עריכת הדף "שדי חמד/אסיפת דינים/חמץ ומצה/ח/ז" (פסקה)

==ט==

{{ממ|ט}} ובשו"ת עטרת חכמים סי' ה' באחד ששכח לכתוב בשטר המכירה אחד מהמינים כתב הרב השואל להקל על פי דברי התודת השלמים דאם ביטל וגם יש אונס גמור יש להקל והגאון המחבר כתב דאין זה אונס כיון ששכח מחמת עצלות ומכל מקום אף שלא היה אונס וכן למאן דאמר דלא מהני אונס היה אפשר לסמוך על הביטול בנדון זה דאין לחוש להערמה כיון שמכר כל החמץ שראה אם היה רואה גם את זה היה מוכרו אלא דבעיקר אמירת כל חמירא מפקפק שם אי חשיב ביטול עיש"ב והגאון נאות דשא סי' ט"ל {{ממ|ד"ה אמנם}} הביא דברי הפרי מגדים במשבצות סי' ת"מ סק"ד דכשאין אסור להשהותו אלא מדרבנן כגון חמץ שביטל לפני עדים אם היה גם כן אנוס בדבר יש לצדד היתר בהפסד מרובה דליכא הערמה וכתב בזה הלשון וזהו עצמו כהשאלה שבסס"פ מנח"י סי' ו' שהתיר שם מחמת שביטל והיה אנוס במה שלא מכר וכו' מיהו נדון דידן גרע דשם התיר משום דחזינן דעשה כל מה שמוטל עליו דהיינו שציוה לאשתו שתמכור משום הכי לא חיישינן להערמה אבל בנדון דידן לא עשה מה שמוטל עליו דלא צוה למכור וכו' עי"ש נראה דבכשעשה כל מה שמוטל עליו מסכים והולך לסברת התוה"ש הנ"ל וכתב שם {{ממ|בעט"ח}} עוד דאם אמירת כל חמירא הוה חשיב ביטול אפשר היה לצדד היתר דכיון שכל החמץ שראה מכר לעכומ"ז בודאי אם היה רואה גם חבית זו היה מוכרה דלמה נחוש בכי האי גוונא על הביטול בהערמה ושאני עובדי דח"י ופנ"י שנאנס במסירת חמצו הידוע לו וכיון שבהול להפסיד ממונו אף שמבטל להדיא חיישינן דמערים ואינו מבטל בלב שלם אלא דבגוף הביטול יש לגמגם וכו' עי"ש והבאתי דבריו בסי' ה' אות ו' ובשו"ת הרב רמ"ץ סי' ל"ג אות ג' הקשה על מה שכתבו הפוסקים דכסף לחוד וכן משיכה סגי בחמץ לכולי עלמא משום דבגילוי דעת סגי הרי הגילוי דעת הוי כביטול ואכתי בעי ביעור מדרבנן ולמאן דאמר דאינו קונה בכסף לבד אם כן לא היה ביעור וכתב ליישב דלענין לאחר הפסח יש לומר אף דחמץ שמכר לא כיון לבטל מכל מקום לא עבר בבל יראה מן התורה דהמכירה מועלת מצד גילוי דעת הוי כביטול וכיון דלא עבר בבל יראה אף דחייב בביעור מדרבנן שרי אחר הפסח דר' שמעון לא קניס אלא היכא דעבר בבל יראה אף דבביטל ולא ביער אסור בכי האי גוונא לא גזרו כיון שמכר וטעה שלא מכר באוה"מ כמ"ש הח"י עכ"ל: