עריכת הדף "אבן הראשה/ט"

{{OCR|קישור=https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=186&st=&pgnum=3}}
{{ניווט כללי עליון}}
{{מרכז|{{גופן|וילנה|5|'''סימן ט'''}}}}

'''{{עוגן1|נשאלתי}}''' דבר המבואר בבו"ט או"ח סימן ק"נ סעיף ד' הבונה כנגד חלק ביה אין מספיק לו בהרחקת ד אמות לפי שסוא צריך אור גדול אס כנגד מזרת נשים סגי בד' חמות והפמ"ג נסתפק בזה . והנה סנוד"ב מסד"ח אוירו חשו' ס"ז כתב שדבר זה שיש להרחיק מחלונות ביסכ־נ יות־ מד"א הוח דבר חדש אשר המציא בעל ספר אגודה מדעתו ולא למדנו דבר זס מדברי הראשונים ואדרבה משמעות דברי הרשביא שסביא הב"י בחו־מ סיק קנ"ד חיל כחג הרשביא בחשובה ד"א שאסרו מחלונות של חגירו שיפור מוחלט הוא שכך שערו חכמים שבכך די לו וכל שהרחיק ד"א אפיס שמאפיל א*צ להרחיק יוסר וכל ששיערו חכמים כך הוא בע' סאה סובל כו' שהיא כיפור מוחלט יעיש . ולענ"ד לא המציא זה האגודה מדפחו ודבריו מפורשק בירושלמי פיק דפסחים ר' ירמיה בעי ככ"נ ובסי מדרשות מהו שיסו צריכק בדיקה מס צריכה ליס שכן מכניסק לשם בשבתות וריח ותהא פשיסא ליה כק כוא {ריכה ליה הואיל •ואוקי מרובה מהו שיהא צריך לבודק בתחילה ביום לאור הנר • ובש"ק שם הביא מיש המרדכי בשם הירושלמי ב*כ וב"ס מהו שיהו כו' ומסיק שלא לחלק בין ביעור לביעור צריך לבדוק בלילה לאור כנר כו' מיהו בת,מוד שלנו יש אכסדרה לאורה נבדקת ימ"ש מס שהקשה עיז. ועכ־פ מבואר מהירוש' דביהכ"נ ובסמ"ד צריך שיהא אורן מרובה . ומדברי המרדכי מבואר ששוה לאכסדרה שאורה רב ביותר מדלא מחלק דשאני אכסדרה שתמיד אירה רב משא"־כ ביככ"נ וביהמיד שפעמים שאין אורה רב כשיש כותל סמוך לכם. ולא יסכן לומד דמש"ה אורן רב לפי שיש בה חלונות כרבה וכמבואר בסימן צ' סעיף ד' בשם כזוהר שטוב שיהיו בביהכיג ייב חלונות דהא ז"א לעיכובא (1כנלכ': ולא מהמ"י) נס דכא פרש"י בכ"ב ד' נ' ד"ה בקיימא בסיסווא חיל בהכ"נ סיה להם לימות החורף נמוך בכתלים רחבים וחלונות מופסק מפני הצינה ובימות החמה בהכ"נ אחר שאויר שולט בו הרי שבימי כצינה היה לביהכינ חלונות מועסק ועיין.ב"מ ד' קיו רשביג משוס ר"מ אומר וכן היה ריש בן מנסיא אומר כדבריו חצי תשרי מרחשוון והצי כתליו זרע . חצי כסליו טבת וחצי שבט חורף . חצי שבט אדר וחצי ניתן קיר כר . ר"י מונה מתשרי ר"ש מונה ממרחשוון כו' (ת' ר*ה ד' ז' וגדרם ד' ם־ב דלסעפייהו ניר, לחעדח וב' ר"ה דף "יל וש"ש) וא"כ זק בדיקת חמן שהוא קודם חצי ניס; הוי זמן קור לר"מ וריש ועכ"ס טון דלא כוי עדיין ימות התמה פעמים שהן בביככ"נ דס תיא ויש להן חלונות מוענדן וגס כשיש הרבה חלונות מוכח מדהוי אורן מרובה ודמי ממש לאכסדרה שיש להרחיק כנגדו פד שלא ימעט כאור . ומדב־י הרשב"א שהביא הנויב אק בום משמעות הסירה לזה לעניד . שכתב דבמלון בית דעלמא שא*צ אוד גדול אלא שלא יאפיל שיע־ו ממית בד"א וכל שהרחיק ד־ אע"פ שמאפיל א"צ להרחיק יוסר אבל פשיסא דביהכ"־נ שצריך אוד גדול צריך הדחקה יותר. והנם דאמרי' במנחות דף פיו שקופין מבפנים ואעומק מבחון. לא לאורה אני צריך שהרוחב שבחלק מיסזר כלפי חון להוציא אורס לעולם ביסע־ק באני. ונפמ"ג בשם הכנה"ג דח' אמות סגי ואין בידי ספד כנהיג לעיק בו. ונכאורה ציע דבשלמא בשיעור ד"א בקבעו חכמים הוי כסא דר־ה דף ייג דכל מדת חכמים ק הוא ט' אבל במה שלא שיעדו רז"ל מכלן דאיט מאפיל אף ביותר מח' בפרס כבהסתל גבוה הרבה ומונע ניצוצי השמש לעבור וגם צ"ע אולי מיש סכנה"ג מדבר סח"י וק בעירו איזמיר שהוא קרוב לארבעים מעלות מהמשוה שנם בימי החורף אורך סיום יותר ואק ניצוצי השמש באין כ"כ באלכסק משא־כ אצלנו שרחוק הדבס מהמשוה וניצוצי השמש באין ק כצד ובריחוק יוסר ולא יהיה אור גדול בימי החורף כשיש כותל כנגדו בריחוק ח' אמות :

'''{{עוגן1|ולכאורה}}''' יש לפשוט מדברי הירושלמי הנ"ל דנם עזרח נשים צריך שיהא לו אור גדול דהא קאמר שכן מכניסק לשם בשבתות ובר"ח ובפסחים דף קיא תוד"ה דאכלו ושתו וגנו בי כנישתא הקשו דהא בכ"נ אין אוכלין ואק שותק בהן אעיג דאכילה ושהיה של מצוה מותר כדאמר בירוש' שהיו אוכלק שם בקידוש החודש ושותק כוס הבדלה וברית מילה מיס שאינה של מצוס אסור וחירצו דלאו דיקא בכ*נ אלא סדרים שהיו סמוכת לביהכ"נ קרי בי כנישתא. ולפיז ככא דקאמד שמכניסץ לשם בשבתות ובריח שהאורחים אוכלק שם ע"כ היינו בחדרים הסמוכין ושגס אותן הסדרים יש להם אור רב. ולא ניחא להו לההוס' לימד דאכילח כאירחים כר מצוה וכדאמר בשבת דף קכ"ז גדולה ככנתת אורחים יוחד מהשכמת ביכמיד משום דנהי דבני העיר סצוס קעבדי שנותנק להם סזון ג' סעידות ופדנתת לינס ונם סתורחק עבדי מציה באטלת שבת מ"מ לא מסתבר שייחדו להת מקום אכילה ושתי ש* ושינה ביביהכ"נ(ועיק סנהדרין דף ע"א וברכות דף {{עוגן|כד: מדה"ס}}כ"ה דהני גט כו') ונם משמט שלנים שם תמיד ודמש"ה בלילי שבתות דשכיחי מזיקין עיין פסחים דף קי"ב ובשבת ד' כ"ד ובחידושי הר"ן שם ובהכ"ג שלהם לא היה בישוב אכלו נ"כ
שם שלא יצטרכו לחזוי לילך ללון:

'''{{עוגן1|אמנם}}''' כ"ז לפי גירסת הירושלמי שבידינו. ובהנה"ס הביאו הב"י סימן קנ"א כסב כדאמד בירושלמי פ"ר, דפסחיס בכ"נ צריכים בדיקה לפי שאוכלים שם בעיבור השנה כשנקבצו לעבד שנים ? ועיין סנהדרין דך ע', ולפי"ז הנירסא היינו בביהכ"ג ממש • ולא מססבר שנם החדרים הסמוכין יצרכו להיוס להן אור גדול ומש"ה לא בעי כירושלמי כשיש בס ביס דירה לחזן הכנסס ע"; יומא דך י"א . וסש"ה הביא ההג"ס מהירושלמי ולא מהש"ס דילן דאכלו ושסו וגנו בביכ"נ דזה היינו בחדרים הסמוכין. ומהירושלמי מוכיח דהיינו בביהכינ ממש מדקאמר שאורן מרובה ואדרבה מוכח דחדריס הססוכין אין להם דין ביהכ"ג לענין זה (ועיין ח"י סי' סל"ג ס*ק כ"ב דאם לא בדק בכ"נ ובניד ליל י"ד סדר, לכסחלה בלוני י"ד לאור החמה כמו אכסדרה ובב"י בשם רייו דדוקא אכסדרה אבל ביס אחר אע"פ שיש בו אור הרבה כו'). אמנם עזרס נשים נראה שיש לו דין ביהכ"נ לענין זה . ועס־ש חוסני הגאון בבריס יעקב חלק או"ח סימן ח' שמצוה לנשים שיספללו בביהכינ והביא ממ"ש בסוטה דך כ"ב הוי אהיא ומצלי בי מדרשא ט' ולא שכר פסיעוס יש ומן הירושלמי פ"ק דסוטה וממ"ש במדרש משלי בקרא דלשקוד על דלסוסי יום יום שא"ל מנעי עצמך מביהכ"ג שלפה ימים ט' יט"ש בדבריו. ובספר חסידים סימן סש"פ מביא שנענשה אשה קנה שהיסה רנילה לצאס סבהכ"ג בשדר קדושה ולא היסה ממסנס. ועיין ע"ז דך ל"ח שופסס אשה קדירה ע"ג כירה ובאס נכדיס ומגיסה עד שסבא מביס המרחץ או מביס הכנסס ואינה חוששס . ומעיקרא קסני מניח ישראל כי' עד שיבא מבהכ"נ או מביהמיד ואינו חושש . ומשמע דגדיוק שבק גט אשה לבהמ"ד ולא קסני אלא בהכ"ג משוס דלא שטחא בי מדרשא כמ"ש מוט"ק דך ייח. והנם דקאמר ומצלה ט מדרשיה דר' יוחק הלכה שם להחפלל. וכן בירוש' שם ר"מ הוה יליך דרוש בכנישסא דמעסא כל לילי שבסא הוי סק סד איססא ט' היינו לפי שהיה דורש בביהכ"נ ששם איה פזרס נשים להספלל ושמטה נם הדרשה . אבל במקום המיוחד לביהמ"ד ללמוד סורה לא שכיחי נשים כלל. וגם הוי בפלוגהא דסוטה דך כ' דלמ"ד שאין למסור דס לנשים אץ להם לילך לשמוע. [ומה שהקדים הש"ס דבר בזיון קמי ביס הכנסס ובשבס דך קכ"ז דייק דנדולה הכנסס אורחין יוסר מהשכמס ביהמ"ד דקסני מפני האורחין וכדר ומפני ביטול ביהמ"ד ופרש*, דסנא דיק אקדמה ברישא ומבואר מלשונו דמהקדימה נשמע שהיא גדולה וחשובה יוסי ולא משוס שדרך הסנא לזכור הפשוט קודם עיין סוכה דך כ' וש*נ. וכן דייקינן בלשון סורה סוך כריסוס וסוכה דך סיר; אנא טדיפנא. ובנימין דך ל"ה דקסני נלופקרא אחד וספר סהליס כו' י"ל שהגלופקרא היה עיקר השווי דמים וספרעון (ואין לומר שנדפס בטטוס ונכסב מבה*מ והיינו מביהמ"ד והדפיסו בטטוס מביס המרחץ. דז"א דהא מעיקרא קסני מביהכ"נ או מביהמ"ד וכמ"ד במגילה כ"ו דביהכ"ג קדישא סט או דקסני דרך לזא־ז דאך כשיבא מבהמ"ד שלפעמים שוהה זמן יוסר מבביהכ*נ מ*מ אינו חושש והכא קסני מבהמ"ד סחלה וגם קשה לשבש הגירסא) ואולי משום דהוי ענין מצוה ובספלה בציבור אינה מחויבס כ"כ מקדים לזה להורוס שהוא מצוה וחיוב שסלך לסבול או דכיון שביהכ"נ שלהם לא היה בישוב היסה שוהיס במהלכה זמן רב יוסר נקט דרך לזא"ז דאך עד שסבא מבהכ"נ אינה חוששס. וכסבחי זה לפי שכל מה שיש ליישב דקדוק הלשון בדברי ח"ל מצוה ליישב]. וטכ"ס,כיון שמציט בכל הש"ס שהלכו- לטהכ"ג להספלל מססבר דנם עזרס נשים יש לה דין טס הכנסס שצריכה אור גדול :

'''{{עוגן1|ועיין}}''' נדרים דף כ"ג באדם אחד שהדר אס אשסו מלעלוס לרנל ופי' הרא"ש שהיו מסקבצים לשמוע הדרשה ואך הנשים היו נוהגוס סצוה לטא שסה ולראוס בכבודה של סורה ועיי! ס*א סימן רפ"ב ס"ק ו' דאשה חייבס לשמוע קה"ת דחייבוס לשמוט וי"ל דמש"ה נשים מברכוס בה*ס ושומע כעונה ועיין נדרים פ"א ומשיש לעני! הרהור ושמיעה גני בה"ה . ועיין ר־ה דך ס"ז חייב אדם להקביל פני רבו ברגל שנאסר מדוע אס הולכה אליו היום לא חודש ולא שבס מכלל דבחודש ושבס איבעי לה למיזל. ולכאורה סמוה דפסס ברגל וסיים בחודש ושבס וכבר הרגיש בזה הריסב"א ועס"ש הנודיב מהדס או*ח סשובה צ"ד . ולכאורה י"ל דמש"ה בחודש הוא זמן שאשה הולכס משא"כ אנשים שעושין מלאכה בריח ואין להם לבטל ממלאכסן ועיין חולין דך ניד דאין בעלי אומניוס רשאין לעמוד מפני ס"ח בשעה שעוסקין בסלאכסס כו' ונשים הן פנוי! בריח כסיש מגילה דך כיב ושאין בו ביטול מלאכה לעם כצו! ריח קורץ ד' ופרש"י וסוס' דודאי מוהר הוא בעשייס מלאכה לאנשים אבל נשים אסירוס במלאכה לפי שלא פרקו נזמיהן במעשה העגל וכן בסוס' חגיגה י"ח ור"ה דך כ"ג ע"ש (ולכאורה גם מזה מוכח דגשים ישנם בחיוב שמיעה קכ"ח. דאל"כ מה ערן קריחח ד' בשביל נשים שאין עושי; בו מלאכה) ואדרבה ברגל היא טרודה יופר בסלאכס אוכ"ג לכטד עונג וסעודוס יו"ס ובחודש ושבס הן פנוץ יוסר ואנשים הוי טפי זמנן ברגל:

'''{{עוגן1|ולכאורה}}''' עפ"ז יש ליישב מה שהשמיטו הסוש"ט הך דר' יצחק דחייב להקביל כו' ומ"ש הנוד"ב ליישב דבזס־ז שחרב ביהמ"ק אץ להקביל פני רבו שלא יהיה כסדו גדול סכסד שמים • מוקשה לענ"ד דמה שהולך להקביל פני רבו הוא לכטד שמיס לשמוע ממנו ד"ס דא"ח ואינו דומה לעמידה שהיא כטדו לבד וגס מה שאינו עומד מפניו איט אלא יוסר משחריס וערביס ועיץ בפוש"י. ונס בזה־ז עומד מפני רבו בכל יום. וטפמ"ש י"ל דלפום דפסק ברמב"ם וסוש"ע יו"ד סיק רס"ו כר"א דכל המלמד בסו סורה ט' (ומיין שבס ל"ג נדרים ל"ז קדושין כ"ד סד"ה אלא. ולענץ בה"ח אי מברכוס הנם שפטורות או דשייכי בדרן שלהם עמש"ש) לא שייך בנשים הקבלס פני כרב וע"כ לא אחי קרא להכי ודר' יצחק סבר כסאן דפליני על ר"א ? וכן י"ל דהוי בפלונסח הירושלמי והבנלי דלהירושלסי בראייס פרם בעזרה הכל חייבץ כסו בהקהל הנשים והסך והש"ם דילן פליג עיין סוס' ריש חרגה (ועיין יבמוס כ"ס גבי אשחו ארוסה לעני! לסהר לרגל וס"ש הש"א). ולמ"ד שפסורץ נם מראייס פנים בעזרה א"א שיחייבו בהקבלס פני הרב וע"כ לא אתי קרא להכי:

{{ניווט כללי תחתון}}
[[קטגוריה:אבן הראשה|9]]