עריכת הדף "אבודרהם/ברכת אירוסין"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

{{מרכז|{{גופן|5||'''ברכת אירוסין'''}}}}


'''ברכת אירוסין''' 

{{עוגןד|מברך תחלה על|'''מברך''' תחלה על}} הכוס בפ"ה. וכתב רבינו סעדיה שמברך ג"כ בורא עצי בשמים וכן כת' הרמב"ם ז"ל שיש מקומות שנוהגין כן ולא פשט זה המנהג. ואחר כך אומ' בא"י אמ"ה אקב"ו על העריות ואסר לנו את הארוסות והתיר לנו את הנשואות ע"י חופה וקדושין בא"י מקדש עמו ישראל. על העריות שנאמר והתקדשתם והייתם קדושים קדש עצמך במותר לך ולא בעריות ואמרי בירוש' א"ר יהודה בן פזי למה סמך הכתו' פרשת עריות לפרש קדושי' תהיו ללמדך שכל מי שהוא פרוש מן העריות נקרא קדוש שכן השונמית אמרה לאשה הנה נא ידעתי כי איש אלקים וגו'. וצונו על העריות ר"ל צונו על הרחקת העריות או צונו לפרוש מן העריות ודומה לו ועשיתם לכם פסל תמונת כל אשר צוך ה' אלקיך כלומ' צריך שלא לעשות. ומצאתי בתשובת שאלה להרמב"ם שהוא גורס והבדילנו מן העריות. ואסר לנו את הארוסות פרש"י מדרבנן הוא שגזרו על ייחוד פנויה ואף ארוסה לא התירו עד שתכנס לחופה ובברכה כדאמרי' כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה ע"כ. ואע"ף שאיסור זה הוא מדרבנן צריך לברך עליו כמו שמברכין על נר חנוכה ומקרא מגלה שהם מדרבנן. והר"א ב"ר יצחק אב ב"ד פירש ואסר לנו הארוסות מדכתי' חופה באורית' מדדרשי' כי יהיה נערה בתולה מאורסה ולא נשואה ואמרי' מאי נשואה אלימא נשואה ממש היינו בתולה ולא בעולה אלא נשואה שלא נכנסה לחופה ולא נבעלה ש"מ דארוסה אכתי מיחסרא מסירה לחופה וכיון דבעינן מסירה לחופה ש"מ לא קניא ליה לגמרי, הילכך הויא ליה כארוסת אחר לגביה ואסירא ליה כדין אשת איש. והתיר לנו את הנשואות כלו' נשותינו הנשואות לנו. על ידי חופה וקדוישן פי' ע"י ברכת חופה שהיא גומרת את הקדושין ואע"ף שהחופה היא באחרונה הקדי' להזכירה לפי שבה היא ניתרת ועליה אנו סומכין. אבל בעל העטור והר"ף כתבו שצ"ל ע"י חופה בקדושין שהעולם הוא שטעו לומר על ידי חופה וקדושין מפני שבג"ד כפ"ת הסמוך ליהו"א לעולם רפה ובכאן סמוכה היא ו"ו של וקדושים לה"א של חופה ואמרינן בפ"ק דקדושין אמ' רב הונא חופה קונה מק"ו ומה כסף שאינו גומר אחר כסף קונה חופה שהיא גומר' אחר כסף אינו דין שתקנה אלמ' אינו קנין גמור עד שתכנס לחופה. וחופה הוא לשון כסוי ונקראת כן על שם שחופה אותה בטליתו כדאמרי' בפ"ק דקדושין לא יוכל למכרה וגו' וכיון שפירש טליתו עליה לשם נישואין שוב אינו רשאי למכרה וכן כתי' ופרשת כנפיך על אמתך וגו' וכן אמ' הנביא ואפרוש כנפי עליך ואכסה עדותך וכתי' וארשתיך לי וגו'. ובעל העטור פי' חופה היא שמוסר' האב ומכניסה לבית בעלה בבית שיש בו חדוש כגון אלו הסדינין שקורין קורטינאש סביבות הכתלים, ויש שעושין סוכה בורד והדס כפי המנהג ומתיחדים בה שניהם, והאומר חופה הוא הסודר שתופין בו ראשיהם בשעת הברכה לאו מילתא היא מדאמרי' במ' סוכה וליכלו בסוכה וליחדו בסוכ' אין שמחה אלא בחופה ואמרי' בירוש' לעולם היא ברשות האב עד שתכנס לחופה לא סוף דבר לחופה אלא לבית שיש בו חופה ש"מ מקום מיוחד הוא כעין כלה שיושבין שניהם עם השושבנין והם הנישואין עכ"ד.

{{עוגןד|והרמב"ן פי' בתשובת|'''והרמב"ן''' פי' בתשובת}} שאלה ענין כלה בלא ברכה אסור' לבעלה כנדה וז"ל וששאלת בענין הפלגש להודיעך בה דעתי על דרך אמת לא כנושא ונותן תשובה לא ידעתי במה יסתפקו בה דודאי מותרת היא כיון שייחדה לעצמו שלא נאסרה אשה בזנות לישראל אלא ממדרשו של ר' אליעזר בן יעקב נמצא אח נושא אחותו ואב נושא בתו ועל זה נאמ' ומלאה הארץ זמה אבל כשנכנסה לביתו והיא מיוחדת וידועה לו בניה נקראין על שמו ומותרת שהרי דוד נשא אותן ולא הוזכר בכתו' ולא בגמ' בזה הפרש בין מלך להדיוט ומצאנו גדולי ישראל נושאין אותן שנא' ועיפה פלגש כלב ילדה וגדעון שופט ישראל שדבר בו השם כתוב בו ופלגשו אשר בשכם ילדה לו, ואם תאמר שהשופט כמלך מפני שנותן שררה על הצבור ופלגשו ידועה נתת דבריך לשיעורין להתירה לבעלי השם, ופלגש בגבעה אלו היתה אסורה עליו לא אמר הכתו' ויקם אישה וילך אחריה וכתי' ויאמ' אבי הנערה אל חתנו וגם הוא היה מתבייש בזמתו אלא שהיה הדבר מותר ומנהג בישראל והוא אמר ואוחז בפלגשי ואנתחה כי עשו זמה ונבלה בישראל מכלל שהוא לא היה עושה לא זמה ולא נבלה, שמא תאמ' מן התורה היא מותרת ומדבריהם אסורה וכי באי זה מקום הוזכרה גזרה זו בתלמוד ואי זה ב"ד נמנו עליה ובאי זה זמן נשנית משנ' זו, ומה שאמרו כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה אינו אלא לומ' שכיון שנכנסה לחופה נתחייב לברך ואסור ליהנות ממנה בלא ברכה וכענין זה היא שנויה במקומה במכלה וכך אמרו כל הפוחת לבתולה ממאתים ולאלמנה ממנה הרי זה בעילתו בעילת זנות, והטעם לכלן מפני שהקדושין והחופה מצות עשה וכל הבא לישא אשה שתהיה אסורה לכל אדם וקנויה לו ליורשה וליטמא לה אמרה תורה יקדש ויכניס לחופ' ויברך ברכת חתנים בעשרה, ואם הקדיש ובא על ארוסתו בבית חמיו לוקה מכת מרדות, ואם לאחר שהכניסה בביתו הקדים ובא עליה קודם ברכה אסורה לו כנדה, וכן כל שלא כת' לה מאתים סבורה היא כיון שאינו נוהג עמו כאשה עיניו נתן בגירושי' והויא ליה גרושת הלב, הא אלו רצה שתהיה לו פלגש שלא תהיה קנויה לו ולא אסורה על אחרי' ולא קדש כלל הרשות בידו, וכן כת' הרמב"ם אינן לאסור פלגש להדיוט ולהתירה למלך אלא כך אמ' כל הבועל אשה לשם זנות בלא קדושין לוקה מן התורה מפני שבעל קדשה לשם זנות ביום שפגע בה ובעלה ולא ייחדה לעצמו לשם פלגשות דהיינו קדשה, ולא אמר הרב כל הבועל בלא קדושין לוקה, וכן בהלכות מלכים כשהזכיר פלגשים במלך לא הזכיר כלל שהוא היתר מיוחד בו, ואתה במקומך תזהירם מן הפלגש שאלו ידעו יזנו ויפרוצו ויבאו עליהן בנדותן עכ"ד הרמב"ן.

{{עוגןד|וחותם בא"י מקדש|'''וחותם''' בא"י מקדש}} ישראל ע"י חופה וקדושין וכן הוא בסדר רב עמרם. וי"א שאין לומ' כאן ע"י חופה וקדושין אלא מקדש ישראל בלבד כמו בזמני' שאומ' בא"י מקדש ישראל בלבד וכן הוא בסדר רבי' סעדיה. והר"ף כת' שאינו בדין מפני שהנישואין שייכי באומו' ולא קדישי ישראל טפי מהם אלא בחופה וקדושין ובני נח עד שתבעל כדאמרי' בפ' ד' מיתות בעולת בעל יש להם שנכנסה לחופה ולא נבעלה ולכך צריך לומ' על ידי חופה וקדושין אבל בזמנים דלא שייכי אלא בישראל י"ל מקדש ישראל בלבד.

{{עוגןד|כת' הרא"ש יש|'''כת'''' הרא"ש יש}} מקשי' על נוסח ברכה זו למה אין מברכין אקב"ו לקדש את האשה או על קדושי אשה ועוד היכן מצאנו ברכה כזאת שמברכין על מה שאסר לנו השם והלא אין אנו מברכין שאסר לנו אבר מן החי והתיר לנו את השחוט, עוד מה ענין להזכיר עריות בכאן ועוד מה לו להזכיר חופה כיון שמברכין ברכת אירוסין בבית האירוסין בלא חופה ונ"ל כי ברכה זו אינה ברכה על עשיית המצוה כי פריה ורביה היינו קיו' המצוה ואם לקח פלגש וקיים פריה ורביה אינו מחויי' לקדש אשה וכן הנושא זקנה או אילונית או עקרה וכן סריס חמה שנשא מברכין ברכת חתנים ואין חיוב במצוה זו מפני שאין בה קיום מצות פריה ורביה והילכך לא נתקנה ברכ' במצוה זו אף בנושא אשה לשם פריה ורביה כיון שאיפשר לקיים מצות פריה ורביה בלא קדושין ולא דמי לשחיטה שאינו מחויי' לשחוט ולאכול ואפי' הכי כשהוא שוחט לאכול מברך דהתם א"א לו לאכול בלא שחיטה אבל הכא איפשר לו לקיים מצות פריה ורביה בלא קדושין וגם התם אפקיה קרא בלשון צווי שנא' וזבחת ואכלת. אבל הכא כתי' כי יקח איש אשה ועוד דבקדשים א"א בלא שחיטה הילכך מברכין על כל שחיטה, וברכה זו נתקנה לתת שבח להב"ה אק"ב להבדילנו מן העמים וצונו לקדש אשה המותר' לנו ולא אחת מן העריות, והזכיר בו איסור ארוסות והיתר נשואות בחופה וקדושין שלא יטעה אדם לומ' שהברכה נתקנה להתירה לו לכך הזכירו חופה לומר דדוקא ברכת חופה היא המתרת הכלה ולהכי נמי הקדימו חופה לקדושין לומ' והתיר לנו הנשואות ע"י חופה שאחר ברכת הקדושין עכ"ד הרא"ש.

