עריכת הדף "שדי חמד/אסיפת דינים/חמץ ומצה/ח/יג" (פסקה)

==ט==

{{ממ|ט}} ורפי שלא הרוו צמאוני דברי הג' שואל ומשיב בכל תשובותיו הנ"ל כי יושב בסת"ר ממקום למקום וגם כי יש לפקפק ולגמגם בדבריו כנז"ל אמר יאמר העבד ל"ו אצא חפש"י בסיפרי רבנן בתראי בתשובותיהם ומצאתי להג' מוהר"ש בשו"ת בית שלמה סי' ס"ב שנשאל בעובדא דאתא לקמיה באיש אחד שמכר חמצו לעכומ"ז בקנין אגב קרקע בשטר וקבל אדרוי"ף והשאר זקף עליו במלוה כנהוג ואחר הפסח כשקבל השטר מכירה בחזרה מן העכומ"ז ראה שלא חתם בו והוא הפסד מרובה כי החמץ עולה לסך רב ושאל השואל מה דין החמץ והשיב דהשטר ודאי חספא בעלמא הוא כיון שהוא כתב איש אחר ולא חתם שמו המוכר וכו' וא"כ יש בדבר זה שלש חששות והאריך לבאר החששות וצדדי ההיתר בהם היינו:

'''א')''' כיון שנתבטל השטר אם כן מכירת הקרקע בטלה דהא עכומ"ז אינו קונה קרקע בכסף לבד וכיון שלא נקנה הקרקע לא נקנה לו החמץ אגב קרקע אלא בכסף לבד ודעת רוב הפוסקים דעכומ"ז אינו קונה מטלטלין אלא במשיכה והביא לזה דברי הרב משאת בנימן סי' ט"ן דבחמץ הכל מודים דמהני קנין כסף לבד דבגילוי דעתא דלא ניחא ליה סגי ומהני קנין כל דהו ופקפק על דבריו שנראה מדברי הרמב"ן במלחמות בסוגייא דהרהינו אצלו דגם בחמץ בעינן משיכה למאן דאמר דקניינו של עכומ"ז במשיכה וכתב דמכל מקום אף אם אין דברי הרב משאת בנימן מוכרחים וכמחלוקת בעלמא כן מחלוקת לענין חמץ מכל מקום מידי פלוגתא לא נפיק דיש פוסקים כסברת רש"י דעכומ"ז קונה בכסף ובחמץ שעבר עליו הפסח הוי ספקא דרבנן ולקולא ומה שגמגם בספר פרי מגדים דכיון דבפסח עצמו הוי ספקא דאורייתא אין להקל אחר הפסח דהוי ספק דרבנן על ידי גילגול אינו גמגום בנדון זה לפי מה שהסכימו האחרונים דאם לא נודע הספק איסור עד אחר שנעשה דרבנן מותר אמנם בפרמ"ג {{ממ|אולי הוא באשל אברהם סי' תמ"ח סק"ג ד"ה ודע אם}} מחמיר באם עבר על ספק בל יראה לאסור החמץ אחר הפסח משום קנס דכיון דעל כל פנים עבר על ספק בל יראה ועבד איסורא קנסוהו רבנן ולזה האריך {{ממ|הב"ש}} לפלפל ומסיק דדל מהכא קניית הקרקע הרי נשאר על גוף החמץ קנין כסף ובדיעבד מותר ובפרט שכל האחרונים הסכימו לדינא להמשאת בנימן דסמכינן בדיעבד על קנין כסף אף בנודע בפסח דיש חשש איסור דאורייתא כל שכן בנדון זה שלא נודע עד אחר הפסח שהוא מדרבנן פשיטא דיש לסמוך על קנין כסף וזה ברור:

'''החשש ב)''' כיון שקנה הקרקע והחמץ בקנין אחד הוי כקני את וחמור וכיון שהקרקע לא נקנה גם החמץ לא נקנה ואף דבקני את וחמור נקיטינן דקנה מחצה מכל מקום יש לפקפק לדעת הרמב"ם ובה"ג שהביא מרן באה"ע סי' מ"א ס"ג בקדש נשים רבות והיו בהם שתי אחיות דאף האחרות אינן מקודשות וכתב הר"ן דהיינו אף למאי דנקיטינן דקנה מחצה מטעם וכו' ולכאורה כן הוא בנדון דידן ואף דמידי פלוגתא לא נפיק מכל מקום קשה להקל כל כך לכאורה כיון שבקנין כסף עצמו יש דעות דלא קנה די להקל בקנין כסף עצמו אבל בהצטרף ריעותא זו אולי יש להחמיר אלא דבבית מאיר כתב דדעת הר"ן יחידאה היא דיש לומר לדעת הרמב"ם כמו שכתב הרמב"ן דטעמו דבדיבור אחד כולל כולם שאמר כלכם וזה אינו בנדון דידן והוא כתב דנראה ברור דטעם הר"ן לאו משום דכללם בקנין אחד דגם בזה יש לומר דקנה מחצה וכו' אלא הטעם הוא משום דכללם בסך אחד ובזה כיון שבטל אחד מהם לא קנה השאר משום דמקח אחד הם ומכרם בסך אחד יכול לומר במקח שלם אני רוצה וכו' מה שאין כן בנדון דידן שקצב סך הקרקע בסך בפני עצמו וערך החמץ גם כן בסך מיוחד אם כן למאי דנקיטינן דקנה מחצה אף דנתבטל מקח הקרקע קיים לגבי החמץ {{ממ|מצאתי חבר להרב בית שלמה בחילוק זה רב אחד הובא בספר זכרון צבי מנחם סי' ב' בד"ה ומעתה וכו' וז"ל ועוד שמחמת הקרקע והמטלטלין בודאי אינו ענין לבטל המכר כיון שהקרקע מכר בסך בפני עצמו בודאי שתי מכירות הם וזה אין צריך לפנים ע"כ וכן כתב שם בד"ה ואולם עי"ש}} ונדון דידן עדיף מדרבינו שמחה במרדכי פרק מי שמת בהקנה בקנין סדר מטלטלין ומטבע כאחד שקנה מטלטלין משום דאף מטבע בת קנין היא בשאר קניינים וכאן עדיף טפי דהא קנין כסף בקרקע גם כן קנין הוא אלא דבנכרי לא מהני משום דלא סמכא דעתיה וכו' ועל כל פנים גם הכסף קנין הוא ולא דמי לאת וחמור אלא שלסברת הר"ן וכו' ועל כל פנים מכירת החמץ קיים וזה ברור {{ממ|בענין זה עיין לקמן באות כ"ג}}:

'''החשש ג)''' על פי דברי המקור חיים דכשמקנה החמץ לעכומ"ז אגב קרקע צריך שיקנה לו אגב קרקע שהחמץ בתוכו שאם לא כן אף שמקנה לו אגב קרקע {{ממ|אחר}} לא מהני כיון דהחמץ הוא ברשותו של ישראל הוי כישראל שקבל חמצו של עכומ"ז ברשותו וקבל אחריות דכיון דהעכומ"ז חייב לו מעות הוי כמו משכון ובההיא הנאה דתפיס ליה אדמי הוי שומר שכר ואף דאין דין שומרים לעכומ"ז מכל מקום במשכן אף בעכומ"ז הוי שומר שכר וכו' וכיון דבנדון דידן לא נמכר הקרקע לעכומ"ז {{ממ|כיון דהשטר חספא בעלמא ואינו קונה קרקע בלא שטר}} נמצא שהחמץ הוא ברשות המוכר וקבל עליו אחריות שהרי הנכרי לא סילק כל המעות ואסור לדעת המקור חיים ועל זה האריך שדברי המקור חיים תמוהים דמאי דתפיס אדמיה לא חשיב קבל עליו אחריות וכו' וכתב עוד בשם הרב מקור חיים דאפילו אם התנה בפירוש שפטור מאחריות מכל מקום כיון שידוע שהעכומ"ז לא ישלם כשיאבד הוי כאחריות אלם עליו ושקיל וטרי בזה ובמה שנחלקו הרבנים מגן אברהם וחק יעקב בסי' ת"מ בישראל שקבל אחריות על חמצו של עכומ"ז ועבר עליו הפסח אם הוא מותר והאריך ליישב דעת החק יעקב ממה שהקשו עליו האחרונים ומכל מקום לדינא קשה לסמוך אהיתרא דחק יעקב {{ממ|דסובר דבקבל עליו אחריות מותר אחר הפסח}} דמתבאר מדברי הרמב"ם פרק ד' הלכה ג' דכשקבל אחריות אסור לאוכלו אחר הפסח אלא דמכל מקום אין סתירה לדבריו אלא לענין אכילה אבל לענין הנאה אין סתירה מדברי רמב"ם ויש לסמוך על החק יעקב בהנאה וגם האליהו רבה מביא דעת ראב"ן שמכריע לאסור באכילה ולהתיר בהנאה {{ממ|בענין זה כתבתי בסי' ה' אות כ"ה דעות רבני האחרונים בחומרת המקור חיים עי"ש}}:

'''ועוד''' האריך דבנדון דידן דאין הישראל מקבל עליו אחריות בפירוש רק מצד שהעכומ"ז אלם כדברי המק"ח הנה דעת האחרונים דאף דרוב הפוסקים הסכימו לאסור כדעת הרמב"ם מכל מקום בלאחר הפסח יש להקל כדעת הראב"ד ושקיל וטרי אם יש לאסור גם לדעת הראב"ד מטעם דינא דמלכותא וביאר שבנדון זה אין חשש מזה ועוד כתב דאף אם נאמר דחשיב כקבל הישראל אחריות מכל מקום כיון דבשיעבוד סמכינן אדר"ת דייחד לו בית מהני וזה שמכר לו הקרקע שהחמץ בו אף שלא הועיל מ"מ הוי כייחד לו בית ועוד האריך ומסיק דלהנאה פשיטא דיש להקל דהא אף בחמצו של עכומ"ז ברשות ואחריות ישראל הסכימו האחרונים דעכ"פ מותר בהנאה לאחר הפסח ואף באכילה יש לצדד להקל בהפסד מרובה כזה מחמת הטעמים שכתבתי אמנם למעשה אין לסמוך עד שיסכים אחד מהמפורסמים והסכים על ידי הגאון מבראד שודאי מותר בהנאה ואף באכילה יש להתיר אם הוא הפסד מרובה מטעמי דכתיבנא עד כאן דבריו הנך רואה שהגאון הנ"ל חקר ברוחב שכלו כל מה שיש לפקפק בנדונו וישב על הבא"ר בא"ר רחובו"ת שאין לחוש בדבר ולא העלה על דל שפתיו לחוש שגם קנין כסף נתבטל משום דגלי דעתיה וכו' כדחייש הגאון שואל ומשיב מוכח מזה דפשיטא ליה דלא שייך בזה לומר גלי דעתיה וכמאי דכתבינן בעניותין: