עריכת הדף "אבי עזר/ויקרא/טז"

{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}
== ו ==
'''והקריב אהרן וגו'.''' כאלו נאמר ושחט את פר החטאת וכפר בעדו ובעד ביתו וכן צריך לפרש 
לקרא בפסוק י"א. ויש אומרים כי בהעמדה יכופר עון. ונפקא מינה בין שני דעות האלה מבואר פרשת 
צו ופרשת שמיני:

== ח ==
'''אמר הגאון כי עזאזל וכו'.''' המפרשים דברו הרבה בענין הסוד שכתב הרב 
בהיותך בן שלשים ושלש תדענו ולדעתי נראה הרמז קאי על בלעם שחי ל"ג שנים כמבואר בחלק כי 
מצאו כן בפנקס של בלעם וסמכוה אקרא הרשעים לא יחצו ימיהם וזה שמרמז הסוד בתיבה שאחריה 
המדברה כי גם בלעם שת אל המדבר פניו. ועיין ביומא פרק ו' תנא דבי רבי ישמעאל עזאזל שמכפר 
על עון עזא ועזאל. ומצאתי במדרש אבכיר הובא בילקוט בראשית שאלו תלמידיו את יוסף מה עזאזל 
וכו' ומסיים שם ולכך היו ישראל מקריבים קרבנות ביום הכפורים אחד לה' ואחד לעזאזל שיכפר על 
עונותיהם של ישראל ביום הכפורים והוא עזאזל שבתורה עכ"ל המדרש. וידוע שבלעם למד קסם מן 
עזאל ושפיר רמז הרב בצחות לשונו כדאמרן. גם אפשר לומר בדרך אחר לפי המבואר דברי הרב פרשת 
ויגש נפש בניו ובנותיו שלשים ושלש והם היו רק שנים ושלשים נפש ויעקב משלים לשלשים ושלש וזה 
שמרמז הרב על יעקב ששלח דורן לעשו וגם אנחנו שולחים מנחה לזכרון ולעורר שלא יקטרג שרו של 
עשו על בני יעקב ומרומז בתיבת שעיר על שר עשו היושב בשעיר גם מעורר לזכור כניעתו של יעקב 
בהוליכו מנחה לאחיו. גם מרמז על הברכה שקבל יעקב מאביו במטעמים גם מעורר רשעת עשו בשביל 
מנחה קטנה נזיד עדשים בזה הבכורה וזה רמז ושעיר על רעהו יקרא וזה מרומז בתיבה שלפני עזאזל 
הוא שעיר שיש לו חברים במקרא הוראת כבשים וגדיים קטנים והוראת שדים והוראת הר שעיר 
והראת איש שעיר וכלהו שייכי הכא ואתה הקורא אם תראה דברי המפרשים אז תבחר כי דברי נוטים 
לפשט ואפשר לפרש כוונת הרב שתדע סודו לכשיבנה ירושלים ועיין בפסוק והצלעות צלע על צלע 
שלש ושלשים פעמים ועיין מימרא דר' לוי א"ר פפי בבא בתרא ע"ה ועוד תראה ספרי חן ונפקחו 
עיניך:

== י ==
'''לכפר עליו.''' לא סלקא דעתך לפרש באופן אחר תיבת עליו כי הפסוק מיירי בשעיר לכן 
מפרש הרב שהכפור יהיה על השעיר הזה כטעם ונשא השעיר. התיבה לכפר מקור מבנין הכבד עם 
בכל"ם:

== יז ==
'''וכפר בעדו.''' עיין לעיל פרשת שמיני ב':

== כט ==
'''והיתה לכם לחוקת.''' הרב בא לפרש מדלא 
נכתב לענות הגוף כטעם והדם הוא הנפש כמו שכתב הרב לקמן בפסוק דמו בנפשו את הגוף כי הגוף 
הוא מעונה ולא הנפש אבל הכתוב דבר בחיותו והגוף בעצמו כחציר יבש אם אין דם ונפש לכן אחז 
הכתוב דרך קצרה וארוכה:
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}