עריכת הדף "אבן האזל/שכנים/ו"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== ח ==

'''כופין בני מבוי זה את זה שלא להושיב ביניהן לא חייט ולא בורסי ולא אחד מבעלי אומניות, היה שם במבוי אחד מבני מבוי אומן ולא מיחו בו או שהיתה שם מרחץ או חנות או ריחים ובא חבירו ועשה מרחץ אחרת כנגדו, או טחון אחרת אינו יכול למנעו ולומר לו אתה פוסק חיי ואפי' היה מבני מבוי אחר אין יכולין למנעו שהרי יש ביניהן אותה אומנות, אבל גר ממדינה אחרת שבא לעשות חנות בצד חנותו של זה או מרחץ מצד מרחץ של זה יש להן למנעו, ואם היה נותן עמהם מנת המלך אינו יכול למנעו.''' 

''' עיין ''' במ"מ ולח"מ והנה עיקר מחלוקת הרמב"ם ושאר ראשונים אם במבוי איכא דין מרבה עליו את הדרך תלוי בגירסת הברייתא דאחד מבני חצר שבקש לעשות רופא אומן וגרדי, דגירסא הקודמת היתה מבני מבוי, וכתבו בתוס' דלא גרסינן מבוי דהא אביי מתיר בחצר אחרת, והרמב"ם גורס מבוי וסובר דרבא פליג אאביי כמ"ש הגר"א, אלא שאני תמה מאד על הראשונים וגדולי אחרונים דשו"ט בהך שמעתא ולא הזכירו תוספתא מפורשת כדעת הרמב"ם, וביותר דבמה שחלק הרמב"ם דבאין שם אותה אומנות איכא דין מרבה עליו את הדרך, וביש שם אותה אומנות אין דין מרבה עליו את הדרך אלא דין פסקת לחיותי דאינו אלא בבן עיר אחרת, והתוס' בדף כ"א בד"ה וגרדי שהקשו מהא דהאי בר מבואה דמשמע דאי לאו פסקת לחיותי ליכא דין בשביל נכנסין ויוצאין, וכתבו ודוחק לחלק דהתם כבר יש יוצאין ונכנסין לריחיים הראשון, ובאמת דגם זה מבואר להדיא בתוספתא דז"ל בפרק ב' הל' ה' כשם שבני חצר יכולין למחות זה ע"י זה בחצר של שותפין כך בני מבוי יכולין למחות זא"ז במבוי השותפין, כיצד בנה מרחץ בצד מרחצו של חברו חנות בצד חנותו של חברו אין יכול למחות בידו ולומר לו אתה הבאת את התקלה שאומר לו כדרך שעשית בתוך שלך אף אני עושה בתוך שלי, והנה מבואר להדיא בתוספתא שני ההלכות דדין מבוי וחצר שוין, ושבעל אומנות אינו יכול לטעון על השני, וכבר מיושב לפי"ז כל הסוגיא דדף כ"א ע"ב דמיירי אם הראשון יכול למחות על השני, אלא הרמב"ם הוסיף דהיכי שנתנו רשות לאחד ליכא כבר דין מרבה עליו את הדרך כלל, וכולם אין יכולין למחות, אלא דבזה לא מהני חזקה של שתיקה כדמוכח מדין חנות שבחצר, וצריך רשות מפורש, ועמש"כ הגר"א ובד' הרשב"א בש"מ.

''' והנה ''' הרמב"ן הקשה לד' רש"י דהיכי משכחת לה כופין בני מבואות זא"ז כיון דבר מבואה אחרינא סלקא בתיקו, ואם בבן עיר אחרת הא יכול לעכב כל העיר, וכתב דמיירי בבן עיר אחרת ושייך בכרגא דהכא וכתב הלח"מ דזהו שדחקו להרמב"ם לחדש החלוק בין יש שם אותה אומנות לאין שם, משום דסובר דאי שייך בכרגא הוי כבן עיר ממש, ועפי"ז נשאר בקושיא על דברי המ"מ שהביא שיטת שאר המפרשים ומשמע מדבריו דגם על בן עיר יכולין בני המבוי לעכב משום דכתב אח"כ דין גר הבא ממדינה אחרת דשייך בכרגא דהכא דבני המבוי מעכבין, ומוכח דמקודם מיירי בבן עיר זו ודברי המ"מ צריכין ישוב.

''' ונראה ''' דהמ"מ לא ביאר הכל ע"פ דעת רש"י אלא שבאמצע כתב לשון פירש"י, והלח"מ לא הזכיר דהרמב"ן כתב כן רק לפי"ד רש"י וכתב ע"ז ואינו נכון, וכתב לשון אחר אמרו דהאי בר מבואה סמוך למבואו קאמר, והיינו במבוי הב' ע"ש בדבריו, ועכשיו מיושב שיטת המ"מ דסובר לגמרי כהרמב"ן ומקודם סתם דבריו דסובר דגם בן עיר אינו יכול ליכנס למבוי, אלא דאח"כ כתב גם דין בן עיר אחרת דשייך בכרגא דהכא, דבעיר יכול לעשות ובמבוי מעכבין דזהו בין לרש"י בין להרמב"ן, ועוד אפשר דבא להשמיענו דמי ששייך בכרגא דהכא לא עדיף מבר מבואה אחרינא, דלא נימא דכיון שאין לו מבוי מיוחד הוא שייך לכל המבואות, וכמו שכתב באמת סברא זו הב"י ע"ש בדבריו במש"כ לפרש הגמ' לפי"ד הרמב"ם, ולזה כתב דגם מי ששייך בכרגא דהכא לא עדיף ואין לו ליכנס במבוי.

''' אלא ''' דבעיקר דבריו של הרמב"ן ליישב לפי דעת רש"י דהא דכופין בני מבואות זא"ז הוא לענין בני עיר אחרת דשייכי בכרגא דהכא הוא ודאי דוחק גדול, ועל הא דתניא שלא להושיב ביניהן חייט ובורסקי פירש"י ממקום אחר, וכיון דע"כ כונתו מעיר אחרת דממבוי אחר הא אסיקנא בתיקו וא"כ היה לו לפרש דשייך בכרגא דהכא, לכן נראה דאפשר דכונת רש"י שהם מעיר אחרת לגמרי, ומה שהקשה הרמב"ן דא"כ מעכבין עליהם את כל העיר ומאי איריא דבני המבוי מעכבין את המבוי יש לומר בזה עפ"מ שכתב הרמ"ה במה שהקשה במה דתניא מי שיש לו בית בחצר השותפין לא ישכירנו לרופא ואומן וגרדי דמאי איריא לא ישכירנו אפילו שכנו שבחצר שבקש ליעשות רופא אומן וגרדי הא אמרת לא, וכתב ע"ז שכירות איצטריכא ליה דאע"ג דההוא רופא אומן וגרדי לא קא גרי בפירוש למעבד ההוא עיבידתא מסתמא לאו כל כמיניה דבעה"ב למיגר להו ואלו שכנו לא מצי חבריה לעכובי עליה עד דעביד ההוא עיבידתא עכ"ל, ולפי"ז נראה דכן הוא ג"כ בדין דבר מתא אבר מתא אחרינא מעכב, היינו דמעכב שלא ליכנס לעירו ולעשות מלאכה שלו אבל אין לו זכות למנוע שלא ישכור בית בעיר בשביל שהוא אומן דיכול לומר לא אתעסק במלאכתי, ויכול רק למנוע ממלאכתו, אבל דין לא ישכירנו וכן דין כופין בני מבואות זא"ז הוא דין על בני המבוי שאין להם רשות להשכיר שמא יתעסק וכמש"כ הרמ"ה.


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}