עריכת הדף "אבני מילואים/אבן העזר/לח"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{חלקי}}

{{מרכז|'''סימן לח'''}}

==סעיף א==

===א===

לח (א) '''המקדש על תנאי.''' כתב ב"ש ז"ל כתב הר"ן פ' האומר אם לא נתקיים התנאי מחמת אונס הקידושין בטילין דקידושין הם מרצון שניהם ומי שמתנה טיבתו אינו מרוצה אא"כ נתקיים התנאי ומה איכפת לי' באונס כו' והר"ן ס"פ כל הגט והמגיד פ"ט מה"ג כתבו בשם העיטור אם לא נתקיים התנאי בקידושין מחמת אונס הוי ספק קידושין עכ"ל אמנם נראה לענ"ד דהך דבעל העיטור אינו סותר למ"ש הר"ן פ' האומ' והוא דהך דר"ן פ' האומר היינו דלא נתקיים התנאי מחמת האונס וכיון דהאשה היא שהתנה לטובתה ולא נתרצית בקידושין אלא על תנאי כך וכך שיתקיים התנאי א"כ מה לה באונסו של זה דאונס רחמנא פטרי' אמרינן אבל אונס רחמנא חייבי' לא אמרינן אבל הך דבעל העיטור שהובא בר"ן שם פ' כל הגט היינו כהך דרפ"ק דכתובות שהתנה בקידושין ואמר הרי זה קידושיך אם לא אבוא תוך שנים עשר חודש וכיוצא ואירעו אונס שלא הי' יכול לבא תוך י"ב חודש כגון שגדלו המים או שחלה דבגיטין כה"ג אין אונ' בגיטין משום צנועות ופרוצות ומספקא לי' לבעל העיטור אם דומ' קידושין לגיטין לענין זה ע"ש בר"ן ס"פ כל הגט ובהה"מ פ"ט מגירושין ובהאי דרפ"ק דכתובות לא שייך אונס רחמנא חייבי' דהא אדרבה התנאי נתקיים שלא בא תוך י"ב חודש אלא שהי' בהכרח ובאונס מחמת שחלה או שגדלו המים וכה"ג בקידושין נסתפק אי נימא דין אונס בקידושין והך דר"ן פרק האומר הוא להיפך דהיינו שלא נתקיים התנאי מחמת אונס ובזה הוא דכתב הר"ן אונס רחמנא חייבי' לא אמרינן כיון שהיא לא נתרצית אלא בתנאי כך וכך וכ"כ בשט' מקובצ' רפ"ק דכתובו' אבל הרא"ש ז"ל ותלמידו דון קורקוס ז"ל כתבו דאע"ג דלגבי שאר דברים גיטין וקידושין שוין הן לגבי' הא מלתא אינן שוין ובגיטין שייכא האי תקנתא אבל לא בקידושין דבקידושין כה"ג מן הדין היא מקודשת כגון שאמר לה הרי את מקודשת לי אם לא באתי מכאן ועד יום פ' דלית לן למיחש לאונס דאלו אניס ודאי לא היו קידושין כיון דאמרת יש אונס אלא דלא חיישינן להכי ומקדשה מדינא וכיון דמדינא מקודשת תו ליכא משום צנועות ופרוצות דלא צנועות איכא דהא מדינא מעגנה שלא כדין והלכך אם נתברר שנאנס אינה מקודשת דטוענין טענת אונס ומשום פרוצות נמי ליכא דהא מדינא מקודשת היא ואסורה לעלמא הלכך בקידושין לא משכחת לה האי חששא ואלו קאמר נמי אם באתי תהא מקודשת ונאנס ולא בא בזו דברי הכל אין אונס ואפי' בגיטין לכ"ע בין לקיים הגט בין לבטל הגט ואע"ג דבביטול הגט לא שייך טעמא דצנועות ופרוצות אפ"ה בהא דאמר אם באתי ונאנס ולא בא לדברי הכל אין אונס שכיון שנתבטל אעפ"י שנתבטל מתוך אונס ליכא למימר דחשבינן לי' כאלו לא נתבטל דמ"מ הרי לא נתקיים וראי' לדבר איצטלא דפ' מי שאחזו מעשה בצידי בא' שאמר לאשתו הרי זה גיטך על מנת שתתן לי אצטליתי ואבדה איצטלית ואמרו חכמים דאינה נותנת דמי' ואמאי תיפוק לי' דאנוסה היא ולמ"ד דטוענין טענת אונס בגיטין הוי לן למימר התם דהרי הוא כאלו נתקיים התנאי עכ"ל. וע"ש שהאריך הרי בביאור דהך דיש אונס בקידושין או אין אונס כמו בגיטין היינו דוקא היכא שאומר אם לא באתי דהרי נתקיים התנאי אלא שהי' ע"י אונס והכרח אבל הך דר"פ האומר אדרבה לא נתקיים התנאי אלא שהי' מחמת אונס וכה"ג לכ"ע אין אונס וכמו שהוכיח הרא"ה. וב"ש העתיק בשם הר"ן ס"פ כל הגט ובשם הרב המגיד שכתבו בשם העיטור אם לא נתקיים התנאי בקידושין מחמת אונס הוי ספק קידושין ע"ש והמעיין בדברי הר"ן ובדברי הרב המגיד יראה דלא כתבו הך לישנא דלא נתקיים התנאי אלא דקאי שם אהך דאין אונס בגיטין ושם אדרבה התנאי נתקיים אלא שהי' ע"י אונס כגון שחלה או שגדלו המים ועיין בהרב המגיד פ"ט מגירושין ז"ל התנה עלי' שיהי' גט אם לא בא עד שלשים יום למדינה כו' בעיטור כתב איתשיל קמי ריש כלה יש אונ' בקידושין או לא ולא איפשט עכ"ל. וגם בר"ן ס"פ כל הגט שם קאי אהך דאם לא באתי מיכן ועד שלושים כו' כתב בעל העיטור דאיתשיל אם יש אונס בקידושין או לא ע"ש. וא"כ כל זה מיירי שהתנאי נתקיים אלא שהי' ע"י אונס אבל אם לא נתקיי' מחמ' אונס בזה ודאי אין אונס וכל זה ברור והארכנו בזה יען ראיתי שהב"ש עירבן אהדדי הך דר"ן ר"פ האומר עם הך דר"פ כל הגט וכתבו בשינוי לשון וכמו שכתב אם לא נתקיים התנאי מחמת אונס ואינהו לא מיירי מזה וכמו שביארנו ובזה לא סתרי דברי הר"ן אהדדי מהך דס"פ כל הגט אהך דר"פ האומר.

והנה ראיתי בס' בית מאיר דגם הוא עירבן אהדדי ומוכרח אני להעתיקו וז"ל: אונס בקידושין הוי ספק קידושין והספק יש לפרש בב' אופנים כי יש לומר דלא ס"ל כהר"ן פ' האומר דהלכה כר' יוחנן אלא כיון שר' יוחנן עצמו פקיד לברתי' לחוש לדר"ל ס"ל דהלכה כוותי' ומסופק להכי הלכה כמאן כו' ולא ס"ל פי' הר"ן דר"י לא חש כי אם לב"ד אחר וי"ל נמי דבמוחל פוסק כריש לקיש דמדינא יש טענת אונס ומסופק מחמת דא"כ יש חשש צנועות דזמנין דלא איתנס והקידושין בטלין וסברה דאניס ומעגנה ומשום פרוצות כו' ע"ש ולפי שלא הי' לפני הגאון המחבר ס' העיטור נסתפק בפירושו וז"ל העיטור אות שין ההוא דאמר לה אי לא מפייסינא עד תלתין יומין ליהוי גיטא אזל פייסי' ולא איפייסה אמר רב יוסף מי יהיב לה תרי קבא דדינרי ולא אפייסה אלמא קסבר רב יוסף אין אונס בגיטין וכן הלכתא וטעמא בכתובות משום צנועות ומשום פרוצות ואיתשל קמי ריש גלותא יש אונס בקידושין או לא ולא איפשטא וגרסינן בירושלמי סדר סמפון כך היא אנן פ' בר פלן מקדש לך כו' אירע לו אונס ר' יוחנן אמר אונסא כמאן דלא עביד רשב"ל אמר אונסא כמאן דעביד אליבי' דרשב"ל איך בעי למיכתב אי אתי יום פלן ולא הוית כניסה לי לא יהוי לך עלי כלום ר' יוחנן כד דמך פקד לבנתי' הוי עבדין כרשב"ל שמא יעמוד ב"ד אחר ויסבור דכוותיה ונמצא בניו באין לידי ממזרות עכ"ל הרי מבואר דספיקא דקידושין אינו אלא משום צנועות ופרוצות אם דין קידושין שוה לדין גירושין דהא אח"כ הוא דמביא מחלוקת דר"י ור"ל ועוד דבהדיא כתב דהא דחש ר' יוחנן אינו אלא משום ב"ד אחר וכמ"ש הר"ן. והנה מ"ש בשטה מקובצת וראי' לדבר איצטלא דפ' מי שאחזו מעשה בצידן כו' ואבדה איצטליתא ואמרו חכמים דאינה נותנת דמי' דאיצטלית דוקא קאמר ואמאי תיפוק לי' דאנוסה היא ולמ"ד דטוענין טענת אונס בגיטין ה"ל למימר התם דה"ל כאלו נתקיים התנאי ע"ש. ולכאורה לר"ל דס"ל דע"י אונס ה"ל כנתקיים התנאי א"כ היכי מפרש לדחכמים דאינה נותנת דמי' הא אונס' כמאן דעביד אלא דר"ל אפשר דס"ל אין טענת אונס ודלא כספיקו דריש גלות'.

ועוד אפש' כיון דס"ל לריש לקיש היכא דאשה מתנה תנאה אם אתי יום פלן ולא הוית כניסה לי ודאי אונסא כמאן דלא נתקיים דמי ודוקא היכא דהמקדש מתנה בזה הוא דס"ל לר"ל דאונסא כמאן דעביד' ומקודשת היא וא"כ התם דמגרש הוא דמתנה ודאי אונסא כמאן דלא נתקיים תנאי דמי. אלא דבירושלמי שם בפלוגתא דר"י ור"ל תלי שם בפלוגתא דרשב"ג ורבנן וס"ל לר"ל כרשב"ג ור"י כחכמים ע"ש וא"כ מאיצטלא נמי לא תיקשי דר"ל ס"ל כרשב"ג דס"ל נותנת דמי'. אלא הא קשיא לפי מה דמשמע דמודה ר"ל היכא דאשה מתנה וכדאמר בירושלמי אליבי' דרשב"ל איך בעי למיכתב אי אתי יום פלן ולא הוית כניסה לי' לא יהי' ליך עלי' כלום והתם המגרש הוא דמתנה ובדידי' דמגרש הי' תנאו א"כ גם לר"ל הוי כמאן דלא עביד וא"כ היכי מפרש טעמא דרשב"ג משום אונס וצ"ע. ובספיקא דריש גלותא הא דאמר ר' יוחנן אונסא כמאן דלא עביד ור"ל אונסא כמאן דעביד ותיפוק לי' אפי' חשוב נתקיים התנאי ע"י אונס הא אין אונס בקידושין וא"כ משמע דיש טענת אונס בקידושין ואפשר דמיירי באונסא דלא שכיח כלל דכה"ג אפי' בגיטין טענת אונס ופליגי אי חשיב אונסא כמאן דעביד ודו"ק:

ובס' העיטור חלק שני משטרי תנאי' ז"ל ארבעה עשר שלא יהא בו אונס שכל תנאי שאירע בו אונס התנאי בטל לבד מגיטין וקידושין עכ"ל ומשמע דפשיטא לי' אין אונס בקידושין והוא אינו אלא ספק ולא איפשטא ועיין בעיטור אות ק' וז"ל וגברא דקדיש על תנאי אי לא אתינא עד זמן פ' ליבטלי קידושין ולא אתי בעי מן קמי' רב שמואל ריש כלה אי יש אונס בקידושין עכ"ל ולפי דעת הר"ן כל שלא נתקיים ודאי לא הוי קידושין והר"ן הביא ספיקא דריש כלה רק בנתקיים נמצא על דברי הר"ן ר"פ האומר ודר"פ כל הגט כהוגן ולא כדברי הבית מאיר שהאריך לחלוק על דברי הש"ך סי' כ"א ולפי דברינו דברי הש"ך ברורין להלכה כדברי הר"ן פ' האומר ועמ"ש בס' קצה"ח [[קצות החושן/חושן משפט/כא#א|סי' כ"א ס"ק א']]:

==סעיף ב==

===ב===

(ב) '''ושיהי' התנאי קודם למעשה.''' כתב הרמב"ם אם אמר לה הרי את מקודשת לי בזה ונתן בידה והשלים ואמר אם תתן לי מנה הרי את מקודשת לי ואם לא תתני לי לא תהי' מקודשת הרי בטל התנאי מפני שהקדי' המעשה אעפ"י שיהי' הכל תכ"ד עכ"ל והקשה עליו הטור דהוא מלתא דפשיטא דאם נתן ואח"כ התנה דאין אחר המעשה כלום והב"י כתב עלה דקמ"ל דאע"ג דגמר דברי הקידושין הוא התנאי שהרי הוא אומר הרי את מקודשת לי על תנאי כך וכך אעפ"י שנתן לה הקידושין קודם זכירת התנאי מכל מקום כיון דדברים אחדים הם בלי ספק ראש דבריו אסיפא סמיך וה"א דלא תלו הקידושין אלא על אותו תנאי אי לאו דגמרינן מתנאי ב"ג כו' שיהי' התנאי קודם למעשה ע"ש וראיתי בט"ז שכתב ז"ל ממ"ש הטור דמלתא דפשיטא היא אם נתן בידה בלא תנאי שהיא מקודשת בלי תנאי משמע מזה הנותן מתנה לחבירו ואומר הנני נותן לך מתנה זו ונתנה לו אח"כ אומר לו על תנאי כך וכך לא מהני אפי' אם הוא תכ"ד אין בתנאי זה כלום שקודם לזה זכה בסתם ונראה לי ראי' לדברי הטור מהא דאמרינן בפ"ק דמציעא דף י' המגבי' מציאה לחבירו וכו' וזה ראי' שאין עליו תשובה לענ"ד עכ"ל וע"ש והוא תימא דבהדיא כתב הטור בח"מ סי' קצ"ה בשאר דרכי הקני' אין שום א' מהן יכול לחזור בו אחר כדי דיבור ע"ש וכן פסק הב"י שם בש"ע בלי שום חולק ומשמע להדיא דתכ"ד יכול לחזור בו וכן מבואר באשר"י פ' יש נוחלין ז"ל קנין מאימתי חוזר כל זמן שעסוקין באותו ענין ודוקא בקנין הוא שנתנו חכמים זמן לחזרה כו' אבל בשאר קנינים הגבהה משיכה מסירה כסף ושטר וחזקה אין בהם חזרה אחר כדי דיבור עכ"ל ומבואר להדיא דבמשיכה נמי חוזר תכ"ד ומה שהביא הט"ז ראי' דליתי' בחזרה תכ"ד מהך דפ"ק דמציעא כבר כתוב אצלינו בס' קצה"ח [[קצות החושן/חושן משפט/קצה#י|סי' קצ"ה ס"ק י']] ושם כתבנו דאינו ראי' ע"ש. והא דהקשה הטור דהוא מלתא דפשיטא כו' נראה טעמו משום דבקידושין קי"ל תכ"ד אינו כדיבור וליתי' בחזרה ועיין ב"י סי' קמ"ד שהביא בשם הר"ן בתשובה דבמקדש וחוזר תכ"ד דהרי זו מקודשת גמורה וא"צ קידושין אחרים כלל וע"ש שכתב דכן דעת הרמב"ם ומש"ה מקשי הטור דהוא מלתא דפשיטא אבל גבי ממון אפי' מסר לו החפץ יכול לחזור תכ"ד וכמ"ש מיהו הב"י שפיר מישב דעת הרמב"ם דאי לאו דילפינן מתנאי ב"ג הי' יכול להטיל בו תנאי תכ"ד כיון דעל דעת כן מסר לה הקידושין והיינו דאע"ג דתכ"ד לא מהני בקידושין היינו בנמלך אבל אם לא נמלך אלא בתחלה על דעת התנאי מסר לה אין זה חזרה וכמ"ש תו' במרובה דף ע"א דאמרי שם לר' יוסי תכ"ד לאו כדיבור ואינו יכול לחזור דהיינו בנמלך אבל אם לא נמלך אלא בתחלה הי' דעתו לכך לא שייך חזרה ע"ש. אמנם הא קשיא לי בדברי הרמב"ם דכתב דתנאי קודם למעשה היינו קודם עשיית המעשה דהא תנאי קודם למעשה מתנאי ב"ג הוא דילפינן דאמר משה אם יעברו ונתתם ולא אמר ונתתם אם יעברו ולשטתו דקודם עשיית המעשה יכול לומר המעש' קודם לתנאי וא"כ התם בנחל' בני גד שעדיין לא זכו בנחלה עד אחר יעבורו דהא הרמב"ם סובר במעכשיו אין צריך כפילת התנאי וא"כ צריך לומר דנחלת ב"ג לא הי' במעכשיו וא"כ ליכא עדיין מעשה כלל ולמה לא אמר ונתתם אם יעברו ונראה דבפ' המדיר דף ע"ד אמרינן תנאה דאפשר לקיומי' ע"י שליח כו' ופירש רש"י ז"ל כי התם שהרי משה צוה ליהושוע לתת להם את הארץ שהי' שלוחו של משה ע"ש ומש"ה ניחא דאמר משה אם יעברו ונתתם דהוא שליחות דידי' דאם יאמר ונתתם אם יעברו א"כ תיכף השליחות נגמר דונתתם היינו גמר המעשה לשליחות ועיקר התנאי לא הי' אלא בשליחות אבל הכא בקידושין המעשה הוא הקידושין ומש"ה קודם מעשה הקידושין יכול להזכיר המעשה קודם התנאי כיון דעדיין לא עשה המעשה אלא הזכיר את המעשה. והר"ן פ' מי שאחזו הקשה בהא דתנן תנו אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חודש דליכא התם דיני תנאי וכתב דגבי שליחות לא בעינן דיני תנאי ומשום דאינו נעשה שליח אלא על אופן שמצווהו ע"ש וכ"כ הרמב"ן בחידושיו פ' מי שאחזו דבהדי דשליח לא בעינן כפול ולא חד מדיני תנאי דאהכי משוי לי' שליח ולא אהכי ע"ש וא"כ כל דיני תנאי דילפינן מתנאי ב"ג כיון דמשה בהדי שליח הוא דאתני והוא יהושוע ואין לו לעשות אלא כאשר ציוה משה וכבר מבואר מדברי רש"י דיהושוע הי' שליח משה וכן מבואר בתו' נזיר דף י"א ע"ש ובשטה מקובלת פ' המדיר דף ע"ד ז"ל תנאה דאפשר לקיומי' ע"י שליח כי התם שנעשה אותו תנאי דב"ג וב"ר ע"י שליח שהרי משה צוה ליושוע ולנשיאי העדה אם יעברו ב"ג וב"ר אתכם ונתתם אלמא אותו תנאי ע"י שליח נעשה וה"נ בעי כולהו תנאי דעלמא דליהוי הכי דאפשר למעבד ע"י שליח כו' ומשמע לי דרש"י אזיל לשטתו דהכא מש"ה גמרינן תנאי דאפשר לקיומי' ע"י שליח משום דאי' לאקשוי' בקרא דמשה הי' מדבר עם ב"ג וב"ר לכך הוי לי' לסיומא עמהם תנאי ולומר להם אם תעברו יתנו לכם ואם לא תעברו ותאחזו כו' ושוב הי' לו לצוות אל ראשי בני ישראל שיעשו כן אמאי איפסיק וצוה את יהושוע ולא גמר הענין עמהם וכדכתיב ויצו להם משה וגומר ויאמר משה אליהם אם יעברו ונתתם להם וזה שכת' רש"י ע"י שלי' כי התם שהרי משה ציוה ליושו' לתת להם את הארץ שהי' שלוחו של משה כו' והלכ' דמי' האי להך דתנאי כפול דמייתי לה מיתור' דקר' ה"נ מייתי האי דאפש' לקיומי' ע"י שליח ע"ש וא"כ לדע' הר"ן דע"י שליח לא בעי כפילא א"כ למה הי' צריך משה ליכפול עם שלוחו דהיינו אלעזר ויושוע ולכן נראה דהר"ן יסבור כדברי השאלתות שכתב בפ' מטות להיפך וז"ל הצריך לענינינו ואע"ג דתנא' דב"ג וב"ר בהדי אלעזר ובהדי יושוע קא מתני ומשה הוא דהוי להון כשליח כיון דהקשו ראשי' לאבות כמאן דמתני בהדייהו דידהו דמי עכ"ל ונראה דעתו דאלעזר ויהושוע אינהו בע"ד המה שהיו העיקר בחלוקת הארץ אלא כיון דהקשו ראשי לאבות ה"ל משה נמי בע"ד כמו אלעזר ויושוע ולא הי' שם ע"י שליח ודו"ק. ועיקר נראה לתרץ דברי הר"ן לפי מה שמבואר בחידושי הרשב"א ז"ל פ' מי שאחזו גבי אתקין שמואל בגיטא כו' ואכתי קשיא לי דהא תנן כתבו ותנו לאשתי אם לא באתי מיכן ועד י"ב קדש כו' והאי ודאי דוקא קתני שהקדים מעשה לתנאי כדאי' במתני' ואפ"ה הוי תנאי ואפשר למימר דתנא' דהוי ע"י שליח לא מצי לשני' שליח ואי שני בתנאה לא עבד ולא כלום אע"ג דמעשה קודם לתנאי עכ"ל ע"ש ודברי הר"ן נמי מהאי טעמא דהשליח אין לו לשנות מדברי המשלח ממה שגילה בדבריו וה"ל מעביר על דבריו והיינו דכיון דנראה מתוך דבריו שרוצה שלא יתנו עד אחר י"ב חודש א"כ אפי' לא התנה בדיני תנאי אין השליח רשאי לשנות ואם עבר על דבריו השליחות בטל אבל אם יעברו ונתתם אם הי' משה מצוה שלא ליתן לב"ג עד אחר יעברו א"כ אלעזר ויהושוע לא היו רשאין לשנות מדברי המשלח ואפי' לא התנה בדיני תנאי אבל אם יעברו ונתתם הכונה הי' שיתנו תיכף ואם לא יעברו יוציאו מידם א"כ ודאי צריך דיני תנאי דהא מה שנתנו אינו שינה בשליחות כיון שמשה ציוה להם שיתנו תיכף וכל שהשליחות כדין נעשה אינו בטל עד שיהי' בדיני תנאי אבל כל המתנה עם השליח שלא יתן אלא כתנאו א"כ השליח אינו רשאי לשנות ולעבור על דברי המשלח ממה שנראה מתוך דבריו אפי' לא התנה בדיני תנאי:

וכן מבואר מירושלמי הובא בר"ן פרק מי שאחזו דתניא האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שירדו גשמים ירדו גשמים מקודשת ואם לאו אינה מקודשת ר' מאיר אומר בין ירדו בין לא ירדו מקודשת עד שיכפול תנאו הכל מודים בלאחר שירדו גשמים ירדו מקודשת לא ירדו אינה מקודשת כלומר משום דלאחר לאו תנאי הוא ר' חגאי בעי קומי ר' יוסי והן אם לאו כלאחר הוא כלומר אם יעברו ואם לא יעברו דכתיב גבי ב"ג וב"ר לאו כלאחר הוא דהא משמע דלא הי' נותנן להם הארץ מיד אלא לאחר שיעברו אמר לי' שאני האי שהיתה הארץ לפניהם והוא מבקש להוציאה מידם כלומר מפני שמיד הי' ניתן להם הארץ וע"ש בר"ן וכיון דמשה צוה להם שיתנו מיד א"כ אין בשליחות שינוי ומש"ה צריך דיני תנאי וזה נכון. והנה לשטת הפוסקים דצריך תנאי גם בשליחות לכאורה תיקשי היכי מצי מתני בשליחות ולומר אם יעברו ונתת' ואם לאו לא יהי' בשליחו' כלום כיון דאין שליח עושה שליח גבי מילי וכדתנן פ' התקבל דף ס"ו הרי אלו יכתבו ויתנו ע"ש ומשום דמילי לא מימסרי לשליח ועמ"ש בס' קצה"ח [[קצות החושן/חושן משפט/רמד#ג|סי' רמ"ד ס"ק ג']] ע"ש וא"כ היכי מצי מתני אם יעברו ונתתם כיון דלא נתן לשלוחו שום חפץ במסירה ה"ל מילי ולא מצי ממסר לשליח וכמו כן גבי כתבו ותנו אם לא באתי מכן ועד שנים עשר חודש אי נימא שהי' בדרך תנאי וכמ"ש הרשב"א בחידושיו דמצינו למימר דתנא בקצרה ולעולם הי' בדיני תנאי והיכי מצי להתנות בשליחות של כתבו ותנו כיון דהרי אלו יכתבו ויתנו ולא מצי עבדי שליחות ומלתא דלא מצי להיות בשליח אין בו משום תנאי וכמו בחליצה ואי נימא אומר אמרו כשר ניחא ועיין מה שכתב בקצה"ח [[קצות החושן/חושן משפט/רמד#א|סי' הנז' ס"ק א']].

ולכן נראה דהתנאי אינו בשליחות אלא בגוף הגט דאם לא יתקיי' התנאי לא יהי' ממש בגט וכמו כן גבי אם יעברו ונתתם אין התנאי בשליחות לומר אם לא יעברו לא יהי' בשליחו' אלא שלא יהי' בנתינת הארץ וא"כ אע"ג דשליח הוי כיון דאיהו גופי' כשנותן מצי למיעבד תנאי' בגוף הנתינה ולפי זה הא דכתב מוהרי"ט בתשובה [[שו"ת מהרי"ט/א/סה|ח"א סי' ס"ה]] במי שהולך למד"ה ואומר לשלוחיו כתבו ותנו אם לא באתי כו'. דכיון דאינו רשאי להתנות קודם הכתיבה שום תנאי בגט וכמ"ש הרמב"ם לזה כתב תקנה וז"ל שהגט עצמו יצוה עליו לכותבו בלי שום תנאי לא בכתיבה ולא בנתינה אבל במינוי השליח יכול להתנות ולומר הרי צויתי גט לכתוב לאשתי שינתן לה בלי שום תנאי ואתה פלוני אני ממנה אותך שליח על תנאי אם לא באתי מכן ועד י"ב חדש שתהא שלוחי מעכשיו ואם באתי כו' אי אתה שלוחי וכשהשליח יתן הגט לאשה יתן לה גט כריתות בלי שום תנאי אבל לכשיבא תוך הזמן בטל השליחות למפרע ואגלאי מלתא למפרע שלא קיבלה הגט מיד שלוחו של בעל וע"ש.

ולפי מ"ש בכה"ג אינו מועיל תנאי כיון שלא מסר הגט לשלוחו כיון דעדיין לא נכתוב א"כ ה"ל מילי ולא מהני שליח עושה שליח אלא במוסר הגט ליד השליח וא"כ כיון דלא מימסר לשליח וכל היכא דלא מצי למהוי ע"י שליח לא מצי למשדי בי' תנאה וכמ"ש וכל היכא דהשליח נותן אח"כ הגט להאשה צריך דיני תנאי כיון דליכא שינוי בשליחות ודו"ק:

===ג===

(ג) '''כל האומר מעכשיו.'''' והוא שטת הרמב"ם וטעמו כיון דמעכשיו חל המעשה בתנאי לכן אין צריך לכפול התנאי ולשאר דיני תנאי אבל תנאי באם כיון שהתנאי בא לבטל המעשה שלא יחול מעכשיו לכן צריך דיקדוקי תנאי. ובשטה זו יתיישב על נכון מה שהקשה הרשב"א פ' מי שאחזו מהא דמתנות שכ"מ דקי"ל אם עמד חוזר ואעפ"י שכתב בה קנין דאומדן דעת שלא ציוה אלא על דעת שימות הרי אין כאן תנאי כפול והן קודם ללאו ותנאי קודם למעשה וכן במברחת וזבין ולא אצטרכא לי' זוזי דבכולהו אזלינן בתר אומדנא וע"ש שכתב דטפי עדיף גלוי דעת לבד מתנאי שאינו כהלכתו דכיון שהתנה ולא התנה כהלכתו הרי גילה בדעתו שאינו חושש בקיומו ואינו רוצה בביטול המעשה אעפ"י שמתבטל תנאו עוד י"ל בהנהו דלא כר' מאיר ולפי שטת הרמב"ם דבמעכשיו אין צריך דיני תנאי ניחא כל הנך.

אמנם לענ"ד נראה ליישב דגם לשטת הפוסקים דגם במעכשיו בעינן דיני תנאי ב"ג וב"ר והוא דכל תנאי שאינו כתנאי ב"ג אינו מבטל המעשה וכיון דחל המעשה אם יתקיים התנאי א"כ שוב לא פקע גם בביטל התנאי אבל במתנת שכ"מ דקי"ל אם עמד חוזר דנתבטל המעשה אפי' אם ימות דהא יכול שכ"מ לחזור וליתן לאחר ואפי' הי' בקנין ואפי' מת אח"כ א"כ מוכח דשכ"מ אינו נותן כלל דהא אפי' בקיום התנאי והוא כשימות נמי המתנה בטילה דהא יכול לחזור בו לגמרי והא דחייל כשימות אם אינו חוזר לאו מצד קנין מתנה אלא בתור' שכ"מ דדבריו ככתובין ומסורין וחייל לאחר מיתה וכמו שמבואר אצלינו בס' קצה"ח [[קצות החושן/חושן משפט/רנ#א|סי' ר"ן סק"א]] ע"ש ואפי' לשטת הפוסקים דחייל למפר' אינו מצד קנין דהא אפילו בלא קנין נמי מתנת שכ"מ קונה מדרבנן וא"כ כיון דהקנין בטל מחמת אומדנא אפי' כשיתקיים התנאי דהיינו אם ימות אין צריך כפילת התנאי אבל היכא דהמעשה חייל כשיתקיים התנאי אזי אפי' אם לא נתקיים התנאי אין המעשה בטל ודו"ק. וכן במברחת לשטת רש"י פ' האשה שנפלו דאינו קונה לוקח כלל ולא הי' המתנה רק להבריח מבעלה ואפי' אם תמות האשה בחיי בעלה אין הלוקח זוכה כלל וכל המתנה לא היה כלל רק להברחה ע"ש דף ע"ט וא"כ לא הי' המתנה כלל אפי' ע"ד תנאי. ואפי' לדעת הרא"ש פ' האשה שנפלו דאם מתה האשה בחיי בעלה זוכה הלוקח ומשום דעל דעת כן נתנה האשה ללוקח ע"ש מכל מקום גם לדעת הרא"ש אם האשה רוצית לחזור בעודה בחי' וליתנו לאחר או להחזיקה לעצמה יכולה היא ואינו תלוי אלא בדעתה וכל שתלוי בדעתה לא בעי תנאי כפול ודוקא אם התנאי אינו תלוי בדעתו ומתנה אז הוא דבעי דיני תנאי וכמ"ש הרשב"א פ' האיש מקדש גבי זבין אדעתא למיסק לארעא דישראל ע"ש שכתב דהיכא דתולה תנאי בדעת אחרים וכיון שאינו בידו רוצה בקיום המעשה כשיתקיים התנאי אז המעשה קיים אפי' לא נתקיי' התנאי אבל היכ' שבידו לקיים התנאי סמך על קיום חנאו ונתבטל המעשה כשלא נתקיים תנאו ע"ש. ובשמע שמת בנו וכתב כל נכסיו דאזלינן בתר אומדנא התם נמי כיון דכבר נתבטל אם לא מת בנו א"כ אין בו שום קיום מעשה וכבר כתבנו בסי' י' סק"א ולקמן סק"ה דבתנאי דלעבר לא בעינן כלל דיני תנאים ע"ש. וגבי זבין אדעתא למיסק לארעא דישראל כבר כתב הר"ן פ' האיש מקדש דהי' עפ"י דיני תנאי. ולשטת הרמב"ם פכ"ב מאישות גבי מברחת דלוקח קני אם תמות בחיי בעל ואוכל פירות ואם נתגרשה או נתאלמנה תבטל המתנה ע"ש והוא תנאי ממש ואינו תלוי בדעת עצמה והרי לא התנה אלא גילוי דעת הוא דהוי היינו משום דלהרמב"ם במעכשיו לא בעי דיני תנאי כלל ומש"ה סגי בגילוי דעת וקשיא לי בהא דאמרינן פ"ה דיבמות דף נ"ג רבינא אמר דכ"ע יש תנאי בחליצ' והכא בתנאי כפול קמפלגי מר סבר בעינן תנאי כפול ומר סבר לא בעינן תנאי כפול ע"ש וכיון דחליצ' ודאי במעכשיו דלא משכחת חליצה שיאמר שלא תחול החליצה אלא לאחר הזמן דאפי' משוך פרה זו ולא תקנ' אלא לאחר ל' יום לא מהני דכב' כלת' משיכ' וה"ה חליצה כה"ג לא מהני דכבר כלתה החליצה וכיון דע"כ מעכשיו קאמר או בע"מ דה"ל כמעכשיו א"כ למה לי בזה דיני תנאי מיהו לפי מה דמשמע מדברי הרא"ש פרק מי שאחזו בשטת הרמב"ם דמעכשיו לא בעי תנאי כפול וכתב עלה ז"ל ואע"ג דר"מ בעי תנאי כפול בע"מ שתשמשי אבא רצוני לומר דאין הלכה כר' מאיר בהא עכ"ל וא"כ איכא למימר מאן דבעי תנאי כפול גבי חליצה סובר כר"מ אפילו במעכשיו:

===ד===

(ד) '''רק אמר סתם שמתנ' כתנאי בני גד.''' וכ' בח"מ ז"ל ועכ"פ צריך לות' תנאי קודם למעשה דאם אמר הרי את מקודשת אם

<!--דף 132 סב: חסר כולו-->

==סעיף ד==

===ה===

(ה) י"א דלא>>>

>>> ע"י שליח ודו"ק:

===ו===

(ו) '''אבל אם הכל בדבר אחד.''' ז"ל הטור או שלא התנה בדבר אחר אלא אמר עם הדינר שאני מקדשך בו שלי תהי' מקודשת ואם לאו לא תהי' מקודש' עכ"ל. וכתב הב"ש ז"ל הנה התו' בקידושין דף ו' ופ' מי שאחזו דף ע"ה ובר"ן שם ס"פ יש נוחלין כתבו דלא הוי תנאי ומעשה אלא כשתנאי סותר למעשה כגון שהתנה בגט אם תחזיר לי הנייר א"כ אימת חל הגט כשתחזיר הנייר ואז לא הוי גט. אבל בהרא"ש ס"פ י"נ מוכח דלא ס"ל כן דהא הקשה על תנאי ע"מ שיחזיר האתרוג דהוי תנאי ומעשה בדבר אחד ובתנאי ע"מ אינו סותר למעשה כו' גם בפ' מי שאחזו כתב בתנאי ע"מ צריך שאל יהי' התנאי ומעשה בד"א. וכן רי"ו נכדו פסק כהרא"ש בתנאי ע"מ שתחזי' הנייר הוי תנאי ומעשה בד"א לפי"ז מ"ש הטור בסי' זה בתנאי קידושין כשמקדש אותה ע"מ שהדינר שלי הוי תנאי ומעשה בד"א והיא מקודש' אפי' לא נתקיים התנאי אע"ג שאינו סותר למעשה מ"מ כיון שהכל בד"א אין צריך לקיום התנאי אלא קשה למה פסק בסי' קמ"ג כשמתנה ע"מ שתחזיר הנייר של הגט הוי תנאי ותתקיים התנאי הא הוי תנאי ומעשה בדבר אחד. גם קשה בא"ח סי' תרנ"ח פסק בהתנה ע"מ שתחזיר האתרוג דהוי תנאי וכ"כ הרא"ש הא הוי הכל בד"א גם קשה אף בכה"ג הוי תנאי ומעשה בד"א למה אמרו בהתנה שתחזיר לו קידושין דדמיא לחליפין כמ"ש ר"ס כ"ט למה דמיא לחליפין דהא אין צריך להחזיר כיון שהכל בדבר א' כו'. וכללא הוא אם מקדש בשטר ואמר ע"מ שתחזיר לי הנייר אז התנאי אין סותר למעשה כמ"ש בתו' ולשטת הרא"ש אין צריך לקיום התנאי ואם אמר אם תחזיר לי הנייר אז התנאי סותר למעשה והוי התנאי ומעשה בד"א ואם מקדש אותה בכסף ואמר ע"מ שתחזיר הכסף אז אין התנאי סותר למעשה לא הוי תנאי ומעשה בד"א לשטת תו' צריכה לקיים התנאי והוי מתנה ע"מ להחזיר וקידושין בטלין ולהרא"ש הוי תנאי ומעשה בד"א ואין צריך לקיום התנאי והקידושין קיימין ואם אמר הרי את מקודשת אם תחזיר הכסף קידושין ולהתו' הרא"ש התנאי ומעשה הכל בד"א ותנאי בטל והקידושין קיימים ולהרמב"ם התנאי קיים והוי מתנה ע"מ להחזיר והקידושין בטלים ויש לחוש לחומרא בכל הני פלוגתא עכ"ל. והנה אחר העיון נראה דאי אפשר בשום אופן לייחס סברא זו אליביה דהרא"ש דס"ל להלכה במתנה ע"מ להחזיר דה"ל תנאי ומעשה בד"א והתנאי בטל מהנך קושיות שהקשה ב"ש דהא הרא"ש בעצמו כתב להלכה הך דאתרוג בע"מ להחזירו החזיר יצא לא החזירו לא יצא וכן בהך דקדושין דף ח' כתב הרא"ש להלכה דמתנה ע"מ להחזיר בקידושין לא מהני דדמיא לחליפין.

והנה לפמ"ש ב[[אבני מילואים/אבן העזר/כט#יד|סי' כ"ט ס"ק י"ד]] דאפילו היכא דאין התנאי מבטל המעשה אבל התנאי בע"כ מתקיים וצריך לקיים התנאי אלא אם לא קיים התנאי אינו מבטל המעשה וע"ש וא"כ יש ליישב הך דקידושין דף ו' דאע"ג דתנאי ומעשה בד"א ואינו דומה לתנאי ב"ג וב"ר היינו שאינו מבטל המעשה אם לא נתקיים התנאי ומשום דהמעשה הוא דבר בפני עצמו וראוי להתקיים אפילו לא נתקיים התנאי ומתנאי ב"ג הוא דילפינן הך חידו' שיתבטל המעש' אם לא נתקיי' התנאי ומש"ה בעינן דומיא דב"ג וכמ"ש הרא"ש כלל פ"א סי' א' אבל בחיוב התנאי אין אנו צריכין למילף מתנאי ב"ג אלא כל תנאי שבממון קיים כיון דהמעשה על תנאי זה וע"ש שהארכנו בזה מיהו הך הלכה מרווחת בישראל באתרוג דהחזירו יצא לא החזירו לא יצא אין בו שום חולק וע"כ אחת משתי פנים או דס"ל להלכה דלא בעינן תנאי ומעשה בד"א וכמ"ש הרא"ש דרבא לית לי' תנאי ומעשה בד"א עיין ברא"ש ס"פ י"נ או דזה שהתנה ע"מ להחזיר אינו תנאי ומעש' בד"א וכמ"ש תוס' פ' מי שאחזו ומ"ש הב"ש להכריח מהך דכתב הרא"ש פ' יש נוחלין להקשות בהך דאתרוג מהך דתנאי ומעשה בד"א שפיר הוי תנאי ע"ש ומשמע דס"ל דאפי' בע"מ דהוי מעכשיו דאפ"ה הוי תנאי ומעשה בד"א ואינו מוכרח דגם בתוס' קידושין דף ו' ד"ה לא החזירו לא יצא הקשו קושיא זו אמאי לא יצא והא הוי תנאי ומעשה בד"א והתנאי בטל כדאמרינן גיטין דף ע"ה כו' וי"ל התם לא הו' מסקנא הכי ואתי שינויי אחריני א"נ י"ל הא דלא מהני תנאי ומעשה בד"א היינו כששניהם סותרים זא"ז כי האי דע"מ שתחזי' לי הנייר דפ' מי שאחזו דהתם ס"ד דכל האומר ע"מ לאו כאומר מעכשיו ונמצא שאינה מגורשת עד שתחזיר הנייר ואז אינה שלה אבל הכא סבר דכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו עכ"ל ובפ' מי שאחזו דף ע"ה ד"ה דתנאי ומעשה בדבר אחד כתבו בפשיטות דהיינו דוקא שהתנאי סותר המעשה כו' ע"ש ואפ"ה כתבו ג"כ הך תירוצא בקידושין דלא הוי מסקנא הכי ואיכא שינויי אחריני וא"כ אין תימא על הרא"ש שכתב ג"כ בפרק י"נ הך תי' דכתבו תוס' בקידושין בתי' קמא והוא דרבא לא ס"ל הך דרב אדא ולעולם מצינו לומר דגם הרא"ש מחלק בין ע"מ כו' וכמ"ש תוס' בתירוץ שני בקידושין ועוד נראה לענ"ד דהיכא דהתנאי סותר את המעשה לגמרי באופן שלא יוכל חייל המעש' בקיום התנאי וכגוונ' שכתבו תוס' היינו בע"מ שתחזיר לי הנייר דלא הוי כמעכשיו אלא אומר הרי זה גיטך ויחול הגט ע"מ שתחזיר היינו בשעת חזרה אז יהי' גיטך דזה הוי תנאי שאי אפשר לקיימו בסופו דאליבי' דכ"ע תנאו בטל דאינו אלא כמפליג בדברים בעלמא ולאו דוקא ע"מ שתעלי לרקיע אלא כל תנאי שאי אפשר לקיימו וכמ"ש הר"ן בפ' לולב הגזול בהא דאמרו לא ליקני אינש לולבא ליניקא דינוק' מיקני קני אקנויי לא מקני והקשה דהא התנה עם הינוקא ע"מ שתחזיר ואם אינו מחזיר לא זכה במתנ' ותי' משו' דה"ל תנאי שאי אפשר לקיי' בסופו ותנאו בטל ע"ש וכן כת' האשר"י בפ"ק דקידושין דף כ"ג בהא דאמרו דאקני לי' אחר ואמר לי' ע"מ שאין לרבך רשות בו ר' מאיר סובר כדאמר לי' קני קני עבד וקני רבו וכי אמר לי' ע"מ לאו כלום קאמר וכתב עלה הרא"ש ז"ל משום דיד עבד כיד רבו והוי כמו נותן מתנה לחבירו ואמר לו ע"מ שלא יהי' שלך יה' לך דקנה דכל תנאי שסותר המעשה לא הוי תנאי עכ"ל והיינו משום דתנאי שסותר המעשה שאומר לו ע"מ שלא יהי' שלך יהי' שלך א"כ לענין מה נותן ע"כ אין זה תנאי אלא כמפליג בדברים וה"ל כמתנה ע"מ שתעלי לרקיע וה"נ באומר הרי זה גיטך ע"מ שתחזיר לי הנייר אי לאו כאומר מעכשיו הרי זה כאומר ע"מ שלא יהי' שלך יהי' לך דהא בעת החזרה אינה שלה וכמ"ש ר"ח ובה"ג לא הוי צריך רב אדא לומר מכדי כל תנאי מהיכא גמרינן מתנאי ב"ג וב"ר מה התם תנאי בד"א ומעשה בדבר אחר אף כל לאפוקי הכא דתנאי ומעשה בדבר אחד ותיפוק לי' דה"ל תנאי דאי אפשר לקיימו בסופו דהוי לי' כאומר ע"מ שלא יהי' שלך וכמ"ש דהוי כמפליג בדברים אע"כ רב אדא רוצה לומר דאפי' באומר מעכשיו לא מהני משום דה"ל תנאי ומעשה בדבר אחד ואינו דומה לתנאי ב"ג שהוא בדבר אחר לגמרי וסובר רב אדא באתרוג אפי' אומר מעכשיו לא מהני תנאי ומש"ה הקשה הרא"ש בפרק י"נ אהך דאתרוג מהך דרב אדא ותי' דרבא לית לי' דרב אדא ובאמת לפי שטת הפוסקים דאפי' באומר מעכשיו בעינן דיני תנאי א"כ כל הסוגי' דפ' מי שאחזו דף ע"ה איירי במעכשיו ורב אשי דאמר הא מני רבי היא דאמר כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו היינו דמוקי כרבנן דלא בעינן דיני תנאי ועיין בחידושי הרשב"א ור"ן פרק מי שאחזו וא"כ סובר רב אדא אפי' במעכשיו נמי ה"ל תנאי ומעשה בדבר אחד והיינו דקשי' לי' להרא"ש מהך דאתרוג ותי' דרבא לית לי' לדרב אדא וא"כ מוכח דלית לי' לרא"ש הך דרב אדא במעכשיו כיון דכתב להלכה הך דאתרוג לא החזירו לא יצא:

אמנם היכא שהוא בדבר א' לגמרי וסותר את המעש' לגמרי וכהך דהטור שאומר אם הדינר שאני מקדשך שלי כו' בזה כ"ע מודי דזה ה"ל תנאי שאי אפש' לקיימו בסופו וכהאי דאומ' ע"מ שלא יהי' שלך יהי' שלך דזה הוי כמפליג בדברי' ובזה אפי' הרמב"ם מודה דאע"ג דאינו כותב בהלכותיו בדיני תנאי שיהי' התנאי ומעשה בדבר אחד כיון שכותב להלכה בדיני תנאי שאם התנה בדבר שאי אפשר לקיים התנאי ה"ל כמפליג בדברים ואפילו במעכשיו דאין צריך דיקדוקי תנאים כ' הרמב"ם פ"ו מאישות דבעינן תנאי שאפשר לקיימו בסופו דאל"כ ה"ל מפליג בדברים ע"ש ואין לך מפליג בדברים יותר מזה דאומר התנאי לסתור המעשה לגמרי ולענין מאי עשה המעשה א"כ ע"כ אינו אלא מפליג בדברים.

ומ"ש הב"י עלה דהטור שכתב או שלא התנה בדבר אחר ז"ל והרמב"ם לא ס"ל כן שהרי כתב הרי זה גיטך ע"מ שתחזיר לי הנייר מגורשת ותחזיר ע"ש ואיני יודע ראי' זה שהרי הטור נמי ס"ל הכי בסי' קמ"ג ע"ש אע"כ דמעכשיו אינו סותר לגמרי וה"ל תנאי שאפשר לקיימו בסופו אבל הכא כ"ע מודי ומטעמא שכתבנו.

ומה שהכריח הב"ש מדברי הרא"ש שהביא תנאי ומעשה בדבר אחר גבי מעכשיו דמשמע דס"ל דאפי' במעכשיו נמי בעינן תנאי ומעשה בדבר אחר. הנה ז"ל הרא"ש והרב אלפסי כ' בתשובה דאומר ע"מ כאומר מעכשיו כו' אע"ג דבעינן בגיטין תנאי כפול הני מילי באם כו' ורבינו חננאל כתב על האי דאתקין שמואל בגיטא כו' סוגיא דשמעתין בעינן תנאי כפול ותנאי קודם למעשה ותנאי בדבר א' ומעשה בדבר אחר ותנאי שאפש' לקיימו ע"י שליח וסוגי' דשמעתין איירי בע"מ ובמהיום אם מתי גם הביא ראיה לדבריו מחליצה מוטעת דאיירי בע"מ אלמא דס"ל דבכל התנאי' בעינן עד שיהי' בהם כל דיני תנאים וכן עמא דבר עכ"ל והיינו דבעי להוכיח דגם באומר מעכשיו בעינן כל דיני תנאים וחושבם אחת לאחת ולזאת פרט גם תנאי ומעשה בדבר אחר והיינו למאן דאית לי' אבל לדידן לית לן הך תנאי ומעשה בדבר אחר וכדמוכח מאתרוג וכמ"ש אלא שהוכיח כיון דסוגי' איירי בע"מ ואפ"ה בעינן דיני תנאים וכבר כתבנו דלרב אדא באמת אפי' באומר מעכשיו הכי ס"ל אבל אנן לא ס"ל כרב אדא אלא היכי שסותר המעשה לגמרי והוא מטעם אחר ולאו משום תנאי ב"ג אלא דה"ל כמפליג בדברים וכמ"ש דהא לרמב"ם במעכשיו לא בעי דקדוקי תנאי דב"ג ואפ"ה בעי אפשר לקיימו בסופו דאל"כ ה"ל מפליג בדברים והיינו הך דהטור ואליבא דכ"ע ולפ"ז מה שחושש הב"ש להחמיר במעכשיו דיני תנאי ומעשה בדבר א' מהך דהרא"ש כבר נתברר מתוך מ"ש דאין לחוש לזה כלל דהא הך דאתרוג הוא הלכה מרווחת בישראל וכמ"ש. ואכתי צריך להתבונן דלפמ"ש דרב אדא סובר דאפי' במעכשיו בעינן תנאי ומעשה בדבר אחד א"כ הך מעשה דר"ג וזקני' שנתנו זה לזה והחזירו כו' בפ' לולב הגזול דף מ"ו ע"ש ואמרו בגמרא ש"מ מתנה ע"מ להחזיר שמיה מתנה ע"ש ולרב אדא אינו תנאי כלל.

ולפמ"ש ניחא דאפי' היכא דאינו בדקדוקי תנאים אפ"ה צריך לקיים התנאי ומשום דכל תנאי שבממון קיים וכמ"ש וא"כ צריך להחזיר כמו שהתנה ומוכח שפיר דע"מ להחזיר שמי' מתנה ומיהו בהא דס"ל לרבא לא החזירו לא יצא זה לית לי' לרב אדא אלא אפילו לא החזירו יצא. עוד זאת קשי' לן בהא דקי"ל בהילך מנה ע"מ שתחזירהו לי בכולהו קני לבר מאשה לפי שאין אשה ניקנת בחליפין וא"כ כיון דזה התנאי סותר המעשה לגמרי ליהוי כמפליג בדברים ואפשר כיון דאין זה תנאי בגוף הקידושין אלא בכסף שנותן לה הוא המתנה ע"מ שתחזירהו לי ובגוף המנ' שפיר יכול להתנות ע"מ שתחזירהו לי ודו"ק:

===ז===

(ז) '''אינו תנאי.''' וכתב בח"מ ז"ל בטור כתב אם הדינר שאני מקדשך בו שלי הוא כו' ומיהו בקדושי שטר משמע בסוף סי' ל"ב דאם אמר ע"מ שתחזיר לי הנייר דהוי מקודשת כו' וגם צריך לדקדק דבגט אם אמר הרי זה גיטך והנייר שלי אינו גט כלל א"כ ה"ה אם אמר בגט ובקידושי שטר אם תחזיר לי הנייר תהי' מקודשת או מגורשת דלאו מידי יהיב לה ולמה פסק כאן דלחומר' מיקרי תנאי וכי עדיף לשון תנאי מאלו אמר סתם בלא שום תנאי שלא מהני כלל עכ"ל. ואינו יודע מה קשי' לי' דודאי שני ושני דאומר הרי זה גיטך והנייר שלי דשייר לנפשי' הנייר וה"ל אותיות פורחת באויר אבל באומר הרי זה גיטך אם תחזיר לי הנייר כיון דאין זה כתנאי ב"ג משום שהוא אחד א"כ המעשה קיים והתנאי בטל וה"ל כאומר הרי זה גיטך ואינו אומר כלל אם תחזיר דהך תנאי שאינו כתנאי ב"ג אינו תנאי כלל לבטל המעשה. וביותר תמוה מאי קא קשיא לי' על הרמ"א שכתב לחוש לחומרא דהא הוא גמרא ערוכ' פ' מי שאחזו דף ע"ה דתני הרי זה גיטך והנייר שלי אינה מגורשת ע"מ שתחזיר לו הנייר מגורשת ומסיק עלה רב אדא משום דה"ל תנאי ומעשה בדבר א' ולפמ"ש התוס' היינו משום דה"ל כאומר אם תחזיר וזה פשוט ועמ"ש בסי' ל"ב סק"ח:

===ח===

(ח) '''ויש לחוש לחומרא.''' כתב במשנה למלך [[משנה למלך/אישות/ו|פ"ו מאישות]] ז"ל נסתפקתי בהא דקי"ל דהתנאי יהי' קודם למעשה וצריך שיאמר אם תתני לי מאתים זוז תהי' מקודשת אם כשחזר וכפל התנאי אם גם בכפל צריך שיקדים תנאי למעשה שיאמר ואם לא תתני לי לא תהי' מקודשת אבל אם אמר ולא תהי' מקודשת אם לא תתני לא מהני ע"ש. גם בס' כפות תמרים דף מ"ב נסתפק אמנם מלשון הפוסקים נראה דגם בכפילת התנאי צריך שיקדם התנאי וכמ"ש הטור ז"ל אם תתני לי מנה הרי את מקודשת לי ואם לא תתני לי לא תהי' מקודש' ע"ש וכן מלשון הש"ס פ' מי שאחזו דף ע"ב אתקין שמואל בגיטא דשכ"מ אם לא מתי לא יהא גט ואם מתי יהא גט ולימא אם מתי יהא גט ואם לא מתי לא יהא גט לא מקדים אינש פורעניות ולימא לא יהי' גט אם לא מתי בעינן תנאי קודם למעשה ע"ש ומבואר דגם בלא יהא גט אם מתי דהוא הכפילא צריך שיקדים התנאי והוא אם לא מת לא יהא גט ואע"ג דכבר הי' כל זה לפני משנה למלך ודחאם אנו אין לנו אלא כסתימת דברי ש"ס ופוסקים. ובזה נראה ליישב קושיות הר"ן על הרמב"ם ע"ש פ' האומר בזה דכתב הרמב"ם בתנאי קודם למעשה דהיינו קודם הנתינה והקשה עליו מהא דאמרו בש"ס גבי אתקין שמואל בגיטא דשכ"מ כו' ולימא לא יהא גט אם לא מתי בעינן תנאי קודם למעשה ומבואר דאפי' קודם הנתינה לא מהני מעש' קוד' לתנאי והניח בקושיא ע"ש.

אמנם נראה דבחלוקה ראשונה היינו אם תתני לי מנה תהי' מקודשת סובר הרמב"ם דגם באומר הרי את מקודש' אם תתני לי מנה נמי מהני ומשום דזה לא הוי תנאי קודם למעשה כיון דעדיין מחוס' מעש' היינו הנתינ' של הקידושין לידה אבל חילוקה השנית שהוא אם לא תתני מנה לא תהי' מקודש' בזה ודאי צריך להקדים התנאי משום דאם יקדי' ויאמר לא תהיה מקודשת אם לא תתני ה"ל מעשה קוד' לתנאי דחלוקה השני' והיא לא תהי' מקודשת אינו מחוסר מעשה דבשלמא בחלוקה הראשונ' והיא תהי' מקודשת עדיין מחוסר מעשה הנתינה דהא לא מצית תהיה מקודשת אם עדיין לא נתן הקידושין אבל בחלוקה לא תהי' מקודש' אינו מחוסר מעשה ומש"ה בחלוקה השנית ודאי צריך להקדים התנאי וניחא דמבואר לא יהא גט אם לא מתי לא מהני משו' דה"ל תנאי קוד' למעש' ודו"ק היטב.

אלא דאכתי יש להסתפק דהא דבעינן תנאי קודם למעשה גם בחלוקה השנית דאם הקדים המעשה לתנאי דהיינו שאמר לא תהי' מקודשת אם לא תתני מי נימא דהמעשה קיים והוא הקידושין דכל היכא דאינו כדין תנאי ב"ג וב"ר המעשה קיי' והתנאי בטל. או נימא כיון דבעינן כפילת התנאי וא"כ בחלוקה השנית שאמר לא תהיה>>>

<!--דף 135 סג. חסר כולו-->

==סעיף ה==

===ט===

(ט) שלא יהא לה שאר>>>

==סעיף ו==

===י===

(י) נתן לה פרוטה >>>

דף 136

>>>לא הוי חזרה. ועיין ב"י סי' רמ"א שכתב בשם הרשב"א ג"כ כדברי בעה"ת ע"ש ודו"ק:

==סעיף יח==

===יא===

(יא) '''מאחר שעדיין לא חלקו.''' בח"מ כתב צשון הר"ן אינו כן וז"ל כיון שלא הגי' זמן העסק ורווח' לקרנ' משתעבד לא חשיב כשלו משמע שאם הגיע זמן החלוקה אף שעדיין לא חלקו כיון שבידו לחלוק ע"ש. וב"ש כתב ז"ל ועיין בח"מ סי' קע"ו דהמקבל עיסק' מחבירו יוכל המקבל לחלוק אימת שירצה ושנים שקבלו מאחר עיסקא אינו יכול לחלוק אימת שירצה בתוך הזמן צ"ל ה"נ איירי כשקיבל עם אחר דאין יכול לחלוק תוך הזמן עכ"ל. וסתימת לשון הר"ן אינו משמע שקיבל מאחר. וכתבתי בזה בס' קצה"ח [[קצות החושן/חושן משפט/קעו#ח|סי' קע"ו סק"ח]] לפמ"ש בשט' מקובצ' פ' המקבל דף ק"ה ז"ל טרח ומלייא ולא אודיעי' לא מצי אמר לי' וא"ת ואפי' אנדעי' כל כמיני' דלימ' לי' נפלוג רווחא ופסידא כל חד באופי נפשי' והא דאמרי' בסמוך רווח' לקרנ' משתעבד כלומר דאי איכא פסידא בתר הכי ממלינין מיני' י"ל דשאני הכא דאכתי ליתי' לרווח' ומש"ה מצי א"ל לא בעינן לאיעסוקי בי' אלא א"כ פלגינן כל חד וחד כדינו דאפי' אתני מעיקרא וקבעו זמן לא גרע מפועל דיכול לחזור בחצי יום אבל האי דבסמוך דאי' לרווחא אשתעבד לי' לקרנא דנהי דמצי מיהדר בי' דלא למיעסוקו' בי' אפ"ה לאו כל כמיני' למיפלגי' לרווחא מקמי זימנא דלקרנא משתעבד הר"ן עכ"ל. וא"כ תו לא קשה קושיות הב"ש דנהי דיכול לחזור בו מלאיעסוקי בי' אבל ברווחא מיהת אית לי' שעבוד לקרנא ולא מצי לאפלוגי עד עת הזמן זהו ברירא ועיקרא דהאי מלתא ודו"ק:

==סעיף כד==

===יב===

(יב) '''של יין ונמצא של דבש.''' בתוספת' פ"ג דקידושין בדינ' זה של כסף ונמצא של זהב אינ' מקודשת כיצד יעש' יטלנה הימנה ויחזור ויתננ' לה ויאמר הרי את מקודשת לי עכ"ל. וקשה לי למה צריך לחזור וליטלו הימנ' ולא סגי לה במה שיחזי' ויאמ' הרי את מקודש' לי וגם שיהי' עדיין בידה ואפשר לפמ"ש תוס' פ' המוכר את פירות דהיכא דהוי מקח טעות הוי מעות הלואה ולא פקדון וכ"כ בנ"י שם וכ"פ הרמ"א בח"מ ס"ס רל"ב דבכל מקום דהוי מקח טעו' הוי כבע"ח ע"ש וא"כ בקידושי טעות ה"ל הלואה והמקדש במלוה אינ' מקודשת. ואע"ג דהמקד' לאחר ל' אפי' נתאכלו המעות מקודש' התם משום דלשום קידושין יהבי' ניהלי אבל הכא דהוי קידושי טעות ונתבטלו הקידושין מכל וכל ואינה אכלה כי אם מלוה שלא לשום קידושין יהבי' ניהלי' אמנם נראה דע"כ לא אמרינן דהיכי דהוי מקח טעות הוי מעות הלואה אלא בזוזי אבל בחפץ או כלי כיון דהוי מקח טעות הדרא בעיני' ולכך בהך דתוספתא צ"ע ועיין מ"ש בסי' כ"ז.

==סעיף לה==

===יג===

(יג) '''אעפ"י שבטלו בינו לבינה.''' דעת הרשב"א דלא מהני מחילת התנאי אלא דוק' בדבר שבממון דה"ל כאומר התקבלתי אבל בתנאים שאינן של ממון לא מהני מחילת התנאי ונתבטלו הקידושין. ודעת הרמב"ם דבכולהו תנאים מהני ביטול התנאי כמ"ש הר"ן דלא התנה על מנת שאין עלי' נדרים או שאין בה מומין אלא א"כ יקפיד אח"כ על התנאי אבל אם לא יקפיד לא יתבטלו הקידושין והנה בכתובות דף ע"ג בקידשה על תנאי וכנסה סתם אמר רב צריכה גט אמר אביי לא תימא טעמא דרב משום דכנסה סתם אחולי אחלי' לתנאה אלא משום דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות. והקשו התו' שם במה מקדש' כי אחיל לתנאי כיון דקי"ל חופה אינו קונ' ומזה הוליד הרמב"ם דמהני מחילת התנאי אפילו אינו של ממון.

ולהרשב"א דסובר דלא מהני מחילת תנאי בדבר שאינו של ממון. נראה לפרש הא דאמר אביי לא תימא טעמא דרב משום אחליה לתנאיה דמיירי בבעל וכנס ולא תימא משום אחליה לתנאו ומקדשה בביאה ויש לה נמי כתובה אלא טעמא דרב משום אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וא"כ לכתובה בתנאו קאי וע"ש פי' רש"י אלא דהר"ן שם הכריח דמיירי בלא בעל מהא דאמר עולא לקמן בסוגי' קדשה ע"ת ובעל ד"ה צריכה גט וא"כ ע"כ פלוגתא דרב ושמואל בלא בעל ע"ש וכיון דמיירי בלא בעל א"כ במאי מקדשה כיון דחופה אינה קונה מוכח דמהני מחילת תנאי אפילו אינו של ממון ואכתי איכא למימר דמיירי בבעל לפי הגירסא דגרסי בדעולא המקדש על תנאי ובעל ד"ה אינה צריכה גט והוא שטת בעל המאור שם דמפרש בהא דאמר רבה מחלוקת בטעות אשה אחת כעין שתי נשים דהיינו כנסה סתם ובעל סתם דזה הוי כמו טעות שתי נשים כיון דלא אתני לא בשעת כניסה ולא בשעת בעילה בודאי אחולי אחלי' אבל טעות אשה אחת גרידתא היינו כניסה גרידא או בעילה גרידה דבזה סמיך אתנאו קמא ואינה צריכה גט והיינו דאמר עולא המקדש ע"ת ובעל אינה צריכה גט היינו בעל גרידא ע"ש. וא"כ מחלוקת דרב ושמואל בקידשה ע"ת וכנסה סתם היינו כל הכניסה בסתם החופה ובעילה וא"כ שפיר קאמר אביי לא תימא טעמא דרב משום אחולי' לתנאו ומקדשה בביאה וכתובה נמי אית לה אלא משום דאין אדם עושה בב"ז וכמ"ש. ובתו' שם ד"ה לא תימא טעמא דרב כיון דכנס' סתם אחלי' לתנאי ופי' רש"י ויהא לה כתובה וקשה דהא תנן בהדיא במתניתן כנסה סתם תצא שלא בכתובה ונראה דלאו פירכא היא דמצי לאוקמי מתניתן כשלא בעל והכא בבעל קאמר דאחולי אחיל לתנאי' ורבינו יצחק פי' לא תימא טעמא דרב כיון דכנסה אע"ג דלא בעל אחלי' לתנאי' ותהא צריכה גט ומיהו כתובה ודאי לית לי' כדרבנן במתניתן אלא טעמא דרב משום דאין אדם עושה בב"ז ופליג אדעולא אמר ר' אליעזר לקמן דבבעל כ"ע מודי דצריכה גט ולא פליגי רב ושמואל אלא כשלא בעל עכ"ל ולכאור' תיקשי בלשון התוס' במ"ש לפי' רבינו יצחק כו' פליג אדעולא דהא בהדיא קאמר אלא משום דאין אדם עושה בב"ז וא"כ ע"כ מיירי בבעל וא"ש פליג אדעולא ומה זו סמיכה לפי ר"י ועיין מפרשי' ולפמ"ש אפשר ליישב לשון תוס' והוא דלפי איכא דגרסי בדעולא דבעל ד"ה אינה צריכה גט א"כ י"ל דלא פליג אדעולא והיינו דרב ושמואל מיירי מטעות שתי נשים והוא תרי סתמי' כניסה ובעילה אבל בעל גרידא אינה צריכה גט וכשטת בעל המאו' אבל לפי' רבינו יצחק לא מצינו למימר דאית לי' דעולא ומשום דבעל לחודי' לא מהני עד דאיכא תרי סתמי כיון דלפי' רבינו יצחק לא בא אביי לאפוקי אלא דלא תימא דרב משום דאחלי' לתנאי' ומהני כניסה גרידא אלא משום דאין אדם עושה בב"ז וא"כ בעינן בעל א"כ מוכרח לומר דס"ל דעכ"פ בעל לחודי' נמי מהני דאי נימא דבעי תרי סתמי כניסה ובעילה א"כ איך בא אביי לאפוקי כניסה גרידא ולא מפיק נמי בעל כיון דמהאי טעמ' דאין אדם עושה בב"ז אינו מפיק אלא כניסה גרידא אבל בעל גרידא לא מפיק כיון דבעל לחודי' נמי אית בי' טעמ' דאין אדם עוש' בב"ז א"כ ממ"נ פליג אדעולא בין להך גירסא שלפנינו ובין להך גירסא דגרסי אינה צריכה גט משא"כ לפי מ"ש תוס' בתי' ראשון דלא בא אביי לאפוקי דינא דצריכה גט אלא דלא תימא דרב משום דאחולי אחלי' לתנאי' וכתובה נמי אית לה וא"כ לא בא אביי לאפוקי אלא כתובה ומשום דעיקר טעמא דרב דאין אדם עושה בב"ז ולכתוב' בתנאי קאי וא"כ אכתי איכא למימר דרב תרתי בעי כניסה סתם ובעילה סתם אז הוא דאחלי' לתנאי' וכדי שלא יהי' בב"ז אבל בעילה גרידא בתנאו קאי וה"ל כמפר' בשעת ביאה דלא אמרינן בי' אין אדם עושה בב"ז לדעת קצת פוסקי' א"כ מצ"ל דלא פליגי אדעולא להך גירסא דגרסי בדעולא ד"ה אינה צריכה גט אמנם לפמ"ש בשטת הרשב"א דבחופ' לא אמרינן דמקדשה ומיירי הסוגיא בבעל ומש"ה מהני אחלי' לתנאי א"כ תיקשי מהא דאמרינן ר"פ בית שמאי אין תנאי בחופה ומשום דאחולי אחיל וכמו שפי' רש"י שם והת' במאי מקדשה כיון דחופה אינה קונה. מיהו לפמ"ש תוס' שם בסוגיא הא דאין תנאי בחופה דמסתמא בדיק לה מעיקרא ע"ש ניחא ובמוהרי"ק שורש ל"ב האריך בענין קטנה שנתקדשה שלא לדעת אבי' ואח"כ נתרצה האב דמקודשת אחרי ריצוי האב אפי' נתאכלו המעו' כיון דלש' קידושין יהבי והביא ראי' מהא דאמרינן בקידש ע"ת וכנסה סתם דאמר אביי לא תימא טעמא דרב משום דאחולי אחיל וכתבו תוס' הר' פרץ דחיילי קידושי כסף אלמא דאפי' בקידשה על תנאי חיילי קידושי כסף ואפי' נתאכלו המעות משום דלקדושין יהבי' ניהלי והוי כמקדש לאחר שלושים וא"כ ה"ה בנתרצ' ע"ש. ונראה מדברי הר"פ שהביא דחיילי קידושי כסף אפי' נתאכלו היינו דחיילי קידושי כסף אחר שמוחל התנאי ולא למפרע אמנם לא היבנותי במה שמדמה אותו לנתאכלו המעות במקדש לאחר שלשים התם משום דלקידושין יהבי' ניהלי' לאו למלוה דמי דמדידה קא אכלה אבל הכא דהוי קדושי טעו' א"כ ודאי צריכה להחזיר המעות וא"כ כי אכלה מדידי' דמקדש קא אכלה וצ"ע ואפילו היכא דהמעות בעין נמי נראה דלדעת התוס' ר"פ המוכר פירות דהיכא דהוי מקח טעות ה"ל מעו' הלואה וכן פסק רמ"א בח"מ ס"ס רל"ב דה"ל כבע"ח ואפי' איתניהו לזוזי בעיני' אין צריך להחזיר המעות שקיבל אלא מעות אחרים ומשום דה"ל כבע"ח א"כ היכי מקדש לה בהני זוזי כיון דה"ל מלוה ומקדש במלוה אינה מקודשת ולאו לקידושין יהבי' ניהלי' כיון דקדושי טעות נתבטלו הקידושין לגמרי ומכ"ש היכא דאין המעות בעין ונתאכלו דודאי למלוה ממש דומה וכמ"ש וצ"ע:

===יד===

(יד) '''שלא בפני עדים.''' כתב הר"ן פ' המדיר ז"ל וא"ת והא תנן בפ' המקדש ע"מ שאני כהן ונמצא לוי ובכולן אפי' אמרה בלבי הי' להתקדש לו אעפ"כ אינה מקודשת ואם איתי דיכולה למחול בתנאי שאינו של ממון אמאי אינה מקודשת כו' ולפיכך נ"ל דזו מפני שאמרה בלבי הי' להתקדש הורע כוחה ואינ' יכול' למחול ולומ' הרי את לי כאלו היית עשיר שהקידושין הי' תלויין משעה ראשונה עד שתראה אם תקפיד או לא אבל אם משעה ראשונה לא הית' מקפדת ואעפי"כ התנתה כיון דדברים שבלב אינן דברים נתבטלו הקידושין לאלתר שלא להנאתה התנתה אלא תנאי גרידא הי' ובטלו הקידושין מיד אבל במתנה להנאתו יכול הוא שיאמר הרי את עלי כאלו אין עליך נדרים ע"ש. ומבואר מדבריו דאם בלבו לא הי' קפידה ולא להנאתו התנה לא מהני בטולו לתנאו והוא בח"מ ובב"ש. אמנם נראה דזה הוא לשטת הר"ן בטעמא דביטול תנאי' אבל להרא"ש בתשוב' טע' אחר בביטול תנאי' ע"ש כלל ל"ה סי' ח' דהבי' דיכול למחו' תנאו מהא דאמר אביי לא תימא טעמיה דרב משום דאחלי לתנאי' וז"ל ואע"ג דעיקר מעשה על תנאי וכפל לתנאי' שאם לא יתקיים התנאי שיהי' המעשה בטל אפ"ה יכול לבטל התנאי וישאר המעשה במקומו משום דמתנאי ב"ג וב"ר ילפי' שיש כח בתנאי לבטל המעש' כו' ולהכי בעינן שיהי' התנאי כב"ג וב"ר דחידו' הוא ואין לך בו אלא חדושו וכיון שכן הוא שהמעשה הוא בפני עצמו וראוי להתקיים בלא קיום תנאי אלא דילפינן מתנאי ב"ג וב"ר א"כ יכול הוא לבטל התנאי שהו' מעש' בפ"ע ואין קיום המעשה תלוי בו דדבור בעלמא הוא ואתי דיבור דביטול התנאי ומבטל דיבור של תנאי ונשאר מעשה קיים כדחזינן בפ' האומר גבי מקדש לאחר שלשים וחזר בתוך שלשים דאמר ר' יוחנן אתי דיבור ומבטל דיבור עכ"ל. ולפ"ז נראה דאפי' תנאי שאינו להנאתו נמי יכול לבטל תנאו כיון דאתי דיבור ומבטל, דיבור התנאי>>>

<!--דף 138 סה: חסר כולו-->

===טו===

(טו) '''בטל התנאי.''' כתב >>>

===טז===

(טז) שמא בטל התנאי >>>

===יז===

(יז) '''או כשכנס.''' כתב הב"ש >>>

==סעיף לו==

===יח===

(יח) '''בחיי המקדש.''' כתב הב"ש >>>

===יט===

(יט) '''גמרו הקידושין מיד.''' בטור כתב >>>

>>>לך מאתים דהי' התנאי מצד המקדש דכה"ג חוזר בקידושין ובמאתים ואינה יכולה לומר כאלו התקבלתי:

