עריכת הדף "אבני נזר/אבן העזר/לט"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{עוגן|מב:}}{{עוגן|מב־ג}}

{{מרכז|'''סימן לט'''}}

שלום לכבוד הרב הצדיק המפורסם.

'''דבר''' האשה א"א שנשאת בפרהסיא לבליעל אחד ובקושי פעלו אצל בעלה האמתי שיגרשנה, ולא נודע אם דרה אח"כ עם הבליעל, ועתה השאלה אם צריכה גט מהבליעל, ודעת כת"ר דאפי' דרה אח"כ עמו א"צ גט, דלא שייך אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, כי גם לאחר קידושין אסורה עליו, דכשם שנאסרה לבעל כך אסורה לבועל עכ"ד:

{{מרכז|'''תשובה'''}}

==א==

א) הנה במל"מ פרק יוד מה' גירושין בשם רדב"ז שאם היתה נדה לא שייך אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, דמאן דעבר אאיסור כרת לא חש לבעילת זנות, והוא לכאורה כעין דברי כת"ר, אך באבני מלואים סי' ל"ג חולק על רדב"ז, וראייתו מתשו' הרשב"א שהביא הב"י סי' י"ז באחד נשוי אשה ונודע לו שבשעה שנשאה היתה אשת איש ואח"כ גירשה בעלה ודר עמה אח"כ, ופסק הרשב"א דצריכה ממנו גט כמו קטנה שהגדילה, דאמרינן שלשם קידושין בעל, ואף שנאסרה עליו משום כשם שאסורה לבעל, מ"מ תופסין לו בה קידושין, הנה דאף שאסורה עליו מ"מ אמרינן שלשם קידושין בעל:

==ב==

ב) ולדידי לא קשה דרשב"א לאו משום אין אדם עושה בעילתו בעילתו בעילת זנות אתי עלה, אלא משום שרוצה בה להיות אשתו, שדר עמה כבתחילה, ודאי מכוון לשם קידושין, ולא דמי למגרש ובעלה אח"כ דלולי אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות לא הי' אומרים שרוצה בה להיות אשתו, שהרי גירשה ולא רצה בה, אבל זו שלא גירשה ותחילה נשאה לאישות, אמרינן דוודאי כשיוודע שעדיין פנוי' מקדשה בהביאה, והיינו דמדמי לה לקטנה שהגדילה דהתם ליכא טעמא דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות כיון דקדושי דרבנן עלי' לא הוה בעילת זנות וכמ"ש תוספות יבמות (ק"י.) ד"ה בהאי, כתובות (ע"ג.), ומ"מ אמרינן שבעל לשם קידושין, והיינו משום שרוצה שתהי' אשתו, והכי נמי בנדון הרשב"א שנשאה לשם אישות, ומאז לא הרחיקה כלל, והכי נמי בנדון דידן שהוא נדון הרשב"א ממש:

==ג==

ג) ועוד דהרדב"ז גופי' חלק א' [ח"ד בדפוס ווארשא] סי' רע"ז הוכיח מסוגיא דגיטין בצירוף הירושלמי דאף המגרש סוטתו ברואה שנבעלה אמרינן אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות:

==ד==

ד) אך בנ"ד שכתב כת"ר שלא נודע אם קדשה הבליעל, והנה מחלוקת הגאונים שדעתם כל פנוי הבא על הפנוי' לפני עדים צריכה ממנו גט, ורמב"ם חולק, והרא"ש פרק הזורק הסכים עם הרמב"ם, והרמ"א אף שבסי' ל"ג הביא דעת הגאונים, מ"מ בסי' קמ"ט משמע שהסכים עם המחבר, [שלא הגיה עליו כלום] דבפנוי' דעלמא א"צ ממנו גט, אך בבא על שפחתו דעת הרא"ש פרק כיצד דאמרינן ששחררה משום אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ובודאי שחררה, והוא היפוך דעת הרמב"ם, שנדון השפחה מסתבר לי' יותר שלא נאמר בי' אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, ובתשובה [והוא בסי' ??] הארכתי הרבה לפרש מחלוקתם:

==ה==

ה) ובתה"ד סי' כ"ט כתב טעם הרא"ש דשמא לא רצה לקחתה לאשה או היא לא רצתה בו, ודווקא במגרש שתחילה רצו זה בזה כשבעלה אחר גירושין אמרינן שנתפייסו וחזרו כבתחילה ואף דבשפחה ג"כ יש לומר שמא לא רצה לאבד ממונו, מ"מ כיון דבעילת השפחה איסורא דאורייתא לא חשיד, ובודאי שחררה, אבל פנוי' דרבנן, רק במגרש כיון שתחילה רצו זה בזה אין הפסד להם במה שתחזור להיות אשתו, ע"כ אף באיסור דרבנן אמרינן אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, זה העולה מדבריו:

==ו==

ו) והנה בנ"ד שרצו זה בזה אף את"ל שלא קדשה, מ"מ שוב לא שייך סברת תה"ד הנ"ל ואמרינן דלשם קידושין בעל, ובתחילה לא הי' אפשר לקדשה שאין תופסין באשת איש ובמשודכת ג"כ משמעות רמ"א שאם בעל אמרינן שלשם קידושין, וכן כתב כנה"ג דבמשודכת יודה הרמב"ם, והוא ג"כ מטעם הנ"ל כיון שרוצים זה בזה:

==ז==

ז) אך בנדון דידן שלא הי' עידי יחוד מחלוקת הראשונים, דעת הרא"ה כיון שידוע שהם ביחד כאיש עם אשתו הוי כעידי יחוד, והריב"ש סי' ו' כתב שרוב ראשונים חולקים עליו, מ"מ בסוף סי' קצ"ג הביא סיוע מדברי הרא"ה, ובסי' ל"ג הביא הת"מ דברי הגהות מיימוני דבלא עידי יחוד הוי ספק:

==ח==

ח) אך בנ"ד שכתב כת"ר שלא נודע אם דרה עמו אח"כ, יוכל להיות שעתה נעשה ספק מתי פירשו זה מזה, בכהאי גוונא אוקמא אחזקה שעכשיו פירשו, ומתחילה הי' עמה כאיש עם אשתו, וחשוב אז כמו עידי יחוד, כיון שאז לא נודע והי' אצל כולם בחזקת שעדיין כמו בתחילה, ובזה לא אוכל לפסוק, וצריך לברר היטב איך הי':

{{יישור לשמאל|הק' '''אברהם'''.}}

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>