עריכת הדף "אבן הראשה/יא"

{{OCR|קישור=https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=186&st=&pgnum=3}}
{{ניווט כללי עליון}}
{{מרכז|{{גופן|וילנה|5|'''סימן יא'''}}}}

'''{{עוגן1|הנודע ביהודה}}''' [[נודע ביהודה/תנינא/יורה דעה/נב|מהד"ת חלק יו"ד תשובה נ"ב]] כתב שהטעימה שהתיר הצ"צ באיסור פגום היינו כשאינו בולע כלום אבל אם בולע קצת אסור מה"ת מסעם ח"ש ולגבי איסור מבלע בהיחר ל"מ פעימה בלשון דאכחי כביבלע ירגיש נו פעם איסור וצריך סעימה ממש . אסנס הריב"ש השו' רפ"חהשיב על מה שהקשו לו לסוס דססקינן בברטח י"ד דשרוי בססניס סעימה לא קביל עליה לאן* נכי איהירי אכילה נימא דשריא בהו טעימה ולמה צריך קפילא אירואה וכמב דבשאר איסורי! פעימה אסורה כדי שלא יבא לבלוע מעט ואחי לידי איסורא דאורייחא. ומבואר מדבריו שסוסכין פל ספימה כזו שאין איסורה אלא מדרבנן וכ*כ הכיס סיכד צ"ח שכל מה באנו מצריכי[ קסילא הוא כדי להחיר להטעימו ישראל"דכל האיסור אינו אלא מדרבנן ומשיה סמכינן על הקסילא ארסאה. ולענ"ד יש מקים להוכיח בזה מכא דאמר בכריתוס ד י"ח חחיכה ספק של חלב סשק של שומן ואכלה נאט למחלוקת ר"א וחכמים לר' אליעזר מאי חיריא כי אכלה אפילו לא אכלה נסי דהחק ריא אוסר מתנדב אדס אשס חלוי בכל יום ט'. והקשו החוס' מאי פריך אץ ה"נ מתנדב אכל הנא הוא מחייב אשס סכור חטאו וקס"ל צריך שיביאנו ולא בעינן חתיכה משתי נמיכות ותירצו דהכי פריך דכא לא משכחת דר"א לא מצריך ב' חתיכות אלא ססעמא דאמר מתנדב אדם א"ס בכל יוס ומשיה סייסי אפי' בחתיכה אמס וא"כ סויה לא הוי וא"ב הפילו ט לא אכל נמי וא*כ יקשה לטס דפרשיי דאעיג דאמרי לעיל פטור דבעינן ב' חתיכות לא דיה^אסיי דהא ר"א מחייב כיון דאמר דססנדב ארס כר^וליכא לסיסר סולץ לעזרה מיישי הכא ודאי סיחייב הוטל וכא לידי ספק וא*כ מאי פריך אפילו לא אכלה נמי דהא כשלא אכלה ליכא מיובא [ואא"ל דמפרש כהיס' . ולכססקנא מפרש הכי ודכוונתו הוא לפי המסקנא דבזה לא יחיישב מוכן] וכדי ליישב זה י"ל לענ"ד דפריך על הא מקט ואכלה שהוא לשק מיוסר דהא קאי על הא דלעיל י?י*"ש"• וליש סיוב כשלא אכלה ומוכח שבא לדייק לומר ואכלה דהייט שאכלה לכל החתיכה ולא נבאר הימנה כלום ושאם נשאר ממנה מעט סיס ממוייב להביא מיד אפס סטי גם בהגפת הרגל טק שאפשר שיתברר אח"כ עיי בקי ששומן היא ואץ לו להביא סיד מסעם חשש מביע וצריך להמתין פד *ייניי ע"י בקיאים והא דגבי ב' חסיטס חייב א"ס לסי שאפשר לברר איסורו שיבא לאח"ז בקי שיכיר אם זו הטסרס שוק ודאי הלב אכל רטא חטאת אץ להמסץ שמא יסנרר שודאי חלב אכל דכיק שאיה בא לסכין ק היסורץ *י שייים לו ויכיא חטאת מה בכך שיביא חטאס לאח"כ סכל הכא חיישיק שיתברר ששומן אכל והביא חב"ע ומשיה יש ט להמתין עד שיתברר . ואץ להקשות דא"כ גס בב' חסיטס ימתין ולא יניא א"ס סד שיתברר עיי נקי שאס יחברד שהנוסרס היא חלב מס שאכל כיה פוסן ודחי ולא '3יא חכ"ס . דייל שאין לסמוך סל מראית מין הבקי לחשוב הנותר לודאי שוק או לודאי חלב כיק שלמראית עיט כל הוא נספק ואיט דומה לסב"ע דסהני נאיסורין וססיש הפמ"ג נפק אי סמכיק סל הכרה בט"ס חתיכה שנתערבה בטריפות דכל טב"ע הייט במכיר שהוא אותו הדבר בעצמו וכן הא דסיז^ד' ס' ויו"ד סי' קיא סעיף ט' אבל הכא שאיט מכיר נטנ ס שהוא החתיכה שראה מקודם אלא בקיאות בעלמא נדבר שהוא ספק לכל אדם ייל דלא ססכינן ס*ז לעשותו ודאי גמור? חלב לחייט מעאט או ודאי שיק לפוטרו מקרבן אלא דמהני מה שיכיר הנקי בסראיח פץ שהוא שוק דסמילא סוחר ג*כ לסוטסו דאיסור טעימה אינו אלא מדרבנן ולענץ איסור סדרנק יש לסמוך על מה שמכיר בסראיח העץ ואחר שסופם סו יש לסמוך עליו גם לענין מיו3 וססור סקרנן. והגס שכתב המור וז"ל סין שנחע־ב נסינו דליכח לסיקם אסעסא כגון מלב כשומן כיינו משום דכל שנתערב סעס חלב בשוק והמעמיס קרובים זל"ז לא ירגישו מעס החלב כל שהוא סעס מאוד ננד השומן שנתערב בו אף שהיה ראוי ליס! טעם בשוק אס לא היו המעמיס קרובים אבל הנא שהוא חסינה בפ"ט בלא עירוב זה בזה ייל שהנקי יטל להכיר היטב בסעסו אס חלב או שוק הוא שיש ניניהם הרגש והנדל סעס בטעם אף שקרובי! זה לזה . וכן סוכת סהא דאסר כחולץ ד קיט מכדי כל דאסר לן רחמנא שרי לן טוסיה אסר לן דסא שרא לן כבדא נדה דס סוהר חלב . נהמה חלב חיה חזיר מוחא דשינופא נו'. ופרש"י שהכבד טעס דס לו ומוחא דשינוסא טעמו כטעם מזיר וסדלא קאסר חל3 נהמה שוק ויזלב המוסר כאכילה (עיי! יפיי חיצין דף מ"ה ננמוייס י' ") דהר בבהמה גופא ואץ ביטהן שוס הבדל נטפס שיט שיש הבדל קצת ביניהן בטעם ומשיה קאסר חלב חיה ודמם שבץ בבר בהמה לגשר חיה ודאי יש הבדל קצס בסעס ייל דבץ החלבים אין שוס הבדל בטעמס וסש"ה סדיפא נקט כך. והשתא א"א לברר גבי ב' חתיטח שבוסן אכל עיי בירור שהנוסרס היא חלב דסא טל מראית הטין של הנקי וכן על קפילא ארמאה לא סמכיק לטנץ סה"ס לסעור מאית ולסעסו אסור טכ־פ מדרבנן וכיון שיש איסור נדבי לסוססו לא יוכל להתברר לעולם ששומן אכל ודוקא אס נשתייר מאוסה חתיכה שאכל יש להמסץ שלוא יתברר לבקי נסדאיס העץ בהוא שומן ונסמוך סיז להתירו לטעום וכע"ש ועיי הטעימה סו יתברר כודאי ששומן אכל ושפסור סקרק ופאי! לו להביא תביט ואיסורו אפשר לברר בב' חסיטס לסי שאפשר לברר שאכל חלב כשיתברר פ"י בקי בכנוסדס היא שוס[ עיי מעיסה חסר שיכיר במראית הפץ וכס"ש:

'''{{עוגן1|והנה}}''' גם אי נימא דהבחנת הבקי ע"י הטעימה לא עדיף סהבחנסו עיי סראיס הפץ ס"מ ייל דנפי סרווייהו דוקא שיחשב טדאי לפק חיוב חטאת או פעור סק־נן ופס"ש המ"ס אה"ס סימן י"ז סעיף סיג אי בכצסרף כסה סימנין אמצעים נעשה סימן מובהק וכס"ש כס"ז שם בפשיעות ופטיש הארזדוטס הובא בפ"ס לצדד דסרי סימנין גרועים מועיל לעשותו סימן אמצעי. וסיג י"ל דצירוף כבחנס המראה והסעס סהר לעשותו כודאי הגס דהבחנס המראה הוא סימן גרוע כיון שאינו ניכר לכל אדם . ונזה עיושב הא דקאסר מאי איכא נץ פפמא דרנא לסעמא דר' זירא. א"ב כזיס ומחצה לרבא ליכא מצווח ופעור . לר"ז אפשר לברר איסורו ופרשיי כגון ב' חסיטח בזו כזית ובזו כחצי דת ואכל אס של כזיס ואין ידוע אם הוא מלב או שוק. ולר"ז אפשר לברר האיסור בח"ז הנשאר. ולרנא ליכא מצוות דליכא ב' זסיס ופתוס מסיח נמאן דליתיה. [וכסס נדפס עיש רגמ"ה חד פירוש דסצוס איכא אף כשהחסיכה שניה פתוח מכזיס דח"ש סה"ח ודא"א לברר איסורו עיי בקי בחצי סיס . וצ"ע דאסו נקי לא יוכל להכיר בחצי סיס]. והיינו' דחד של חלב ומד של שוק דאילו שניהם ממין אחד אפילו יש סוד סיס ליכא מצווח דהיינו א' מחוך שחיה דהוי כשחלב ושומן לפניט ולא כשפניהם שוין והוא ספק מלב ספק שומן. ומדקאמר סיס ומחצה ס"כ שמזיז הוא ממין אחר דאל*כ אפילו נ' זיתים ואכל חד כדת ליכא מצווח. ומשיה פרש"י מון ב' חסיטס ולא כשהיסה חתיכה של כזית ומחצה ואכל סיס ונשאר מחצה . ודוחק לומר דאגב אורחא קמ"ל דהגם שיש עוד תימה של ח"ז מהשניה ליכא מצוות הגם דחצי שיעור {{עוגן|טז. מדה"ס}}אסור מה"ת. ומדלא קאמר הש"ס דנ"מ כשנשאר מחתיכה עצמה שאכל דלר"ז ח"נ דאסבר לנרר איסורו כנס דליכא ב"ס חחת של חלב יא' של שוק מוכרח כס"ש דנכס־ג א"א לברר איסורו. שגס אס יהברר ליבראל בקי בריחי ומראיסו שהוא חלב לא יוכל לכווכגמו ולח יוכל כישראל לומר שהרגיש גם בפעם שודאי חלב הוא ודוקא כה*ג בב' חחיכוס א' בל חלב וא' של שומן אפשר לברר איסורו ט"י שיכיר הבקי בריחו ומראיחו שהנוהרח היא שימן ושוב יוסר לפועמו ועיי הפעימה ידע בבירור כהוא שומן ישסה שאכל הוא חלב. והשחא א"ש דפריך מאי איריא כי הכלה אשינו לא אכלה נמי דהסגן רא"א מחנדב אדס חית בכל יוס ואף כשלא אכלה בשלימוס ואפשר שימברר אמר זה ששומן אכל מ"מ ליכא חשש חב"ע כיון דמחנדב אדם איה וממילא חייב להביא קרבנו סיד ואין לו להשהוסי. ומשני ר3 אשי י"א אליכא דככא כן בופא לסט אלא אומרים לו הממן עד שסכנס לביס הספק וכשאין ספק כלל אץ לי להניא משום דהוי חב"ע ומש"ה כשלא אכלה כולה ימחץ מלהביא עד שיסכרר ס"י בקיאים דשמא יסכרר בודאי םשימ1 אכל ואץ לו להביא קרבן דהוי חכ"ע • וא"ש הא דפרש־י דכיון דססנדב כו' הכא חייב הואיל ובא לידי ספק דמ"מ בסיר הריך וכמ"ש. ומוכח מזה ששומכין מל פעימה כזו שאין איסורה אלא מדרבק דאי צריך פעימה ממש ובליעה שאסור מה"ח ח"כ אי מהני מה שניכר לנקי במראה וריח שהוא שומן שיוכל לפועמו הגם שיש בזה חשש איסור חורה ה"נ סהני גם כלא פעימה לחשבהו לודאי חלב כשניכר כן לבקי וכמ"ש:

{{ניווט כללי תחתון}}
[[קטגוריה:אבן הראשה|11]]