראש הפסגה. שהיא עליה גדולה:

== כז ==

'''ושא עיניך ימה וגו'. ''' מזרחה כוללת ג' ארצות ארץ המישור וגו'. שהוא כלל שם הראשון של מעשה בראשית. שבו גנוזה נשמתו של משה כמ״ש ונשב בגיא. ראשון לי״ג מכילן דרחמין שהם ג' שמות של ויעבר ה' וגו'. ששה תורת משה גנוזה. וזהו סוד ונשב בגיא. שהוא מטה של משה שנהפך לנחש ומנחש למטה. שהם ב' פעמים בגילופין ובגילופי גלופין.

== כח ==

'''צו את יהושע וחזקהו ואמצהו. ''' להשלים אותו בה' חלקי הנשמה:

'''כי הוא יעבר לפני העם הזה.''' ברוח. והוא ינחיל. בנפש. כמ״ש את הארץ אשר תראה. ונאמר דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת. וג' הראשונות נהירין למרחוק. וז״ש וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו. מפני שתפלתו של משה לא הי' רק בעבור לתקן את ישראל. והשיב לו הקב״ה שעל ידך יתוקן והיינו כאשר תצוה ליהושע ותחזקהו ותאמצהו. ובזה נעשה מקצת תפלתו. ולעומת מה שבקש אעברה. אמר וצו את יהושע. ונגד מה שבקש ואראה. השיב לו הקב״ה ושא עיניך. והזכיר לו בתשובתו. ה' דברים והוא. א' עלה ראש הפסגה. ושא עיניך ותראה לד' רוחו' של ארץ הטובה. והם ה'. לתקן ה' חלקי הנפש:

'''וראה בעיניך.''' משל למלך שגזר על בנו שלא יכנס לבית לינה שלו. נכנם לפתח הפלטרין. משכו ומדבר עמו. נכנס לטרקין כו' כיון שבא ליכנס לקיטון. (הוא חדר הפנימי המיוח' למל') אמר מכאן ואילך אתה אסור. כך מש' אמר רבש״ע כל עצמי אינני משוך מא״י אלא מלא הירדן. מלא חבל של חמשים אמה. א״ל וראה וגו'. וצו את יהושע. אין ציווי אלא זירוז שנאמר ויקרא משה ליהושע בן נון ויאמר אליו לעיני כל ישראל חזק ואמץ. חזק בתורה. ואמץ במע״ט:

'''כי הוא יעבר.''' אם הוא עובר הם עוברים ואם לאו אין עוברים:

== כט ==

'''ונשב בגיא. ''' א״ל מי גרם לכם שנשב בגיא מעשים רעים שעשיתם בפעור. ד״א אמר להם ראו כמה תפלות בקשתי ונגזר עלי שלא אכנם לא״י. אבל אתם הכעסתם ארבעים שנה שנאמר ארבעים שנה אקוט בדור. ולא עוד אלא גדולים שבכם משתחוים לפעור וימין של הקב״ה פשוטה לקבל שבים. שנאמר ועתה ישראל שמע אל החקים הרי אתם חדשים וכבר מחול לכם לשעבר וכן ועתה ישראל מה וגו' ואין ועתה אלא לשון תשובה. (כי כשהאדם עושה תשובה כל מה שעשה לשעבר כבר מחול ועיני ה' מביטות באשר הוא שם. וזהו לשון ועתה):


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}