{{עוגןד|ומקדש אותה בטבעת|'''ומקדש''' אותה בטבעת}} שאין בה אבן או בפרוטה או בשוה פרוט'. ואומ' לה בפני עדים כשרי' תהא לי מקודשת בטבעת זו כלומ' תהי לי ולא לאחרים מזומנת ומוכנת על ידי טבעת זו והוא מלשון וקדשתם היום. כדת משה וישראל כלומ' וזה הזמון שתהי מזומנת לי יהיה כדת משה והוא בזמן שהאשה טהורה ולא בזמן שהיא נדה. וישראל ר"ל וכדת שהנהיגו בנות ישראל שאפי' רואות טפת דם כחרדל יושבות עליו ז' ימים נקיים. ובעל העטור פי' כדת משה וישראל כלומר שמסרה האב לבעל או לשלוחי הבעל ולא כעובדא דברנש דלא כדת משה וישראל הוא כדאית' ביבמות בפ' ב"ש ההוא עובד' דההוא ברנש דאקדשא כשהיא קטנה ואותבוה אבי כורסייה אתא איניש וחטפה מיניה רב ברונא ורב חננאל תלמידי דרב הוו התם ולא אצרכות גיטא מבתרא, ומפר' טעמ' הוא עשה שלא כהוגן ואפקעיה לקדושין מיניה דכל מקדש אדעת' דרבנן מקדש. והטעם שאין מקדשין בטבעת שיש בה אבן מפני שאיפשר שסמכה דעתה על האבן שתשוה יותר משהיא סבורה והוו להו קדושין בטעות ואינה מקודש'. והמקדש בעד א' אין חוששין לקדושיו ואפי' שניהם מודים.

{{עוגןד|טבעת שאולה שקדש|'''טבעת''' שאולה שקדש}} בה את האשה אינה מקודשת שהרי יש לו להחזירה דקיימ' לן שמתנה ע"מ להחזיר קונה בכל דבר חוץ מאשה לפי שאין אשה נקנית בחליפין. וא"ת שהאשה לא תחזירנו לעולם ותהיה מקודשת בו. א"כ הוי בעל כשולח יד בפקדון ונעשה עליו גזלן וקיימ' לן קדשה בגזל קודם יאוש לא הוו קדושין. מי' אם אמ' לחבירו השאילנו טבעת זו שאקדש בה אשה והמשאיל הודה בכך הוו קדושין על מנת כן השאילו שיקדש בו ויפרע לו אחר כך דמי הטבעת כדאמרי' במוע' קטן האומר לחבירו השאילני חלוקך לבקר את אבי ומצאו שמת קורעו ומשלם לו דמי קורעו הכא נמי לא שנא.

{{עוגןד|ואמרי בפ"ק דמגלה|'''ואמרי''' בפ"ק דמגלה}} מבטלין תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת כלה. ויש סמך לדבר שתמצא בקהלת עת ללדת עת למות וגו' שהם בלמ"ד ותמצא עת ספוד ועת רקוד בלא למ"ד כלומר בעת ספוד דהיינו בהוצאת המת ועת רקוד דהיינו כשמרקדי' לפני הכלה מבטלין הלמוד ע"ש שחסר משניהם למ"ד.

{{עוגןד|לרי"ף וששאלת על|'''לרי"ף''' וששאלת על}} ברכת אירוסין אם מברכין אותה בשעת נישואין והקדושין כבר קדמו או לא תשובה אין ראוי לעשות כן כל עיקר מפני שהמצות כלן מברך עליהן עובר לעשייתן הילכך מברך ואח"כ נותן הקדושין. וכן כת' הרמב"ם. וי"א שצריך לקדש קודם ברכת אירוסין שמא תחזור בה האשה והויא ברכה לבטלה ועוד בכל המצות לפי שמזכירין עשיית המצוה מברכין עובר לעשייתן אבל בכאן אין מברכין אמ"ה אקב"ו לקדש את האשה הילכך אין צריך לברך עובר לעשייתן. ומיהו נהגו העולם כדברי הרי"ף.

{{עוגןד|לרב נטרונאי וששאלתם|'''לרב''' נטרונאי וששאלתם}} מקדשין ומברכין חתן וכלה בשעת הכנסת כלה בשבת או לא, תשובה לא בררתם שאלה זו יפה אם לקדש בשבת ולברך על העריות הוצרך לכם אסור לקדש בשבת, ואם קדש מבעוד יום מערב שבת והוצרך לכם להכניס כלה לחופה בשבת ולבעול כבר אמרו ז"ל מותר לבעול לכתחלה בשבת, ואם לברך ז' ברכות הוצרך לכם מותר לכם לברך ז' ברכו' בשבת והחתן פטור מק"ש ותפלה ותפלין ומכל המצות דקיימ' לן העוסק במצוה פטור מן המצוה ודוק' שלא עשה מעשה.

{{עוגןד|לרבי' האיי יש|'''לרבי'''' האיי יש}} מי שאומר אסור לעשות אירוסין ונישואין בתוך י"ב חדש של אביו ושל אמו שהרי אסור ליכנס לבית המשתה, תשובה הכי חזינן דליתא להא מילתא שהמצוה הזאת חמורה מליכנס לבית המשתה והרי אתה מוצא אם מת אביו של חתן או אמה של כלה שנוהג שבעת ימי המשתה ואחר כך נוהג ז' ימי אבלות ולא עוד אלא שהוא יכול לשנות בנשואין ולא יעשה משתה מפורסם וידוע לרבים בפרהסיא אבל ליכא איסורא בהא מילתא.

{{עוגןד|לרי"ף וששאלת על|'''לרי"ף''' וששאלת על}} מה שאמ' הגאון שהמחזיר גרושתו אינו צריך ז' ברכות אלא ברכת אירוסין אם סומכין על דבר זה או לא, תשובה איני יודע אי זה גאון אמ' דבר זה שאם צריך הוא לברכת אירוסין צריך הוא לברכת נישואין ואם אינו צריך לברכ' נישואין למה הוא צריך לברכת אירוסין ודבר זה אינו נכון שכיון שהנישואין הראשונים עקורין לגמרי הוו להו נישואין בתראי נישואין גמורין כדמעיקרא וצריך אירוסין ונישואין.

{{עוגןד|וכת' אבן הירחי|'''וכת'''' אבן הירחי}} ברכת אירוסין ונישואין אין לאומרם על כוס אחד שהרי בשתי מקומות נתקנו דתניא מברכין ברכת אירוסין בבי' האירוסין וברכת חתנים בבית חתנים, ר' יהודה או' אף בבית האירוסין מברכין ברכת חתנים וביהודה שנו כדי שיהיה לבו גס בה אבל בשאר מקומות בבית חתנים מברכין אותה וכיון שנתקנו בב' מקומו' א"א להיותם בכוס אחד. ועוד שזה מותר במועד וזה אסור במועד דתנן מארסין אבל לא כונסין, ובברכת אירוסין היא ארוסה ובסקילה הבא עליה ובברכת חתנים היא נשואה ובחנק הבא עליה, ועוד דאמרי' בירוש' ובמ' סופרים אין עושין ברכ' אירוסי' ונישואין על כוס א' לפי שאין עושין מצות חבילות חבילות ואין לדמות זה ליקנה"ז דהתם מעלות שבת וי"ט קא חשיבי וקדושא ואבדלתא חדא מילתא היא שהרי בהבדלה עצמה מזכיר קדושת שבת וקדושת י"ט בין קדש חמור לקדש קל והבדלה היא צורך הקדוש ע"כ. וכן כת' ר"ת שצריך ב' כוסות לפי שאו' ברכת אירוסין בבית האירוסין וגם פעמים אדם מקדש אשה ונושאה לאחר זמן מרובה.

{{עוגןד|כת' רבינו נסים|'''כת'''' רבינו נסים}} אם היה מקום שאין מצוי בו יין יקח צמוקים וישרה אותם במים ויסחוט אותם ויברך עליו ואם לא ימצא צמוקים יברך על השכר שהכל ולא סגי אלא בכוס אבל ברכת אירוסין אם לא ימצא כוס יין ואפי' כוס שכר יברך בלא כוס ברכת אירוסין דלאו מצוה מן המובחר היא אבל ז' ברכות חייב לברך בפ"ה או שהכל אם לא נמצא יין כל עיקר.

{{עוגןד|וכת' הרי"ף שאע"ף|'''וכת'''' הרי"ף שאע"ף}} שמברכין ברכת האירוסין בבית האירוסין שצריך לברך אותה עוד בנשואין מפני שבני אדם היו בנשואין ולא היו באירוסין והיו מבוהלים על שלא שמעו ברכת אירוסין.

{{עוגןד|ואמרינן בפ"ק דכתובות|'''ואמרינן''' בפ"ק דכתובות}} ברכת חתנים בעשרה וחתנים מן המנין שנא' ויקח בועז י' אנשים וגו', אי נמי ממה שכתוב במקהלות ברכו אלקים ה' ממקור ישראל ומפרש התם ממקור ישראל דהיינו על עסקי מקור מלשון את מקורה הערה. ומקשי' בירוש' על ראיה זו של במקהלו' תרי קהל משמ' ומתרץ במקהלות כתי' חסר בלא ו"ו. וכת' רב אחאי דברכת אירוסין נמי בי' והנגיד חולק עליו ואמ' שאין צריך עשר' אלא לברכת חתנים בלבד שלא הוזכרו עשר' אלא בה, ועוד הרי קדושין בפני ב' ואתה מצריך עשר'. וכת' הרא"ש ולי נראה כדברי רב אחאי דלמאי דילפי' מבועז הרי בועז עשה ג"כ ברכ' אירוסין בי' ולמאי דילפי' ממקהלות גם ברכ' אירוסין על עסקי מקור דאי איפש' לישא בלא ברכ' אירוסין ודי בב' לקדושין ובברכה צריך עשרה. ורבי' סעדיה כתב שברכת אירוסין טעונה י' ואם לא היו שם י' שרי בב' עדים אבל ז' ברכות אי איפשר לאמרם אלא בי'.

{{עוגןד|ונוהגין להתפלל בבית|'''ונוהגין''' להתפלל בבית}} החתן ביום הנישואין. ובאשביליא נוהגין להוסיף לכבוד החתן הודו לה' קראו בשמו ואין נופלין על פניהם וגם אין אומרים יענך ה' ביום צרה מפני שהוא יום שמחה לחתן ולא יום צרה וכן הוא אומ' והוא כחתן יוצא מחופתו וגו' ובמקום תפלה לדוד אומרי' למנצח על שושנים לבני קרח מפני שמדבר בענין החתן והכלה וקורא בו לחתן מלך כדאמ' בפ' ר' אלעזר החתן דומה למלך מה מלך לובש בגדי כבוד כך חתן לובש בגדי כבוד כל ז' ימי המשתה מה מלך הכל מקלסין אותו כך החתן הכל מקלסין אותו כל ז' ימי המשתה מה המלך שמחה ומשתה לפניו כך החתן שמחה לפניו כל ז' ימי המשתה מה המלך אינו יוצא לחוץ לבדו כך הכתן אינו יוצא לחוץ לבדו כל ז' ימי המשתה מה המלך פניו מאירות כאור החמה כך החתן פניו מאיות כאור החמה שנא' והוא כחתן יוצא וגו'. ובטליטלה אינם משנים שום דבר מסדר היום אלא אחר תפלה לדוד אומרי' למנצח על שושנים לבד. ויותר טוב הוא מנהג אישביליא. וכן כת' רב נטרונאי נפילת אפים על פניהם רשות היא ונופלין בבית האבל ואין נופלין בבית החתן וכ"ש מזמור יענך ביו' צרה ותפלה לדוד שהם רשות וראוי שלא לאומרם.

{{עוגןד|ונוהגין ברוב המקומות|'''ונוהגין''' ברוב המקומות}} בספרד לשים בראש החתן והכלה בשעת ברכת נישואין שני קרונש עשויות מענפי זית מחופות בעלה כסף וחוטי משי והטע' שעושין אותם מענפי זית שהם מרים משום אבל כדי לזכור את ירושלם שנאמר אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני.


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:אבודרהם]]