עריכת הדף "אבודרהם/ברייתא דרבי ישמעאל"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

{{מרכז|{{גופן|5||'''ברייתא דרבי ישמעאל'''}}}}

'''ואומ' ר' ישמעאל''' אומר בשלש עשרה מדות התורה נדרשת. ובמדרש השכם גורס משלש עשרה, וכן כת' רבי סעדיה, מק"ו כמו שנא' ואביה ירוק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים ק"ו לשכינה ארבעה עשר יום אלא דיו לבא מן הדין להיות כנדון. תסגר שבעת ימים מחוץ למחנה גו' שאין אנו רשאין להחמיר יותר על הנדון, וכמו שנא' כי תראה חמור שונאך ולא פירש האוהב כי אם השונא שלא רצה הכתו' להאריך בלשון ופתח בשונא כדי ללמוד האוהב, ואין אנו רשאין להקדים חמור האוהב מהשונא לפי שדיו לבא מן הדין להיות כנדון ככל התורה כלה.

'''המדה השנית''' מגזירה שוה, כמו שנאמר ערות בת בנך או בת בתך הנה אסר לך את בת הבן ואת בת הבת ולא אסר את הבת, וכתו' אחר אומ' ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה. למדנו הנה הנה לגזירה שוה, מה להלן אשה ובתה ובת בנה ובת בתה אף כאן בתו ובת בנו ובת בתו. וכמו שנאמר בישראל ולא תשימו קרחה בין עיניכם ונאמר בכהנים לא יקרחו קרחה בראשם למדנו קרחה קרחה מגזירה שוה מה להלן בכל הראש אף כאן בכל הראש.

'''המדה השלישית''' מבנין אב וכתוב אחד מבנין אב משני כתובים כמו שנאמר בחג המצות אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם שהתיר לנו הכתוב אוכל נפש בלבד בחג המצות ובשאר המועדים לא התיר לעשות אוכל נפש אלא אמרו רז"ל זה בנה אב לכל המועדים, וכמו שנאמ' ועד אין בה והיא לא נתפשה. ותניא ועד אין בה בשני עדים הכתוב מדבר או אינו אלא עד אחד ת"ל לא יקום עד אחד באיש ומה ת"ל ועד זה בנה אב כל מקום שנאמ' עד הרי כאן שנים עד שיפרט לך הכתוב אחד. וכמו שאמרו רז"ל כל מקום שנאמר דמיו בו דמיהם בם אינו אלא סקילה הואיל ופירש הכתוב באחד מהם סקילה שנאמר איש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני מות יומתו באבן ירגמו אותם דמיהם בם אף בכל מקום שנאמר דמיהם בם אינו אלא בסקילה זהו בנין אב מכתוב אחד. מבנין אב משני כתובים כמו שנאמר במומי אדם או גבן או דק או תבלול בעינו וגו' ולא אמ' לנו הכתו' יבלת אך במומי בהמה כתוב עורת או שבור או חרוץ או יבלת. ואמרו רז"ל כל מקום שנמצא בתורה מום סתם נוהגין עליו מומי אדם ומומי בהמה. זהו בנין אב משני כתובים.

'''המדה הרביעית''' מכלל ופרט כמו שנאמר אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה כלל לחיה שחיה בכלל בהמה, ואחר כך פרט מן הבקר ומן הצאן ונתמעטה החיה מן הקרבן ואין בכלל אלא מה שבפרט. וכמו שנאמר לא תלבש שעטנז כלל שאסר כל שעטנז שהוא משני מינין ואחר כך פרט צמר ופשתים יחדו, צמר ופשתים אסור אבל לא דבר אחר. אף בכל מקום שנמצא בתורה כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט.

'''המדה החמישית''' ומפרט וכלל כמו שנאמר בהשבת אבדה וכן תעשה לחמורו, וכן תעשה לשמלתו פרט שמשמע שאלו אתה חייב להשיב בלבד אבל לא דבר אחר ואחר כך כלל וכן תעשה לכל אבדת אחיך כל אבדה שבעולם ונעשה הכלל מוסף על הפרט הלך אחר הכלל. וכמו שנאמר לא תחמוד אשת רעך ועבדו ואמתו ושורו וחמורו פרט שמשמע אלו אין לך לחמוד בלבד אבל דבר אחר כן. ואחר כך וכל אשר לרעך חזר וכלל ונעשה הכלל מוסף על הפרט. אף בכל מקום שנמצא בתורה פרט וכלל הלך אחר הכלל.

'''המדה הששית''' כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט כמו שנא' על כל דבר פשע שבעולם ואחר כך פרט על שור על חמור על שה על שלמה כמשמעו שעל אלו אתה חייב להשבע בלבד אבל לא על דבר אחר. ואחר כך כלל על כל אבדה כל אבדה שבעולם כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט. מה הפרט מפורש דבר המטלטל וגופו ממון אף כל דבר המטלטל גופו ממון, יצאו קרקעות שאינן מטלטלין יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות שנא' והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה יצאו שטרות שאע"פ שהן מטלטלין אין גופן ממון. וכמו שנא' במעשר ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך כלל בבקר ובצאן וביין ובשכר פרט ובכל אשר תשאלך נפשך חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט, מה הפרט מפורש פרי מפרי וגדולי קרקע אף כל פרי מפרי וגדולי קרקע ויש לשאול היכן מצינו שהבקר והצאן הם גדולי קרקע. י"ל ממה שכתו' תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וגומ', או יש לומר שהם גדלות על ידי גדולי קרקע שהם העשבים.

'''המדה השביעית''' מכלל שהוא צריך לפרט ומפרט שהוא צריך לכלל כמו שנא' פקוד כל בכור זכר ואם אמר פקוד כל בכור ולא אמר זכר הייתי אומר כל פטר רחם אפי' הנקבות. לכך אמר זכר שמשמע זכר ולא נקבה זהו כלל שהוא צריך לפרט ואם אמר זכר ולא אמ' בכור הייתי אומ' כל זכר בין בכורים בין שאינן בכורים לכך אמר בכור זהו פרט שהוא צריך לכלל.

'''המדה השמינית''' וכל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כלו יצא כמו שנאמר במולך איש איש מבית ישראל ומן הגר הגר בישראל אשר יתן מזרעו למולך מות יומת. ומולך בכלל שאר התיעובין היה למה פיר' ענשו יותר מכולם לא ללמד על עצמו יצא שהוא בסקילה אלא ללמד על הכלל כלו יצא ששאר כל התיעובין הם בסקילה.

'''המידה התשיעית''' וכל דבר שהיה בכלל ויצא לטעון טעון אחר שהוא כענינו יצא להקל ולא להחמיר כמו שנא' ואשר יבא את רעהו ביער לחטב עצים מכה בשוגג בכלל רוצח היה שנא' ומכה אדם יומת בין בשוגג בין במזיד ויצא מכה בשוגג מן הכלל לטעון טעון אחר שהוא כענינו של מכה במזיד שזה המית וזה המית. ויצא מן הכלל להקל על עצמו שניצול בערי מקלט זהו להקל ולא להחמיר.

'''המדה העשירית''' וכל דבר שהיה בכלל ויצא לטעון טען אחר שלא כענינו יצא להקל ולהחמי' כמו שנאמר כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד וגו' והוציא אמה העבריה מן הכלל שנאמ' וכי ימכור איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים. והלא אמה העבריה בכלל עבד עברי היתה שנא' כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה וגו' ולמה יצאת מן הכלל לטעון טעון אחר שלא כענינו שעבד אינו יוצא בסימנין ואינו יוצא במיתת אדון והאמה יוצאה בסימנין ובמיתת אדון אפילו בתוך שש, ויצא להקל שהדבר הוקל עליה שיוצאת בתוך שש, ולהחמיר שאדונה מקדשה בעל כרחה.

'''המדה האחת עשרה''' וכל דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר חדש אי אתה יכול להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפי' כמו שנאמר וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו, ובתו בכלל יליד ביתו היתה בין פנויה בין נשואה, ויצא לידון בדבר חדש שאחר שנשאת אינה אוכלת בתרומה שנאמר ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל. והואיל והוציאה הכתו' מן הכלל אי אתה יכול להחזירה לכללה אפילו היא אלמנה וגרושה אם לא יחזירנה הכתוב לכללה בפירוש שנאמר ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה ושבה אל בית אביה בנעוריה מלחם אביה תאכל.

'''המדה השתים עשרה''' ודבר הלמד מענינו ודבר הלמד מסופו כמו שנאמ' בענין שבת שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקומו ביום השביעי אינו ר"ל שישבו תחתיהם כל היום כלו אלא שלא יצא איש ממקומו אלפים אמה ושהוא למד מענינו. וכמו שנאמר בכהן גדול ומן המקדש לא יצא אינו ר"ל שלא יצא מן המקדש לעולם אלא שלא יצא להטמא למת והוא למד מענינו שהפרשה עצמה מדברת בטומאת מת. ודבר הלמד מסופו כמו שנא' גבי עריות איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה. אסר לנו כל שאר שבעולם אך בסוף הענין פירש לנו את האסורות שנאמ' ערות פלוני ופלוני לא תגלה ומהם נוכל ללמד המותרות. וכמו שנאמר בהפרת נדריה שהאב מפר נדרי בתו והבעל נדרי אשתו שמשמע בין דברים שיש בהן ענוי נפש בין שאין בהם ענוי נפש אך בסוף הענין פירש כל נדר וכל שבועת איסר לענות נפש למד שהאב והבעל אינם יכולים להפר אלא נדרים שיש בהן ענוי נפש בלבד.

'''המדה השלש עשרה''' ושני כתובים המכחישין זה את זה עד שיבא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם. כמו שנאמר בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ שמשמע שהשמים נבראו תחלה וכתו' אחר אומר ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים שמשמע שהארץ נבראת תחלה. ובא הכתו' השלישי ויכריע ביניהם לומר שאין בהם הכחשה שנא' אף ידי יסדה ארץ וימינו טפחה שמים קורא אני עליהם יעמדו יחד. וכמו שנאמר אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם שמשמע שלא דבר עמהם בהר. וכתיב במשנה תורה פנים בפנים דבר ה' עמכם בהר מתוך האש ובא הכתוב השלישי והכריע ביניהם לומר שאין בהם הכחשה שנאמ' מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה. וכמו שנאמר כל חלב וכל דם לא תאכלו שמשמע בין חלב חיה בין חלב בהמה כתי' אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל כן תאכלנו ובא הכתוב השלישי והכריע ביניהם שנא' כל חלב שור וכבש ועז לא תאכלו.

{{עוגןד|ומנין י"ג מדות|'''ומנין''' י"ג מדות}} אלו הוא לדעת רש"י אבל רבינו סעדיה מונה מכלל ופרט מפרט וכלל מדה אחת, ודבר הלמד מענינו ודבר הלמד מסופו שתי מדות. והרא"ש הסכים לסברא הראשונה.

{{עוגןד|ויש מקומות שנוהגין|'''ויש''' מקומות שנוהגין}} לומר רבון העולמים כי לא על צדקותינו וכו' אתה הוא עד שלא נברא העולם ואין מנהגנו לאומרו' וגם אומרי' הודו לה' קראו בשמו ומזמור השמים מספרים כבוד אל וגומ' אבל אין מנהגנו לאומרם אלא בשבתות וימים טובים.


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:אבודרהם]]