עריכת הדף "
שו"ת בית הלוי/א/מח
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ט == וע"כ הנראה לישב הני סוגיות שהבאנו בראשית דברינו דמוכח מהם דהוי הפקר דלעיל באות ג' דהבאנו דברי הנתיבות שכתב דאיסורי הנאה הוי רק כיאוש ונהי דמה שכתב סברא זו בדעת הרשב"א גבי אוסר הנאת נכסיו כתבנו לעיל דע"כ אינו ולהרשב"א בודאי הוי הפקר גמור מ"מ בכל איסורי הנאה שלא באו ע"י נדרו דבריו נכונים וברורים דהוי רק כיאוש פי' כמו אבדה שנתייאשו הבעלים ממנה דמיד שנאסרו נתייאש ממנה ומ"מ הרי הם שלו עדיין עד שיזכה בהן אחר אבל קודם שזכה בהן אחר הוי של הבעלים והא דאיתא בכריתות דף כ"ד גבי עיר הנדחת דכל הקודם בו זכה משום דכל חד אמר אחרינא חטא ומפקר ממוניה צ"ל דהאי ומפקר הוי לאו דוקא והפי' הוי דמיאש מממוני' וז"ל הירושלמי פרק יו"ד מסנהדרין הלכה ז' שור שהוא יוצא ליסקל ונמצאו עידיו זוממין ר' יוחנן אמר כל הקודם בהן זכה ר"ל אמר יאוש טעות הוא הרי להדיא דקרי ליה יאוש ומש"ה מותר כל אחד לטלו ומ"מ קודם שנטלו הוי של הבעלים ובאמת דכן מבואר להדיא בב"ק דף ס"ו דקאמר רבה יאוש כדי קני איתביה רב יוסף לרבה גזל חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו הש"ל והא כיון דמטי עידן איסורא ודאי מיאש מיניה ואי ס"ד יאוש כדי קני אמאי אומר לו הש"ל דמי בעלמא בעי לשלומי א"ל כי קאמינא זה מתייאש וזה רוצה לקנות האי זה מתייאש וזה אינו רוצה לקנות הרי דמדמה איסור הנאה רק ליאוש דאי הוי כהפקר גמור מאי הקשה ר"י לרבה הרי גם אם נאמר יאוש כדי לא קני תיקשי כן א"ו דהוי רק כיאוש ומש"ה לר"י דס"ל יאוש כדי לא קני דבעי שיהיה שינוי רשות אחר היאוש כי היכי דלהוי אתי לידו בהתירא הוי ניחא ליה הא דאומר הש"ל ורק לרבה דס"ל יאוש כדי קני הקשה שפיר ותי' רבה דצריך שירצה לקנות אחר היאוש ועכ"פ חזינן להדיא מלשון הגמרא דקרי ליה יאוש. והא דאמרי' בב"ק דף ע"ב כיון דשחט בה פורתא אסרה אידך לאו דמריה קטבח ניחא ג"כ דהרי החיוב של ד' וה' הוי משום דשנה בחטא ודוקא בשוחט באיסור חייב ד' וה' וכדאיתא בב"ק דף ס"ח וא"כ פריך שפיר כיון דשחט פורתא אסרה ואע"ג דעדיין לא יצא מרשות בעלים מ"מ הא עכ"פ יאוש הוי עי"ז דנאסר בהנאה ומותר לכל אחד לטלו א"כ לא עבד שום איסורא בהשחיטה והוי הגמר של השחיטה בהיתר גמור וליכא וטבחו כולו באיסורא. וכן מוכרח בדברי הרמב"ם בפרק י"א מה' נזקי ממון ה"ט שכתב שור שהמית האדם והקדישו בעליו אינו מוקדש וכן אם הפקירו אינו מופקר ואחר כך בהלכה י"ג כתב שור הנסקל שהוזמו עדיו כל המחזיק בו זכה שהרי משנגמר דינו הפקירו בעלים ואם כן היאך כתב למעלה דהפקירו אינו מופקר והרי מאליו הוי הפקר א"ו מוכרח דלא הוי הפקר גמור וראיה זו מדברי הרמב"ם ראיתיו זה כמה בספר אחד:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף