עריכת הדף "תורה תמימה/קהלת/יב" (פסקה)

== ט ==

'''עוד למד דעת וגו׳. ''' דרש רבא, מאי דכתיב ויותר שהיה קהלת חכם עוד למד דעת את העם – דאגמריה בסימני טעם ואסברה במאי דדמי ליה{{תוספת|סז|קבע מסורות וסימנים בתיבות המקרא ובגירסא של משנה, וע"י פיסוק טעמים שלמד אותם ידעו ויזכרו יותר, וגם אסברה בדמעי ליה. ועי' מש"כ בענין דרשה זו בארוכה בתו"ת פ' בראשית בפ' ויצו ה"א על האדם ובס"פ תשא ובר"פ ויקרא בפ' מן הבהמה ובפ' חקת בפ' וממדבר מתנה ובר"פ דברים. עוד י"ל הכונה דאסברה במאי דדמי ליה ע"ד הפסוק וידבר שלשת אלפים משל דפי' המפרשים דדבריו היה כ"כ עמוקים אשר לכל דבר עמוק היה צריך שלשת אלפים משל להבינו – כי מדרך ההסברה הוא אשר לנמשל עמוק צריך משל וע"י המשל מובן הנמשל, ואם המשל ג"כ עמוק מהבין אז צריך גם לזה המשל עוד משל וכן הלאה, וזה דאמר וידבר וגו' ר"ל שלהסביר דבריו העמוקים היה צריך שלשת אלפים משל ותפס ג' אלפים ע"ד מספר הפרזה. ומזה אנו יודעים חכמתו כמה גדולה. והנה ידוע אשר לערות מכלי גדול לכלי קטן אשר פיו צר מאד אי אפשר יען כי זרם המשקה ההולך ברעש יעבור על פי הכלי קטן והמשקה תשפך מחוץ לכלי קטן ולא אל פיו, לזאת אם צריך לערות לכלי קטן אז צריך לערות גם מכלי קטן רק שהוא גדול מעט מהכלי קטן אשר הוא מערה לתוכו, כן הוא בלימוד החכמה, כי החכם היותר גדול אי אפשר לו ללמוד עם קטן שבקטנים כי חכמתו הגדולה אין באפשרו להסביר בהסברה שפלה כמו שצריך לקטן שבקטנים. אמנם לשלמה היה יתרון כי אף שהיה חכם גדול בכל זאת היה יכול להסביר אף לקטן שבקטנים, וזה אמרו ויותר שהיה קהלת חכם, בכל זאת עוד לימד דעת את העם היינו הפחותים שאין להם דעת כ"כ [כמש"ה הגר"א בפי' ישעיה ב' בבאור שם "עם"] והוא ע"י שלשת אלפים משל – וזוהי הכונה ואסברה במאי דדמי ליה היינו ע"י משלים וכמ"ש. }}. (עירובין כ"א ב׳) 

'''ואזן וחקר וגו׳. ''' אמר עולא א"ר אלעזר, בתחלה היתה תורה דומה לכפיפה שאין לה אזנים, עד שבא שלמה ועשה לה אזנים שנאמר ואזן וחקר{{תוספת|סח|ר"ל שתיקן הרבה תקנות וסייגים לשמירת מצות התורה, וכמובא בסוגיא כאן ובדרשה הבאה, ועל ידי כן אחוזים בעקרי המצות ונתרחקו מעבירות, כי אם אוחזין בהכפיפה עצמה אז ע"י משמוש היד תקרע הכפיפה, לא כן אם יש לה אזנים אז לא תקרע הכפיפה עצמה. }}. (שם שם) 

'''ואזן וחקר וגו׳. ''' אמר רב יהודה, רמז לאיסור שניות מן התורה, דכתיב ואזן וחקר תקן משלים הרבה{{תוספת|סט|ענין שניות לעריות הוא כי לבד עריות המפורשות בתורה (פ' אחרי) גזרו חכמים עוד קרובות משום גזירה שלא ילמדו מהן להתיר בעריות דאורייתא, והם הנקראים בלשון חז"ל שניות לעריות, וכונת שם זה, כי אלה המפורשים בתורה [אם מפורשים ממש או נלמדו בק"ו וגז"ש וכדומה] הם עקרים וראשונים, ואלה שחכמים גזרו עליהן הן שניות להן, וכמו אם אביו, אם אמו, אם אבי אביו, אם אבי אמו, אשת אבי אביו, אשת אבי אמו, ועוד הרבה, ובארנום בפרטיות בתו"ת פרשה אחרי, יעו"ש. ולמד כאן סמך לדבר זה בכלל שיש כח ביד חכמים להוסיף גדרים לתכלית שמירת התורה, דכמו שעושין אזנים לכלי שיהיה באפשרי לאחוז בהם וישתמר הכלי, כך ע"י הסייגים משתמר עיקרי התורה, וכמש"כ בדרשה הקודמת. }}. (יבמות כ"א א׳)