עריכת הדף "אבקת רוכל/לז"

{{ניווט כללי עליון}}
{{מרכז|'''סימן לז'''}}
ישוב לשונות הרמב"ם בהלכות עדות נראים שסותרים זה את זה

ד אח לחכמה ומודע לבינה י"ה אודיעך איך הגיעתני כתבך והנני משיב לשאלתיך כאשר יורוני מן השמים על הספק הראשון שכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' עדות שמן התורה אין חותכין שום דין על פי עדות שבשטר אלא שחכמי' תקנו לחתוך על פיו בדיני ממונות משום שלא תנעול דלת בפני לוין כו' ובפ' שביעי נר' מדבריו דמדאורייתא עדות שבשטר כשר בלא קיום אלא שחכמים הצריכו לו קיום וכתבת שמצאת הסתירה הזאת בעצמה מפ"ב דכתובות וריש גיטין לפ"ב דכתובות על משנת העדים שאמרו כתב ידינו הוא זה כו' דקושיא זו ראיה לשכמותך שהתוספות הרגישו קושיא אחת ולא תירצו בה דבר ומתוך כך תתחזק קושייתך שהרי בסוף פ"ב דכתובות אהא דואלו נאמנין להעיד בגדלן מה שראו בקטנן דכיון דקיום שטרות דרבנן הימנוה רבנן בדרבנן דמדאורייתא לא בעינן קיום דאמר ר"ל עדים החתומים על השטר כו' כתבו התוס' קיום שטרות כיון דמדאורייתא אפילו אין עדים שיכירו חתימת עדי השטר א"כ כל אדם יזייף כו' והכא אמר ר"י כגון שלוה מודה כו':

ומיהו בריש גיטין מוכח דאפילו היכא דאין מכירין החתימה כלל הוי כמי שנחקרה עדותן בב"ד עכ"ל הרי דסבירא ליה בהדיא לרש"י ולתוספות דאפילו היכא דליכא קיום הוי כמי שנחקרה נר' דסתירה דגמרא מהא דאמרינן בפ"ב דכתובות אמתניתין דהעדים שאמרו כתב ידינו הוא זה והאמר ר"ל עדים החתומים על השטר כו' אלא כי אתמר ארישא אתמר דמיירי בלא קיום ליתא דמימרא דר"ל דכיון שהגיד אינו חוזר ומגיד אתמ' אהא דלא תימא כיון דליכא הגדה בפה יכולין לחזור בעדותן קמ"ל דכל שחתומין על השטר חשבינן להו כאלו הגידו בפה וכיון שכן אינו צריך לקיים השטר דכיון דחשבינן לעדי החותמים עליו כנחקרה עדותן בב"ד תו לא חיישינן אזייופא דכל מידי דאתעביד בב"ד לא חיישינן ביה לזייופא וזה מדאוריית' אבל רבנן אצרכוה קיום והיינו דאמרינן בריש גיטין בדין דאפילו קיום שטרות לא ליבעי כדריש לקיש והיינו נמי דאמרינן בפ"ב דכתובות הנח לעדות החדש דאורייתא וקיום שטרות דרבנן וכי אמר רמי בר חמא אמתניתין דהעדים שאמרו כתב ידינו הוא זה לא שנו אלא שאמרו אנוסים היינו מחמת ממון כו' אקשינן עלה מדאמר ר"ל דגם בשטר מיקרי מגיד ואינו חוזר ומגיד ומשום הכי אמרינן ארישא אתמר לא שנו אלא שאמרו אנוסים היינו מחמת נפשות אבל מחמת ממון אינם נאמנים לעקור עדותם וא"כ מדרמי בר חמא אין סתירה דאדרבא הוא בא לחדש דבאנוסי ממון אונס יכולים לחזור אע"פ שאין קיום בשטר אבל אי איכא למימר דאיכא סתירה הוא מלישנא דמתני' גופא דקתני ברישא הרי אלו נאמנים משום דליכא קיום ואמאי והא נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד אבל מתוך מה שכתבתי נסתלקה סתירה זו דנהי נמי דמדאורייתא גם ברישא אינם נאמנים לסתור עדותן שבשטר דהוי כמי שנחקרה עדותן בב"ד אבל מאחר דרבנן אצרוך קיום כל שלא נתקיים לא חשיב כמי שנחקר עדותן ובזה נתיישבה הגמרא על דרך רש"י ותוס' המפרשים ההיא דגיטין דסוף פ"ב דכתובות גבי הא דאמרינן כיון דקיום שטרות דרבנן הימנוה רבנן בדרבנן דמדאורייתא השטר כשר בלא שום קיום מדר"ל:

אך לדעת הרמב"ם שפירש דבריו בפ"ג דמן התורה אין חותכין שום דין ע"פ עדות שבשטר צריך לומר שמה שאמר בגיטין בדין הוא דבקיום שטרות לא ליבעי כו' הכי פירושא מאחר שתקינו רבנן דלא ניחוש למפי כתבם משום נעילת דלת מן הדין היה דלא ליבעי קיום דלא חציף לזיופא דכיון דאמר ריש לקיש דלגבי כיון שהגיד חשיבה חתימה דידהו הגדה בב"ד תו ליכא למיחש לזייופא כי היכי דלא חיישינן במידי דנעשה בב"ד לזיופא והכי נמי מתפרשא מה שאמר הנח לעדות החדש דאורייתא וקיום שטרות דרבנן כלומר אחר שלא חששו מפי כתבם הוה ליה לאצרוכי קיום וכיון שהצריכום דרבנן לקיום שלא מן הראוי אחר תקנתם עד נעשה דיין:

ומעתה מה שאמר הרמב"ם ז"ל יתיישב על פי זה ממה שאמר בפ"ז שהעדים נעשי' דיינים בדבר זה הכונה לומר שכיון שמצאות לדון ע"פ עדות חתימ' השטר הוא מדרבנן כל הדברים הנלוים אליו הוא להקל ולא להחמיר כיון שכלל דין זה ועיקרו הוי מדרבנן ואע"פי דמדאורייתא אין דנין על פיו לא הוי מטעמא דקיום אלא מטעמא דמפי כתבם והא אחשבוה רבנן לההוא פי כתבם כאלו הוה פיהם ממש ונמצא שדין זה והנלוה אליו עיקרו דברי סופרים כלומר דהוה ליה כאילו הוא פיהם וא"כ לא היה צריך קיום ולפיכך כל דבר הנוגע לדין הקיום דנין בו להקל ואמנ' יש לדעת מנ"ל להרמב"ם דד"ת אין דנין על פי עדי חתימת השטר הלא הוא כמוס עמדי ולא כתבתיו הנה מיראת האריכות וגם שלא להיות נדרש ללא שאלו נאם הצעיר יוסף קארו


{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}