===כ===

(כ) בשעת כניסה לחופה מחלה לתנאי וכתב הר"ן פ' האומר כל התנאי' שהוא חייב וכנס תוך הזמן אז אמרינן אף שלא נתקיים בזמן הוי קידושין מכל מקום המעות שנתחייב הוא בתנאי נעשה עליו מלוה וצריך לקיים ואם טוען פרעתי נאמן ועמ"ש בסי' כ"ט:

==סעיף לז==

===כא===

(כא) '''נתרצו שניהם להאריך הזמן.''' בט"ז הקשה מהא דאי' ביו"ד סי' רכ"ח סעי' ל"ט הנשבע לפרוע לזמן פ' יכול להתירו שיאמר כאלו התקבלתי אבל להאריכו ושיעמוד בחיובו לא כל כמיני' אא"כ התנו שיוכל להאריכו כו' וא"כ ה"נ קשה ממ"נ אם תאמר בהרחבת הזמן לחוד בלא הריני כו' לא נתבטל הקיושר לגמרי והוא עדיין חייב לקיימו יש לנו לומר שמה שאינו מקיים התנאי לזמן פ' המוגבל כו' הקידושין בטלים ומה יועיל שמקיימו לזמן שני וא"ת כאן דבאומר' הריני כו' א"כ בטלי הקידושין הראשוני' לגמרי וצריך קידושין אחרי' כמו שצריך שבועה אחרת ע"ש ונראה דתנאי שאני דודאי בשבועה אין לו היתר רק במה שיאמ' הריני כאלו התקבלתי ואם הוא כאלו כבר קיבל שוב אין כאן שבוע' אבל הכא בתנאי כבר כתב הרא"ש בתשובה בטעמ' דמהני מחילת התנאי משום דהמעשה הוא ענין בפני עצמו וראוי להתקיים המעשה אף שלא נתקיים התנאי וכיון דהתנאי אינו אלא דיבור אתי דיבור ומבטל דיבור ע"ש והובא לעיל בס"ק י"ב וא"כ אינו בדין התקבלתי אלא משום שמוחל עכשיו מקצת התנאי ויכול הוא בכך משום דאתי דיבור ומבטל דיבור ומש"ה מרחיב הזמן דיכול הוא לבטל מקצת דיבור ולקיים מקצתו וכן במקדש לאחר שלשים דיכול לחזור תוך שלשים ומשום דאתי דיבו' ומבטל דיבור ה"ה שיכול להרחיב על ששים יום וכמ"ש הרמב"ם פ"ח מאישות ע"ש וה"ה הכא יכול להרחיב משום דכיון דאינו אלא בתורת ביטול דיבור למה שמבטלו מבטל והשאר שאינו מבטל בדיבורו קאי וז"ב:

מיהו נרא' דהך דינא הוא מתשוב' הרא"ש כלל ל"ה והוב' בב"י בשם הרא"ש ולטעמי' דאתא דיבור ומבטל דיבור ניחא שיכול להרחיב הזמן אבל לשטת הר"ן דטעמא דמחילת התנאי בדבר שאינו של ממון אינו אלא משום דלא הי' דעתו אלא אם יקפיד עי' בס"ק הנ"ל א"כ לא מצי להרחיב הזמן דאם קפיד קפיד ותו לא מצי להרחיב הזמן אלא עד שימחול אותו לגמרי ומכ"ש לשטת הרשב"א דאינו יכול למחול תנאי אלא בדבר של ממון ומשום דהוי כאומר התקבלתי א"כ נמי איני יכול, להרחיב הזמן כמו שאינו יכול להרחיב הזמן בשבועה דאם הוא כנתקבל תו אין כאן שבועה וה"ה כאן לענין תנאים וא"כ הך דינא דיכול להוסיף או לגרוע אינו אלא לשטת הרא"ש וכמ"ש אבל לשטת הר"ן דהוי משום קפידא נמי אינו יכול להרחיב ולגרוע מקצת ולקיי' מקצת ובתו' כתובות דף נ"ג בהא דהקשו דבכנסה מה מהני מחילת התנאי כיון דחופה אינו קונה וחי' דבשעת קידושין הי' דעתי לכך שאם יכניסנה לבסוף יהא מחול התנאי עכ"ל. וזה נראה כדברי הר"ן דאינו אלא משום קפידא.

וקשה דלפמ"ש דלשטת הר"ן אינו יכול לגרוע מקצת התנאי ולקיים מקצתו דאם קפיד כל התנאי בתוקפו ואם אינו מקפיד כל התנאי נתבטל וא"כ איך כתבו תוס' שם ד"ה לא תימא דלכתובה בתנאו קאי וכן פי' רש"י שם וכן כתב, שם הר"ן דלכתובה בתנאו קאי ודוקא לקידושין נמחל התנאי ומשום דאין אדם עושה בב"ז אבל לכתובה בתנאו קאי ומשמע דיכול למחול מקצתו ולקיים מקצתו. ואפשר דבתרי עניני דהיינו שני תנאים יכול לבטל תנאי א' ולקיים אחד ותנאה דע"מ שאין עלי' נדרים הוי כעין שני תנאים דאם ימצאו עלי' נדרים לא יהי' עליו קידושין וממילא דאין לה כתובה וא"כ כשמוחל תנאה דקידושין אבל לכתובה בתנאו קאי ומשום דלקידושין לא קפיד ולכתוב' קפיד יותר אבל להרחיב הזמן דהוא בתנאי ובענין אחד בזה נראה דלהר"ן אינו יכול להרחיב עד שימחול לגמרי אבל להרא"ש משום דאתי דיבו' ומבט' דיבור יכול בענין אחד לגרוע מקצתו ולקיים מקצתו:

==סעיף לח==

===כב===

(כב) '''בקידושין תנאי שהוא לטובתו.''' כתב הרשב"א בחידושיו דף כ"ג זה לשונו הא דאמרינן הכא במאי עסקינן כגון דאקני' לי' אחר מנה ואמר לי' על מנת שאין לרבך רשות בו כו' וכי אמר לי' ע"מ לאו כלום קאמר תימא והיאך אפשר לומר כן שאם התנה עליו שלא יקנה רבו שיקנה בעל כרחו של נותן והרי הוא כפל תנאו כו' וא"כ היאך קנה רבו ולמה אין בטלה מתנתו והראב"ד פי' דטעמא דמילתא משום דיד עבד כיד רבו לזכות לו לאדון אמרינן אבל לא לחוב לו הילכך ס"ל לר' מאיר כיון דא"ל קני קני עבד וקני רבו דכשנתנו לעבד כאלו נתניו לרבו ממש וכשהתנה עם העבד כאלו התנה עם אחר ואין זה כשאר תנאים דעלמא דמתנה עם מקבל המתנה בעצמו. ורבנן סברי דמעיקרא קני עבד אלא דלכי זכי העבד זכי אדון מכח זכיית העבד הלכך כשהתנה עם העבד ה"ל כשאר תנאין דעלמא דמתנה עם מקבל המתנה בעצמו וכיון שכן תנאו קיים דאי אמרת מכל מקום ליזכי אדון מיד עבד כבר קדמו תנאי נותן שלא יהא לרבו רשות בו עכ"ל ונסתפקתי לפי שטה זו היכא דנותן זיכה במתנ' לאחר ע"י אדם אחד והתנה עמו תנאי אי מהני כיון דהזוכה אינו מקבל אלא לזכות א"כ ה"ל כאלו התנה עם אחר ובפסחים דף פ"ח גבי אומר לעבדו שחוט עלי פסח ושכח מאי אמר לי' רבו כו' ופריך מה שקנה עבד קנה רבו ומשני דהולך אצל רוע' שרגיל רבו אצלו ומקנ' לו ע"מ שאין לרבו רשו' בו ע"ש. והרמב"ם פ"ג מהל' קרבן פסח כתבו והקשו עליו בזה דלא מסיי' ע"מ שתצא בו ידי פסח דהא לרמב"ם באומר ע"מ שאין לרבך רשות בו לא מהני וכמ"ש הרמב"ם פ"ג מזכי' עד שהתנ' הנותן בגופה של מתנה שתהי' לכך ולכך ע"ש. ועמ"ש אא"ז בתי"ט פ' האשה.

ולפמ"ש הרשב"א בשם הראב"ד בטעמא דלא מהני ע"מ שאין לרבך רשות בו היינו משום דיד עבד כיד רבו לזכות לו אמרינן ולא לחוב לו כו' והתם בשכח מה אמר לו רבו תנאי זה שאין לרבו רשות בו זכותו הוא וכדאמרינן שם בגמ' הולך אצל רועה הרגיל ופי' רש"י שרגיל רבו אצלו דניחא לי' בתקנתא דרבו ע"ש. וכיון דתנאי זה תקנתא דרבו הוא א"כ ודאי ניחא לי' בתנאי זה שהתנה ע"מ שאין לרבו רשות בו ובפ' לולב הגזול לא ליקני אינש לולבא לינוקא בי"ט משום דינוקא מקני קני אקנויי לא מקני והקשה שם הר"ן דהא התנה עם הקטן ע"מ להחזיר וכיון דלא מצי לאקנויי א"כ המתנה בטלה. וע"ש בר"ן דכתב דה"ל כתנאי שאי אפשר לקיימו בסופו. ואפשר כיון דקטן אין לו דעת והא דזוכה כשדעת אחרת מקנה אותו אינו אלא משום דזכין לאדם שלא בפניו. וכמבואר אצלינו בספר קצה"ח [[קצות החושן/חושן משפט/רלה#ד|סי' רל"ה ס"ק ד']]. וכדהוכחנו שם מדברי הרמב"ם פכ"ט ממכירה והרה"מ שם ומדברי הרשב"א בחידושיו ע"ש וא"כ כיון דאינו אלא משום זכין לאדם שלא בפניו א"כ לחוב לא אמרינן ומה שהתנה עם הקטן אינו אלא כהתנה עם אחר דקטן כמאן דליתי' ובפניו כשלא בפניו דמי:

==סעיף לט==

===כג===

(כג) '''חוץ מפלוני.''' עיין מה שכתבתי ב[[אבני מילואים/אבן העזר/לא#כג|סימן ל"א ס"ק כ"ג]]:

===כד===

(כד) ע"מ שתהי' מותרת לפלוני בפ' המגרש דף פ"ד הקשה הרשב"א בחידושיו וז"ל וא"ת דלמא >>>

<!--דף 140 סו: חסר כולו-->

===כה===

(כה) מפני שהתנה בדבר >>>

===כו===

(כו) '''כל תנאי שהוא בקום ועשה.''' בגיטין>>>

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>