עריכת הדף "אבודרהם/חזרת הש"ץ"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

{{מרכז|{{גופן|5||'''חזרת הש"ץ'''}}}}

וחוזר שליח צבור את התפלה בקול רם להוציא את מי שלא התפלל והכל עומדין ושומעין כל ברכה וברכה מפיו ויענו אמן בין אותם שיצאו ידי תפלה ובין אותם שלא יצאו ובכוונה שיכוין בלבו אמת היא הברכה שבירך המברך ואני מאמין בזה כי אמן הוא לשון אמנת דברים. ולא יענה אמן חטופה פירוש שחטף וענה אמן קודם שתכלה הברכה מפי המברך. ויש מפרשים חטופה כאלו האלף נקודה בחטף. ולא אמן קטופה פירוש שאינו מחתך כל האותיות. ויש מפרשים שפסק אמן לשנים. ויש מפרשים שלא אמר אמן אלא מן. ולא אמן יתומה פירו' שלא שמע הברכה מפי המברך ואם הוא יודע אי זו ברכה סיים אע"פ שלא שמעה מפיו יכול לענות. ויש מפרשים אמן יתומה שלאחר זמן מרובה שסיים הברכה וענה אמן על דעת אותה ברכה. ולא יזרוק ברכה מפיו. פירוש לא ימהר להוציא הברכה מפיו אלא יברך בנחת. וכתוב בערוך הא דאמרינן שאין עונין אמן יתומה קשיא ליה לרבינו נסים מיהא דאמרי' בסוכה בפרק החליל כיון שהגיע לענות אמן הלא מניף בסודרין והן עונין אמן והא הני לא שמעי הברכה אלא בהנפת הסודרין יודעין שהגיע שעת אמן ועונין אמן יתומה, ופרקה הא דתמא אין עונין אמן יתומה מפרשי רבנן דבני מערבא שעל מי שהוא חייב לענות אמן צריך שישמע הברכה ואחר כך יענה אמן ולא יענה אמן יתומה וזה שהיו עונין אמן בהנפת הסודרין היה בקריאת ספר תורה אבל לא בתפלה ולא בדבר ששליח צבור מוציא את הרבים ידי חובתן וכן מפורש בגמר' דסוכה דבני מערבא בימה של עץ באמצע וחזן הכנסת עומד עליה עמד אחד מהן לקראת בתורה היה הממונה מניף בסודרין עד כאן. מכאן נהגו ששליח צבור עומד בתיבה להשמיע לרבים ולהוציא מי שאינו בקי. ואע"פ שאמרו אל יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל טוב הוא זה המנהג שאלמלא כן לא ישמעו מרוב הקהל המתאספים בבית הכנסת.

{{עוגןד|וגרסינן בשבת בפרק|'''וגרסינן''' בשבת בפרק}} כל כתבי הקדש אמר רש לקיש כל העונה אמן בכל כחו פותחין לו שערי גן עדן שנאמ' פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים אל תקרי אמונים אלא אמנים. ואמרינן בברכות בפרק אלו דברים גדול העונה אמן יותר מן המברך. יש מפרשים כי אמן בגימ' עולה למנין צ"א והוא כמנין שני שמות יו"ד ה"א אל"ף דל"ת. ויש מפרשים כי המברך דומה לשטר שלא נתקיים בב"ד ויכול אדם להכחישו ואחר שהוא מאושר ומקויים עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע כך אמן הוא קיום חותם הברכה וכן עקר.

{{עוגןד|וכתב הרא"ש בתשובה|'''וכתב''' הרא"ש בתשובה}} אלו שחוזרין ואומרין התפלה עם שליח צבור מלה במלה אפילו אינם חותמין עמו צריך לגעור בהם ששליח צבור מתפלל להוציא מי שאינו בקי והקהל יש להם לשתוק ולכוין לברכת שליח צבור ולומ' אמן וכשאין תשעה בבית הכנסת שמכוונין לברכת שליח צבור קרוב אני בעיני שברכת שליח צבור לבטלה לפי שברכת שליח צבור נתקנה לאמרה בעשרה לכך כל אדם יעשה עצמו כאלו אין תשעה זולתו ויכוין לברכת שליח צבור והחוזרין עמו נראה כקלות ראש עד כאן.

{{עוגןד|ואומ' שליח צבור|'''ואומ'''' שליח צבור}} בסוף ברכת אתה גבור '''נקדישך''' ונעריצך ונערצך כבר זכרנוהו למעלה. כנועם על שם דרכיה דרכי נועם. שיח על שם ולפני ה' ישפוך שיחו. סוד על שם בסוד ישרים, שרפי קדש נקראו כן המלאכים לפי שהם שורפים בהבל פיהם. המשלשים לך קדושה, שאומר קדוש קדוש שלשה פעמים להורות שאין לקדושתו חקר כאשר יזכיר האדם דבר שלש פעמים די לו כאלו הזכירו מאה פעמים.

{{עוגןד|והחכם ר' דוד|'''והחכם''' ר' דוד}} קמחי ז"ל פירש שאמר שלשה פעמים קדוש כנגד שלשה עולמות שהם עולם העליון ועולם התיכון ועולם השפל והוא העולם הזה והנכבד בזה העולם הוא האדם ואומר שהוא קדוש ונעלה משלשה עולמות ובשני עולמות יקדישוהו וירוממוהו בתהלתם והאדם גם כן בעולם השפל עד כאן. ובתנחומא מפרש דברים רבים שהם משולשים. אבות משולשים אברהם יצחק ויעקב ישראל משולשים כהנים לוים וישראל, משה אותיותיו משולשים, רועים שלשה משה אהרן ומרים, תורה משולשת תורה נביאים וכתובים, וגם תורה אותיותיה משולשות. פירו' אותיות אבג"ד שהתורה כולה יוצאת מהם הם משולשות כיצד אחדים עשרות ומאות והאחדים שלש פעמים שלש וכן העשרות וכן המאות. פירוש אחר אבג בי"ת שליש של שלשתן, בגד גימל שליש, גדה דלי"ת שליש, וכן עד סוף האותיות. עוד שמעתי פירוש אחר בשם הרא"ש אב"ג יעלו ששה והם משולשים שלש אותיות ושני פעמים שלשה, בג"ד הם תשעה והם משולשים, גד"ה הם י"ב והם משולשים, וכן עד סוף האותיות. שלשה תפלות ביום ערב ובקר וצהרים, וכן שלמה עשה שלש ספרים שיר השירים ומשלי וקהלת וזהו שאמר הלא כתבתי לך שלושים במועצות ודעת.

{{עוגןד|וכן כתוב על|'''וכן''' כתוב על}} יד נביאך וקרא זה אל זה ואמר כלומ' המלאכים נוטלים רשות זה מזה שלא יקדים האחד ויתחיל אלא אם כן פתחו כלם ביחד וזהו שאומ' ביוצר כלם כאחד עונים באימה וכו'. ונהגו לנענע עצמן בקדושה וסמך לדבר וינועו אמות הסיפים מקול הקורא וכתיב ותשאני רוח ואשמע אחרי קול רעש גדול וגומ' כלומ' כשהייתי שומע הקדושה כאלו רוח היתה נושאה אותי. לעמתם משבחים ואומרים כלומ' כל ארבע רוחות הם לנוכח פני האופנים והם משבחין להב"ה באי זה נכח שירצו כי הכבוד מלא את הרוחות ואינם צריכין להסב פניהם לכל צר שהרי יש להם פנים לכל צר כמו שנאמר ואיש אל עבר פניו ילכו אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו לא יסבו בלכתם. ואומר כל אחד מהם ברוך כבוד ה' ממקומו לפי שאין יודעין איה מקומו. והר"מ במז"ל פירש ממקומו כפי מעלתו ועצם חלקו במציאות. ובדברי קדשך כתוב לאמר ימלוך ה' לעולם אלקיך ציון לדור ודור הללויה ישראל נקראו ציון כדאיתא בפסיקתא אמר ר' חנניא בר פפא חזרנו על כל המקרא ולא מצאנו מקום שנקראו ישראל ציון אלא זה ולאמר לציון עמי אתה. או יש לומר ציון ממש. ומן הדין היה לנו לומר ה' ימלוך לעולם ועד שהוא של תורה אלא בשביל הזכרת ציון אנו אומרים זה שאמר דוד על שם אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי. ובכל התפלות אנו מזכירין או ציון או ירושלם.

{{עוגןד|וכשיגיע שליח צבור|'''וכשיגיע''' שליח צבור}} למודים וכורע כל העם שוחין ואומרין הודאה קטנה המתחלת כמו כן במודים שאין דרך העבד להודות לרבו ולומר לו אדוני אתה על ידי שליח אלא כל אדם צריך לקבל בפיו עול מלכות שמים ואם יקבל על ידי שליח אינה קבלה גמור' שיוכל להכחיש ולומר לא שלחתיו. אבל בשאר התפלה שהיא בקשה יכול לתבוע צרכיו על ידי שליח שכל אדם חפץ בטובתו ולא יכחיש ויאמר לא שלחתיו וזהו שאמר דוד אמרת לה' ה' אתה אני בעצמי אמרתי לו ולא על ידי שליח. אלקי כל בשר פסוק הוא. יוצרנו יוצר בראשית ברכות והודאות אנו נותנין לשמך הגדול על שהחייתנו וקיימתנו. וכן תעשה להבא שתחיינו ותחננו ותאסוף גליותינו לחצרות קדשך על שם ומקבציו ישתוהו בחצרות קדשי. לעשות רצונך על שם לעשות רצונך אלקי חפצתי. ולעבדך בלבב שלם על שם ולעבדו בכל לבבכם. על שאנו מודים לך ר"ל אנחנו מודים לך על שזכיתנו מכל האומות וקרבתנו להודות לך. וכורע תחלה וסוף. ובתלמודא דידן אינו מזכיר בה חתימה אבל בירושלמי חותם בה בא"י אל ההודאות וכן היה נוהג הרא"ש. ואמרינן בירושלמי בפרקא קמא דברכות הכל שוחין עם הצבור בהודאה, ר' זעירא אומר ובלבד במודים, תניא הכורע בהודאה של הלל ובהודאה של ברכת המזון הרי זה מגונה וכן במודים של נשמת כל חי. פירוש הודאה של הלל הוא אודך כי עניתני.

{{עוגןד|וכשמסיים שליח צבור|'''וכשמסיים''' שליח צבור}} ברכת מודים אומר אלקינו ואלקי אבותינו ברכנו בברכה המשולשת בתורה הכתובה על ידי משה עבדך וכו'. ומזכיר זכות אבות שהם שלשה לפי שהשלש ברכות חלות בזכותן. ואמר משולשת כי הם שלש פסוקים. כתב הרב ר' יוסף קמחי ז"ל שאין לומר כהני עם קדושיך כי אינם כהני ישראל אלא כהני ה' כמו שאין לומ' נביאי ישראל אלא נביאי ה' וגם אין לומ' כהנים עם קדושיך כי אינם נקראים עם והעד והכהנים והעם וכתיב והיה כעם ככהן אלא הנכון לומ' כהנים בעם קדושיך. ונראה לי שיכול לומר כהנים עם קדושך כדאמרינן בוידוי יום הכפורים ובני אהרן עם קדושיך וכן הוא כתוב בסדר רב עמרם ורבינו סעדיה. וכתב אבן הירחי ושמו את שמי אין מנהג בצרפת לאמרו דאמרינן בסוטה בפרק אלו נאמנין ושמו את שמי שמי המיוחד לי שמברכין את העם בשם המפורש ועתה אין אנו מברכין בשם המפורש ואנו מבקשין את ברכתו ואומ' ברכנו בברכה המשולשת בתורה וכו' וכבר אמרנו המשולשת ומה לנו להוסיף עוד ושמו את שמי כשם שאין אנו אומרים כה תברכו את בני ישראל ששניהם לשון צואה ולא לשון ברכה כך כתב רש"י. ותכף וישם לך שלום יאמר שים שלום דומה לדומה, אבל בספרד ובפרבינצא נהגו לאמרו ולא יתכן עד כאן. ובסדר רב עמרם ורבינו סעדיה כתב ושמו את שמי ועליהם סמכו באלו הארצות לאמרו. חדוש יברכך ה' וישמרך כנגד שלשה שקורין בתורה בחול. יאר ה' פניו אליך ויחנך כנגד חמשה שקורין בתורה במועד. ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום כנגד שבעה שקורין בתורה בשבת. ונשאל הריא"ף אם צריכין הקהל לענות אמן כשאומר שליח צבור ברכת כהנים והשיב דאין צריך לענות אמן אלא כשנושא הכהן את כפיו עד כאן. והטעם מפני שאין עונין אמן אלא כשומעין מפי המברך. ולכן יש מקצת יחידים שעונין כן יהי רצון במקום אמן. ואסור ליחיד לומר ברכת כהנים בתפלתו כי בצבור נתקנה כנגד נשיאו' כפים שאינה אלא בעשרה אומרה שליח צבור.

{{עוגןד|וכשהכהנים נושאין את|'''וכשהכהנים''' נושאין את}} כפיהם צריך שליח צבור לקראתם קודם שיתחיל רצה ואומר כהנים ואז עוקרין את רגליהם ממקומם לעלות לדוכן. וכשעוקרין את רגליהם לעלות אומ' יהי רצון מלפיך ה' אלקינו ואלקי אבותינו שתהא ברכה זו שצויתנו לברך את עמך ישראל ברכה שלימה ולא יהיה בה מכשול ועון מעתה ועד עולם. וכתב רבינו תם שאין לשליח צבור להפסיק ולקרוא כהנים דהוי הפסק בתוך התפלה אלא הסגן של ש"צ קורא. ועולים לדוכן ועומדין שם פניהם כלפי ההיכל ואחוריהם כלפי העם ואצבעותיהם לתוך כפיהם עד שמסיים שליח צבור מודים ואז מחזירין פניהם כלפי עם ומברכין בא"י אמ"ה אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לברך את עמו ישראל באהבה. ומגביהין ידיהם כנגד כתפיהם ופושטין ידיהם וחולקין אצבעותיהם כדאית' במדר' מציץ מן החרכים ששכינה למעלה מראשיהם ומציץ מבין חרכי אצבעותיהם ומכוונין לעשות חמשה אוירים בין שני אצבעות לשני אצבעות אויר אחד ובין אצבע לגודל ובין גודל לגודל לקיים מציץ מן החרכים. ושליח צבור מקרא אותם יברכך והם עונין אחריו מלה במלה עד שיסיימו פסוק ראשון ואז עונין הקהל אמן וכן אחר פסוק שני וכן אחר השלישי. ואחר כך מתחיל שליח צבור שים שלום ואז הכהנים מחזרין פניהם כלפי ההיכל ואומרין רבונו של עולם עשינו מה שגזרת עלינו עשה אתה מה שהבטחתנו השקיפה ממעון קדשך וגומ'. 

{{עוגןד|וגרסין בחגיגה בפרק|'''וגרסין''' בחגיגה בפרק}} אין דורשין המסתכל בשלשה דברי עיניו כהות בקשת ובנשיא ובכהנים. ודוקא במקדש לפי שמברכין את העם בשם המפורש ושכינה שורה על ידיהם אבל בגבולין ובזמן הזה שאין מברכין בשם המפורש ואין השכינה שורה על ידיהם אינו אסור אלא משום הסח הדעת. כדאמרינן בירושלמי דמגלה עלה דמתניתי' היו ידיו צבועות אסטיס לא ישא את כפיו מפני שהעם מסתכלין בו, אמ' ר' יוסי זאת אומרת שאסור להסתכל בכהנים בשעה שהן מברכין את ישראל אמר ר' חגי כלום אמרו אין מסתכלין אלא מפני הסח הדעת אנא מסתכלנא ולא מסחא דעתאי פי' שכיון שאינו מסתכל עומד באימה ומכוין לברכה.

{{עוגןד|וכשמברכין הכהנים את|'''וכשמברכין''' הכהנים את}} העם יש אנשים שאומרין פסוקים מעין כל מלה ומלה של ברכה ואין ראוי לאומרם מהטעם שאמרנו. והכי איתא בסוטה בפרק ואלו נאמרין העם בשעת ברכת כהנים מה הם אומרים אמר רב חסדא ברכו ה' מלאכיו ברכו ה' כל צבאיו ברכו ה' כל מעשיו, אמ' ר' חייא בר אבא אמ' ר' יוחנן כל האומרם בגבולין אינו אלא טועה, אמ' ר' חנינא בר פפא תדע דבמקדש נמי לא ליבעי למימרינהו כלום יש עבד שמברכין אותו ואינו מאזין, א"ר אחא בר חנינא תדע דבגבולין נמי מיבעי למימרינהו כלום יש עבד שמברכין אותו ואינו מסביר פנים, אמר ר' אבהוא מריש הוה אמינא להו כיון דחזינא לר' אבא דמן עכו דלא אמר להו אנא נמי לא אמינא להו. מכאן שאין אומר אותן אפי' בגבולין. ואמרינן בתוספת' דברכות אין עונין עם המברך, ר' יהודה היה עונה עם המברך קדוש קדוש קדוש ה' צבאות וברוך כבוד ה' ממקומו, כל אלו היה אומ' ר' יהודה עם המברך.

{{עוגןד|גרסינן בירושלמי דברכות|'''גרסינן''' בירושלמי דברכות}} בפרק אין עומדין אמר ר' יהודה בן פזי בשם ר' אלעזר כל כהן שהוא עומד בבית הכנסת ואינו נושא את כפיו עובר בעשה. פירוש בשעה שקורא שליח צבור כהנים. ר' יהודה בן פזי כד הוה תש ולא הוה חזיק רישיה הוה קאים אחוריה עמודא, ר' אלעזר נפיק לבראי.

{{עוגןד|וכתוב בערוך נשאלה|'''וכתוב''' בערוך נשאלה}} שאלה מן הגאונים כהן שלא התפלל ומצא צבור שמתפללין מותר לעלות לדוכן או לא. והשיבו לא מצאנו דבר שמעכב ברכת כהנים אלא נטילת ידים דאמרינן בסוטה כל כהן שלא נטל ידיו לא ישא את כפיו אבל לא מצאנו שהתפלה מעכבת ויעלה ויברך.

{{עוגןד|נשאל הר"מ במז"ל|'''נשאל''' הר"מ במז"ל}} קהל שהתפללו וכלם בקיאין בתפלה אם ירד שליח צבור לפני התיבה ויחזור התפלה בקול רם או אינו חוזר כי חזרת התפלה היא שלא לבייש את מי שאינו בקי ובכאן כלם בקיאין ואינו חוזר משום ברכה לבטלה הואיל וכבר יצאו כלם ידי חובת עצמם בלחש או ירד לפני התיבה ויחזור כדי שלא תתבטיל תורת הסדר ואם תאמר כי לא תתבטל תורת הסדר אלא אם כן יהיה בקהל מי שאינם בקיאין כמה יהיו שחוזרין בשבילן. והשיב הואיל ותקנו חכמים ז"ל שירד שליח צבור לפני התיבה להוציא את מי שאינו בקי ולדברי רבן גמליאל שאמר אפי' הבקי שלא התפלל בינו לבין עצמו לא תהיה חזרת שליח צבור ברכה לבטלה כלל מפני עיקר התקנה ואע"פ שלא יהיה בקהל מי שאינו בקי, כמו שתקנו הקדוש בבית הכנסת והיה עיקר זה מפני האורחים ונתחייבו לאומרו בכל בתי כנסיות ואע"ף שאין שם אורחים וכמו שתקנו ברכה אחת מעין שבע בליל שבת בשביל המאחרים לבא לבית הכנסת ונתחייבו לאומרה תמיד וא"ע פי שהיו שם כל הקהל, וכן כל דבר הנתקן בשביל דבר אחר אין ענינו שלא נעשית התקנה ההיא עד שיהיה שם אותו הדבר שנתקנה בשבילו רק ענינו שנעשה התקנה ההיא על כל פנים גזרה שמא יהיה שם אותו הדבר שנתקנה בשבלו, וצריך שיובן זה הענין שאם לא כן היו החכמים נותנין דבריהם לשיעורין והיה צריך בכל תפלה לחפש כל איש ואיש שבבית הכנסת אם הוא בקי או לא ואז יחזור שליח צבור התפלה וזה כלו חוץ מענין הגזרות והתקנות עד כאן דבריו.


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:אבודרהם]]
[[קטגוריה:ברכת כהנים]]