עריכת הדף "עבודת המלך/עבודה זרה/ג" (פסקה)

== ט ==

'''העושה עכו"ם לעצמו אע"פ שלא עשאה בידו ולא עבדה לוקה וכו'''' עד סוף ההלכה. ועי' השגת הראב"ד ז"ל קשיא לי אמאי לוקה והלא לאו שבכללות הוא מי לא אמרינן במגפף ומנשק אינו לוקה עליהם משום דהו"ל לאו שבכללות שכלל עבודות הרבה בלא תעבדם וה"נ כל התמונות בלאו אחד והנה הראב"ד ז"ל טרח בעצמו להלן לישב השגתו, דשאני עבודות אלו שאינן עבודות פנים דאפלגו מזביחה דכתיב זובח לאלהים יחרם וכולהו שאר עבודות כללינהו הכא לאסור בלא תעבדם הוי לאו שבכללות, אבל ענין עשיית פסל וכל תמונה בעכו"ם אחת היא, וגם דבריו אלה צריכים ביאור. אולם עי' לרבנו בספר המצוות שרש ט' מנה שם ב' חלוקות בלאו שבכללות אם כולל הרבה דברים ושום דבר אינו מפורש (כמו לא תאכלו על הדם וכל אינך שמנה שם) ואז אינו לוקה כלל, וזהו מ"ש רבנו לעיל בה"ו במגפף ומנשק וכו' דאינו לוקה על אחת מהן לפי שאינו בפירוש, והחלוקה השניה בלאו שבכללות שפורט הרבה דברים ונכללו בלאו אחד חדא בודאי לוקה עי"ש היטב ולפי"ז סרה ההשגה, ומה שהשיג הראב"ד כאן עוד במגפף מן התוספתא דמכות כבר הבאתי לעיל בה"ו סוגית הגמ' דסנהדרין דמפורש שם דאינו לוקה ועל כרחך דהתוספתא ס"ל דלוקין על לאו שבכללות (או כמ"ש הרב צפנת פענח דהביאור בתוספתא דמכות, מגפף היינו שעושה סביב העכו"ם גדר ובנין כמו גיפופי, ובמגפף דאיירי ביה רבנן איתא בתוספתא פ"י דסנהדרין דהוא באזהרה, אבל אין צורך בזה כמ"ש).

''' והנה ''' על מה שכתב רבנו אע"פ שלא עשאה בידו ולא עבדה לוקה הקשה בלח"מ דבעשו לו אחרים אמאי לוקה והוא לאו שאין בו מעשה, והנה מ"ש הוא ז"ל משום שליחות כבר דחו ליה המחברים ז"ל מכמה מקומות ועוד דאין שליח לדבר עבירה וכבר ישב על מדוכה זו הרב החינוך בפרשת יתרו שם, ועי' מש"כ לעיל בפ"ב ה"ג וכן לקמן בפ"ה הי"א אפשר דס"ל לרבנו דעקימת פיו הוה מעשה וגם זה לא מוכח דאין זה נוגע למעשה דעקימת פיו בכל מקום, שעכ"פ ע"י אחרים נעשה, אבל העיקר הוא עי' בספר המצוות ל"ת ג' וז"ל ולשון ספרא אלהי מסכה לא תעשו אפילו לאחרים ושם נאמר העושה ע"ז לעצמו עובר משום שני לאוין ר"ל שהוא עובר על עשיתה בידו ואפילו עשאה לזולתו כמו שהתבאר בזאת המצוה השלישית, ועובר ג"כ משום שקנה ע"ז ושהה אצלו ואפילו עשאה לו זולתו כמו שקדם במצוה השנית ולכן ילקה שתי מלקיות ע"כ. ולפ"ז מבואר דחיוב המלקות הוא על שקנה אותה ושהה אצלו והוא פשוט, אמנם לשונו ז"ל בלא תעשה השניה הוא ואין חילוק בין שיעשם בידו או שיצוה לעשותם וכו' וכן להלן מזה משמע דעל הצווי לעשותו לבד חייב וכמו דמסיק שם ומי שעבר על לאו זה חייב מלקות ר"ל על לאו עשיית ע"ז או על צוותו לעשותו ואע"פ שלא עבדה (כן הוא בנוסח הערבי הובא בספר המצוות החדש) הרי דעל הצווי לבד חייב, ויש לעיין עוד בזה.

''' והנה ''' עי' בתורת כהנים קדושים שהביא רבנו בספר המצוות ואלהי מסכה לא תעשו יכול יעשו להם אחרים ת"ל לא לכם אי לא לכם יכול הם יעשו לאחרים ת"ל לא תעשו לא לכם, הרי יליף בספרא לאו דעשו לו אחרים מקרא דאלהי מסכה לא תעשו ורבנו יליף עשו לו אחרים מקרא דלא תעשה לך פסל וכן בספר המצוות במצווה ב' יליף עשו לו אחרים מלא תעשה לך פסל ועושה לאחרים מקרא דאלהי מסכה לא תעשו והא צ"ע.

''' וזכיתי ''' ומצאתי במדרש תנאים (שהו"ל הרה"ג פרופ' רד"צ הופמן ז"ל) במדרש עשרת הדברות עמ' 20 וז"ל לא תעשה לך פסל וכל תמונה הרי זה אזהרה, אזהרה לעושה ע"ז לעצמו בין שעשאה בידו בין שעשו אותה לו אחרים אע"פ שלא עבדה הרי זה לוקה, והוא מבואר כדברי רבנו, ועי' עוד במכילתא דרשב"י (שהו"ל הרה"ג הנ"ל) עמ' 501 לא תעשה לך מלמד שכל העושה ע"ז לעצמו עובר משום שתיים משום לא תעשה ומשום לך והוא להדיא כדברי רבנו דדרשו עושה לעצמו ועשו לו אחרים מקרא דלא תעשה לך פסל ועושה לאחרים הוא מדרשא דתורת כהנים בקרא דאלהי מסכה לא תעשו לכם והדברים ברורים ומאירים.

''' והנה ''' ידועה השגת הרמב"ן ז"ל על רבנו בל"ת [ה'] על מה שמנה רבנו לא תשתחוה ללא תעשה ולא תעבדם [לל"ת], ולא תעשה לך פסל לל"ת, ולפי"ז נמצאו בל"ת דלא יהיה לך ד' ל"ת וחז"ל אמרו דרק שתים מפי הגבורה שמענו אנכי ולא יהיה לך ולפי"ז הרי שמענו חמשה ודעת הרמב"ן שאף שמלשונות הבריתות משמע כן מ"מ אין כאן אלא ל"ת אחת דלא יהיה לך עי' שם מה שהאריך וביאר הדברים לפי דרכו. והנה הרב סדר משנה כתב בזה דבר חרוץ, דבאמת הלא במרה נצטוו על עכו"ם ובכלל ז' מצוות הרי איכא כל פרטי עכו"ם וכל מיני עבודות וכן דין עשיית פסילים עי' בפ"ט מהל' מלכים אלא שאין בן נח נהרג על זה אבל הוא בכלל עכו"ם והרי נצטוו על כל זה במרה מפי משה רבנו ע"ה ואיך אמרו תורה צוה לנו משה דרק תרי"א מצוות נצטוו מפי משה, וקשה לומר שכיון שנצטוו גם מפי השי"ת לא חשיב עוד שנאמרו מפי משה, אשר על כן דעתו, דלאו דלא יהיה לך כתב רבנו בפ"א דיסודי התורה דהוא על שיתוף וכן בספר המצוות ל"ת א' וכן בסמ"ג ל"ת א' ועל זה לא נצטוו בן נח ורק לישראל נאמר ועי' בתוס' בכורות ב' ע"ב ד"ה שמא ותוס' סנהדרין ס"ג ב' ד"ה אסור ותוס' מגילה כ"ח ד"ה תיתי ובשו"ע או"ח סי' קנ"ו ויו"ד סי' קמ"ז ובב"י שם, וזה לא שמענו ממשה במרה, אלא מפי הקב"ה בסיני אבל כל הלא תעשה הנכללים בזה היינו לא תשתחוה ולא תעבד ולא תעשה לך פסל כבר שמענום במרה, ואין זה מוכרח בשיטת רבנו לענין שיתוף בעכו"ם ובכלל יש לפלפל בזה טובא ולא רציתי להאריך בזה.

''' אבל ''' גם בלא כל זה הרי ניחא דלמה לא נימא דרק לא יהיה לך שמענו מפי הגבורה, ומה שנאמר שם להלן כבר שמענו מפי משה והכי מוכח שהרי על עשיית פסל אין חיוב כרת ועי' בסנהדרין צ"ט כי דבר ה' בזה הכרת תכרת ר' ישמעאל אומר זה העובד עכו"ם מאי משמע דתנא דבי ר' ישמעאל כי דבר ה' בזה זה המבזה דבור שנאמר להם לישראל מסיני אנכי ולא יהיה לך ואי דגם זה שמענו מפי הקב"ה היה לחייב כרת גם על זה ועל כרחך דמלא תעשה לך פסל והלאה מפי משה שמענו וממילא גם לא תשתחוה להם ולא תעבדם מפי משה שמענו והדברים פשוטים ומצאתי להרב משנת חכמים שעמד ע"ז והרחיב הדברים.