עריכת הדף "אבן בוחן/יג"

{{ניווט כללי עליון}}
<big>{{מרכז|'''פרק יג'''}}</big>


{{מרכז|יערוך מלים בגבורות ה'. ויתבונן כי תכלית שדי לא ימצא. וגדולתו לא תחקר. הן מלאכיו ישאלו איה מקום כבודו. אף כי אנוש רמה אשר בעפר יסודו. ויתפלא כי עוד יעפיל האדם באדמה לעלות אל מרום הר ה' ולחקור בהדרו והודו. יגביה עוף לדעת מה בשמי מעל ולא ידע את נפש גוו וסודו. וישיב אמרים אמת כי בכל זאת יעמול האדם לדעת את ה׳ ולמלא פיו תהלתו. אחרי ראותני כי אחרית התפלה לה׳. ישועתו. ועקב תהלתו. תהי על פנינו יראתו:}}


מה רבו מעשיך ה' עושה פלא. מה גדלו ישועותיך פועל ישועות. מה נשגבו מחשבותיך חושב אחד. נעלית מדמיוני השכלים ישמשונך. ואם קדמך יקומון מרוממותיך תשים תהלה. לגלגלים לא נגלית. ולאופנים לא פנית רק עורף. ככבים כי רמו שפלו מהשיג איה מקום כבודך. אף כי אנוש רימה בחייו ובמותו. מאז נוצר בבטן המלאה לה תלאה. מורדף בלי חשך מכאובים וכעס עד אשר שב אל העפר. הלא המה ימים אחדים מעט ורעים לשליו שבאנשים. אף כי לקשה יום אשר נגע בו יד ה׳. ואיך שוכני בתי חומר יוכלו להמנות בסוד קדושים. המעמיקים מה׳ עמוק עמוק בסתרי מדרגותיו. מה להם ידכאו רוחם במופלא מהם הפלא ופלא. למה זה הבל ייגעו בחקר אלוה. תכלית שדי. לבא אל המלך החדרה אשר ילאו למצוא הפתח. לעה בני בשר אשר בעפר יסודם ישוטטו בפלגות תעלומות אלהי הרוחות. ונפשם יביאו בסודם. אשר כבודם לעפר ישכון סלה. איך בקהלם תחד כבודך. העיני בשר יחזו בנועם ה׳. ואם הרואות בארובות המה יביטו אל אלהים. שוכני ארץ עיפתה הידברו ביושבי בשמים. או המתים יהללו יה בארץ החיים. מה לגבר בחייו קרוי מת יהרוס אל ה׳ לראות. מה אנוש כי תזכרנו. ה׳ אלוהי גדלת מאוד עצמת ממני עד אין חקר. ומה כחי כי איחל לספר מעשי תקפך וגבורתך. ומבשרי אחזה נסתרות ולא ידעתי נפשי. ואם שני קצותי נעלמו ממני ואשכל גם שניהם כאחד איך לי לב לדעת גדולות ונצורות בשמים. אם השכל את עצמי אף שמץ מנהו עם מיעוט ערכי וחולשתי לא אוכל. איכה אדע מה שחזק ממני. מה לי עוד צדקה ליחס לעצמי מדע בדבר שהוא חוץ ממני. אם ה׳ מסך בקרבי רוח החייה. וישקף עליה בעמוד אש. ידליקנה ולא ידעתי מי זאת הנשקפה. לכן אמרתי אבי שבשמים אחריש ותהי לי לחכמה. פן מדי דברי בך פי יכשילני. אדבק לשוני מלקוחי שמא אתבדה ואאחז. יהיו דברי מעטים. פן אפשעה בם וחטאתי לאלהים. אמנם כי זכרתי ואעלה על לבי. כי בעוד אליך ה׳ אשים דברתי עזרתני. בקראי שמך מן המצר תנחומיך ישעשעו נפשי. זכר נפלאותיך בהם חיי רוחי. בזאת אני בוטח מושיע חוסים. כי תשא פשעי אם תהילתך ימלא פי. ותהי זאת נחמתי תקוה לדורשיך כי תעבור לעווני אם בפי ושפתי אלי אתה ארוממך. בחנת לבי כוונתי רצויה. בעבור תהיה יראתך על פני לבלתי אחטא. ואם ידעתי טוב ממני אשמרה לפי מחסום עצתי הטובה אשב בדד ואדום. אך נלאתי כלכל מטה עוזך. בורא ניב שפתי יניעני ויגע ע"פ. ולשוני הציקתני רוחי ובטני:



{{ניווט כללי תחתון}}