עריכת הדף "אבן בוחן/ט"

{{ניווט כללי עליון}}
<big>{{מרכז|'''פרק ט'''}}</big>


{{מרכז|יהביל ענין ההצלחה המדומה. אשר לפתע פתאום תגוז ותעוף. הן האדם לא לעולם יחיה ומה בצע לו כי יצבור כעפר כסף. וקץ כל בשר לשוב אל העפר. אמנם יכין הוד והדר לנפשו אשר בצל שדי נצח תתלונן. ולעד מרומים תשכון:}}


שמע נא נבער מדעת אתה וריעיך היושבים מושב הבטחון הכוזב אנשי מוקש המה. אחרי אשר רוח רעה יום מהימים ישאך באשר לא תדע אתה וקנינך כנוח עליהם הרוח. אחרי זאת תיחל נפשך בשקר. ליגע עצמך במה שסופו לכלות הרוח. ונמצאת מצטער על עולם שאינו שלן. ואיך תיגע לחשוב מחשבות לעשות בכסף ובזהב מעשים. ונסים ברגע קטן קרוב או רחוק. יעזבוך או תעזבם. זרים יבלעוהו ואיש אחר יקחהו. יורש ממונך איש נכרי ואולי לא ראוי ולא מוחזק. ואיך שיהיה אתה והם הנפש והרכוש יחדיו כולם יכליון. אם בשנת היובל אחרי חשבונך ודי בזה ארכא בחיים. זמן ועדן כפי הטבע הנהוג. ואולי שנות מספר קרבו ויאתיון. המה שארית	חייך. ואולי לא חודש ולא שבת. אך יום או יומים. ואולי כמעט רגע יצא עליך קצף מלפני ה'. כי קץ כל בשר בא לפני ה׳ ככל ההמון הרב מזער לא כביר. כי תראה חיל גדול מאוד מאוד מקץ שבעים ענה והנה כולם פגרים מתים. ואם בגבורות שמונים יחדיו יסופו. יאבדו מתחות שמיא אלה. כי מצות המלך הוא יגוע כל בשר אין נקי. פן יאמרו מקבצים קבוצת כסף ידינו רמה באספם מחמדי תבל וקניניה. ה׳ ציוה במשפחה האנושית כשאר החי להשמיד מעוזניה. ואם אין ספק אף בכל הגוים מציאות שני העולמות. אם כן למה זה תועי רוח שמו פניהם כחלמיש מאנו לשוב מדרכם הרעה. מי שיודע העת העתיד לבא איד לעול. ומהלומות נצפנו לעריץ. איך יפותה בנוצצות עין נחושת קלל וזוהר הכסף ולהט הזהב המתהפך. אוי למוכרים עולם קיים בחיי שעה. נחלה שפרה בעבור נעלים. ונתנו הילד המסכן בזונה. החליפו זמן עומד בזמן עובר. ירומו מעט ואיננו. יגבהו בהבל וישפלו. יעלו בתוהו ויאבדו. ואם לאיש מן האנשים הזמן יתן דודיו רצון יעטרנו. אהלי אפדנו יטע בין ימים לגבעת הלבונה. אפריון עשה לו רפידתו זהב. לתת לו לעיני בני עמו הוד והדר ונגד זקיניו כבוד. עד כה ועד כה והנה רוח אחרת אתו. יתחדש בו רצון לתת פניו באיש ההוא לרעה. לא שער בה האיש ההוא גם מתמול גם משלשום. והוא יושב לבטח אתו. הזמן הזה נבל הוא ונבלה עמו. במרמה לקח ברכות. כמתלהלה היורה זקים הן הוא משוש דרכו. לא יחשוך שבט הנוגש בו. לא ישא פני אוהב ולא יחון פני מיודעיו. ממקודשיו יחל ובקטן יכלה. ומופתי הזמן הוזים שוכבים לא יעירום מתנומות כי תרדמת ה׳ נפלה עליהם:


{{ניווט כללי תחתון}}