עריכת הדף "אבן יקרה/א/יב"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
<big><big>{{מרכז|'''סימן י"ב'''}}</big></big>
{{מרכז|'''הכנת מי סודה בשבת'''}}

<small>לכבוד הרב החריף ושנון זית רענן כש"ת מו"ה '''מרדכי שפירא''' נ"י. בק"ק '''בארדוזען'''</small>

מכתב שאלתו הגיע לידי זה מספר ימים בעת היותי עסוק בתשובות שאלות נחוצות לשעתן והנחתי שאלתו לעת פנוי יותר ובין כך נאבד מכתבו ממני והיום מצאתיו ואחיש להשיבו. ע"ד מלאת הזאדא ווססער בשבת ויו"ט.

{{מרכז|'''תשובה'''}}

'''הנה''' דעת כ"ת שיש במלאכת הזאדא וואססער משום מבשל בתולדות האור שהוא מלאכה דאורייתא, יען שמשימים בכלי אלעאס וקריידע ונרתח מזה כדרך הסיד שמשימים עליו מים והרי אמרינן בחולין דף ח' נכוה בסיד ובגפסית רותח נדון משום מכוה הרי דחשיב תולדות האור והטעם לדעתו שכל דבר שהוא קר בטבעו וממקורו ורק ירותח בהנתן עליו דבר אחר חשיב תולדות האור וממילא דחייב משום מבשל. הנה ידידי לא מחשבותיו מחשותי ולדעתי גם סיד מרותח ע"י מים לא עדיף מתולדות חמה דפטור אבל אסור כדין חמי טבריה, ואין שום טעם לסברתו. ומה דאמרינן שם דבסיד רותח נידון משום מכוה הוא בשהרתיחו הסיד או הגפסית באש והכוי' באה מחת חום האש אבל לא בנרתח ע"י מים או דבר אחר וז"פ בפירושא דשמעתא ההיא. ולפי דברי כ"ת שרצה להעמיס בפירוש הברייתא בחולין שם דסיד רותח מיירי שהרתיחו בשפכו עליו מים איך יפרנס קושית התוס' פסחיס דף ע"ה ע"א ד"ה נכוה כו' שהניחו שם בתימה ולפי דבריו אין התחלה לקושיא ההיא עייש"ה קצרתי ודוק:  

'''גם''' מה שרצה לומר שיש בזה מטעם מלאכת מחבץ תולדה דבורר לפי שע"י פעולת המאשין הוא מפריד את הזויערשטאף גאז מהאלעאם ונותנו למי הזאדא ודומה למלאכת הקיבה שמפריד הקום מהחלב המבואר באו"ח סוף סי' שי"ט, גם זה אינו ברור אצלי. כי הדבר פשוט לדעתי דהיכא שמוציא מדבר אחד ע"י איזה תחבולה אחד מהיסודות הטבעים שבו לית בי' משום בורר, שלא נאמר איסור בורר רק כשבורר חלק מחלקיו או מין ממין אחר אבל כשהוציא אחד מיסודות הטבעים שבו כנ"ד שמוציא זויערשטאף אין בו משום בורר:

'''וטעמא''' דידי דאין ביד אדם להפריד אחד מיסודות הבריאה משאר יסודות הפרדה גמורה ושאר היסודות שבאותו הדבר ישארו מחוברים עוד כמקדם, יתלכדו ולא יתפרדו. וכיון שאנו רואים שאחרי שהפרידו יסוד אחד עוד נשארו יתר היסודות מחוברים על כרחנו לא נפרד גם היסוד ההוא הפרדה גמורה, כי כן הטביע יוצר הכל שרק כלם כאחד הם מקיימים הוית הדבר ולא בהפקד אחד מהם, כי אז תתבטל הרכבתם והדבר המורכב מהם יחזור לתוהו ובוהו. וא"כ הא קי"ל דלא שייך בורר רק בבורר לגמרי אבל במניח קצת אוכל עם הפסולת לית בי' משום בורר עיין בש"ע סי' שי"ט ובמשבצות ס"ק י"ג שם, וממילא במוציא אחד מהיסודות לית בי' משום בורר ודוק:

'''וראי'''' לזה מהא דתנינן במתניתין ביצה דף ל"ג אין מוציאין את האור לא מן העצים וכו' ואמרינן טעמא בגמ' משום דקא מוליד ונדחקו הקדמונים בפירושן של דברים דלא מצינו בשום מקום איסור מוליד ביו"ט וע"כ פירש הרמב"ם בפ"ה מה' יו"ט שהוא מטעם מכשירי אוכל נפש שאפשר לעשותן מעיו"ט שאסור לעשותן ביו"ט <ref>'''מלואת אבן:''' לידידי באמת צ"ע כעת מדוע לא פירשו הקדמונים כוונת הש"ס באמרו משום דקא מוליד שהוא מטעם עוקר דבר מגידולו, וכעין דאמרינן בשבת דף ק"ז הושיט ידו למעי בהמה ותלש עובר שבמעי' חייב מ"ט כו' משום עוקר דבר מגידולו ועיין תוס' ע"ז דף כ"ז ע"א, ומדוע לא נאמר שהוא כוונת הש"ס כאן במה דאמר משום דקא מוליד וצע"ג:</ref> וקשה הא כתב הרשב"א דבורר אסור ביו"ט מדאורייתא א"כ ל"ל להש"ס לדחוקי לאשכוחי טעמא באיסור הוצאת אש מן העצים וכו' נימא שהוא מטעם בורר. אע"כ כמ"ש דמוציא יסוד מן היסודות הטבעים לא שייך בו בורר ודוק היטב:

'''באופן''' שאין אני רואה במלאכת הזאדא וואססער חשש מלאכות אלו שהזכיר כ"ת. אבל לענין דינא בודאי צדקו דבריו שאסור לעשותן בשבת אפילו ע"י עכו"ם דעכ"פ יש בה משום מבשל בתולדות חמה דפטור אבל אסור כנ"ל, ואפילו לא יהי' רק מלאכה דרבנן הא אנן אסרינן שבות דשבות, ואפילו אין כאן רק עובדא דחול ואפילו באינו אסור רק מחמת חומרא הצריכו עיון, עיין א"ר סי' ש"ז. א"כ פשוט שאין להתיר לעשותו ע"י עכו"ם בשבת כנלע"ד והנני ידידו:
<noinclude>{{שולי הגליון}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>