עריכת הדף "שו"ת בית הלוי/א/לב" (פסקה)

== ט ==
והנראה להוכיח כדעת הרמב"ם דעל כל איסורי הנאה אינו לוקה אם נהנה בהם מהא דבחולין דף קט"ו יליף איסי בן יהודה דבשר בחלב אסור באכילה בג"ש דקודש קודש מטרפה אין לי אלא באכילה בהנאה מנין אמרת ק"ו ומה ערלה שלא נעבדה בה עבירה אסורה בהנאה זו שנעבדה בה עבירה לא כל שכן מה לערלה שלא הי' לה שעת הכשר חמץ בפסח יוכיח מה לחמץ שכן ענוש כרת כלאי הכרם יוכיח ופריך שם בגמר' דגם על איסור אכילה נילף בק"ו מערלה ולמה צריך הג"ש דקודש קודש מטרפה ומשני שם. והנה כבר כתבנו בסי' שלמעלה באות ח' דהא דפריך דניליף אכילה ג"כ מק"ו ולא משני דהא אין עונשין מן הדין ואיצטריך הג"ש כי היכי דלהוי לוקה על אכילת בב"ח וכתבנו לתרץ בשם הכסף משנה דהק"ו הוי גילוי מילתא בעלמא דהא דאסרה התורה בישול בב"ח הוי משום דאסור באכילה וא"כ הי' לוקה מהק"ו ופריך שפיר והנה זה שייך על איסור אכילה אבל לענין איסור הנאה הא ליכא סברא זו דהא גם אם אינו אסור אלא באכילה לחודא ג"כ ניחא הא דאסור בבישול ושוב איכא הך סברא דאין עומה"ד וצ"ל דהא דיליף הנאה מק"ו הוי רק לענין איסורא לחודא לדעת הפוסקים דס"ל דעל ק"ו דהוי חדא מתרתי ג"כ אין עומה"ד וא"כ קשה דבשלמא הא דיליף איסור הנאה בק"ו מערלה ניחא דליכא למפרך מה לערלה שכן לוקה על הנאתו תאמר בבב"ח דגם אם תלמוד אותו מערלה לא יהי' לוקה על הנאה דאין עומה"ד דזה אינו פירכא דהרי בכל דוכתי דילפינן דבר אחד מחבירו בק"ו לענין איסור ולא לענין עונש שייך לומר הך פירכא וא"כ בטלת דין ק"ו גבי איסורין ובע"כ צ"ל דכיון דהא דליכא עונש בדבר הנלמד לא ידעינן זה מקרא ורק משום הך סברא דאין עומה"ד הוא דאינו נענש לא הוי פירכא וזה פשוט וברור וכן הוא מבואר להדי' במל"מ בפרק ה' מה' יסודי התורה הלכה ח' בד"ה והנראה אצלי הוא יעו"ש והא דפריך איסי בעצמו מה לחמץ שכן ענוש כרת וכתבו התוס' דאין לומר דגם כרת נלמוד בבב"ח דאין עומה"ד הרי דאע"ג דהא דבבב"ח ליכא כרת הוי רק משום דאין עומה"ד ואפ"ה הוי פירכא בע"כ צריך לחלק ביניהם דכיון דהוא בא ללמוד בבב"ח איסור הנאה בק"ו שפיר פריך מאכילה דמה לחמץ שכן חייב כרת באכילה דכיון דהם ב' דברים נפרדים אכילה והנאה לא מצינן לעשות הק"ו בהנאה כיון דבבב"ח אינו חייב כרת על אכילה אע"ג דהא דא"ח כרת על אכילה הוי רק משום דאין עומה"ד אבל מהא דלא יהי' חייב מלקות על הנאה דבבב"ח לא הוי פירכא על הנאה וזה הוא מוכרח בסוגי' הגמר' שוב מצאתי בספר גינת וורדים להפמ"ג שכתב זה הכלל. רק הא קשה לי מאי פריך הגמר' דגם אכילה ניליף בק"ו דהיאך אפשר ללמוד אכילה בק"ו דהא נאמר מה לערלה וחמץ וכה"כ שכן לוקה על הנאתן תאמר בבב"ח שאינו לוקה על הנאתו דאין עומה"ד דכמו דפריך איסי מן הא דאינו חייב כרת על אכילה על הק"ו דהנאה הרי כמו כן הוי פירכא להיפוך מהא דאינו חייב מלקות על הנאה על הק"ו דאכילה ומאי פריך הגמר' ומוכרח כהרמב"ם דעל כל איסורי הנאה אינו לוקה כלל על הנאתן וגם בערלה וכה"כ ליכא מלקות בהנאה ומש"ה פריך שפיר והוא ראי' נכונה וברורה ולהחולקים על הרמב"ם וס"ל דבכל האיסורין לוקין על הנאה לכאורה ההכרח לומר דס"ל דעל ק"ו דהוי חדא מתרתי שפיר עומה"ד וא"כ הוי הק"ו דאיסי גם לענין מלקות ופריך שפיר אבל להסוברים דגם על לימוד חדא מתרתי אין עומה"ד מוכרח כהרמב"ם ולפי"ז צ"ע לי דברי התוס' דפסחים בדף כ"ח דאמרינן שם דכל איסורין שבתורה אינו לוקה עליהם אלא דרך אכילתן וקאמר אביי דהכל מודים בכלאי הכרם שלוקין עליו אפי' שלא כדרך הנאתן מ"ט דלא כתיב בו אכילה והקשו התוס' דאמאי לא קאמר אביי הכל מודים בבב"ח ותירצו משום דאין עונשין מן הדין והרי הק"ו הוי רק לענין הנאה ובאכילת בב"ח הא ודאי דלוקה וכמבואר בכמה דוכתין ומוכח דס"ל להתוס' דבכל האיסורין לוקה על הנאה ורק בבב"ח אינו לוקה דאין עומה"ד וגם ס"ל דגם על לימוד חדא מתרתי אין עומה"ד וא"כ קשה מאי פריך דגם על אכילה נלמוד מק"ו ולדידהו צ"ל דחולקין על הכלל הנ"ל וס"ל דגם בשני דברים כמו אכילה והנאה לא הוי פירכא כה"ג כיון דהא דליכא מלקות בהנאה דבב"ח הוי רק משום דאין עומה"ד שפיר נוכל ללמוד אכילה בק"ו וליכא למפרך מה להני שכן לוקה על הנאתו וא"כ לדידהו תשאר קושי' התוס' דחולין הנ"ל דמאי פריך איסי מה לחמץ שכן חייב כרת על אכילה כיון דגם על חיוב כרת נוכל ללמוד מחמץ ורק משום דאין עומה"ד וכה"ג הא לא חשיבא פירכא ולכאורה הוא קושי' גדולה: