עריכת הדף "שלום אסתר/אסתר/ד" (פסקה)

== טז ==

וע״כ שלחה ואמרה '''לך כנוס את כל היהודים ''' אשר ''' בשושן'''  ויצומו יחד ותפלתם תשמע בודאי כענין הן אל כביר וכולי. ועוד שהיתה התפל׳ קודם הצרה וכתיב היערך שועך לא בצר.

ולפי שאותם הימים שגזרה שיתענו היו בי״ט של פסח והוא עון פלילי לכן אמרה '''וצומו עלי'''  עלי העון. ''' ובכן וכו׳'''  מיד מה כתיב ''' ויעבור מרדכי'''  אז״ל שעבר על דת והתענה בי״ט של פסח ''' ויעש ככל אשר צותה''' . ומ״ש ''' וצומו'''  ולא אמר ויצומו אמר יצחק לפי שהיה הדבר קשה להתענות בניסן. ואם היה אומר ויצומו משמע בעל כרחם. אמר וצומו שכלל את מרדכי עמהם כלו׳ כשם שאתה ברצון כך הם ברצון. וז״א ''' לך כנוס'''  עד כה אמר יצחק.

אמנם מהרשב״א הלוי נר״ו שמעתי באור נכון והוא שידעה מז״ל כי כל המתפלל על חברו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה כענין ויעתר יצחק לה׳ לנכח אשתו ויעתר לו ולא לה שלא התפללה עליו וז״ט '''וצומו עלי. ואני ונערותי אצום כן'''  לא עלינו אלא עליכם ובזכות זה ''' אבא וכו׳.'''  אמר יצחק אענה אף אני חלקי בדקדק דקדוק קטן שלא ראיתי מי שקדמני בו והוא כי אחר שאמר ''' וצומו ג׳ ימים לילה ויום'''  פשיט׳ שלא יאכלו ולא ישתו ולמה אמר ''' ואל תאכלו ואל תשתו.'''  ועוד מאי ''' עלי'''  אמנם אם יאמרו לאיש או לציבור שיתענו ג׳ ימים בלא לילות יתענו ולא יתענו יום ולילו אמנם אם יאמר אוהב לאוהבו התענה על בני ג׳ ימים. [ימים] ולילות יתענה לרוב האהבה ויהיה בעיניו כמתענה יום א׳ לבד. עכ״א אסתר אם תרצו שלא להרגיש חולשת התעניות בעשותכם ג׳ ימים לילה ויום צרי׳ שתשימו מגמת פניכם למלא׳ אהבתי בעבור שלא אמות ובזה מרוב אהבתכם אותי תצומו עלי ולא תאכלו ג׳ ימים לילה ויום עד הנה דברי יצחק.

אמנם מפרשי המגלה דקדקו אמאי אמרה '''אצום'''  ולא אמרה נצום. ויענו ויאמרו כי היא בודאי תתענה אמנם השפחות שמא תסתתרנה ותאכלנה ע״כ א׳ ''' אצום כן'''  אנכי אצום באמת כמו כן בנות וכו׳. או מטעם ב׳ אמר אצום ולא נצום שפועל שלא יכוין לפעול פעולתו לא יקרא פועל אותה הפעולה ד״מ גוי שישב בטל בשבת ועקר שבת שכח לא יאמ׳ עליו גוי ששבת וכו׳ כי לא נקרא שומר שבת אלא השומרו לשם מצוה. ולפי שנערותיה הולכות מחוץ לידיעתה שאינן יודעות טעם הענוי כי בודאי לא גילתה להן כלום לז״א אצום ולא נצום שהן לא ירדו לאמיתות הצום כמוה.

ואמר '''כן'''  אפשר שרמזה עוד כי תתענה ע״ב שעות שהם ג׳ ימים רצופים כמנין ''' כן'''  בשתי האותיות לכוין אל שם בן ע״ב. ''' ובכן'''  שהוא זכות ע״ב שעות שתתענו כלם כנגד שם בן ע״ב בכונה מכונת אחר כך ''' אבא אל המלך'''  אע״פי שהוא הפך דתו שאין לבא מבלי שיקראוני והפך דתי שאני הולכת להיות נבעלת ברצון כיון שהוא לא קראני. וז״א ''' אשר לא כדת'''  סתם ''' וכאשר אבדתי'''  הנפש בהפקירני לו ברצון ''' אבדתי'''  הגוף בלכתי בלי מאמרו: